פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק בג"ץ 8832/16
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 8832/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופטת ע' ברון
העותרים:
1. יוסיבוף גבריאל
2. יוסיבוף מרים
נ ג ד
המשיבים:
1. שופטת בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו
2. פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)
עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד עפר ברטל, עו"ד עדי לוזון
בשם המשיבה 2:
עו"ד מיטל בוכמן שינדל
פסק-דין
השופטת ד' ברק-ארז:
1. העתירה שבפנינו מכוונת נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.11.2016 (ת"פ 41203-10-15, השופטת ל' מרגולין-יחידי) לדחות בקשה שהגישו העותרים להפרדת כתב אישום שהוגש נגדם.
2. העותרים הם בני זוג נשואים שנגדם הוגש כתב אישום בגין עבירות של הלבנת הון, הוצאת חשבוניות כוזבות ועבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]. העותרים הגישו, כאמור, בקשה להפרדת כתב האישום שהוגש נגדם בטענה שניהול משפטם יחד עלול לפגוע בהגנתם. העותרים טענו כי ככל שאחד מהם יעיד להגנתו באופן שיפגע בבן זוגו, יהיה בכך להשפיע על בית המשפט, וזאת למרות שעדותו של אדם נגד בן זוגו אינה קבילה לפי סעיף 3 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות). בנוסף, כך נטען, בירור חלק מן העובדות הקשורות בפרשה עלול לגורם לכך שעל מנת להגן על התא המשפחתי העותרים עשויים שלא להעיד באופן מלא להגנתם. מנגד, המדינה טענה כי הפרדת כתב האישום בעניינם של העותרים תפגע ביעילות ההליך ובזמן השיפוטי. עוד טענה המדינה כי ככל שעדותו של אחד מהעותרים תפגע בבן הזוג האחר (ולכן לא תהיה קבילה לפי סעיף 3 לפקודת הראיות) חזקה על בית משפט שיידע להתעלם ממנה לעניין זה. במישור המעשי נטען כי העותרים לא הוכיחו שמדובר במסה קריטית של ראיות לא קבילות, שכן הם נוקטים בקו הגנה משותף ולא קיים ביניהם ניגוד עניינים, אף לשיטתם.
3. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מטעמים של יעילות הדיון וחשש מפני הכרעות סותרות, תוך שהוא מותיר בידי העותרים את האפשרות לחזור ולהעלותה ככל שישתנו הנסיבות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי בהתחשב בכך שהעותרים הצהירו כי אין ביניהם ניגוד עניינים, כי הם לא הפלילו זה את זה, וכי הם אף מיוצגים על-ידי אותם סניגורים וקו הגנתם משותף, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת לחשש מפני חשיפתו של בית המשפט למאסה של ראיות לא קבילות. בית המשפט המחוזי דחה גם את הטענה שעניינה פגיעה אפשרית בתא המשפחתי בקבעו כי בשלב זה של ההליך הוא לא מוצא בה סיבה להפריד בין ההליכים המתנהלים נגד העותרים.
4. העתירה מכוונת כאמור לביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי, כך שאחד מהעותרים יימחק מכתב האישום. לטענת העותרים החלטתו של בית המשפט המחוזי גורמת להם לעיוות דין, פוגעת בזכותם למשפט הוגן ואף עלולה לפגוע ביציבות המשפחתית שלהם. העותרים טוענים כי אם יינתן להם לערער על ההחלטה רק לאחר מתן פסק דין בעניינם לא יהא בכך כדי לתקן את הנזקים שייגרמו. עוד טוענים העותרים כי ניהול המשפט בעניינם על בסיסו של כתב אישום אחד יביא לחשיפה קריטית של ראיות לא קבילות. כן טוענים העותרים כי ערך היעילות אינו חזות הכול וכי יש להעדיף בהקשר זה את שלמות היחידה המשפחתית.
5. להשלמת התמונה יצוין כי בצידה של העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים שיורה על השהיית ניהול ההליכים המשפטיים בבית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בעתירה.
6. ביום 15.11.2016 הוריתי למדינה להגיש תגובה מקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים. בתגובת המדינה מיום 7.12.2016 נטען כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן בית משפט זה לא יושב כערכאת ערעור על החלטות ביניים של בתי המשפט בהליכים פליליים. המדינה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את העתירה גם לגופה שכן החלטת בית המשפט המחוזי היא סבירה ומנומקת ואינה מקימה עילה להתערבות בה.
7. אכן, דין העתירה להידחות על הסף. הלכה ידועה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק לא יושב כערכאת ערעור על החלטות של בתי המשפט האזרחיים או הפליליים, ובפרט לא על החלטות ביניים בהליך הפלילי אשר אינן ניתנות לערעור תוך ניהול ההליכים בתיק (ראו: בג"ץ 6042/13 עדות נ' מדינת ישראל משרד המשפטים, פסקה 3 (3.9.2013), וההפניות שם; בג"ץ 8551/16 שר נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (11.12.2016)). למעשה, טענות מסוג זה שעניינן דרך ניהולו של ההליך הפלילי – צירוף אישומים, קביעת מותבים וכולי – הם מסוג העניינים שבאופן מובהק בית משפט זה אינו מתערב בהם (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(4) 683 (1987)). די בטעם זה כדי לדחות את העתירה (השוו: בג"ץ 4451/04 יוסף קסטוריאנו נ' כוחן, פסקה 3 (16.6.2004) (להלן: עניין קסטוריאנו)).
8. למעלה מן הצורך ניתן להוסיף כי כאשר מצרפים בני זוג לכדי כתב אישום אחד אכן יש לבחון שמא הדבר עלול לפגום בהגנתם בצורה המיטבית. את הפגיעה האפשרית יש כמובן לשקול אל מול הכלל המשפטי לפיו "דרך המלך" לניהול הליך פלילי היא צירוף נאשמים קשורים בכתב אישום אחד. ההצדקות העומדות בבסיסו של כלל זה הן החתירה ליעילות דיונית, הימנעות מהכרעות סותרות, החשש מהשחתת זמנו של בית המשפט והחתירה לשוויון בין נאשמים באותה פרשה, ככל שההליך יסתיים בהרשעה (ראו והשוו: עניין קסטוריאנו, בפסקה 3).
9. אם כן, העתירה נדחית בזו. בנסיבות העניין, העותרים יישאו בהוצאות המדינה בסך של 2,500 שקל.
ניתן היום, י"א בכסלו התשע"ז (11.12.2016).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16088320_A04.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il