בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ. גלי אלפא תקשורת בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 883/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 883/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. גלי אלפא תקשורת בע"מ 2. יהודה שיף 3. גיל רגב ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב בענין פסלות מיום 12.1.04 בת.א. 28894/00 שניתנה על ידי כבוד השופטת י' אחימן בשם המערער: עו"ד ש' גולדין בשם המשיבים 1-2: עו"ד זבולוני בשם המשיב 3: עו"ד ט' נבנצאל פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 12.1.04 (השופטת י' אחימן), לפסול עצמו מלדון בת"א 28894/00. 1. בבית משפט השלום בתל-אביב מתנהלת תובענה שהגיש המערער (ביום 2.3.00) כנגד חברה בשם "יומן קריאה בע"מ", שעניינה חוב כספי של החברה למערער. המערער צירף נתבעים נוספים לתובענה, הם המשיבים בערעור זה, בטענה כי אלה משמשים ערבים לחובות החברה. בינתיים, ניתן פסק דין (ביום 16.5.00) כנגד החברה, בעוד שההליכים נגד המשיבים הערבים נמשכו. בית המשפט קיים ישיבת הוכחות (ביום 3.7.03) והורה לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב. בהתאם לכך הגישו המערער ומשיב 3 את סיכומיהם. ביום 25.11.03 פנו משיבים 1-2 (להלן – המשיבים) לבית המשפט בבקשה כי יפסול עצמו מלהמשיך ולדון בתובענה. 2. בבקשת הפסילה הסבירו המשיבים כי במסגרת כתיבת הסיכומים נערך חיפוש באתר האינטרנט של בית המשפט, במטרה למצוא פרוטוקולים מדיון ההוכחות. במהלך חיפושם הבחינו במסמך שפורסם באתר, המהווה למעשה טיוטת פסק-דין בתובענה, שנכתבה טרם הגשת סיכומי הצדדים. לטענת המשיבים, טיוטת פסק-הדין שפורסמה מייתרת את הגשת הסיכומים מטעמם, שכן, מתוכן המסמך עולה כי בית המשפט כבר גיבש דעתו אודות התובענה מבלי להמתין לסיכומיהם. כך, נקבעו עובדות וממצאי מהימנות באופן המצביע על גיבוש עמדה סופית בעניין נשוא הדיון השיפוטי. לטענת המשיבים, כתיבת פסק-דין טרם הגשת הסיכומים אינה ראויה ומחייבת את פסילת בית המשפט. 3. בית המשפט קיבל (ביום 12.1.04) את הבקשה, ופסל עצמו מלדון בתובענה. בנימוקיו נכתב, כי אכן, המסמך מוכתר בכותרת "פסק-דין" כאשר טעות טכנית בעת עריכתו הובילה לפרסומו באתר האינטרנט של בית המשפט. יחד עם זאת, המסמך אינו נושא חתימה ואף רשומים בתוכו התאריכים להגשת סיכומי הצדדים. צוין כי המסמך עוסק בהצגה עובדתית של טענות הצדדים בקובעו כי מרבית העובדות אינן שנויות במחלוקת, למעט מחלוקת עובדתית אחת שם נשללה סבירות גרסת המערער. כן כולל המסמך הערה בדבר קיומה של הגנת סרק ונכתבו בו הערות הנוגעות למבנה הכתיבה. בית המשפט ציין שהרישומים המופיעים במסמך נעשו בתום שמיעת הראיות ולצורך המשך כתיבת פסק הדין באמצעות הוראות למתמחה. משכך, סבר בית המשפט שאין נימוק ענייני המצדיק היעתרות לבקשת הפסילה, כאשר לדעתו פעל באופן תקין, אך משיקולים של תקינות ההליך המשפטי ושל מראית פני הצדק החליט בית המשפט לקבל את בקשת הפסילה. וכך נאמר בהחלטת הפסילה: "הרישומים המופיעים במסמך, נעשו, כאמור, מיד לאחר שמיעת הראיות ולצורך המשך העבודה בכתיבת פסק-הדין באמצעות הוראות למתמחה. לא מצאתי כל נימוק ענייני אשר יצדיק העתרות לבקשה כאשר לטעמי ולמיטב הכרתי פעלתי באופן תקין. יחד עם זאת, מדובר במסמך המכיל את התרשמותי כשופטת והגם שזו הייתה מותרת לרישום לא הייתה היא אמורה להתפרסם באתר האינטרנט אלמלא התרחשותה של תקלה טכנית. הפירסום כשלעצמו אינו עולה בקנה אחד עם תקינות ההליך המשפטי ובהיבט זה של הדברים, ועל מנת שהצדק לא רק ייעשה אלא גם יראה אני מחליטה להעביר את התיק לכב' סגן הנשיא לצורך קביעת מותב אחר בפניו תישמענה הראיות בתיק". 