טלי פחימה נ. שירות בתי הסוהר

פסק-דין בתיק רע"ב 8827/05 בבית המשפט העליון רע"ב 8827/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן המבקשת: טלי פחימה נ ג ד המשיבים: 1. שירות בתי הסוהר 2. נציב שירות בתי הסוהר 3. דובר שירות בתי הסוהר בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעע"א 1588/05 מיום 19.7.2005, שניתנה על-ידי כבוד השופט א' טל תאריך הישיבה: י"א בטבת התשס"ו (11. 1.06) בשם המבקשת: עו"ד אבנר פינצ'וק בשם המשיבים: עו"ד דנה בריסקמן החלטה השופט ס' ג'ובראן: בפנינו בקשת רשות ערעור, על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט א' טל), בה דחה בית-המשפט את עתירתה של המבקשת, כי יורה למשיבים להימנע ממסירת ומפרסום מידע אישי אודותיה בכלי התקשורת ולחקור ולנקוט צעדים משמעתיים כנגד האחראים למסירת מידע אודותיה בעבר מטעם המשיבים (להלן: העתירה). בעת הגשת העתירה הייתה המבקשת עצורה עד תום ההליכים המשפטיים שהתנהלו כנגדה בת"פ 1229/04 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המבקשת עצורה הייתה בבית-הכלא נווה תרצה (להלן: בית הכלא) והוגדרה כעצורה ביטחונית. קודם שהוגש נגדה כתב אישום, הייתה המבקשת עצורה במעצר מנהלי בבית הכלא. יש לציין, כי מאז הגשת בקשת רשות הערעור, הורשעה המבקשת בדין על ידי בית-המשפט המחוזי, על-פי הודאתה ונגזרו עליה שלוש שנות מאסר בפועל ושמונה-עשר חודשי מאסר על תנאי. ביום 20.9.2004 פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ידיעה, תחת הכותרת "טלי פחימה לסוהרים: 'איטבח אל-יהוד'", בה נכתב, כי המבקשת אמרה למפקדת בית הכלא את הביטוי "איטבח אל-יהוד". במקביל, נתפרסם באתר חדשות האינטרנט "YNET", כי המבקשת אמרה למפקדת בית הכלא: "שהמשפחה שלך תסבול כמו שאני סובלת ושגם אתם תתאבלו כמו שמתאבלים על השייח' מחמוד אבו חליפה". בתגובה להכחשת הדברים על-ידי באת-כוחה של המבקשת, נכתב בידיעה, כי המשיב 3 מסר, כי: "'דבריה של עורכת הדין אינם ראויים לכל תגובה או התייחסות. מיומה הראשון בכלא דאגה הגברת פחימה לעבור על כל עבירות המשמעת האפשריות. לא קציני וסוהרי השב"ס הורחקו מהחברה בצו מינהלי מחשש לפגיעה בביטחון המדינה'". ביום 23.1.2005 פורסמה ידיעה נוספת באתר חדשות האינטרנט "YNET", שכותרתה "פחימה סירבה לעבור חיפוש בדרך לבית המשפט", בה נכתב, כי המבקשת עוררה מהומה בדרכה לדיון בבית-המשפט וסירבה לעבור חיפוש גופני שגרתי. בידיעה צוטט שירות בתי הסוהר כאומר "לאחר שהבהרנו לה מה יהיה אם תמשיך בפרובוקציות היא עשתה חושבים, הסכימה לעבור את החיפוש ואז הוסעה לבית המשפט". ביום 26.1.2005 התפרסמה כתבה נוספת בעיתון "ידיעות אחרונות", שכותרתה "פחימה איימה לרצוח אם לא יציתו לה סיגריה", בה נכתב, כי לדברי שירות בתי הסוהר, המבקשת קיללה ואיימה על סוהר אשר סרב לבקשתה להצית לה סיגריה. ביום 10.2.2005 פורסמה כתבה בעיתון "הארץ", שכותרתה "האם השב"ס מחמיר עם טלי פחימה? 