נשאשיבי סאמיה עדנאן מרוואן נ. מדינת ישראל

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 88/22 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. סאמיה עדנאן מרוואן נשאשיבי 2. מונה עדנאן מרוואן נשאשיבי 3. מרוואן עדנאן מרוואן נשאשיבי 4. רואה עדנאן מרוואן נשאשיבי 5. טבילה רנא מוחמד עזאת נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. רשות שדות התעופה והמעברים הבינלאומיים 3. מנהל מעבר הגבולות היבשתי גשר המלך חוסין ביריחו 4. משרד הבריאות 5. משרד הפנים 6. מפקד כוחות צה"ל באיו"ש עתירה למתן צו על-תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד סאלח מחאמיד פסק-דין השופט נ' סולברג: העותרים, אם וארבעת ילדיה, מבקשים כי נורה למשיבים ליתן טעם, מדוע לא יבטלו את מניעת כניסתם מירדן לעיר שכם, שבשליטת הרשות הפלסטינית, דרך מעבר הגבול אלנבי. בעתירה נטען, כי אם המשפחה, העותרת 5, נולדה בשכם ומחזיקה בתעודת זהות של הרשות הפלסטינית. בעלה, שאינו נמנה על העותרים שלפנינו, הוא יליד ירושלים, ומחזיק בתעודת זהות ישראלית. עוד נטען, כי לבני הזוג 4 ילדים – העותרים 4-1 – אשר נולדו בירושלים, והונפקו להם תעודות לידה ישראליות. לימים, במהלך שנת 2008, העתיקה המשפחה את מגוריה לאוסטרליה, מטעמי לימודים ועבודה. לדברי העותרים, גם לאחר מעברם לחו"ל, "בני המשפחה המשיכו לשמור על קשר ועל זיקה, הן למקום הולדתם בעיר ירושלים, והן לעיר שכם מוצא אמם העותרת מס' 5. העותרים בקרו ומבקרים מדי פעם את קרובי משפחותיהם, הן בירושלים והן בשכם, לפעמים כל המשפחה ביחד ולפעמים כיחידים". על-פי הנטען בעתירה, העותרים 4-1 מצויים עתה בחופשה, ולימודיהם באוסטרליה צפויים להתחדש ביום 1.2.2022. העותרת 5, העובדת כמרצה באוניברסיטת ויקטוריה שבאוסטרליה, שוהה גם היא בחופשה, וצפויה לשוב לעבודתה ביום זה. העותרים בחרו לנצל את חופשתם לביקור משפחתי, ולשם כך, "ביום 27.12.21 סמוך לשעה 11:00 הגיעו [...] למעבר הגבול בגשר המלך חוסין ביריחו – המיועד לבאים והנכנסים לתחומי הרש"פ – וזאת במטרה לבקר את קרובי משפחותיהם בעיר שכם בתקופת החופשה והחגים, להיות איתם עד ליום 21.1.21, היום בו יעזבו בחזרה לאוסטרליה, כל אחד לעיסוקיו, הילדים ללימודים והאימא לעבודתה". ואולם, לטענתם, "רשויות מעבר הגבול אפשרו לעותרת מס' 5 [...] לעבור את הגבול ומנעו את מעברם של ארבעת הילדים בנימוק שעקב הגבלות הקורונה הוגבלה ונאסרה כניסתם מאחר ואינם עוד תושבי ירושלים". לטענת העותרים, ניסיונותיהם לשכנע את הגורמים הרלבנטיים במעבר הגבול, כי יש לאפשר את מעברם, נפלו על אוזניים ערלות; בדלית ברירה, נכנסה האם לבדה לתחומי שכם, ואילו ארבעת ילדיה, נאלצו לשוב על עקבותיהם, לרבת עמון שבירדן. בעקבות מניעת כניסתם, פנו העותרים ביום 2.1.2022 למנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, ב'קדם בג"ץ', "במטרה למצות את הדרכים העומדים לרשותם בתקווה שבעייתם תיפתר", אך עוד באותו יום נענו, כי העניין מושא פנייתם אינו ממין העניינים המטופלים על-ידי מחלקת הבג"צים במתכונת של 'קדם בג"ץ'. מכאן העתירה שלפנינו, שבה נטען כי מניעת כניסת העותרים 4-1 לעיר שכם פוגעת בחופש התנועה שלהם ללא הצדקה, ללא נימוק, והיא לוקה בחוסר סבירות