פלוני נ. עירית ירושלים

פסק-דין בתיק בג"ץ 8835/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8835/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. עירית ירושלים 2. ראש עירית ירושלים-אורי לופוליאנסקי 3. עו"ד תמר קרניאל - בבי"ד למשמעת עירית י-ם 4. מר יהונתן לוירר - עירית י-ם 5. בית הדין הארצי למשמעת של עובדי רשויות מקומיות עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אלמוגית אביטל; עו"ד עידן פסח בשם המשיבים 4-1: עו"ד קרניאל תמר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. (1) עניינה של העתירה בהתנהלות המשיבים בהליך המשמעתי כנגד העותר - מנהל במנהלת קריית העירייה. (2) כנגד העותר הוגשה תלונה בדבר הטרדה מינית של עובדת (להלן: המתלוננת). חומר חקירת התלונה, שנאסף בידי האחראית בעיריית ירושלים לביצועו של נוהל מניעת הטרדה מינית (להלן: האחראית), ובכללו התייחסותם של העותר והמתלוננת לתלונה, הועבר לידי הועדה למניעת הטרדה מינית בעיריית ירושלים (להלן: הועדה), שקבעה ביום 1.8.05 "שבהתנהגותו ובמעשיו של הנילון (העותר – א"ר) יש משום הטרדה מינית כמפורט בחוק". ביום 3.8.05 הודיע המשיב 4 לעותר, כי לאור המלצת הועדה "הועברה בקשה לתובעת בבית הדין המקומי למשמעת לפתוח בהליכים להעמדתך לדין". לטענת העותר, בתגובה לפנייתו לראש עיריית ירושלים – המשיב 2, הבטיח לו האחרון כי ייערך לו שימוע בטרם תתקבל החלטה בעניינו. תובעת בבית הדין למשמעת של עיריית ירושלים - המשיבה 3, שהתיק הועבר לטיפולה, פעלה למינויה של חוקרת חיצונית (עו"ד אירית איינהורן נחמני; להלן: החוקרת) לחקר הקובלנה. בסיכום החקירה מיום 14.11.05 נקבע, כי לכאורה, נעברה עבירה של הטרדה מינית בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית, אך מסקנה זו איננה "חד משמעית"; לא נעברה עבירת התנכלות, שנטענה אף היא. נאמר גם כי החוקרת התרשמה מאמינות עדותה של המתלוננת – אף כי היו בקיעים ותמיהות, ונאמר כי כנראה העבירה המתלוננת לעותר מסרים דו משמעיים. החוקרת מתחה ביקורת על הליך הטיפול בתלונה: הועדה, למרות שפעלה בהתאם לנוהל, היוותה לא יותר מאשר "חותמת גומי" של האחראית; לא נגבו התייחסויות עובדים המאשרים את גרסת העותר; והיה על הועדה לערוך לעותר שימוע בטרם קיבלה את החלטתה. (3) בעקבות פניותיו של העותר ליועץ המשפטי של עיריית ירושלים ולמשיבה 3, הודיעה המשיבה 3 לעותר במכתבה מיום 29.1.06, כי החליטה, "לפנים משורת הדין", לאפשר לעותר להגיש את השגותיו על העמדתו לדין משמעתי בכתב תוך 14 יום (זכרה של החלטה זו נעדר מגוף העתירה, אם גם צורף המכתב כנספח "ט" לה). המשיבה 3 הדגישה במכתבה כי לא חלה עליה חובה לשמע את העותר "שכן החלטתנו האם להעמידו לדין משמעתי אינה נופלת בגדר ההחלטות המינהליות... החלטתנו... הינה רק תחילתו של הליך משפטי לכל דבר וענין...". ביום 31.1.06 פנה העותר למשיבה 3, ליועץ המשפטי לעיריית ירושלים ולמשיב 2, ובין היתר ביקש הבהרות לגבי הפרוצדורה שהציעה המשיבה 3 לבירור השגותיו, תוך שהוא מביע את תמיהותיו לגביה. לטענת העותר, פניותיו לא זכו למענה. ביום 2.8.06 הוגשה תובענה נגד העותר לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות. (4) העתירה הוגשה ביום 27.10.06, ובה ביקש העותר להורות למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע סירבו לבקשתו לערוך לו שימוע ומדוע לא יערכו לו "שימוע מאוחר"; להורות למשיב 4 ליתן טעם מדוע לא עשה שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו בהגשת הקובלנה כנגד העותר – אם כזו הוגשה כניסוח העותר – ולחילופין, להציג את שיקול הדעת שהפעיל בהחלטתו על הגשתה; להורות למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא תבוטל התובענה שהוגשה בחוסר סמכות, שהרי לא הוגשה כל קובלנה בעניינו; להורות למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא תבוטל התובענה, כיוון שהוגשה כנטען בחוסר סבירות קיצוני, והסתמכה על חקירה מגמתית ללא ראיות מספיקות. נתבקש גם צו ביניים. (5) ביום הגשת העתירה החלטתי שלא ליתן צו ביניים ולא לעכב את ההליך המשמעתי; אך הוצא צו לאיסור פרסום. ביום 31.10.06 התקיים דיון בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות בו העלה העותר טענות מקדמיות. בית הדין למשמעת קבע כי החלטתו בדבר הטענות המקדמיות תינתן בכתב, וכי על המשיבה ליתן את התייחסותה בכתב לגבי שימוע מאוחר לעותר. ב. לטענת העותר בעתירתו נפל קרבן למאבקים פנימיים בתוך העירייה. ראשית, נטען, כי פגמים רבים נפלו בהליך בירור התלונה: הועדה שימשה "חותמת גומי" לאחראית; חקירתה של האחראית הייתה חד צדדית; המשיב 4 לא הפעיל שיקול דעת אם להגיש את הקובלנה אם לאו, ושימש "צינור" להעברת חומר הבדיקה מן הועדה למשיבה 3, ולחלופין כלל לא הגיש קובלנה נגד העותר. שנית נטען, כי המשיבה 3 הנחתה את החוקרת לערוך חקירה חד צדדית במטרה להפליל את העותר, וכי כשלה בשיקול דעתה בהחלטתה להגיש כנגדו תובענה. שלישית נטען, כי היה על המשיבה 3 לערוך לעותר שימוע בטרם תגיש כנגדו תובענה; זכות השימוע הוכרה מימים ימימה כזכות שיש להעניקה בטרם קבלת החלטה הפוגעת באדם, והפגיעה קשה במיוחד מקום בו הובטח לעותר מפורשות לערוך לו שימוע בטרם תוגש כנגדו תובענה, ועל כן בכך שלא נערך שימוע יש כדי לפסול את ההחלטה להגיש תובענה. ג. (1) לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה על הסף: נטען, כי העתירה נגועה בחוסר ניקיון כפיים, מאחר שבניגוד לטענת העותר כי לא ניתנה לו אפשרות לשימוע, הודיעה המשיבה 3 לעותר במכתבה מיום 22.1.06 כי יש באפשרותו להגיש לה בכתב את השגותיו על העמדתו לדין. בנוסף, הגם שטען העותר כי לא הוגשה נגדו קובלנה משמעתית, הוא עצמו אינו מכחיש שקיבל את הודעות המשיבים 4-3 , בהן נכתב כי הוגשה נגדו קובלנה כזאת. עוד נטען, כי בהליך המשמעתי כנגד העותר בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, מתבררות טענות העותר. (2) המשיבים מוסיפים וטוענים, כי כל פעולותיהם נעשו בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח – 1978 (להלן: חוק המשמעת) וכי לא פעלו משיקולים זרים, ושיקול הדעת של כל הגורמים המעורבים בהליך היה ראוי ותקין. שנית נטען, כי טענת העותר כי החקירה מגמתית – היא מופרכת: החוקרת לא הייתה מוכרת לאיש מן המשיבים, ונשכרה במיוחד לצורך