פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8835/99
בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד השופט מ' חשין
כב' השופט א' א' לוי
המערער: אינטרדקו חברת המסחר לתעשיות בע"מ
נגד
המשיבות: 1. Sulzer Brothers Ltd
2. Sulzer International Ltd
3. Sulzer Management Ltd
4. Suzer (SA) Ltd
5. Sulzer Burckhrdt Engineering Works Ltd
6. Sulzer Hydro Gmbh
7. Sulzer Chemtech Ltd
8. (Sulzer Pumps) Sulzer Weise Gmbh
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 14.11.99 בת"א
1060/99 (ב"ש 33250/99) שניתנה
על ידי כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק
בשם המערער: עו"ד יהודה גולדברג
בשם המשיבות: עו"ד אפרת ירון
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
העובדות
1. המערערת שימשה סוכנת של החברות המשיבות, המשתייכות לקונצרן שמקום
מושבו בשוויץ, וזאת על פי הסכם שנחתם בין המערערת לבין המשיבה 1, משנת 1975 (להלן: "הסכם הסוכנות"). בעקבות סיום הסכם הסוכנות בין הצדדים,
תבעה המערערת מן המשיבות דמי עמלה שהגיעו לה, לטענתה. התובענה הוגשה
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. המשיבות הגישו בקשה לעיכוב הליכים בתובענה. המשיבות סמכו את בקשתן על טענת קיום תניית שיפוט ייחודית בהסכם הסוכנות, לפיה בית המשפט המוסמך ב- Winterthur, שוויץ, הוא בית המשפט המוסמך לדון בתביעתה של המערערת.
עוד טענו המשיבות, כי בית המשפט המחוזי בתל-אביב הינו "פורום לא נאות" Forum Non Conveniens. לחלופין טענו המשיבות כי יש למחוק את התביעה בשל מניעות, משום שהמערערת נטלה על עצמה התחייבות שלא לעשות כן בהסכם ביטול הסוכנות. לבסוף טענו המשיבות, כי אין יריבות בין המערערת למשיבות 3-8.
החלטתו של בית המשפט המחוזי
2. בפני בית המשפט המחוזי טענה המערערת כי תניית השיפוט המעוגנת בסעיף 10 להסכם, הינה תניית שיפוט מקבילה ולא ייחודית, כך שתנייה זו אכן מעניקה סמכות שיפוט לבית המשפט בוינטרטור שבשוויץ, אך אין היא שוללת את סמכותו של בית המשפט בישראל.
3. בפתח דבריו דחה בית המשפט קמא את טענותיהן של המשיבות בדבר היות התביעה קנטרנית, בדבר העדר יריבות בין בעלי הדין, ובדבר מניעות המערערת מלתבוע את המשיבות, משום שסבר כי ההכרעה בכל אלה לא יכולה להיעשות ללא שמיעתן של ראיות, ולשלב זה הדיון טרם הגיע. התוצאה הייתה שהמחלוקת בשלב זה הצטמצמה לשאלת תניית השיפוט הזר, והפורום הנאות לקיומו של הדיון בתביעתה של המערערת.
4. באשר למהותה של תניית השיפוט קבע בית המשפט, כי אכן נוסח התנייה הינו נוסח פעיל, ונקבע כי הדין שיחול על ההסכם הינו הדין השוויצרי, אך
חרף שני נתונים אלה, ולנוכח העובדה שאין לשון הסעיף שוללת באופן מפורש
את סמכותו של בית המשפט בישראל, בחר בית המשפט לפרש את התניה לאור מטרתה ומגמותיה. בפרשו את הסעיף הסתמך בית המשפט, בין היתר, על תצהירו של מר שמריהו ליברמן, מי שניהל מטעם המשיבה את המו"מ לכריתת ההסכם. בתצהיר זה נאמר, כי במהלך המו"מ לכריתת ההסכם לא הוזכר, ולו ברמז, כי בית המשפט בישראל משולל סמכות לדון בסכסוכים שיתגלעו בין הצדדים, וכי הוא הבין והאמין כי תניית השיפוט העניקה סמכות שיפוט מקבילה. בית המשפט קבע, כי דבריו של ליברמן לא נסתרו, וכי הימנעות המשיבות מלהעיד את מר שוונק, מי שהחליף את ד"ר זפייה, בניהול המו"מ מטעם המשיבות, פוגמת בטענתן כי התנייה היא ייחודית. לאור האמור קבע בית המשפט, כי מקובלת עליו השקפת המערערת שתניית השיפוט הינה מקבילה, וכי אין היא שוללת את סמכותו של בית המשפט בישראל. יחד עם זאת קבע, כי הגם שתניית השיפוט היא מקבילה ולא ייחודית, על בית המשפט לכבד תנייה מוסכמת, ומי שמבקש לסטות ממנה, עליו הראיה. בית המשפט מצא, כי המערערת לא טענה ולא הצביעה על שיקול יוצא דופן, שיש בו כדי להצדיק פטור שינתן לה מלכבד את ההתחייבות החוזית שנטלה על עצמה, להתדיין עם המשיבות בשוויץ. אי לכך, קיבל בית המשפט את בקשת המשיבות ומחק את תביעת המערערת. בית המשפט הפנה בעניין זה לרע"א, 30/82, מולטלוק נגד רב בריח פ"ד לו(3) עמ' 274, ורע"א 517/85, חתמי לוידס נגד קסירר פ"ד לט (4) עמ' 168).
