טור' יונתן אבגי נ. אל"ם אילן כץ סגן פרקליט הצבאי הראשי

פסק-דין בתיק בג"ץ 8808/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8808/02 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת א' חיות העותר: טור' יונתן אבגי נ ג ד המשיב: אל"ם אילן כץ סגן פרקליט הצבאי הראשי עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"א בניסן תשס"ג (13.4.03) בשם העותר: עו"ד אור בסוק עו"ד אסף הרדוף בשם המשיב: עו"ד אודית קורינלדי-סירקיס פסק-דין השופט מ' חשין: העותר עומד לדין לפני בית הדין הצבאי המחוזי מחוז שיפוט צפון בעבירה של גניבה מחייל, עבירה כהגדרתה בסעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי תשט"ו-1955. כדברו של כתב האישום, פרטי העבירה הם אלה, שבהיותו חייל בצה"ל הוציא העותר ביודעין ושלא כדין רכוש מרשות חייל אחר. היה זה במהלך תרגיל הקפצה שנערך בבסיס בו שירת, שהעותר הוציא מרשותו של סג"מ פלוני מכשיר טלפון נייד, ביצע באמצעותו שיחות, ואיפשר לחבריו גם-הם לבצע שיחות. לאחר מכן הוציא העותר מהמכשיר את כרטיס ה-SMS והשליכו מתוך כוונה להכניס כרטיס SMS חדש - כפי שהוסבר לנו, כדי שלא יוכלו לעקוב אחריו ולמצוא את הטלפון ברשותו - ולעשות שימוש נוסף במכשיר הטלפון. העתירה שלפנינו עתירה היא נגד סגן הפרקליט הצבאי הראשי, ומבקשת היא אותנו כי נורה אותו לבטל את כתב-האישום ולהעמיד את העותר לדין משמעתי ולא לדין פלילי. העותר מבקש, לחלופין, כי נצווה את סגן הפרקליט הצבאי הראשי להמיר את סעיף האישום שבכתב האישום לסעיף אישום אחר שהרשעה בו אינה גוררת אחריה רישום פלילי במרשם הפלילי המנוהל על-ידי משטרת ישראל. עיקר טענתו של העותר הוא זה, שיש הפליה בין מדיניות ההעמדה לדין של חיילים בצבא ושל שוטרים במג"ב המשרתים בשירות חובה; שחיילים העושים מעשים כעותר עומדים למשפט פלילי הגורר אחריו רישום במירשם הפלילי, בעוד אשר שוטרי מג"ב העושים אותם מעשים עצמם אינם עומדים למשפט פלילי. לעניין זה נוסיף ונזכיר מכתב מיום 28.7.02 מאת סגן מנהל מח"ש אל בא-כוח העותר, וממנו עולה כי במקום ששוטר מג"ב מבצע עבירת גניבה מחברו לשירות ושווי הגניבה פעוט, נסגר, ככלל, התיק מחוסר עניין לציבור ושוטר המג"ב מועמד לדין משמעתי בגין התנהגות בלתי הולמת. בה-בעת, כך מוסיף וכותב סגן מנהל מח"ש, כל תיק נבחן לגופו ולנסיבותיו, ויש מקרים שהתיק מועבר למישור הפלילי גם אם ערך הפריט הנגנב הוא פעוט. על יסוד דברים אלה טוענת פרקליטות המדינה, בין השאר, כי אין יסוד לטענת ההפליה. קראנו את החומר - חומר רב למדיי - שהונח לפנינו, והוספנו ושמענו טיעונים על-פה מפיו של עורך-דין אור בסוק, איש הסנגוריה הצבאית של פיקוד צפון. עורך-דין בסוק השקיע עבודה רבה וכישרון לא-מעט במסמכים שכתב ובטיעונו על-פה, ואולם לא עלה בידו לשכנענו בקיומה של עילה המעמידה לעותר זכות כי נתערב בהחלטתו של המשיב. ראשית לכל, לא נמצא לנו כי חיילים בשירות חובה בצה"ל מופלים לרעה (כביכול) - על-פי המדיניות - ביחס לשוטרי מג"ב. לראיה נצביע על מכתבו הנזכר של סגן מנהל מח"ש. שנית, ספק בדעתנו אם אמנם יש יסוד - בחיי המעשה - לטענת ההפליה שבין חיילים בשירות חובה לבין שוטרי מג"ב. אכן, במהלך שיתוף-פעולה שבין הצבא לבין מג"ב אפשר שחייל ואיש מג"ב ייתפסו יחדיו בביצועה של עבירה פלונית, ובמקרה מעין-זה אפשר יהיה מקום להעלות טענת הפליה אם יעמוד החייל לדין פלילי ואיש המג"ב לדין משמעתי בלבד. אפשר, אמרנו, לא רב מכך. בה-בעת, השוואת מדיניות כללית וכוללת באשר לטיפול בעבירות במשמר הגבול ובצבא השוואה רחוקה היא מכדי שעשויה היא לאשש טענה בדבר הפליה. הוא הדין בטענתו של עורך-דין בסוק באשר להשוואה שניסה להעלות בין צעירים העומדים לדין פלילי בשרתם בצבא לבין צעירים שאינם עומדים לדין בעת שהם עוברים עבירות בחייהם האזרחיים. אכן, אפשר שיש ונכון - לא נאמר יותר מכך - לבחון מדיניות העמדתם לדין פלילי של חיילים בשירות חובה, הגם ששיקולים כבדים תומכים בשיקול בהעמדתם לדין; כך, למשל, הסולידריות שהיא כה חיונית בשירות צבאי, הצורך במשמעת ועוד. בין כך ובין כך, הכרעה בשאלה זו לא לנו ניתנה, וככל שענייננו בטענת ההפליה, טענה זו - כאמור - אינה מקובלת עלינו. במסגרת משפחת טענות ההפליה, הוסיף עורך-דין בסוק וטען כי מצבו של צעיר העומד לדין פלילי לפני בית-משפט אזרחי שפיר ממצבו של צעיר העומד לדין פלילי בצבא, שלעניינו של ראשון קנה בית-משפט אזרחי סמכות שלא להרשיעו כלל בדין בעוד אשר הצעיר המשרת בשירות חובה אינו נהנה מפריווילגיה זו. אכן כן הוא הדין, ועל-כך לא נוכל לומר אלא שני אלה: אחד, כפי שהודיעתנו הפרקליטות חייל חובה שהורשע בדין עשוי לזכות בחנינה על-פי המלצת רשויות הצבא, והמלצה זו אכן ניתנת במקום שהחייל מוכיח עצמו ראוי לה. פריווילגיה זו אינה ניתנת למי שאינו משרת בצבא. שנית, ואפשר בטעם זה עיקר: גם אם צודק עורך-דין בסוק בטענתו, עניין הוא למחוקק לענות בו; למחוקק - ולא לנו. סוף דבר: העותר לא עלה בידו לשכנענו בקיומה של עילת משפט המזכה אותו בהתערבותנו, ואנו מחליטים לדחות את העתירה. היום, י"א בניסן תשס"ג (13.4.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02088080_G08.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il