מג'די אבו מור נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8810/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8810/14 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופטת ע' ברון המערערים: 1. מג'די אבו מור 2. מאג'ד אבו מור 3. חאלד אבו מור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ל' ברודי) בת"פ 50314-05-14 מיום 12.11.2014 תאריך הישיבה: כ"ח בתמוז התשע"ה (15.7.2015) בשם המערערים: עו"ד יואב ציוני בשם המשיבה: עו"ד טליה נעים; עו"ד איתן פינקלשטיין פסק-דין השופט ע' פוגלמן: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ל' ברודי), אשר גזר על המערערים עונשי מאסר בפועל, בהתאם להסדר טיעון "סגור" שאליו הגיעו עם המשיבה. 1. המערערים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, שהושג לאחר משא ומתן ממושך בין הצדדים בהליך גישור. התיקון המרכזי של כתב האישום היה בהשמטת האישום בעבירה לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003. כמו כן, הושמטו מכתב האישום המקורי אישומים בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, המערער 1 היה הבעלים העיקרי והמנהל המרכזי של חברת האחים מור בטחון אזרחי בע"מ (להלן: נאשמת 4 או החברה), אשר נוהלה על ידי המערערים. במועד הרלוונטי עסקה הנאשמת 4 במתן שירותי שמירה למאות אתרים ברחבי הארץ, על אף שלא היה בידה רישיון לעסוק בתחום השמירה, וחרף כך שלא יכולה הייתה לקבל רישיון זה מפאת עברם של המערערים. האחרונים פעלו במבנה היררכי, שבו שלוש רמות: מנהלי החברה, מנהלי אזור גיאוגרפי (ראיסים) ופעילי שטח עצמאיים. לפי האישום הראשון, המערערים איתרו מפיצים שונים של חשבוניות פיקטיביות, אשר באמצעותן הפכו מרבית הכנסות נאשמת 4 למזומנים, אשר חולקו מדי חודש בחודשו לראיסים ולפעילי השטח. במעשיהם התחמקו המערערים מתשלום מע"מ בסך של למעלה מ-8,000,000 ש"ח. בנוסף, המערערים פעלו בצוותא חדא עם מפיצי החשבוניות הפיקטיביות, במובן זה שהם אלה שמסרו, באמצעות עובדיהם, את הפרטים הכוזבים למפיצים, לצורך הפקת החשבוניות. המערערים כללו במרמה בספריהם את החשבוניות הפיקטיביות כתשומות לצורך קיזוז המע"מ לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מס ערך מוסף). כמו כן "ניפחו" המערערים את הוצאותיה של נאשמת 4 על ידי הכללת הוצאותיהם של הראיסים אשר לא ניהלו ספרים כחוק. עוד על פי כתב האישום המתוקן, המערערים התחמקו מתשלום מס הכנסה ביחס לרווחים אישיים ששלשלו לכיסם. 3. בגין אישום זה הורשעו המערערים בעבירות שלהלן: קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מסירת דוחות כוזבים, הכנת פנקסי חשבוניות כוזבים, הוצאת חשבוניות פיקטיביות, ניכוי מס תשומות שלא כדין, ושימוש במרמה עורמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מס ערך מוסף או במטרה לסייע לאחר להתחמק מתשלום כאמור, בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 117(ב)(1), 117(ב)(6), 117(ב)(3), 117(ב)(5), ו- 117(ב)(8), בהתאמה, יחד עם סעיפים 117(ב1), 117(ב2) ו- 119 לחוק מס ערך מוסף ועם סעיף 29 לחוק העונשין; ובמסירת דוחות ובהם תרשומות כוזבות, הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים, שימוש במרמה עורמה ותחבולה בכוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה, עבירות לפי סעיפים 220(2), 220(4), 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה), בהתאמה, יחד עם סעיף 224א לפקודה זו ועם סעיף 29 לחוק העונשין. 4. לפי האישום השני, בכדי להסתיר את העובדה שהנאשמת 4 והראיסים פועלים ללא רישיון, ביצעו המערערים והנאשמת 4 סדרה ארוכה של עבירות מרמה, שתכליתן הייתה מתן כיסוי רגולטיבי כוזב לפעילות החברה והראיסים. לשם קבלת הרישיון לעסוק בתחום השמירה, הציגו המערערים והנאשמת 4 מצגים כוזבים הן בפני הרשויות המוסמכות הן בפני הלקוחות שהיו אמורים לקבל שירותים מהחברה. בגין אישום זה הורשעו המערערים ונאשמת 4 בעבירות של ארגון שירותי שמירה ללא רישיון, לפי סעיף 18(א) יחד עם סעיף 30 לחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972 ועם סעיף 29 לחוק העונשין. המערער 1 והנאשמת 4 הורשעו גם בעבירות קבלת דבר במרמה וניסיון לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 לחוק העונשין בצירוף סעיף 29 לחוק זה. 5. על פי האישום השלישי, איים המערער 1 על לקוחות כי לא יחזיר להם רכוש שנגנב מהם, באם יסרבו לבקשתו להעלאת דמי השמירה לנאשמת 4. בגין אישום זה הורשע המערער 1 בעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין. להשלמת התמונה יצוין כי בכתב אישום נוסף שהוגש נגד המערער 1, שצורף להליך בעניין כתב האישום המתוקן, נטען כי בהיותו משוחרר בתנאים בתיק זה, הפר המערער 1 את התנאים המגבילים, בכך שפנה לעשרות לקוחות לשעבר של הנאשמת 4 והציע להם לעבור ולעבוד עם חברות שמירה שונות, אשר היוו כסות לחידוש פעילותו בתחום השמירה. בגין אישום זה הורשע המערער 1, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין (ריבוי עבירות). 6. במסגרת ההליך קמא הציגו באי כוח הצדדים בפני בית המשפט את השיקולים שעמדו ביסוד הסדר הטיעון, שהמרכזי שבהם הוא קשיים ראייתיים, והדבר מצא את ביטויו הן בתיקון כתב האישום הן בהסכמה לעניין העונש. במסגרת זאת צוין כי ניתן משקל למורכבות התיק שבו היו צפויים להעיד מטעם התביעה מאות עדים, ועל כן הודייתם של הנאשמים חסכה זמן שיפוטי רב; וכי עברם של המערערים אינו מכביד, ולגבי כל אחד מהם מדובר במאסרו הראשון. אשר לעונש, ההסכמה בנושא זה התייחסה מלכתחילה לשתי חלופות: לפי האחת, יוסרו המחדלים מול רשויות המס; ולפי השנייה, הם לא יוסרו. הואיל ובמועד הטיעון לעונש, להשקפת שני הצדדים המחדלים לא הוסרו, עתרו באי כוח הצדדים להטיל על המערערים, בהסכמה, את העונשים שבגדר החלופה השנייה, כמפורט להלן: על המערער 1 יושתו 48 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי בתנאים שפורטו; וקנס בסך של 750,000 ש"ח. על המערער 2 יוטל עונש של 36 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי בתנאים שפורטו; ועל המערער 3 יושתו 36 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. על החברה (שאינה צד לערעור שלפנינו) יוטל קנס בסך של 1,000 ש"ח. על יסוד הנימוקים שהציגו הצדדים, כיבד בית המשפט את הסדר הטיעון וגזר על המערערים את העונשים המוסכמים. 7. על אף האמור, הוגש הערעור שלפנינו, וזאת לאחר שהמערערים החליפו ייצוג. בערעורם טוענים המערערים כי נקודת המוצא של ההסכמה שהוצגה לפני בית המשפט המחוזי שלפיה לא הוסרו המחדלים בטעות יסודה, שכן בפועל מוחזקים על ידי רשות המסים נכסים וכספים בגובה המחדלים הנטענים ואף למעלה מהם. לפיכך מבקשים המערערים לקבוע כי תחול החלופה הראשונה כאמור מעלה, היינו: הפחתה של עונשי המאסר בפועל שהוטלו על המערערים ב-6 חודשים והפחתת הקנס שהושת על המערער 1 לסך של 500,000 ש"ח. עוד נטען כי התנהלות רשות המסים אינה עומדת בכללי המשפט המנהלי, וכי "סכום המחדל במע"מ הוא סכום קרן החוב בלבד וממנו יש לקזז את שומות הראיסים". כמו כן, המערערים ביקשו להגיש ראייה חדשה בערעור, ובקשתם נדחתה במעמד הדיון לפנינו בהחלטה מנומקת, קודם שהושמעו הטענות לגוף הערעור. 8. המשיבה עמדה על ההיבטים השונים שאליהם הפנה בא כוח המערערים בטיעונו לפנינו. לטענתה, אין ממש בטיעוני המערערים, ואין בהם כדי להצדיק סטייה מההסכמה שהוצגה לפני בית המשפט, שיסודה בעובדות לאשורן. 9. לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הן בכתובים הן בדיון לפנינו, לא מצאנו עילה לקבל את הערעור. לפנינו הסדר טיעון "סגור", שבית המשפט ראה לכבדו. המערערים היו מיוצגים בערעור על ידי עורך דין שרמן, ולא הועלתה טענה (ואף לא בדל טענה) בדבר כשל בייצוג. בנסיבות אלה לא ניתן להתיר למערערים לטעון לתוצאה עונשית אחרת מזו שלה עתר בא כוחם בערכאה הדיונית (גם אם בינתיים החליפו ייצוג ובא כוחם הנוכחי רואה את הדברים אחרת). 10. למעלה מן הצורך נבהיר כי לא שוכנענו – אחרי שמיעת טיעונם המפורט של הצדדים – כי קיימות נסיבות המצדיקות מסקנה כי נפלה טעות בהבנת הסדר הטיעון כפי שהוצג לבית המשפט, וכי קיימת עילה המצדיקה סטייה ממנו והתערבות בגזר הדין של הערכאה הדיונית. הערעור נדחה אפוא. ניתן היום, ‏כ"ט בתמוז התשע"ה (‏16.7.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14088100_M05.doc שג מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il