חוסיין אגבריה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8799/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8799/11 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערער: חוסיין אגבאריה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.9.11 בת"פ 41209-05-11 שניתן על ידי כבוד השופט ר' שפירא תאריך הישיבה: י"ט בכסלו התשע"ג (3.12.2012) בשם המערער: עו"ד מייסרה אגבאריה בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 41209-05-11 (כבוד השופט ר' שפירא). נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן הכולל שלושה אישומים. במסגרת האישום הראשון מיוחסות למערער מספר רב של עבירות סחיטה ואיומים והיזק בזדון. במסגרת האישום השני מיוחסות למערער עבירות של סחיטה באיומים, היזק בזדון והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. במסגרת האישום השלישי מיוחסות למערער עבירות של סחיטה באיומים, תקיפת קטין או חסר ישע והיזק בזדון. לפי המתואר באישום הראשון, בין התאריכים 27.10.2010 ו-16.5.2011, בתדירות של פעמיים עד שלוש בשבוע, איים המערער על אמו בפגיעה בגופה ופגע במזיד בחפצים שהיו בבית, כדי להניע אותה לתת לו כסף. בנוסף, אמר לה שיביא נשק ויפגע בבני המשפחה, קילל אותה ואת בני המשפחה, אמר לה שילווה כספים מעבריינים ו"יסבך" את משפחתו, וכן אמר לה שיחטוף את אחותו הקטנה בת השנה וחצי מהבית. כל זאת כדי להניע אותה לתת לו כסף. עוד באותם מועדים, נהג המערער לאיים על אביו, בין היתר בכך שאמר לו שיטמין ברכבו סמים או נשק, וזאת במטרה להניע אותו לתת לו כסף. כתוצאה מהאיומים, בחלק מאותם מקרים העבירה אמו של המערער לידיו סכומי כסף בתדירות גבוהה ובסכום של לא פחות מ-250 ש"ח בכל פעם. לפי המתואר באישום השני, ביום 3.3.2011, בסמוך לשעה 1:00, הגיע המערער לביתו ואיים על אמו בכך ששבר דלת בתוך הבית, הרים שולחן וזרק אותו לעברה, דחף אותה והפיל אותה על הרצפה וכן אמר לה שאם לא תיתן לו כסף הוא יהרוג אותה ואת אחותו. לאחר שאביו הזמין שוטרים, הוא ברח מהמקום. מאוחר יותר, חזר המערער לבית ושוטרים שהיו במקום עיכבו אותו לחקירה והורו לו להתלוות אליהם לניידת. המערער סירב לבצע את הוראות השוטרים ולכן נעצר. בהמשך, הוא התפרע, סירב להגיע לניידת וניסה להימלט מהשוטרים. לפי המתואר באישום השלישי, ביום 16.5.2011, ביקש המערער מאמו סכום של 250 ש"ח. לאחר שסירבה, הוא החל לצעוק, שבר צלחת ומקל מטאטא, ניתק את קו הטלפון, קילל את אמו, הכה את אחותו הקטינה בידיה ונשך את ידה. כל זאת כדי להניע את אמו לתת לו כסף. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, וביום 25.9.2011 הטיל עליו עונש של 30 חודשי מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה של סחיטה באיומים או עבירה של תקיפת קטין או חסר ישע; שבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירות נגד שוטרים, עבירות רכוש, עבירות של אלימות פיזית וכן עבירה של אחזקת סכין; 30 ימי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור עבירה של איומים; וכן הפעלת עונש מאסר מותנה בן שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי באופן מצטבר. בגזר דינו התייחס בית המשפט אל תסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו של המערער שבו נכתב, בין היתר, כי פנייתם של הורי המערער למשטרה נעשתה על רקע רצונם לגרום לו להשתלב בהליך טיפולי. שירות המבחן קבע בתסקירו כי יש לטפל בהתמכרויות המערער להימורים ובנטיותיו לאלימות, אך הוא אינו בשל לטיפול במסגרות הרגילות. לפיכך, המליץ שירות המבחן על ענישה ממשית ומוחשית. עוד התייחס בית המשפט לכך שביום 11.7.2010 נגזר על המערער עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל וכן שישה חודשי מאסר על תנאי, והתנאי שלא יעבור עבירות שונות