'אוסרים עליה לדבר עם אסירות אחרות ולקבל בגדים', אומרים בני משפחת פחימה", אשר עסקה בתנאי מעצרה של המבקשת. בידיעה צוטט "גורם בכיר" בשירות בתי הסוהר, כמי שמסר, בתגובה לטענותיה של המבקשת בדבר איכות המזון שמסופק לה, כי" מהדברים האלה אפשר להבין שעד שנעצרה היא הייתה רגילה רק למאכלי גורמה". ביום 19.6.2005 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' טל) את עתירתה של המבקשת, כי יורה למשיבים להימנע מהמשך פרסום ידיעות אודותיה וכי יורה להם לנקוט צעדים משמעתיים כנגד האחראים לפרסומים המתוארים. בית-המשפט קבע, כי מעשיה של המבקשת נשוא הפרסומים לא נעשו ברשות היחיד, אלא בנוכחותם של סוהרים ועל כן אין הפרסומים מהווים פגיעה בפרטיות. עם זאת, ציין בית-המשפט, כי ראוי היה לו שירות בתי הסוהר היה נמנע משימוש בביטויים בוטים כנגד המבקשת במסגרת הפרסומים. מכאן בקשת רשות הערעור שבפנינו, בגדרה טוענת המבקשת, כי שגה בית-המשפט המחוזי משקבע, כי מסירת הידיעות אודותיה נעשתה בסמכות. לטענת המבקשת, הפרסומים נעשו כדי להשמיצה ולהענישה. המבקשת טוענת, כי בשל היותה נתונה למשמורתם של המשיבים, יש להטיל עליהם מגבלות רחבות בכל הנוגע לאפשרות פגיעה בפרטיותה ועל-כן יש לפרש בעניינה את המונח "ברשות היחיד" בצורה מרחיבה. מנגד, תומכים המשיבים יתדותיהם בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשים לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתם, חרף העובדה, שסגנונם של חלק מהפרסומים איננו ראוי, הרי שאין בעצם הפרסום משום פגיעה בפרטיותה או בכבודה של המבקשת. כן מציינים המשיבים, כי בימים אלו נמצאת בעיצומה עבודה לגיבוש הנחיות שירות בתי הסוהר בדבר פרסומים הנוגעים לאסירים. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על החלטות בעתירות אסיר אינה ניתנת כעניין שבשגרה, אלא רק אם עובדות המקרה מעלות בעיה משפטית עקרונית בעלת חשיבות או לחילופין כאשר מגלה הבקשה נושא בעל חשיבות ציבורית כללית (ראו רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"ב 6813/01 דוד ימין נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם); רע"ב 10408/03 זוננאשוילי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם)). בענייננו, הגם שהמבקשת מנסה לטעון, כי הבקשה מעלה שאלה עקרונית בנוגע לסמכותם של המשיבים לפגוע בפרטיותם ובכבודם של כלואים, הרי שעיקר הבקשה הוא תקיפה כנגד קביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה אין עניינם של הפרסומים בחשיפת מידע אישי אודות העותרת או אודות התנהלות "ברשות היחיד". איני יכול לקבל טענה זו. כפי שניתן לראות, הפרסומים נשוא הבקשה דנן הנם פרסומים אודות מעשים אותם ביצעה המבקשת בנוכחות סוהרים של שירות בתי הסוהר וכחלק מהתנהלותה ביחס לרשויות השירות. בנסיבות אלה, אין מדובר בחשיפתם של פרטים אישיים אודות העותרת או פרטים אשר יש בהם משום פגיעה בצנעת הפרט שלה. כן, אין מדובר בפרסום אודות מעשיה של המבקשת בעודה ברשות היחיד. הלכה היא, כי אין בשלילת חירותו של אדם, כחלק מההליך הפלילי, כדי לפגוע בזכויותיו החוקתיות האחרות, זולת אם הפגיעה בזכויות אלה מתחייבת מעצם שלילת החירות (ראו, למשל, בג"ץ 4338/95 אמיר חזן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד מט(5) 274 275-276). כחלק מזכויות אלו, אשר אין לפגוע בהן בשם שלילת חירותו של העציר, הינה הזכות לפרטיות, המעוגנת בסעיף 7(א) לחוק-יסור: כבוד האדם וחירותו. כחלק מהגנה על זכות זו, אוסר סעיף 9(3) לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 על רשות ציבורית למסור מידע אודות הפרט, אשר יש בו משום פגיעה בפרטיות, כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות). בתורו, מונה סעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות מהי פגיעה בפרטיות ולא מצאתי, כי הפרסומים אודות המבקשת נמנים על הפגיעות המנויות בסעיף זה. כאמור, אין בפרסומים, כשלעצמם, משום פרסום פרטים אודות ענייניה האישיים של המבקשת, אודות עניין הנוגע לצנעת חייה האישיים או אודות התנהגותה ברשות היחיד. חרף סגנונם הבוטה, אשר ראוי היה להימנע ממנו, תוכנם של הפרסומים נוגע כל כולו להתנהגותה של המבקשת כלפי הסוהרים וכחלק מהתנהלותה כלפי שירות בתי הסוהר. בשל נסיבות מעצרה של המבקשת ונסיבותיהן של העבירות שיוחסו לה, עורר עניינה של המבקשת עניין ציבורי רב. כחלק מכך, קיים היה עניין ציבורי בידיעות אודות המבקשת בכל הנוגע לעבירות שיוחסו לה ובנוגע למעצרה. לאור זאת, סביר היה מצד רשויות שירות בתי הסוהר להיענות לעניין הציבורי ולספק מידע אודות המבקשת, אשר אין בו משום חשיפת מידע אישי אודותיה. לאור האמור לעיל, איני רואה מקום להתערב בקביעתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה מדובר בפרסומים, שאין בהם משום פגיעה אסורה בזכותה של המבקשת לפרטיות. אשר-על-כן, אני ממליץ לחבריי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: לא אסתיר כי הפרסומים בעניינה של המבקשת, רחוקים מלהניח את דעתי. עם זאת, מקובלת עלי התוצאה אליה הגיע חברי השופט ס' ג'ובראן משלושה טעמים: א. רשות ערעור ניתנת במשורה ורק מקום שמתעוררת שאלה בעלת חשיבות והשלכות כלליות אינני סבור כי עניינה של המבקשת נמנה עם אלה. ב. משפטה של המבקשת הסתיים זה מכבר, ועל כן החשש שפרסומים נוספים עלולים לפגוע בהליך השיפוטי – שוב אינו קיים. ג. לבסוף, וזה העיקר, שירות בתי הסוהר שוקד על גיבושן של הנחיות שבבסיסן עומד העיקרון לפיו "אין לפרסם מידע הפוגע בפרטיות האסירים כהגדרתה בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981", אלא אם יהיה אותו מידע עניין לציבור, וככל שנשקפת ממנו סכנה של פגיעה בפרטיות, פגיעה זו פחותה מן העניין הציבורי בפרסום. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: אני מסכימה עם פסק דינו של חברי, השופט ג'ובראן, ומצטרפת לטעמים שצוינו על ידי חברי, השופט לוי. עם זאת, אבקש להוסיף מספר הערות משלי. 1. זכותם של כלואים מאחורי סורג ובריח לכבוד ולצנעת הפרט אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת. כפי שציין חברי השופט ג'ובראן, בית משפט זה חזר והדגיש בהזדמנויות שונות את חובתנו לשמור על זכויותיו החוקתיות של אסיר, באשר המאסר אינו שולל מן האסיר חירויות יסוד הקנויות לו והמגנות עליו גם בין כתלי הכלא. זאת, כל עוד שלילתן אינה מתחיבת מעצם כליאתו וכל עוד הפגיעה בזכויות אלו אינה תוצאה טבעית של משטר החיים בבית האסורים (ראו: בג"ץ 540/84 יוסף נ' מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, פ"ד מ(1) 567, 572; עא"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 148 -149). חומות הכלא עומדות כמחסום בין האסיר לבין חירותו, בין העצור לבין חופש התנועה, הן אינן עומדות בין האסיר לבין זכויותיו, בין האסיר לבין כבודו וצנעת הפרט שלו. הפגיעה בחירותו של אסיר אינה מכשירה פגיעה בזכויותיו האחרות, אינה מתירה פגיעה בכבודו ובפרטיותו גם כאשר דלתות הכלא נסגרות מאחוריו והוא נמצא רחוק מעין הציבור. 