נור עראר נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8800/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8800/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערער: נור עראר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 17.9.08, בת.פ. 1146/06, שניתן על ידי כבוד השופטים: נ' אחיטוב, מ' דיסקין, ר' בן יוסף תאריך הישיבה: י"ח בטבת התש"ע (04.01.10) בשם המערער: עו"ד פוקרא מוחמד בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו ובגדרו של הסכם טיעון, בעבירות רצח, הריגה וחבלה בכוונה מחמירה, עבירות לפי סעיפים 300(א)(2), 298 ו-329(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, אימץ בית המשפט עונש עליו המליצו הצדדים – מאסר עולם בגין עבירת הרצח, 20 שנות מאסר בגין עבירת ההריגה ו-6 שנות מאסר בגין העבירה של גרימת חבלה חמורה. נקבע, כי מתוך תקופות המאסר שנגזרו בגין שתי העבירות האחרונות, תצטברנה שש שנים למאסר העולם. 2. המערער יוצג בפני בית המשפט המחוזי על ידי עורכי-הדין עדי קידר וגיל פרידמן, שהיו שותפים לגיבושו של הסכם הטיעון. עתה, משהחליף המערער את ייצוגו, טען עו"ד פוקרא בשמו, כי יהא זה נכון לבטל את ההרשעה והעונש שהושת עליו מחמת היותם שגויים. נטען, כי התיק מעורר קשיים ראיתיים לא מבוטלים, עליהם הצהירה באת-כוח המשיבה בפני בית המשפט המחוזי, והם מצאו ביטוי גם בדבריהם של הסנגורים דאז. להשקפת המערער, בנסיבות אלו היה מצווה בית המשפט לדרוש ולחקור בשאלת מהותם של אותם קשיים, ולא להסתפק בהודאת המערער בעובדות, הואיל וגרסתו של האחרון היא כי בעת התרחשותם של האירועים נושא תיק זה הוא שהה במקום אחר, והגיע לזירה באקראי רק לקראת סופם. מבין השיטין של נימוקי הערעור עולה אפוא הטענה, כי המערער הודה במה שלא עשה, ולו התנהל המשפט כהלכתו והדין היה מוכרע על פי הראיות שהובאו על ידי הצדדים, סופו היה זיכוי המערער. 3. טיעון זה מעורר קושי, הואיל ואם הוא נכון כי אז יהיה צריך לקבוע כי הסנגורים הקודמים כשלו במלאכת הייצוג, הואיל ומטעמים השמורים עמם לא עמדו על הקשיים הכרוכים בראיות המשיבה. יתרה מכך, מנימוקי הערעור עולה אף שהסנגורים לא הסבירו למערער את מהות ההסדר שמכוחו הוא צפוי להרשעה ועונש. המעט בו היה חייב הסנגור הנוכחי, הוא לצרף להודעת הערעור את תגובתם של הסנגורים הקודמים כדי להבהיר אם בטענות שולחו דהיום יש ממש. מטעמים השמורים עמו נמנע עו"ד פוקרא מלעשות זאת, ועל כן לא נותר לנו אלא להניח כי הוא נהג כך הואיל וחשש שתגובתם של חבריו עלולה להפריך את הטענות נגדם, ולהשמיט את הבסיס מתחת לנימוקי הערעור. לפיכך, כל שנותר בפנינו הוא פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, ומעיון בו למדנו את אלה: בפתח הדיון הציגה המשיבה את כתב האישום המתוקן ופרטה את רכיבי העונש המוסכמים; בעקבות כך הצהיר הסנגור כי שולחו מכיר את העובדות שיוחסו לו, הוא מודה בהן, ואף ידוע לו כי בית המשפט רשאי לחרוג מהעונש המוסכם; בעקבות כך נתבקש המערער לומר את דבריו, וכך נרשם מפיו: "אני מכיר את כתב האישום המתוקן ומודה בו. ידוע לי כי בית המשפט אינו כבול להסדר". בשלב הטיעונים לעונש חזרה באת-כוח המשיבה על רכיבי העונש, ובהמשך ביקש הסנגור מבית המשפט שלא לחרוג ממנו. לא נטען בפנינו כי המערער לא הבין את ההליכים שהתקיימו בעניינו, ועל כן תמוהה בעינינו טענתו היום כי הוא חף מאשם, שהרי מי שזו השקפתו, היה אמור לקום בעקבות דברי המשיבה, למחות על העונש לו היא עתרה, ובעיקר לעמוד על טענת חפותו. מטעמיו, בחר המערער שלא לעשות זאת, והסתפק בדבריו של אביו שביקש מבית המשפט לגזור לבנו "כמה שפחות" (ראו עמ' 64 לפרוטוקול), ולהעניק לו "תנאים טובים בבית הסוהר". נוכח האמור, אין לנו סיבה להניח כי סנגוריו הקודמים של המערער לא היו ערים ל"קשיים הראייתיים" הנזכרים בנימוקי הערעור, שהרי מותר להניח כי הם עיינו בחומר החקירה, ומסקנה זו מתחייבת מן הטעם הפשוט שהסדר הטיעון גובש לאחר שהחלה שמיעת הראיות. הנה כי כן, נימוקי הערעור נראים מופרכים מיסודם, ומקל וחומר שאין בהם כדי להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק ביטול הרשעה כדרישת סעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי. במצב זה שוב אין מנוס מדחיית הערעור, וכך אנו עושים. ניתן היום, י"ח בטבת התש"ע (04.01.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08088000_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il