פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 882/19 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי פתח תקווה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד שלומי לוי פסק-דין השופט ג' קרא: עתירה לביטול החלטת המשיב 1 (להלן: בית הדין הגדול) מיום 3.2.2019 (להלן: ההחלטה או החלטת בית הדין הגדול); לחייב את המשיב 2 (להלן: בית הדין האזורי) לנמק את פסק דינו מיום 13.1.2019; ולחייב את בית הדין האזורי לנמק מדוע אינו קובע את תיק המזונות להוכחות. העותר והמשיבה 3 הם גרושים שמנהלים מספר תובענות בבית הדין האזורי. מן העתירה עולה כי ביום 13.1.2019 נתן בית הדין האזורי פסק דין בעניין מזונות זמניים. ביום 14.1.2019 הגיש העותר בקשת הבהרה לבית הדין האזורי בה ביקש לקבל הוראות בנוגע לקביעת מועדי הוכחות וכן עתר לביטול חיוב מזונות רטרואקטיבי. ביום 16.1.2019 ניתנה החלטה בבקשה לפיה העותר יוכל לקזז את סכום המזונות ששילם מהסכום שנפסק וכי בתום שישה חודשים העניין יבחן מחדש. העותר הגיש על החלטת בית הדין האזורי בקשת רשות ערעור לבית הדין הגדול אשר נדחתה. בהחלטתו עמד בית הדין הגדול על כך שככלל, אינו מתערב בהחלטות בעניין מזונות זמניים אלא במקרים חריגים וכי המקרה שלפניו אינו נכלל בהגדרה זו. כן צוין כי משקבע בית הדין האזורי שישוב ויבחן את העניין כעבור שישה חודשים, על הצדדים למצות את ההליך לפניו. העותר טוען כי החלטת בית הדין הגדול לדחות את בקשת רשות הערעור פוגעת בכללי הצדק הטבעי ומהווה חריגה מסמכותו. זאת, מכיוון ששתי הערכאות נתנו החלטות לא מנומקות, לקוניות וקצרות, בניגוד לחובתן על-פי דין. עוד טוען העותר שבית הדין הגדול שגה משפעל תחת הנחה שגויה שעסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בעניין גובה המזונות הזמניים, בעוד שזו נגעה להיעדר נימוק. כמו כן, שגה בית הדין האזורי כשפסק מזונות רטרואקטיביים מקום שהוסכם כי מזונות עבר שולמו, ובכך שלא קבע את התיק להוכחות. דין העתירה להידחות על הסף, אף ללא תגובת המשיבים. הלכה היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים, אלא בנסיבות חריגות בהן ישנה חריגה מסמכות או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי (בג"ץ 780/19 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, בפסקה 10 (‏3.2.2019) (להלן: עניין פלוני); בג"ץ 9123/18 פלונית נ' פלוני, בפסקה 7 (‏7.1.2019)). לאחר שעיינו בפסק הדין ובהחלטות שניתנו על-ידי שתי הערכאות הרבניות, לא שוכנענו כי עסקינן במקרה חריג המצדיק התערבותנו. באשר לטענות העותר בדבר קביעת התיק להוכחות, הרי שהדברים שנאמרו לעיל הינם נכונים מקל וחומר כאשר העתירה נסבה על טענות אודות סדרי הדיון בבית הדין הרבני (עניין פלוני, בפסקה 7; בג"ץ 4009/14 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, בפסקה 5 (‏6.8.2014)); עניין זה מסור לשיקול דעתו של בית הדין האזורי ולא מצאנו כל עילה להתערב בהחלטתו. בעניין היעדר ההנמקה הנטען, גם לגופו של עניין לא מצאנו ממש בטענות העותר. החלטת בית הדין הגדול מנומקת דיה, במיוחד לאור העובדה כי עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטה של בית הדין האזורי. באשר להנמקת בית הדין האזורי, ניתנה לעותר הבהרה במענה לשאלותיו ואף צוין במפורש כי יבחן בשנית את טענותיו כעבור שישה חודשים. לא מצאנו בעניינים אלו כל חריגה מסמכות בית הדין או פגיעה בכללי הצדק הטבעי. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' באדר א התשע"ט (‏10.2.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19008820_Q01.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il