מכאן הערעור.
הטענות בערעור
5. המערערת טוענת בפנינו כי טעה בית המשפט קמא עת קבע כי על אף שמדובר בתנייה מקבילה ולא ייחודית, יכבד בית המשפט בדרך כלל תנייה מוסכמת. המערערים טוענים בעניין זה, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לוקה בסתירה פנימית, שכן בתניית שיפוט מקבילה, ממילא מכבד התובע את תניית השיפוט בכל מקרה, בין אם הוא בוחר לתבוע בטריבונל הנזכר מפורשות בתניה,
ובין אם הוא בוחר לתבוע בבית משפט מוסמך אחר, שהרי כל משמעותה של תניית שיפוט מקבילה, כך טוענת המערערת, היא שרשאי צד לה לבחור בפני איזה בית משפט יביא את עניינו. עוד טוענת המערערת, כי משקבע בית משפט קמא כי תניית השיפוט היא מקבילה ולא ייחודית, הרי שמשמעותה של קביעה זו הינה כי מוסכם על הצדדים, שרשאי ויכול כל אחד מהם, להביא את עניינו גם בפני בית המשפט המוסמך בישראל, וזאת בדיוק עשתה המערערת, ובכך אין לומר כי היא בקשה להתנער מהסכמה חוזית, כסברתו של בית המשפט המחוזי.
עוד טוענת המערערת, כי טעה בית משפט קמא בהסתמכו על פרשת "מולטלוק" (ע"א 30/82 הנ"ל), שכן שם ביקשה המבקשת לחרוג מגדרה של תניית השיפוט מה שאין כן בענייננו, בו הביאה המערערת את עניינה בגדרה של תניית השיפוט המוסכמת, שהינה תניית שיפוט מקבילה.
6. המשיבות חזרו על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי והדגישו, כי הן לשונה והן תכליתה של תניית השיפוט, אינן מותירות מקום לספקות בדבר היותה תניית שיפוט ייחודית, השוללת סמכותו של בית המשפט בישראל. עוד טוענות המשיבות, כי אין בית המשפט בישראל מהווה פורום נאות לדיון בתביעת המערערת, שכן מאזן הנוחות נוטה לטובתן. המשיבות טוענות בעניין זה, כי ניהול התביעה בישראל יהיה כרוך בהוצאות רבות, לרבות הזמנת עדים ומומחים מחו"ל, ובכך יהיה כרוך סרבול יתר של התביעה, מה גם שאין מחלוקת כי הדין החל על ההסכם הינו הדין השוויצרי. לאור האמור, עתרו המשיבות להותיר את החלטתו של בית המשפט המחוזי על כנו.
דיון
7. סעיף 10 בהסכם הסוכנות הינו סעיף העוסק בשיפוט וזו לשונו:
“10. Legal Conditions
This Agency Agreement is subject to Swiss law; the obligation of both parties are, however, limited to the undertakings expressly set forth in the agreement.
Any disputes will be settled in the courts having jurisdiction over Winterthur.”
ככלל, הדין מכיר בכוחם של צדדים לחוזה לכלול בהסכם ביניהם תנייה בדבר שיפוט זר, ובית המשפט ייתן תוקף לתנייה זו, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מההסדר שנקבע על ידי הצדדים (ע"א 9/79, קרפול נגד הורוביץ, פ"ד לד(1), עמ' 260). תנייה לשיפוט זר יכולה שתהיה "ייחודית", כזו המעניקה סמכות לבית משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי משפט אחרים, ויכולה שתהיה "מקבילה", כזו המעניקה סמכות לבית משפט פלוני, מבלי לשלול את סמכותם של בתי משפט אחרים. (ע"א 433/64,נברום מריטים בע"מ נ. הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד יט(2) עמ' 159, 165).
אחר מהותה של תניית שיפוט, אם ייחודית היא, אם מקבילה, יש לתור בעיקר מלשון ההוראה. מקום שלשון התנייה אינה ברורה, נוטה בית המשפט להיעזר בתכלית ההוראה ובמגמתה, תוך התחקות אחר כוונת הצדדים להסכם. עמד על כך השופט ברק (כתוארו אז) בעניין קרפול לעיל, שם בעמ' 266-67:
"בענין זה התגבשו בפסיקה שני כללים הרלוונטים לענייננו: ראשית, תניית השיפוט תתפרש כתנייה ייחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות לבית משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים...
שנית, במקרה של ספק, יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה.."
