עוזי עובד נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8824/99 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערער: עוזי עובד (במאסר) נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת.פ.40143/99 מיום 31.10.99 שניתן על ידי כבוד השופט א' א' לוי תאריך הישיבה: י' באדר תשס"א (5.3.2001) בשם המערער: עו"ד ברזילי זוהר בשם המשיבה: עו"ד י' למברגר פסק-דין השופטת ד' ביניש: המערער הורשע על פי הודאתו בכך שקשר קשר ביחד עם אחר לגנוב מכוניות מישראל ולהעבירן לשטחי הרשות הפלסטינית. כן הורשע המערער בשורה של עבירות של פריצה לרכב בכוונה לגונבו, גניבת רכב, סחר ברכב גנוב, נסיון לגנוב רכב וחבלה במזיד. בשמונה מקרים הצליחו המערער ושותפו לפרוץ לכלי רכב חונים ואחר כך הסיעו אותם לקלקיליה, שם מכרו אותם תמורת סכום שנע בין 1,000 ש"ח ל2,000 ש"ח כל אחד. בשמונה מקרים נוספים פרצו למכוניות אך מסיבות שונות לא עלה בידם להניען או להעבירן למכירה. בגזר דינו עמד השופט על נסיבותיו האישיות הקשות של המערער, מצב בריאותו ומצבו הנפשי. עם זאת, סבר שיש לתת משקל רב לבטחון הציבור ולרכושו ולהעדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו של המערער. עוד הוסיף וציין בית המשפט כי הוא ער לכך שהרוח החיה והיוזם של המעשים העברייניים היה שותפו של המערער. לפיכך גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של 6 שנות מאסר וכן הטיל עליו 12 חודשי מאסר על-תנאי בהם ישא רק אם יעבור תוך שנתיים מיום שחרורו מהכלא עבירה מסוג פשע. בטיעוניו לפנינו, טען בא-כוחו של המערער כי העונש שנגזר על מרשו הינו חמור בהתחשב בנסיבותיו האישיות. אולם, עיקר טיעונו התמקד בכך שעל שותפו של המערער לעבירות הוטל עונש מאסר קל מזה שהוטל על המערער - עונש מאסר בפועל של חמש שנים - אף כי התביעה אישרה הן במשפטו של השותף והן במשפטו של המערער, כי השותף הוא שהיה הרוח החיה והעבריין הדומיננטי מבין השניים. לפיכך טען בא-כוח המערער בשם עיקרון אחידות הענישה כי יש להפחית מעונשו של מרשו ולהתחשב בחלקו היחסי הקטן יותר בביצוע העבירות. בא-כוח המדינה אישר לפנינו כי על פי הראיות כפי שהיו בחומר החקירה, חלקו של המערער בביצוע העבירות היה פחות מזה של שותפו. מטעם זה הסכים בא-כוח המדינה כי נתערב בעונש אשר נגזר על המערער ונקל עמו במידת מה. אנו בדעה כי העונש שהוטל על המערער כשהוא לעצמו, אינו חמור יתר על המידה בהתחשב בעבירות שביצע. אולם, אף אנו סבורים כי יש לגזור את הדין באופן שהענישה תיתן ביטוי לחלקם היחסי של השותפים בביצוע העבירות. בהתחשב בכך שחלקו של המערער היה קטן מזה של שותפו, אשר נידון כאמור ל5- שנות מאסר בפועל, ראינו להפחית מעונשו של המערער. אשר על כן אנו מקבלים את הערעור ומעמידים את עונש המאסר שנגזר על המערער על 4 שנות מאסר לריצוי בפועל. עונש המאסר על-תנאי שהוטל עליו יעמוד בעינו. ניתן היום, י' באדר תשס"א (5.3.2001). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי 99088240.N02/צש