4. כנגד החלטה זו מופנה הערעור שבפני, בו מבקש המערער כי אורה על ביטול החלטת הפסילה והשבת הדיון לבית משפט קמא. לטענת המערער, המסמך שפורסם אינו בגדר פסק דין, שכן אינו מכריע בתובענה באופן פוזיטיבי, לשבט או לחסד. לדבריו, רישומים שאינם מכריעים במחלוקת גופה, אינם יכולים להיחשב כפסק-דין ועל כן לא נתקיים חשש ממשי למשוא פנים של בית המשפט. לטענה זו יש לצרף גם את דברי בית המשפט, בציינו כי אין נימוק ענייני המצדיק קבלת הבקשה, ומכאן שאין חשש לגיבוש דעה מוגמרת מצדו. אמנם, מוסיף המערער, יתכן ומראית פני הצדק נפגעה, אולם אין בפגיעה זו, כשלעצמה, כדי להצדיק את פסילת בית המשפט. 5. בתגובה לערעור, חוזרים המשיבים על טענותיהם ומבקשים להסתמך על החלטת בית המשפט. לדבריהם, מצב בו הלכה למעשה ניתן פסק-דין עובר להגשת הסיכומים מייתר את שארית ההליך המשפטי. נטען כי עיון במסמך שפורסם מלמד על קביעות נחרצות הן לעניין מהימנות בעלי דין והן לעניין המסקנות המשפטיות. 6. בהתאם לתקנה 471ג(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, נתבקשו הערות בית המשפט לערעור הפסלות, ובפרט לעניין אופיו של המסמך שפורסם. בהערותיו (מיום 2.3.05) ציין בית המשפט כי הרקע לכתיבת המסמך הנו עריכת החומר לקראת מתן פסק דין באופן המשקף את התרשמותו המיידית בתום שמיעת העדויות. המסמך מציג מסקנה משפטית ללא נימוקים מפורטים תוך פירוט פעולות נוספות הנדרשות לשם גיבוש עמדה סופית. כוונת בית המשפט הייתה להמתין עד להגשת סיכומי הצדדים בטרם תתקבל הכרעה סופית. לדבריו, המסמך נועד לשמר את זכרונו לקראת מתן פסק הדין תוך פירוט טכניקה חשיבתית מסודרת. לסיכום, בית המשפט מציין כי עמדתו הסופית טרם גובשה וכל מסקנה שנוצרה בשלב הביניים תיבחן מחדש לאורם של הסיכומים. יחד עם זאת, עצם פרסומו של המסמך הנו בעייתי ואינו עולה בקנה אחד עם תקינות ההליך השיפוטי, ובעטיו הוחלט להיעתר לבקשת הפסילה. 7. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר המונח לפני, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, בפנינו מקרה של פסילה עצמית של בית המשפט. במקרה שכזה יש ליתן משקל לתחושותיו של השופט הסובר כי לא ראוי שיידון בתיק (ע"א 6204/96 עזר נ' גולדבליט, פ"ד נ(2) 745, 747; ע"א 2975/04 בן חמו נ' מרגנית אריאל מרכז צבי 88 בע"מ (לא פורסם); להלן – פרשת בן חמו). לא הרי צו המורה לשופט, המבקש להמשיך לדון במשפט, להימנע מכך, כהרי צו המורה לשופט להמשיך ולשבת בדין, חרף החלטתו שלא לעשות כן (ע"א 4160/96 שחר נ' מושונוב (לא פורסם); ע"א 4845/01 אלרון נ' קיבוץ עינת (לא פורסם)). עם זאת, המבחן לפסילת שופט, בין אם מדובר על פסילה עצמית ובין אם מדובר על סירוב לפסילה, הינו אובייקטיבי, ואין עמדתו הסובייקטיבית של השופט מכרעת (ע"א 756/04 הועדה המקומית לתכנון ובניה כ"ס נ' יורשי טובה אחימן ז"ל (לא פורסם)). גם להתחשבות בעמדת שופט לפסול עצמו יש גבולות. הם נקבעים על-פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 6275/03 שגיא נ' סלע (לא פורסם)). על כן, אין בעובדה ששופט מחליט על פסלותו, כשלעצמה, כדי להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 4674/00 החברה המאוחדת למזרח הקרוב נ' ונונו, פ"ד נה(2) 145, 148). בסופו של דבר, הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן (ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט(1) 39, 43; ע"א 4677/01 סיני נ' חייק (לא פורסם)). עמדתי על כך לא אחת בצייני: "שופט אינו חופשי לפסול עצמו בכל מקרה שסובייקטיבית הוא סבור כי אין זה ראוי לו לשבת