את הגישה הפורמלית בפרשנותה של תניית שיפוט זר, שיש בה סטייה במקצת מהעקרונות הרגילים של פרשנות חוזים, נימק בית המשפט בכך שצד לחוזה המבקש לשלול מרעהו את הזכות להתדיין בפורום מוסמך, עליו לנקוט בלשון ברורה ומפורשת שאינה משתמעת לשני פנים (ע"א 724/85 מנו קווי נוסעים קוי נוסעים בע"מ נגד דמרי ואח', פ"ד מב(2) עמ' 324, 327). שם נאמר על ידי הנשיא שמגר :
"תניית שיפוט זר חייבת להיות מפורשת. אין לקרוא אותה לתוך הנוסח על יסוד מסקנות העולות מבין השורות או על יסוד משמעות מכללא. מי שמבקש לשלול מן הצד השני זכות של התדיינות בפורום מוסמך, מן הנכון שיבטא זאת מפורשות וברורות בנוסחו של החוזה"
יחד עם זאת, הפסיקה גם קבעה כי אין גישה זו מחייבת נוקשות יתירה, וכי לעיתים ניתן להסיק קיומה של תניית שיפוט ייחודית, ממטרת ההוראה או מההסכם בו כלולה, וזאת חרף העדר ניסוח החלטי של בלעדיות. עמד על כך השופט ד. לוין בע"א 65/88, אדרת שומרון בע"מ נגד הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) עמ' 600:
"הווה אומר גם במקרה של ספק מבחינה לשונית נפנה למטרת ההוראה, למגמותיה ולשאר אמצעי העזר הפרשניים, אך גם ניתן ליתן להם משקל מסויים כבר בראשיתה של מלאכת הפרשנות, עם קריאת נוסח החוזה" (שם בעמ' 612; וראה בעניין זה, גם את דבריה של השופטת בן פורת בע"א 440/86, טפחות בע"מ לוי ואח' פ"ד מ(4) עמ' 553, ומאמרו של משה בר ניב, הסכמה לשיפוט זר בחוזים עסקיים, עיוני משפט כ, עמ' 25).
מן הכלל אל הפרט
8. כאמור, קבע בענייננו בית משפט קמא, כי תניית השיפוט הקבועה בסעיף 10 להסכם הסוכנות, הינה תניית שיפוט מקבילה ולא ייחודית, אך חרף זאת חייב את המערערת לעמוד בחיובה החוזי, ולהתדיין בשוויץ ולא בישראל.
דעתי היא כי דינו של הערעור להידחות, ולאו דווקא מהטעמים של בית משפט קמא, אלא משום שעל פי השקפתי תניית השיפוט המופיעה בסעיף 10 להסכם הסוכנות, היא תניית שיפוט ייחודית, לפיה הסמכות לדון בתביעות הצדדים להסכם מסורה לבית המשפט ב- Winterthur, שוויץ. אכן, בתניית השיפוט לא הוספו המלים "בלבד" או "רק" או דומיהן, אך נדמה שניתן להבחין כי היא כוללת את אותו "נוסח פעיל", ברור ומפורש, שבצד החלתו של הדין השוויצרי גם קובעת שכל הסכסוכים הנובעים מההסכם, ייושבו בבית המשפט ב- Winterthur. כאמור, אין בתנייה שלילה מפורשת של סמכות בית המשפט בישראל, אך אין צורך בשלילה מפורשת שכזו, מקום שלשון התניה החלטית ואינה מותירה מקום לספקות. ודוק: בסעיף לא נאמר "שלבית המשפט ב- Winterthur תהיה סמכות..", אלא נאמר
שכל הסכסוכים ייושבו שם, ונוסח זה מעיד יותר מכל שהכל הסכימו בעת כריתת
ההסכם להעניק סמכות ייחודית לבית המשפט בשוויץ (ראה בעניין זה ע"א 9/79 הנ"ל).
9. לא נעלמה ממני החלטתו של בית המשפט המחוזי לתת משקל רב לתצהירו של מר שמריהו ליברמן, לפיו במהלך המו"מ לא נזכר, ולו ברמז, כי בית המשפט בישראל יהיה חסר סמכות, וכי הוא האמין כי סעיף השיפוט מקנה סמכות שיפוט מקבילה לבית המשפט בשוויץ. דא עקא, שדבריו אלה של מר ליברמן אינם עולים בקנה אחד עם לשון סעיף השיפוט. אמונתו וסברתו של העד כי מדובר בתנייה מקבילה, הגם שלא הוכח מקורן, אינן רלוונטית מקום שאין הן מקבלות ביטוי חיצוני, ולו במשתמע, בחוזה הסוכנות עליו חתמו הצדדים.
סיכומם של דברים הוא, כי משהגעתי למסקנה כי תניית השיפוט היא ייחודית ולא מקבילה, דינו של הערעור להידחות, וכך אני מציע לחברי לעשות. אני מוסיף ומציע לחייב את המערערת לשאת בהוצאות המשיבים בסכום של 20,000 ש"ח.
ש ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים.
המשנה לנשיא
השופט מ' חשין:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' א' לוי.
ניתן היום, ט"ז טבת תשס"א (11.1.2001).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ
פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל.
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99088350.O05