פלוני נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 8837/06 בבית המשפט העליון ע"פ 8837/06 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ב"ש 90222/06, בע"פ 70114/06 שניתנה ביום 23.10.06 על-ידי השופטת נ' אהד תאריך הישיבה: ט' בחשון תשס"ז (31.10.06) בשם המערער: עו"ד זיו אריאלי בשם המשיבה: עו"ד רויטל גוטליב פסק-דין א. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופטת נ' אהד) מיום 23.10.2006 בב"ש 90222/06 שבע"פ 70114/06, בגדרו נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע גזר דין שהושת על המערער ביום 3.1.06 בת"פ 2190/03. ב. (1) כנגד המערער הוגש ב-2003 כתב אישום המייחס לו עבירות של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, תשל"ז–1977; הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים וגניבה, לפי סעיף 407 (ב) לחוק העונשין; ניסיון הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 25 ו- 275 לחוק העונשין; התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין; גניבה, לפי סעיף 384 ו – 383 לחוק העונשין; החזקת נכס חשוד, לפי סעיף 413 לחוק העונשין. (2) כתב האישום מונה חמישה אישומים. על-פי הנטען באישום הראשון, בתאריך 15.8.03 ניפץ המערער חלון ראווה בחנות בנתניה. משהחלה האזעקה לפעול נמלט המערער מהמקום, אך שב אליו כעבור כחצי שעה ועוכב על-ידי שוטר. בתשובה לשאלת השוטר היכן הוא מתגורר ענה המערער כי הוא "הומלס", ובכך הכשיל את השוטר בעת מילוי תפקידו. על-פי הנטען באישום השני, ביום 16.8.03 התפרץ המערער לחנות רהיטים בנתניה, בכך ששבר את חלון הראוה ונכנס לחנות, גנב ממנה כורסה שחורה ולקח אותה לביתו. המערער שב לחנות שעות מספר מאוחר יותר, וניסה להתפרץ שוב לחנות תוך ניסיון להסיר קרש מהאזור הפרוץ. משלא הצליח, ניסה לפרוץ דלת של חנות רהיטים סמוכה. שוטר שהוזנק למקום עיכב את המערער. המערער הכשיל – כנטען - את השוטר בעת מילוי תפקידו, לאחר שענה לשאלת השוטר היכן הוא מתגורר כי הוא "הומלס", ולאחר שבמהלך הנסיעה לתחנת המשטרה השליך המערער צרור מפתחות מכיסו ואשר נמצאו מתאימים לדירתו. על-פי הנטען באישום השלישי, בין הימים 15.8.03 ו- 16.8.03 התפרץ הנאשם לבית מגורים בכך ששבר את תריס דלת הסלון וגנב מתוך הבית, בין היתר, תכשיטים, מסמכים, פנקס שיקים וכסף. על-פי הנטען באישום הרביעי, בין הימים 15.8.03 ו- 16.8.03 התפרץ הנאשם לבית מגורים דרך דלת הסלון, וגנב מתוך הבית, בין היתר, תכשיטים, טלפונים סלולאריים, סיגריות, מצלמות וארנקים. על-פי הנטען באישום החמישי, ביום 16.8.03 נערך חיפוש בביתו של המערער. במהלך החיפוש נמצא ציוד רב, ואין בידיו של המערער להוכיח כי רכש בו החזקה כדין. על-פי הנטען באישום השישי, ביום 17.8.03 נערך חיפוש בביתו של המערער. במהלך החיפוש נמצא ציוד רב, ואין בידיו של המערער להוכיח כי רכש בו החזקה כדין. (3) גזר הדין בעניינו של המערער ניתן ביום 3.1.06. בית המשפט קבע כי ריבוי העבירות החמורות והצטברותן, מבטאים זלזול מצד המערער ברכושם של אחרים וברשויות אכיפת החוק, לנוכח זאת יש להרתיע את המערער, כמו את שאר עברייני הרכוש, בענישה ממשית. בית המשפט ציין, כי מתסקיר המבחן עולה שמצבו של המערער בעייתי מבחינה תפקודית, רגשית וחברתית ושמצבו הנפשי מחייב התערבות טיפולית. חוות דעת פסיכיאטרית קבעה כי המערער כשיר לעמוד לדין, כי אינו נוטל אחריות למעשיו ואינו מביע חרטה עליהם. בית המשפט השית על המערער 24 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים לעניין העבירות בהן הורשע; 4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, לעניין סעיפים 413 ו- 452 לחוק העונשין. ג. ערעור הוגש לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין (ע"פ 70114/06). בד בבד הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר עד לדיון לגופו של ערעור. גזר הדין עוכב כעשרה חודשים, שבמהלכם הונח תסקיר מבחן נוסף בפני בית המשפט והתקיימו מספר דיונים בעניין עיכוב