החקירה בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק המשמעת. המשיבה 3 הנחתה את החוקרת לבצע חקירה מקיפה על פי שיקול דעתה המקצועי, והתובענה הוגשה לנוכח קביעת החוקרת כי עדות המתלוננת אמינה ואין אינדיקציה לרקימת עלילת בדים. שלישית, נטען, כי המשיבה 3 אפשרה לעותר לשטוח בפניה בכתב את השגותיו על העמדתו לדין משמעתי, ומשדחה העותר את האפשרות אין לו להלין אלא על עצמו; שימוע יכול להתבצע במספר רב של אופנים, ובכללם בכתב. עוד נטען, כי גם אילולא הציעה המשיבה 3 לעותר לערוך בפניה שימוע, לא היה בכך כדי לפגום בהליך המשמעתי, שכן על המשיבה 1 הנטל להוכיח בפני בית הדין למשמעת את האישומים, ולעותר הזדמנות מלאה להתגונן בפניהם. נטען כי הגורם המוסמך היחיד לערוך שימוע לאחר הגשת קובלנה הוא המשיבה 3. המשיב 2 הביע את הסכמתו להליך שימוע, כיוון שסבר באותה עת כי טרם הוגשה בעניינו של העותר קובלנה, וכאמור, לא כך היו פני הדברים. רביעית נטען, כי לרשות העותר עומדים סעדים בבית הדין למשמעת, שהוא הערכאה העדיפה לבירור טענותיו. ד. (1) אין בידינו להיעתר לעתירה. (2) הטעם העיקרי, הוא קיומו של סעד חלופי: עניינו של העותר מתברר בימים אלה בבית הדין למשמעת, ובידיו להעלות בו את כל טענותיו, כפי שגם עשה, לרבות בהקשר השימוע. ועוד, בידי העותר להשיג בבוא העת על פסק דינו של בית הדין למשמעת בפני שופט של בית משפט זה (סעיף 24 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), תשל"ח-1978), אם ימצא בכך צורך. ודוק: בידי בית הדין למשמעת, בהליך הנוכחי, להידרש לבחינת התנהלותן של רשויות המינהל בהליך הגשת התובענה. בבג"צ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל/משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (טרם פורסם), נאמר מפי השופט גרוניס: "בית הדין, בדונו בהליך הפלילי, וככל בית משפט פלילי, רשאי ומוסמך לדון לא רק בטענות המכוונות ישירות כנגד האישום הפלילי, אלא אף בהשגות על התנהלותן של רשויות המינהל טרם הגשתו של כתב האישום. כוללים אנו במסגרת זו הן את שלב החקירה והן את ההתנהלות של התביעה עד להגשתו של כתב האישום. ואכן, על דרך השיגרה ובהיעדר טעמים מיוחדים, סבורים אנו כי דרך המלך להעלאת טענות כנגד הפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום (כולל בשלב החקירה) הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו. קביעה זו נסמכת על מספר טעמים: ראשית, בדרך זו יימנע הצורך מפיצול הדיון ומניהול שני הליכים נפרדים סביב סוגיות קרובות. פיצול כזה לא רק שאינו רצוי משיקולי יעילות ומטעמי חיסכון במשאבים שיפוטיים, אלא שהוא אף עשוי לגרום לסחבת מיותרת ולהתמשכות בלתי סבירה של ההליך הפלילי (השוו וראו, עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(1) 196)). שנית, לעיתים קרובות כרוכה השאלה המתעוררת באשר לחוקיות או לסבירות ההחלטה להגיש כתב אישום במחלוקות עובדתיות שונות. לערכאה הדיונית הכלים המתאימים לבירור שאלות עובדתיות ומהיבט זה עדיפה היא על פני בית המשפט הגבוה לצדק. שלישית, יש לזכור כי לרשות הערכאה הדיונית עומד מגוון של אמצעים לטפל בפגמים שנפלו בהגשת כתב האישום. בית