2. עם זאת, "העין הציבורית" משקיפה, מתעניינת ומבקשת לדעת מה קורה מאחורי חומות הכלא, כיצד מתנהל הכלא וכיצד מתנהל הפרט בתוכו. חשיפת פרטים מחיי הכלא ועל אופן התנהלותם של שלטונות הכלא יש לה הגיון וצידוק, ולציבור זכות לדעת את הנעשה בין כתלי הכלא בדרך המאפשרת ביקורת ציבורית על הרשויות, ביקורת שהיא מאבני היסוד של המשטר הדמוקרטי. פרסום וביקורת מבטיחים את אמון הציבור בכלל, ואת אמונו בשלטונות הכלא ובסוהריו בהקשר זה, בפרט. (ראו: ב"ש 298/86 ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, פ"ד מא(2), 337; רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26). קיים אפוא אינטרס ציבורי בפרסומים על הכלא ומתוך הכלא. פרסום פרטים מהנעשה בין כתלי הכלא נועד לפתוח צוהר אל תוך הכלא, אל הנעשה מעבר לחומות. אכן, גם לאסיר עצמו קיים אינטרס בכך שהנעשה בין כתלי הכלא לא יוותר נסתר ומנותק מעיניו הרואות של הציבור, מאזניו הכרויות, שכן יש בכך כדי לתרום להבטחת השמירה על זכויותיו גם בהיותו אסור. בנוסף, קיימת חשיבות לכך שהציבור יראה את בתי הכלא מתנהלים בסדר ובביטחון ושאירועים משמעותיים אחרים בחיי הכלא, שלציבור עשוי להיות עניין בהם, יובאו לידיעתו. מזווית אחרת נודעת חשיבות לכך שהציבור יראה וידע שאסירים מקבלים התייחסות אישית ופרטנית, שכל בקשה ונושא נשקלים ונבדקים לגופם באופן עניני, ודוגמאות ידועות לא חסרות. כך קרה, למשל, בעניינו של אסיר שביקש לכתוב עיתון בכלא (עע"א 4463/94 הנ"ל) ובעניינו של אסיר אחר שביקש להתייחד עם אשתו (עע"א 4714/04 עמיר נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, ניתן ביום 7.3.05)). לגבי חלק מהבקשות יש אינטרס לשתף את הציבור והדבר אכן נעשה על-ידי שלטונות הכלא, כל אלה מול האינטרס והחובה לשמור על צנעת הפרט. 3. ברי שאינטרס ציבורי בהקשר זה, כמו בהקשרים אחרים, הוא מושג דינמי ומשתנה בהתאם למהות העניין ולעיתוי הפרסום (רע"א 3614/97 הנ"ל, בעמ' 57). כאמור, לעתים עניינים הנוגעים לאדם פרטי או לאסיר מסוים עשויים להביא תועלת לציבור, כאשר הפרסום משרת את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק, או אף את האינטרסים של ביטחון, סדר ומשמעת בכלא. אינטרסים אלה חשובים כולם, אך מובן כי הם אינם מבטלים את אינטרס הפרט, האסיר או העצור העשוי להיפגע מהפרסום ברמות שונות של פגיעה, כל מקרה ופגיעתו. יש אפוא לשים על כפות המאזניים את האינטרסים כולם, הכלליים והפרטיים, ולבחון מהו האיזון הראוי ביניהם. איני רואה להיכנס עתה לעובי הקורה ולפרוש את מערך השקולים לעניין זה. נושא זה עניין הוא לשלטונות הכלא וחזקה עליהם שיבחנו את מכלול האינטרסים וידעו לעשות את האיזונים הראויים בין האינטרסים השונים הנוגעים לעניין, כפי שעמדתי עליהם. לכך נועדו ההנחיות שעל גיבושן, כפי שציינו גם חבריי, שוקד שירות בתי הסוהר, וטוב ייעשה אם תושלם הכנתן בהקדם. למותר לציין, כי הנחיות אלה ואופן הפעלת שיקול דעת שירות בתי הסוהר לפיהן חשופים יהיו לביקורת שיפוטית. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור, בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, י"ב בסיון תשס"ו (10.4.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05088270_H02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il