קיצונית. העותרים מדגישים, כי יש לברר את העתירה בדחיפות רבה, שכן "היעדר פתרון מידי למניעת ואיסור כניסתם מסכל את מטרת עתירה זו מאחר והזמן שלהם הולך ואוזל כי הם חייבים לעזוב את האזור לא יאוחר מיום 21.1.22 כדי להספיק ולהגיע בחזרה לאוסטרליה לפני ה-1.2.22 יום חזרתם לספסלי הלימודים וחזרת האימא לעבודתה כמרצה באוניברסיטה". יחד עם העתירה למתן צו על-תנאי, מבקשים העותרים גם מתן צו ביניים, "המקפיא ומשהה את מניעת מעברם וכניסתם של העותרים 4 – 1 לשטחי הרש"פ וזאת עד למתן החלטה בעתירה וכל שיהוי מסכל ומחטיא את מטרת העתירה". דין העתירה להידחות על הסף, מבלי צורך בתגובה. ראש לכל, העותרים לא הקדימו ומיצו הליכים כנדרש, עובר להגשת העתירה. כעולה מן הנטען בעתירה, הפנייה היחידה שנעשתה לאחר מניעת הכניסה, היתה למחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, ב'קדם בג"ץ'. פניה שכזו אינה עולה כדי מיצוי הליכים כהלכה. היה על העותרים לפנות למשיבים עצמם, ולשטוח לפניהם את טענותיהם, ולא להתיימר למצות את ההליכים, באמצעות פניה לגורם עקיף, שאיננו הכתובת הישירה המתאימה לכך. פעמים רבות ציינתי, וכך גם לאחרונה, כי "מיצוי ההליכים אינו יכול להיעשות כ'מצוות אנשים מלומדה'; אין מדובר בשלב טכני, פורמלי, בבחינת הכרח בל יגונה: 'לא בדקדוקי-עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך' [...] פניות העותרים עובר להגשת העתירה, אינן עולות כדי מיצוי הליכים כהלכתו. הפניה הראשונה – לא הושלמה, ולמעשה נזנחה; הפניות הנוספות – כלל לא הגיעו ליעדן, וכבר מלכתחילה מוענו לגורם עקיף (משרד ראש הממשלה), ולא לגורם הישיר שבמוקד העניין (שר הפנים, באמצעות רשות האוכלוסין וההגירה). לא מיצוי הליכים לפנינו, לא ניסיון אמיתי ללבן את הנושא אל מול הרשות, ולא רצון כֵּן לפתור את המחלוקת; התנהלות זו אינה אלא ניסיון פושר, מגומגם, לצאת ידי חובה, כדי 'לדלג' היישר אל הזירה המשפטית. זאת לא ניתן לקבל. מיצוי ההליכים הוא שלב נכבד, מהותי; בלעדיו אין לגשת לבירור העתירה. על כן, כבר מטעם זה, דין העתירה להידחות על הסף" (בג"ץ 8361/20 שקיר נ' מדינת ישראל (7.10.2021)). הדברים יפים וישימים גם לענייננו זה. על כן, כבר מטעם זה דין העתירה להידחות על הסף. גם לאחר מיצוי הליכים נאות, ככל שיֵעשה, יתנו העותרים דעתם על כך שבית משפט זה איננו הכתובת המתאימה לבירור העתירה, שכן קיים סעד חלופי, בדמות הגשת העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, בהתאם לסעיף 5א לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, בצירוף פרט 3 לתוספת הרביעית שלחוק זה (ראו: בג"ץ 8856/18 פלונית נ' שר הביטחון, פסקה 5 (20.1.2019)). נוכח זאת, ואף אלמלא אי-מיצוי ההליכים, לא היה מקום להוסיף ולברר את העתירה דנן, שכן ככלל, בית המשפט הגבוה לצדק לא ידרש לבירור עתירה, מקום שבו קיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת. בנסיבות, ומשלא הוגשה תגובה, ישאו העותרים בהוצאות בסך של 1,000 ₪, על הצד הנמוך, לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, ‏ג' בשבט התשפ"ב (‏5.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 22000880_O01.docx פג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1