המשפט יכול לעשות שימוש בסעדים מתונים ומידתיים שאינם מגיעים כדי ביטולו של כתב האישום. כך למשל, יכול הוא להורות על ביטולם של אישומים ספיציפיים או להביא בחשבון בשלב קביעת עונשו של הנאשם את הפגמים שאירעו בהליך הגשת כתב האישום... לאור האמור לעיל, לא נמצא כי במקרה דנא קיימת הצדקה לפתיחת שעריו של בית המשפט הגבוה לצדק בפני העותרים, שעה שמצוי בידם מסלול חלופי להעלאת השגותיהם." כך הדבר באישום פלילי המתברר בבית משפט, ובהיקש - הוא הדין כאשר המדובר בתובענה משמעתית המתבררת בפני בית דין למשמעת, בין בבית הדין דנא או בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה או בית דין משמעתי אחר. דברים אלה ניתן ללמוד גם מן הסברה הישרה, שעניין שהוא אחד ביסודו, מערכת של אכיפה כלפי פלוני, יידון בפני פורום אחד. שעה שישנו מסלול חלופי, אין גם מקום להוסיף עומס דיוני לבית משפט זה, מה גם עוד שההליך בבג"צ מוגבל באופן הבאת הראיות. אמנם, לא למותר לציין שכמובן הסמכות בבית משפט זה קיימת והדלת אינה נעולה במקרים מתאימים (ראו גם בג"צ 6136/06 פרי נ' היועץ המשפטי לממשלה (השופטת נאור)). בפני בית הדין למשמעת יוכל העותר, כמובן, להעלות את טענותיו דבר דבור על אופניו, ואיני קובע כל מסמרות באשר לתוצאה. (3) עוד יצוין, כי שימוע כשלעצמו – שאינו מחויב על פי דין בחוק הרשויות המקומיות (משמעת) וכן בחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963, אך למותר לציין שהוא רצוי – יכול לעיתים להיות בכתב; כך הוצע לעותר. ראו בג"צ 4706/02 סלאח נ' שר הפנים, פ"ד נו(5) 695, 707-606 (השופט טירקל) והאסמכתאות המובאות שם; כן ראו והשוו סעיף 60א(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982, כפי שתוקן בתש"ס, הקובע כי "חשוד רשאי לפנות בכתב לרשות התביעה להימנע מהגשת כתב אישום...". עם זאת רשאית הרשות להזמינו לשימוע בעל פה (ס"ק ח). (4) אוסיף ואומר, כי יש ממש בטענת המשיבים באשר להתנהלות העותר בעתירה בקשר לעניין השימוע. אין אזכור בגוף העתירה להחלטתה של המשיבה 3 לאפשר לעותר לשטוח בפניה את השגותיו לגבי העמדתו לדין משמעתי; אף שכאמור צורף המכתב וכן תשובתו של העותר. חשיבות הדבר לצורך בירור העתירה נהירה (וראו בג"צ 5979/91 וקס נ' ראש המועצה המקומית אבן יהודה, פ"ד מו (1) 645, 646 (המשנה לנשיא אלון); בג"צ 5911/05 נובה נ' שר הפנים (לא פורסם) (השופטת ארבל); וראו גם בג"צ 1540/06 לאמוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). היה מן הראוי כי העתירה תידרש להצעה ולמענה. (5) ולבסוף, לא אמנע מלומר, כי על פני הדברים יש מקום לעיון מוקפד של הגורמים הממונים על האכיפה בדרך שבה נערכים ההליכים המוקדמים בכגון דא, קרי, החקירה וההחלטות לגביה בנושאים שהעירה עליהם החוקרת בתיק. לפיכך יועבר פסק דין זה אל היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי למשרד הפנים. ה. כאמור, לא נוכל להיעתר לעתירה. פסק הדין יפורסם ללא ציון שמו של העותר. ניתן היום, כ"ב בכסלו תשס"ז (13.12.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06088350_T02.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il