הביצוע, האחרון בהם ביום 16.10.06. בדיון בבית המשפט קמא, שטח המערער את מצבו הנפשי הרעוע, המעלה לדבריו חשש למעשים אבדניים אם ישהה מאחורי סורג ובריח, וטען כי אינו מסוכן לסובבים לו. לטענת המשיבה, בינואר 2006, לאחר שניתן עיכוב הביצוע הראשון, עבר המערער עבירת איומים כלפי חברתו וכלפי שוטר, ובספטמבר 2006 נגזר עונשו על כך. במהלך יוני 2006 עבר המערער עבירה של החזקת רכוש גנוב, ובספטמבר 2006 נגזר עונשו באישום זה. (2) בית המשפט קבע כי לנוכח העבירות המיוחסות למערער בכתב האישום, הרשעותיו הקודמות והעבירות שעבר מאז ניתן גזר הדין, ולנוכח תסקיר המבחן שאינו מצביע על מאמץ מהותי של המערער לצאת ממעגל דפוסים שוליים ולהתגבר על דחפים הרסניים, אין לעכב את ביצוע גזר הדין. עוד נקבע, כי שירות בתי הסוהר ערוך ליתן מענה לחשש להידרדרותו הנפשית של המערער. (3) ביום 23.10.06 ביקש המערער עיכוב ביצוע של שבועיים ימים לשם הגשת ערעור על ההחלטה, כדי שיוכל להתארגן לקראת שהותו במאסר. בית המשפט דחה את הבקשה. (4) מכאן הערעור הנוכחי. ד. (1) המערער טוען כי שגה בית המשפט בכך שלא העניק משקל לנסיבותיו האישיות של המערער שפורטו בתסקיר המבחן, ובכללן ניסיונותיו האבדניים; מצבו הנפשי הירוד ושיפור במצבו הסוציואקונומי; כל זאת, שעה ששירות המבחן מודע לתיקים שנפתחו למערער בתקופת עיכוב הביצוע. נטען, כי שגה בית המשפט משלא התייחס לסיכויי הערעור, המהווים – ככלל - נדבך מרכזי בהחלטה לעיכוב הביצוע. (2) בדיון טענה באת כוחו המלומדת של המערער, כי נתוניו הדלים של המערער וכן תחילת שיקומו – תוך שמדובר בעבירות מ-2003 והפסקה בהתנהגות עבריינית, ונוכח מצבו האישי, יש בהם פתח לשכנע בערעור להפחתת העונש עד כדי עבודות שירות. לכן יש מקום לעיכוב, גם כדי להבטיח שמה שהושג לא יאבד. (3) בא כוח המדינה טען, כי על פי כל הפרמטרים לעניין זה אין מקום לעיכוב, נוכח ריבוי העבירות, אורך תקופת המעצר, העבירות הנוספות בעת העיכוב עד לאחרונה. ה. עיינתי בתסקיר שירות המבחן מיום 10.9.06. מתוארים לגבי המערער רקע נפשי ובעייתיות נפשית מזה וניסיון לשיקום מזה, ועל כן ישנה המלצה להמשך העיכוב ולפיקוח מעצר. ו. (1) עיינתי ברישום הפלילי של המערער, שראשיתו בגיל 22, והכולל שש הרשעות, רובן בעבירות רכוש, לרבות מאסרים בפועל בטרם התיק נשוא ההליך הנוכחי. אודה, כי הושפעתי מן העבירות שנעשו מאז בעת עיכוב הביצוע מינואר 2006, תקופה שבה היה המערער, על פי כל פרמטר, צריך להתנזר כליל מכל שמץ עבירה, והנה הורשע באיומים ובהעלבת עובד ציבור ובתיק אחר בהחזקת רכוש כגנוב, הכל בעת עיכוב הביצוע, לא פחות. אכן, המדובר באדם אשר בעיותיו רבות, אך יש להגן גם על החברה ועל הציבור, וחרף מאמציה של באת כוחו של המערער, לא אוכל להיענות למשאלתו. איני סבור כי מתקיימים הפרמטרים של הלכת ע"פ 111/99 שורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 241 (השופטת – כתארה אז – ביניש). בלשון זהירה אומר, כי סיכויי הערעור להעברה לעבודות שירות אינם פשוטים; לא אומר שאין תיקים שבהם ניתן עיכוב ביצוע גם לעונש של שנתיים מאסר ואף יותר, אך דומני כי נוכח כל האמור אין מקום לכך. עם כל הרצון הטוב לחזות בשיקום המערער, כבר נתעכב ביצוע העונש תקופה ארוכה, שכאמור לא נוצלה כדבעי; ראו גם ע"פ 5859/05 בוטראשוילי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופטת ארבל). עם זאת אוסיף את אלה: נמסר כי טרם נקבע מועד לערעור. אבקש כי הצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי לקביעת הערעור בהקדם, ואודה אם בית המשפט המחוזי ייענה. שנית, באת כוח המערער תבוא בדברים עם שירות המבחן כדי להבטיח ככל הניתן כי זכויות השיקום של המערער לא ייפגעו. שלישית, ככל שמצבו הנפשי מצריך טיפול, אבקש להסב לכך תשומת לבן של רשויות המאסר. (2) בכפוף לאמור, אין בידי להיעתר לערעור. ניתנה היום, י' בחשון תשס"ז (1.11.06). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06088370_T01.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il