משה גדושר נ. היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8807/01 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: משה גדושר נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 28.10.2001, בע"א 1260/00, בש"א 9677/00, שניתנה על ידי כבוד הרשמת ח' סלוטקי בשם המערער: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד לימור פלד פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הרשמת ח' סלוטקי) מיום 28.10.01, שלא לפסול עצמה מלדון בע.א.1260/00. 1. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור ובקשה לפטור מהפקדת ערבון. המשיבים להודעת הערעור ולבקשת הפטור מערבון היו חברת בזק ובנק הפועלים. בהחלטתה מיום 10.6.01 פטרה כב' הרשמת את המערער מחובת הפקדת ערבון, ותחת זאת חייבה את המערער בהפקדת ערבות צד ג' ובחתימת ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח. לאחר שהמערער הודיע כי אין באפשרותו למצוא ערב, חייבה הרשמת את המערער, בהחלטתה מיום 26.7.00, בחתימת ערבות עצמית בלבד בסך 10,000 ש"ח תוך 10 ימים. המערער לא חתם על התחייבות עצמית כנדרש, והערעור נקבע לדחייה ליום 26.8.01. 2. ביום 22.8.01 הגיש המערער בקשה כי הרשמת תפסול עצמה מלדון בעניינו. בבקשתו טען המערער, כי בדיון מיום 26.7.00 ביקש להגיש מכתב ובו טענות חשובות, אך כב' הרשמת סרבה לקבל את מכתבו. כן טען המערער, כי הרשמת סירבה להראות לו את תגובת המשיבים לבקשתו לפטור מערבון. המערער ביקש כי תינתנה תשובות לכל הבקשות הרבות שהגיש עד כה לבית המשפט שעניינן חשיפת דרך התנהלות ההליך המשפטי. כן ביקש המערער, כי אם כב' הרשמת תסרב להיענות לבקשותיו, תפסול את עצמה מלהמשיך ולדון בעניינו. 3. לדיון שנקבע לדחיית הערעור ביום 26.8.01, לא התייצב המערער, לאחר שהוזמן כדין. בהחלטתה ציינה כב' הרשמת כי המערער שלח לבית המשפט מכתב ובו ביקש בקשות שונות שאם לא תיענינה, יבקש את פסילת הרשמת. כב' הרשמת קבעה כי ממכתב נוסף ששלח המערער לבית המשפט עולה כי המערער סבור בטעות שעליו להפקיד ערבון בסך 10,000 ש"ח, בעוד שחויב רק לחתום על התחייבות עצמית. נוכח הספק שמא נפלה טעות אצל המערער, לפנים משורת הדין ועל מנת לתת למערער את יומו בבית המשפט, ניתנה למערער ארכה של 48 שעות לחתימת הערבות העצמית. כן נקבע שאם לא תיחתם הערבות, יידחה הערעור מבלי שיתקיים דיון נוסף. 4. כב' הרשמת דחתה את בקשת הפסילה שהגיש המערער. בהחלטתה ציינה הרשמת כי לא דנה בבקשה קודם לכן, שכן לא מצאה במכתבו של המערער בקשה מפורשת כי תפסול עצמה מלדון בתיק. לגופו של עניין, קבעה הרשמת כי אין ממש בטענות המערער וכי זכה ליחס סבלני וסלחני. 5. ביום 22.10.01 הורה בית המשפט על דחיית הערעור בשל אי חתימת המערער על התחייבות עצמית. ביום 25.10.01 הגיש המערער לבית המשפט בקשה כי כב' הרשמת תפסול עצמה מלדון בעניינו. בבקשתו טען המבקש, כי הוזמן להופיע לדיונים רבים, בעוד שבית המשפט פטר את המשיבים מלהופיע לדיונים אלה. כן טען המבקש, כי אינו יכול למלא אחר החלטת הרשמת לחתום על התחייבות עצמית מאחר שבמזכירות בית המשפט אין טופס חתימה על התחייבות עצמית. המבקש טען כי אף על-פי שהבהיר זאת לרשמת, סירבה היא לפטור אותו מחובה זו. עוד טען המערער, כי כב' הרשמת המשיכה לדון בתיק בטרם דנה בבקשת הפסילה הקודמת שהגיש. 6. הרשמת, בהחלטתה מיום 28.10.01, דחתה את בקשת הפסילה, מהטעם זו התקבלה לאחר שניתנה ביום 22.10.01 החלטה המורה על דחיית הערעור. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני, כאשר המשיבה לערעור היא מדינת ישראל. בערעורו חוזר המערער על טענותיו בבקשת הפסילה האחרונה וטוען כי החלטותיה של כב' הרשמת נועדו למנוע את בירור הערעור שהגיש בבית המשפט. המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. ראשית, טוענת המשיבה, כי אינה צד להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ואשר בגינו הוגשה לבית המשפט בקשת הפסילה. המשיבים לערעור שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ולבקשת הפטור מערבון היו חברת בזק ובנק הפועלים, והם גם הצדדים הנכונים להליך זה. למעלה מן הצורך, מוסיפה המשיבה, כי הדרך הראויה לתקיפת החלטתה של הרשמת היא הגשת ערעור על החלטתה לדחות את הערעור ולא הגשת בקשת פסילה לאחר שהערעור שהגיש המערער נדחה. 7. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. ראשית, יצוין כי אכן בצדק טוענת המשיבה כי אינה צד נכון לערעור, שכן כאמור היא לא היתה צד להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ואשר בגינו הוגשו בקשת הפסלות וערעור הפסלות. לפיכך, היה על המערער לצרף כמשיבים לערעור את המשיבים להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לגופם של דברים, בקשת הפסילה הוגשה על ידי המערער לאחר שבית המשפט הורה על דחיית הערעור, ובנסיבות אלו - משההליך אשר בגינו הוגשה בקשת הפסילה בא לסיומו - לא היה מקום לדון בבקשה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי ממש בטענות המערער בבקשת הפסילה. עיקר טענות המבקש מופנה כנגד החלטות דיוניות שניתנו על ידי כב' הרשמת, אשר הדרך לתקיפתן היא באמצעות ערעור ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם); ע"א 2668/96 וינברג דורון ושות', עו"ד נ' הרב משה יהודה לייב רבינוביץ (לא פורסם); ע"א 108/00 רוצנצוויג נ' חיים (לא פורסם)). במקרה זה, ההחלטות השונות שקיבלה כב' הרשמת בעניינו של המערער אינן מצביעות על קיומו של משוא פנים כלפי המערער, ואין בהן להקים עילה לפסילתה. הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסכום כולל של 3,000 ש"ח. ניתן היום, א' בטבת התשס"ב (16.12.2001). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 01088070.A02 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444