וביניהן עבירה של סחיטה באיומים. עם זאת, ביצע המערער עבירות נוספות של סחיטה באיומים, ולמעשה ביצע שלוש עבירות המפעילות את המאסר המותנה, שהוא חב הפעלה. בית המשפט קבע כי עובדה זו מלמדת שמאסר מותנה לא מרתיע את המערער ולכן יש צורך להרחיקו מנפגעי העבירה, על אף שהם לא מבקשים זאת נוכח הנסיבות המשפחתיות. עוד נקבע כי זה סוג המקרים שבהם ייתכן שהמאסר ישמש כקרש קפיצה לתכנית טיפולית מתאימה. לפיכך, אין מנוס מלגזור על המערער עונש שיגן על עצמו מפני התנהגותו וכן יגן על משפחתו. מבחינת נסיבות לקולה נלקחו בחשבון הודאתו והעובדה שחסך ממשפחתו סבל נוסף. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור אשר לא נתן משקל מספק לנסיבות המקרה. כך, לטענתו, לא ניתן משקל מספק לכך שהוא הודה במיוחס לו כבר בשלב מעצרו ובכך חסך זמן שיפוטי וכן חסך את הצורך להביא את בני משפחתו להעיד נגדו. כמו כן, לטענתו לא ניתן משקל מספק לכך שהביע חרטה. עוד טוען המערער כי לא ניתן משקל לכך שהעבירות בוצעו בשל מצוקתו הכלכלית והנפשית והתמכרותו להימורים בגיל צעיר, כמו גם על רקע התקפי עצבים וחרדה. עוד מציין המערער כי לא התכוון לפגוע בבני משפחתו וגם לא מימש, ברוב המקרים, את כוונתו לפגוע בהם. עוד טוען המערער, כי ניתן לראות שעונש מאסר שהוטל עליו בתיק קודם לא הביא אותו לחדול מביצוע העבירות ולכן שליחתו לתקופת מאסר נוספת וממושכת לא תשרת את האינטרס הציבורי. עוד טוען המערער, בין היתר, כי שגה בית המשפט בכך שהעדיף את עמדת המשיבה שלפיה אין לשלבו במסגרת טיפולית רגילה. לטענתו, על בית המשפט היה להסתפק בעונש פחות חמור, הכולל אפיק טיפולי במסגרת טיפולית, תוך שיתוף פעולה עם משפחתו. לבסוף, טוען המערער כי שגה בית המשפט בכך שהפעיל את המאסר המותנה שהוטל עליו בתיק קודם באופן מצטבר. מנגד, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המערער. המשיבה טוענת כי המערער הראה בעבר שאינו מעוניין להירתם להליך טיפולי ולכן בית המשפט המחוזי לא שגה בכך שבחר שלא לתת משקל לאפיק השיקומי מחוץ לכותלי בית הכלא. כמו כן הדגישה המשיבה את חומרת העבירות שביצע המערער, ואת העובדה שאין זו הפעם הראשונה שבה הוא מורשע בביצוע מעשים מסוג זה. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, בתסקיר העדכני מטעם שירות המבחן, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים שבהם ניכרת סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, בפסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). המקרה שלפנינו אינו מצדיק את התערבותנו, זאת משלא מצאנו כי העונש שהוטל על המערער חורג ממדיניות הענישה המקובלת ביחס לסוג העבירות שבהן הורשע ונסיבות ביצוען. העבירות המיוחסות למערער הן עבירות חמורות, וזאת בייחוד נוכח העובדה שמדובר בריבוי עבירות של סחיטה באיומים, שבוצעו בתדירות גבוהה בפרק זמן ממושך כלפי בני משפחתו. כל זאת, לאחר שהמערער הורשע בעבר בביצוע עבירה דומה, ולמרות שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה. לפיכך, נראה כי העונש שהוטל על המערער בגין מעשיו לא הרתיעו מלחזור ולבצע את אותם מעשים. בנסיבות אלה, לא מצאנו מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, שאיזן כראוי בין כלל השיקולים השונים, וביניהם גם השיקולים לקולה המצוינים בהודעת הערעור. נוסיף, כי מתסקיר שירות המבחן עולה שהמערער אינו משתף פעולה עם האפשרות לשלבו בהליך טיפולי ואינו מכיר בהתנהלותו האלימה. אנו מקווים שבמהלך תקופת מאסרו, ישתכנע המערער לנסות ולהשתלב בהליך טיפולי אשר יסייע בידו להשתקם ולחזור לנהל אורח חיים נורמטיבי. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א בכסלו התשע"ג (5.12.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11087990_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il