איגוד מכוני הרישוי בישראל נ. ועדת המחירים המשותפת למשרד התחב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8829/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: איגוד מכוני הרישוי בישראל נ ג ד המשיבים: 1. ועדת המחירים המשותפת למשרד התחבורה ובטיחות בדרכים ולמשרד האוצר 2. שרת התחבורה ובטיחות בדרכים 3. שר האוצר עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רועי בלכר; עו"ד גיא זאבי בשם המשיבים: עו"ד רנאד עיד פסק-דין השופט ג' קרא: עתירה למתן צו על תנאי המופנה לוועדת המחירים המשותפת למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים ומשרד האוצר (להלן: הוועדה), לנמק מדוע לא תביא בפני שרי התחבורה והאוצר את המלצותיה בעניין הותרת הפיקוח על מחירי בדיקות תקינות שנתיות לרכב המבוצעות במכוני הרישוי ובעניין עדכון המחירים המפוקחים. מבחני הרישוי לצורך רישוי וקנייה של רכב מצויים בפיקוח מחירים מכוח חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הפיקוח) ועודכנו בפעם האחרונה בשנת 2002. העותר הוא עמותה רשומה המאגדת באופן וולונטרי את רוב מכוני הרישוי הפועלים בארץ. טענת העותר היא, בתמצית, כי הוועדה התכנסה מספר פעמים מאז שנת 2016 לצורך גיבוש המלצותיה בעניין וביום 11.5.2020 החליטה להמליץ על הותרת הפיקוח על המחירים ביחס למבחני הרישוי ולגבש המלצה בעניין עדכון המחירים, אולם מאז, כך נטען, נמנעה מהבאת המלצותיה בפני שרי התחבורה והאוצר, המחויבים מכוח הפיקוח להיוועץ בה, ובכך מונעת מהם לקבל החלטות בעניין. נטען, כי לאור הזמן הרב שחלף מאז שנת 2016, והעובדה כי תעריף מחירי מבחני הרישוי לא עודכן מאז שנת 2002, יש בהתנהלות הוועדה משום פגם היורד לשורשו של ההליך המנהלי. שכן, לשיטת העותר, הימנעות הוועדה מקבלת החלטה על המלצה סופית כמוה כסירוב להפעיל את סמכותה המנהלית להמליץ לשרים, ללא נימוקים, ולטענתו ממניעים שאינם ממין העניין. למעשה, כך נטען, הוועדה מפרה את חובתה על פי דין לפעול לעדכון מחירי מבחני הרישוי, חורגת ממתחם הסבירות, פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויות היסוד של מכוני הרישוי לחופש עיסוק ולקניין וחוטאת לעקרונות היסוד של פיקוח המחירים. כפועל יוצא מכך, הותרת מחירי מבחני הרישוי ללא עדכון כמוה כחובת סבסוד המוטלת על מכוני הרישוי, בשל הכורח לבצע מבחני רישוי במחיר הפסד או ברווח בלתי סביר. להשלמת התמונה יצוין, כי עתירה מנהלית שהגיש העותר נגד משרד התחבורה נמחקה בהסכמה ביום 3.3.2020, תוך חיוב המדינה בהוצאות העותר, לאחר שבמהלכה התברר כי חלה טעות בעמדת המדינה ביחס למקור הנורמטיבי המאפשר פיקוח על מחירי מבחני הרישוי. עוד יצוין כי פניות העותר למשרד התחבורה (מיום 1.7.2020 ו-18.11.2020) בהן דרש סיום הבדיקות ופרסום עדכון מחירים, נענו ביום 14.12.2020 בהודעה כי משרד התחבורה השלים את בדיקת נושא התמחור והעביר את המלצותיו לוועדת המחירים שצריכה ללמוד אותן ולדון בהן. יומיים לאחר מכן, ביום 16.12.2020 הוגשה העתירה שלפנינו. בנוסף, וכעולה מתגובתם המקדמית של המשיבים, מאז הגשת העתירה קיימה הוועדה שתי ישיבות בחודש ינואר שנה זו ודרשה השלמת נתונים וביצוע בדיקות כלכליות נוספות, שלאחריהן צפויה הוועדה לגבש את המלצותיה, לצאת לשימוע ציבורי שלאחריו יידרש פרק זמן נוסף לגיבוש ההמלצות הסופיות, שיונחו בפני שרי התחבורה והאוצר. המשיבים מצידם טענו בתגובתם המקדמית כי יש לדחות את העתירה על הסף בהיותה מוקדמת וכן לגופה, בהעדר עילה להתערבות. נטען, כי הוועדה מצויה כיום בעיצומו של הליך מנהלי לגיבוש המלצותיה ופועלת בהתאם לסמכויותיה וכי יש לדחות את הטענה כי הוועדה נמנעת מהגשת המלצות לשרים. עוד טענו המשיבים כי ההליך המחקרי לבדיקת בסיס התעריף ארוך ומורכב, והוא הסתיים בתוך 7 חודשים, פרק זמן סביר לגישת המשיבים לנוכח מורכבות בסיס הנתונים הדרוש, וזאת טרם הגשת העתירה, כאשר הודעה על כך הועברה לידיעת העותר. לפיכך, טענו המשיבים כי בהעדר מועד סטטוטורי מחייב בעניין, יש לדחות את העתירה על הסף. עוד טענו המשיבים, כי העתירה מכוונת למעשה כלפי העלאת תעריפי מבחני הרישוי, עוד בטרם גובשה המלצה סופית, שאותה ניתן להעמיד לביקורת שיפוטית. בנוסף, נטען כי העותר לא ביסס את טענתו באשר לפגיעה במכוני הרישוי ולנזקים הכבדים שנגרמים למכוני הרישוי ולקיומה של שחיקה ריאלית בתעריפים של למעלה מ-20%. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית, על צרופותיהן, וכן בתשובת העותר לתגובה המקדמית, שהוגשה ברשות בית משפט זה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. לאור המתואר בתגובתם המקדמית של המשיבים, הוועדה מצויה בשלבים מתקדמים בהליך גיבוש ההמלצות, לקראת ביצוע שימוע ציבורי במהלך החודשים הקרובים, שלאחריו תגבש את המלצותיה הסופיות. בנסיבות אלה, וחרף קיומם של דיונים קודמים בוועדה וניסיונות לקדם את בדיקת הצורך בהמשך הפיקוח על המחירים ואת עדכון שיעור תעריפיהם מאז שנת 2016, פרק הזמן שחלף מאז הוחל בבדיקה הנוכחית, שהיא מקיפה מטיבה, הינו סביר ובהינתן כי אין בדין לוחות זמנים מחייבים, הרי שהעתירה מוקדמת ויש לדחותה (ראו והשוו: בג"ץ 2370/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (21.7.2015)). יחד עם זאת, רשמנו לפנינו את הצהרת המשיבים כי השלמת הנתונים שדרשה הוועדה בישיבותיה האחרונות בינואר 2021, תושלם בהקדם ונכון לצפות כי הוועדה תפעל לעריכת השימוע הציבורי ולגיבוש המלצותיה הסופיות, מוקדם ככל האפשר. אשר על כן, העתירה נדחית. לא ניתן צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' באדר התשפ"א (‏16.2.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20088290_Q04.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il