בדין. התחושה הסובייקטיבית צריכה להיות מלווה בנתונים אובייקטיביים, שיש בהם כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים. אכן, כשם שחובה על שופט לפסול עצמו מקום שהתנאים מחייבים זאת, כן חובה עליו שלא לפסול עצמו מקום שהתנאים לפסילה אינם מתקיימים. חובת השיפוט היא חובת השופט" (ע"א 6679/97 ברז'יק נ' ברז'יק (לא פורסם); וראו גם ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790; ע"א 2478/01 עובדיה נ' עובדיה, פ"ד נה(4) 625, 627). השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת בהגינות המשפט, באמון הציבור וגוררת אחריה עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט לפסול עצמו ממנו (ע"א 4672/01 Fioa International S.R.L נ' תכשיטי טוביאס בע"מ, פ"ד נו(2) 385, 388). 8. על כן, השאלה שיש לשאול היא האם נתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה", כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם)). במקרה דנן פורסם מסמך שהיווה למעשה טיוטת פסק-דין. המסמך הציג את המחלוקת בין הצדדים, תוך פירוט טענות בעלי הדין. עיון בתוכנו של המסמך אף מלמד כי הוא מכריע בשני עניינים שבמחלוקת. עם זאת, המסמך אינו מכריע בתובענה כולה, לכאן או לכאן. אין בו קביעה פוזיטיבית באשר לתוצאה שתתקבל. אכן, המסמך מפרט את התרשמות בית המשפט מהעדים שהעידו בפניו, אולם בכך אין כל פסול. שכן, אך הגיוני הוא כי בית המשפט יערוך תרשומת כזו בתום שמיעת העדויות, כשזיכרונו עדיין טרי, בהינתן שפסקי דין נכתבים לעיתים זמן רב אחרי מתן העדויות. הפגם במסמך אינו מצוי בעצם עריכתו, אלא בעובדה שפורסם באתר בית המשפט. על פגם זה יש להצר, אולם אין בו, לכשעצמו, כדי לפסול את בית המשפט. יוער כי במקרה דומה, בו נתגלתה לאחד מבעלי הדין טיוטת פסק-דין בטרם נשמעו כל הראיות, לא ראיתי לנכון לפסול את בית המשפט: "במקרה דנן, נכתבה טיוטת פסק דין על ידי בית המשפט, בטרם בשלה העת למתן פסק דין במשפט. אכן, טיוטת פסק הדין מלמדת, כי בית המשפט גיבש לעצמו עמדה על סמך הראיות וטענות הצדדים, שהיו בפניו באותה עת. ואולם, כפי שאף ציין בית המשפט בהחלטתו, אין בכך כדי להצביע על גיבוש עמדה שאינה ניתנת לשינוי במקרה שיוצגו בפניו ראיות נוספות" (ע"א 3535/00 וינר נ' שרוט (לא פורסם)). כך גם בעניינו. ודוק: לו היה בית המשפט מציין כי יקשה עליו לשבת בדין, וזאת למרות שלא נתקיים חשש ממשי אובייקטיבי, הרי שהייתי נוטה לדחות את הערעור (ראו ע"פ 11875/04 אבו שקארה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); פרשת בן חמו). שונה מכך הוא ענייננו. בית המשפט ציין כי דעתו לא ננעלה וכי לא גיבש עמדה מוגמרת בתיק. כל קביעה לכאורית המצויה במסמך פתוחה לשינוי ותיבחן מחדש לכשיתקבלו סיכומי הצדדים. אולם, אכן, נפל פגם בפרסום המסמך. פגם זה מצוי במישור "מראית פני הצדק". ברם, נפסק כי אין מקום להרחיב את השימוש בטענת "מראית פני הצדק" לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה (ע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם)). יתר על כן, בענייננו ניהול התיק נמצא בשלב מתקדם עד מאוד. בנסיבות אלה, אין זה ראוי שהשופט יפסול עצמו, תוך גרימת נזק בלתי ראוי לצד השני (ע"א 8419/96 נציגות הבית המשותף נ' גב רם (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור מתקבל. התיק יוחזר לכבוד השופטת אחימן להמשך הטיפול. בנסיבות העניין לא ראיתי לעשות צו להוצאות. ניתן היום, י"ט בניסן התשס"ה (28.4.2005). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04008830_A02.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il