מדינת ישראל נ. פלוני

בבית המשפט העליון עפ"ג 8837-01-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: מוחמד בן יוסף גריפאת ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת מיום 21.11.2024 בת"פ 30182-10-23 שניתן על-ידי כבוד השופטת י' שטרית תאריך ישיבה: א' אב תשפ"ו (15 יולי 2026) בשם המערערת: עו"ד יעל שרף בשם המשיב: עו"ד גיל דביר פסק-דין המשיב הורשע בגדרו של הסדר טיעון בכתב אישום חמור הכולל שני אישומים – אישום אחד הכולל עבירות של סחיטה באיומים (במספר מקרים), שידול לירי מנשק חם והדחה בחקירה, ואישום שני הכולל עבירות של חבלה בכוונה מחמירה וסחיטה באיומים. את כלל העבירות ביצע המשיב בעודו מרצה עונש מאסר. להשלמת התמונה יצוין כי למשיב עבר פלילי מכביד ורלוונטי. בית המשפט המחוזי גזר על המשיב עונש של 6 שנות מאסר בפועל, אך זאת בכפוף למספר הוראות נוספות – ניכוי של ששה חודשי מעצר; חפיפה של שנים עשר חודשי מאסר עם המאסר שאותו ריצה המשיב בעת שנגזר עונשו; הפעלה של עונש מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים, תוך חפיפה של אחד מהם עם העונש. כך, התוצאה העונשית הכוללת הייתה ריצוי של עונש מאסר בן 75 חודשים החל מיום 20.5.2024. ערעור המדינה שבפנינו מכוון כלפי קולת העונש. הדיון בערעור התקיים בפנינו ביום 15.7.2026. לשיטת המדינה, בית המשפט המחוזי הלך כברת דרך רבה מדי לעבר המשיב, וזאת בכמה מישורים. מעבר לכך שהמדינה חולקת על המתחמים שנקבעו, היא סבורה שהיה מקום להעמיד את המשיב במקום גבוה יותר בתוך המתחם, בין השאר בהתחשב בעברו הפלילי. המדינה מטעימה כי השיקול היחיד השוקל לטובת המשיב בהקשר לקביעת מקומו בתוך המתחם הוא הודאתו בגדר הסדר טיעון, ואין בו כדי להצדיק את מידת ההקלה שנעשתה עמו. כן צוין שלא היה מקום לנכות ששה חודשים שבהם המשיב היה עצור מתקופת המאסר, מאחר שבאותה עת המשיב ריצה עונש מאסר אחר. לבסוף, צוין שלא היה מקום לחפיפת העונשים, בהתחשב בכך שהמשיב חוזר ונכשל באותם מעשים, ולא כל שכן בנסיבות שבהן עבר את העבירות בעת ששהה במאסר. מנגד, בא-כוח המשיב סמך את ידיו על גזר הדין וציין כי יש לתת משקל לאמת המידה המצמצמת להתערבות בעונש בשלב הערעור. בא-כוחו של המשיב הוסיף והתייחס לרקע האישי והמשפחתי של המשיב. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים שאין מוצא מהתערבות בעונש המאסר בפועל. עבירות של סחיטה באיומים הן עבירות שביחס אליהן מקובלת כעת מדיניות ענישה מחמירה. הדברים אמורים ביתר שאת בכל הנוגע לנסיבות שבהן בוצעו המעשים במקרה זה, אשר כללו פגיעה חמורה באסירים ופריקת כל רסן בתחומי הכלא. מקובל עלינו הכלל הגורס כי אל לערכאת הערעור למצות את הדין בענישה, ובדרך זו ננהג. מכל מקום, לא ראינו כל הצדקה לניכוי של תקופת המעצר, בהינתן מאסרו של המשיב באותה עת; ובדומה לכך, לא ראינו הצדקה לחפיפה עם עונשי מאסר אחרים. מאחר שכבר בכך יש כדי להוסיף תקופה לא מבוטלת לתקופת המאסר בפועל, ננקוט גישה מצמצמת בכל הנוגע להארכת עונש המאסר עצמו ונגביל אותה לששה חודשים נוספים. התוצאה היא שעונש המאסר שבו יישא המערער יעמוד על 82 חודשים – 72 חודשים שהטיל עליו בית המשפט המחוזי, שלהם נוספו 4 חודשי מאסר מכוח הפעלתו של המאסר על תנאי, ללא כל חפיפה, וכן ששה חודשי מאסר נוספים. עונש זה המשיב ירצה מתום תקופת מאסרו הקודם – תוך ביטול ההוראות בדבר חפיפה חלקית לעונש מאסרו הקודם ולניכוי של תקופת המעצר שלו בעת שהיה אסיר. כל שנותר לנו להוסיף הוא שעל המשיב לשנות את דרכיו במהלך מאסרו, שינוי שלא צפוי להיות קל, אך אין ממנו מוצא. סוף דבר: הערעור מתקבל כמפורט לעיל. ניתן היום, ב' אב תשפ"ו (16 יולי 2026). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת