מר יעקב קורן נ. גב' גבי רחל

פסק-דין בתיק ע"א 8813/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8813/04 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: מר יעקב קורן נ ג ד המשיבים: 1. גב' רחל גבי 2. פורמלי שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 19.7.04 בת.א. 224401 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' ישעיה תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז התשס"ו (24.7.06) בשם המערער: עו"ד מ' כהן-שטרקמן; עו"ד י' רן בשם המשיבה 1: עו"ד נ' שלם פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: בפניי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט נ' ישעיה). הערעור נסב על שאלת הזכויות בדירה על רקע קיומם של יחסי שליחות בין הצדדים הניצים. 1. המשיבה 1 (להלן: המשיבה) היא נכת צה"ל. דרגת נכותה עומדת על 60%, זאת בין היתר בשל תופעות נפשיות שפקדו אותה. לאחר פטירתו של אביה, החל המערער, דודה – אחי אימה, להיות לה לעזר במגעיה עם רשויות השלטון השונות, ובכלל זה רשויות צה"ל. ענייננו הוא בפעולה של רכישת דירה שעשה המערער בשמה של המשיבה. בחודש יוני 1992, חתם המערער על חוזה לרכישת דירה בת 3 חדרים, בעיר ערד, מאת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן: המשיבה 2). כשלושה שבועות לאחר חתימתו על החוזה, כאשר באמתחתו ייפוי כוח נוטריוני מאת המשיבה (להלן: ייפוי הכוח) ביקש המערער למחוק את שמו מהחוזה, וביום 29.6.1992 חתם על החוזה בשמה של המשיבה. הוא הצהיר בפני המשיבה 2 כי עקב טעות חתם הוא בתחילה על החוזה. משכך, נרשמה הדירה בספרי המשיבה 2 על שם המשיבה ומאז ועד היום היא כך רשומה. באמצעות ייפוי הכוח שבידיו עשה המערער מספר פעולות נוספות; לצורך מימון רכישת הדירה קיבל המערער הלוואה בשם המשיבה שהובטחה במשכנתה על הדירה. המשיבה, בשל נסיבותיה האישיות, זכאית להטבות בתנאי ההלוואה ובכללן מענק משמעותי. בהתאם לייפוי הכוח, קיבל המערער לידיו את הדירה, והוא משכיר אותה, גובה דמי שכירות ופורע את החזרי ההלוואה. בתאריך 12.1.2001 פנתה המשיבה למערער באמצעות בא כוחה, והודיעה לו על ביטול ייפוי הכוח הנוטריוני שמכוחו פעל. לטענתה, היא כלל לא הייתה מודעת להחתמתה על ייפוי כוח המאפשר למערער לחתום בשמה על הסכם לרכישת הדירה, להחזקתה ולנטילת ההלוואה המובטחת בשעבוד. דבר קיום הדירה ונטילת ההלוואה נודעו לה, לדבריה, באקראי, כאשר זומנה לבית-משפט השלום בבאר-שבע בשל תביעת חוב ארנונה בגין הדירה. המשיבה הוסיפה וטענה כי הזכויות בדירה שייכות לה וביקשה לקבל לידיה דו"ח על פעולותיו הכספיות של המערער ועל והכנסותיו מהשכרת הדירה, תוך שהיא מציעה לפצותו בגין הוצאותיו ככל שיהיה בכך צורך. המערער מיאן לקבל טענות אלה של המשיבה וטען כי הזכויות בדירה שייכות לו, כמי שרכש את הדירה עבורו ומכספו, נשא בהוצאות ובתשלומי המשכנתא וגבה את דמי השכירות. את טענותיו העלה בפני בית המשפט המחוזי, במסגרת תביעתו לקבלת סעד הצהרתי כי הוא בעל זכויות החכירה הבלעדי בדירה, או לחילופין לקבלת פיצוי כספי. המשיבה מצידה הגישה תביעה שכנגד שעיקרה השבת דמי השכירות שנגבו על ידי המערער. 2. בית המשפט קמא עמד על תמיהות שונות העולות מגרסתו של המערער, וקבע כי זה האחרון פעל כשלוח של המשיבה בעת רכישת הדירה. לפיכך נקבע, כי פעולותיו של המערער מחייבות ומזכות את המשיבה. מסקנתו של בית במשפט בדבר הזכויות בדירה התבססה על הרישום אצל המשיבה 2, על ייפוי הכוח הנוטריוני שמכוחו פעל המערער וכן על תצהירו של המערער מיום 15.7.1992 (שלושה שבועות לאחר חתימת החוזה לרכישת הדירה), שבו הוא הודיע למשיבה 2 כי חתם בשמו על חוזה הרכישה עקב טעות, וכי כל הזכויות בדירה שייכות למשיבה. בית המשפט נדרש לטענתו של המערער כי הטעם העומד מאחורי תצהיר זה הוא "דרישת שכון ופיתוח לרשום את הדירה ע"ש הנתבעת, כתנאי למתן המשכנתא בתנאים המועדפים שהם הציעו"; ואולם, כך נקבע לא ניתן "'לשחרר' או 'לפטור' את התובע מהצהרותיו אלה, אשר על פיהם ומכוחן פעלה שיכון ופיתוח בהעניקה לנתבעת תנאים מועדפים והטבות מפליגות ברכישת הדירה". ועוד הוסיף בית המשפט: אף אם כוונותיו האמיתיות של התובע היו אחרות ואף אם ביקש הוא, למעשה, לנצל את זכותה של הנתבעת לקבל תנאים מועדפים יותר לשם רכישת הדירה וקבלת משכנתא, בשל נסיבותיה האישיות ונכותה, לתועלתו הוא, אין מעשה השליחות, כפי שהוצהר עליו על ידו, בפני שכון ופיתוח והרשויות הרלוונטיות האחרות, פוקע או בטל כלא היה, רק משום ששנים רבות לאחר מכן מנסה התובע ל"התנער" מהצהרתו המפורשת בעניין זה ולייחס לעצמו את רכישת הדירה. בית המשפט המחוזי קבע כי העובדה שהחוזה נעשה תחילה בשמו של המערער אין בה כדי לשנות את התוצאה: "מה לי, אפוא, כי ייפוי הכוח נחתם בפועל מספר ימים לאחר החתימה על החוזה לרכישת הדירה. ייפוי הכוח נחתם, כאמור, מתוך כוונה לאפשר לתובע [המערער] לרשום את הזכויות בדירה הנרכשת ע"ש הנתבעת [המשיבה] ולזכות על ידי כך בהטבות ובמשכנתא בתנאים נדיבים במיוחד. על פי ייפוי כוח זה המשיך לפעול התובע לאחר מכן, גם בהצהירו על הרכישה בפני שלטונות מס שבח, גם לשם נטילת המשכנתא וגם בהשכירו את הדירה. בפעולות משפטיות אלה הציג עצמו, באמצעות ייפוי הכוח כשלוחה של הנתבעת הפועל בשמה מכוחה ועבורה". לפיכך, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי הזכויות בדירה שייכות למשיבה, ואף תביעתו הכספית החלופית של המערער נדחתה. לאחר מכן, פנה בית המשפט לדון בתביעתה הנגדית של המשיבה, להשבת דמי השכירות שגבה המערער. גם תביעה זו נדחתה, כיוון שלא הוכחה די צורכה. 3. פסק דין זה הוא נשוא הערעור שבפנינו. המערער שב ומעלה את הטענות שהשמיע בהליך הקודם, ומבקש לקבוע כי הזכויות בדירה הרשומה על-שם המשיבה – שלו הן, או לחילופין, כי זכאי הוא לפיצוי "כדי שווי הדירה". בחנו את טענות הצדדים והגענו למסקנה כי דין הערעור להדחות. חוזה הרכישה נחתם על-ידי המערער בשם המשיבה, כשהוא פועל על-פי ייפוי כוח נוטריוני שהסמיך אותו לפעול כך. בית המשפט המחוזי קבע, כממצא שבעובדה, שהמערער פעל כשלוח של המשיבה עת רכש את הדירה, וכי כך התאפשרה הרכישה על-פי תנאי הזכאות המיוחדים למשיבה. סעיף 1(א) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות) מורה "שליחות היא יפוי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי". סעיף 2 לאותו חוק קובע: "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". הנה כי כן, כאשר חתם המערער על החוזה לרכישת הדירה בשמה של המשיבה, כמיופה כוח, מעשיו חייבו וזיכו אותה. ואכן, הדירה נרשמה על-שם המשיבה וברי, כי לולא ייפוי הכוח לא היה בחתימת המערער כדי לזכות או לחייב את המשיבה במישור היחסים שבינה לבין המשיבה 2. בהקשר זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי "מהצהרות הנ"ל [המערער] רשאית היתה שכון ופיתוח להבין, או להניח, כי התובע חתם על חוזה הרכישה, נטל את המשכנתא וביצע את הפעולות הנדרשות לשם רכישת הדירה ומימונה, כמיופה כוחה, או שלוחה, של הנתבעת על פי יפוי כח נוטריוני שהציג בפניה ובעבורה". מסקנה זו מעוגנת כדבעי בחומר הראיות שבפנינו ואין מקום לסטות ממנה. בנסיבות העניין עולה כי אף המערער עצמו חפץ בכך שפעולותיו יזכו את המשיבה ולא אותו; כך למצער הוצגו הדברים כלפי הגורמים השונים. כך הצהיר המערער בפני המשיבה 2: "ביום 29.6.1992 חתמתי מחמת טעות על ההסכם לרכישת דירה בת 3 חדרים הנמצאת בבנין מס' 97/2 ערד (חוזה מס' 73901) שנחתם בין שכון ופתוח לישראל בע"מ ובין גב' רחל ת.ז. 5669555. הנני מבטל בזאת את חתימתי על ההסכם הנ"ל ואין לי ומעולם לא היו לי כל זכויות בדירה נשוא ההסכם הנ"ל והנני מצהיר בזאת באופן סופי, החלטי ובלתי חוזר כי כל הזכויות בדירה נשוא ההסכם הנ"ל שייכות בהתאם להסכם הנ"ל באופן בלעדי לגב' גבי רחל הנ"ל" [ההדגשות אינן במקור א' ר']. ולא זו בלבד, אלא שגם הפעולות האחרות סביב רכישת הדירה נעשו על-ידי המערער, במוצהר ובמופגן, כשהוא פועל בשם המשיבה. כך, בהסתמכו על ייפוי הכוח שבאמתחתו נטל המערער, בשמה של המשיבה, הלוואה למימון רכישת הדירה, וכך הוצגו הדברים גם בפני שלטונות המס. נוסיף, כי ליד חתימתו של המערער על מסמכי הרכישה צוין שהחתימה היא "על פי ייפוי כוח נוטריוני". לא למותר לציין עוד, כי שנים רבות חלפו מאז נרכשה הדירה, והיא נותרה, כל העת, רשומה על-שם המשיבה. 4. הצדדים אינם מטילים ספק בקיומו ותוקפו של ייפוי הכוח שנחתם על ידי המשיבה ביום 5.7.1992, וביכולתו של המערער לרכוש בשמה של המשיבה את הדירה, מכוחו של זה. אדרבא, המערער עצמו עומד בתוקף על כך שהמשיבה חתמה על ייפוי הכוח מתוך מודעות והבנה, וכי הוא פעל, בשמה, "בסמכות וברשות" – כלשונו. ואולם בכך אין כדי לסתור את המסקנה שאליה הגיעה הערכאה הקודמת, לאמור, כי הפעולות שנעשו – בשם המשיבה נעשו. נהפוך הוא, טענתו של המערער בדבר כוונות אחרות, קרי - שהדירה תהא שלו, לא הוכחו, והן מתנפצות על קרקע הראיות – המשתקפות במסמכים ובפעולות שנעשו. בית המשפט המחוזי נתן משקל רב לאותם מסמכים ופעולות, אשר שיקפו כאמור את האופן שבו הוצגה העסקה בפני הרשויות השונות; החל מהמשיבה 2 והבנק המלווה, עבור דרך רשויות המס וכלה בשוכרי הדירה, מול כל אלה, נהג המערער כשלוח של המשיבה. במצב עניינים זה, ומשממילא הטענה בדבר הסמכה אחרת לא הוכחה, אין להתערב בבחירתו של בית המשפט ליתן תוקף למערכת היחסים הנחזית. (ראו והשוו ע"א 318/82 שי יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לח(4) 85, 92; א' ברק, חוק השליחות (תשנ"ו) 272). נציין עוד, כי טענותיו של המערער, לפי הסכמה לחוד ופעולות כלפי צדדים שלישיים לחוד, מעלות תמיהות בכל הנוגע לחובת תום-הלב, לחובות הגילוי ולכללים נוספים שבדיני החוזים. לא ראינו צורך להוסיף בהקשר זה לאור התוצאה אליה הגענו. לא למותר לציין עוד, כי בית המשפט קמא הבהיר ש"אין בקביעתי זו כדי למנוע מהצדדים, או ממי מהם, לתבוע החזרים כספיים מהצד שכנגד, לו יעלה בידיהם – או בידי מי מהם, להוכיח ב'אותות ובמופתים', היינו בקבלות ובראיות מהימנות אחרות, כי זכאים הם להחזרים אלה". הבהרה זו בעינה עומדת. הערעור נדחה, אפוא. המערער ישא בהוצאות שכר טרחת עורך דין המשיבה בסך 25,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, כ"ח בטבת התשס"ז (18.1.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04088130_P12.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il