חברת יגעת ומצאת בע"מ נ. מדינת ישראל-מדור תביעות פ"ש חקירות ת

פסק-דין בתיק ע"פ 8799/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8799/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. חברת יגעת ומצאת בע"מ 2. חיים מנחם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל-מדור תביעות פ"ש חקירות תל-אביב ערעור על החלטה בבקשה לפסילת שופט בית משפט השלום בתל-אביב מיום 22.10.2006 בע"פ 1032/06, שניתנה על ידי כבוד השופט ח' אפרתי תאריך הישיבה: כ"ט בחשון התשס"ז (20.11.2006) בשם המערערים: עו"ד שי מויאל; עו"ד אינון צוברי בשם המשיבה: עו"ד יעל שרף פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב (השופט ח' אפרתי) מיום 22.10.06 שלא לפסול עצמו מלדון בת.פ 1032/06. 1. ביום 5.5.05 הרשיע השופט אפרתי את המערער בת.פ. 8239/01 (להלן: התיק הראשון) בעבירות על פי פקודת זכות יוצרים. ביום 2.1.06 קבע השופט את המקום בו ירצה המערער את עבודות השירות, אשר הוטלו עליו במסגרת גזר הדין, וכן נתן דחיית ביצוע לתחילת ריצוי העונש. על פסק הדין בתיק הראשון הוגש ערעור על ידי המערער, אשר עודנו תלוי ועומד. ביום 2.1.06, הוא היום בו קבע השופט את המקום בו ירצה המערער את עבודות השירות במסגרת התיק הראשון, הוגש כנגדו כתב אישום נוסף בבית משפט השלום בתל אביב, אשר עניינו עבירות לפי פקודת מס הכנסה. כתב האישום נקבע לדיון בפני השופט אפרתי. בדיון הראשון בתיק זה ביקש המערער מהשופט לפסול עצמו מלדון בתיק, נוכח העובדה שהשופט הרשיעו בתיק הראשון, אשר אך זה הסתיים. השופט דחה את הבקשה, בזו הלשון: "הואיל ולא גיבשתי עמדה באשר לאשמתו או חפותו של הנאשם בפניי, והואיל ושפטתי את הנאשם והרשעתי אותו בתיק אחר שאיננו ממין העבירות נשוא תיק זה, הואיל ובחנתי את עצמי ומצאתי, עם כל הצניעות, ולאחר שעשיתי שימוש בכלים שנתן לי בורא עולם לצורך בחינה עצמית, מצאתי שלא אפלה ולא אעדיף את הנאשם אך ורק בגין העובדה שהורשע בפניי, ובמיוחד מהטעם שמראית פני צדק כעילה בלעדית איננה עילה לפסילה, אינני פוסל עצמי מלהמשיך לשבת בתיק זה. יתירה מזו אין לי שום דעה ושום מידע באשר לעובדות השנויות במחלוקת המונחות בבסיס כתב האישום נשוא תיק זה". על החלטה זו הוגש הערעור שלפני. 2. בערעורו טוען המערער כי מאחר שהשופט אפרתי הרשיעו בעבר, הרי שהוא נחשף למידע בלתי קביל בדבר הרשעותיו הקודמות. לגישת המערער, עובדה זו מקימה חשש ממשי לכך שנוצרה אצל השופט דעה קדומה באשר למערער, דבר אשר יביא למשוא פנים בניהול המשפט. זאת, בעיקר נוכח סמיכות הזמנים בין שני התיקים, ונוכח אמירותיו של השופט בפסק הדין הראשון, באשר להיותה של גרסת המערער בלתי אמינה. המערער מציין כי גם התיק הנוכחי יוכרע בהתאם לקביעת השופט בדבר אמינותה של גרסת המערער, וכי העובדה שהשופט התרשם לרעה מאמינותו של המערער בתיק הראשון, עלולה לפגוע בהגנתו בתיק הנוכחי. המערער מוסיף וטוען כי אף מראית פני הצדק מחייבת את פסילתו של השופט. עוד טוען המערער כי גם בעובדה שהשופט היושב לדין בתיק הנוכחי, הוא שופט אשר על פסק דינו בתיק הקודם תלוי ועומד ערעור שהגיש המערער, יש טעם לפגם. המערער גורס כי אף אם לא די בכל אחת מטענותיו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, הרי שהצטברותן יחד מספיקה כדי להקים עילת פסלות. מנגד, באת-כוח המדינה טוענת כי בפסק הדין בתיק הראשון לא נקבעו ממצאי מהימנות יוצאי דופן, אלא שהועדפה גרסת התביעה על פני גרסתו של המערער. עוד מוסיפה באת-כוח המדינה כי גם נוכח העובדה שהעבירות בהן הואשם המערער בשני התיקים הינן עבירות מסוג שונה, אין הצדקה לפסול את השופט. 3. בית משפט זה קבע בשורה ארוכה של פסקי דין, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים של אותו נאשם אינה מקימה, כשלעצמה, עילת פסלות, אלא שעל המערער להראות כי התקיימו נסיבות מיוחדות, אשר מעוררות חשש ממש למשוא פנים (ראו: ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן, פ"ד נא(4) 673, 677-676; ע"פ 669/03 עמיאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6510/04 מדינת ישראל נ' עזורי (לא פורסם); ע"פ 6404/05 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במסגרת הבחינה אם אכן מתקיים חשש ממשי למשוא פנים, סמיכות הזמנים בין התיקים השונים מהווה נסיבה משמעותית (ראו: ע"פ 5456/01 קוסטובסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 10228/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ככלל, רק במקרים נדירים יביאו נסיבות המקרה למסקנה כי יש מקום לפסילתו של שופט אשר ישב במשפט קודם של הנאשם (כדוגמת המקרה בע"פ 286/01 לידני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), אליו מפנה המערער). 4. בנסיבות המקרה, הגעתי למסקנה כי לא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים וכי דעתו של השופט לא "ננעלה", עד כי ניתן לראות בהמשך המשפט משום "משחק מכור" (ראו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' יו"ר ועדת החקירה, פ"ד מח(3) 573, 605). עיינתי באמירותיו של השופט בפסק הדין בתיק הראשון, אליהן הפנה המערער. אכן, השופט העדיף את גרסת התביעה על פני זו של המערער. עם זאת, אמירותיו של השופט נאמרו בלשון מתונה, והוא לא הביע כל התבטאות חריפה באשר למהימנותו של המערער. יתרה מזאת, שני התיקים עניינם בעבירות שונות: התיק הראשון עסק בעבירות לפי פקודת זכות יוצרים, ואילו התיק הנוכחי עניינו עבירות לפי פקודת מס הכנסה. שני התיקים אינם קשורים זה לזה, טענות ההגנה המועלות בהם הינן שונות, והממצאים שבהם אינם משליכים האחד על השני. לא די בעצם העובדה שהכרעתם של שני התיקים מושפעת, בין היתר, ממידת המהימנות שייחס השופט למערער כדי להקים עילה לפסלות השופט. חששו של המערער, כי לבית המשפט קמא דעה קדומה לגביו, הינו לכל היותר חשש סובייקטיבי, אשר לא די בו כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 250-249; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758, 760; ע"פ 11726/04 מחאג'נה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); יגאל מרזל, דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 115-114). חזקה על שופט מקצועי כי יידע להבחין בין מקרה למקרה, ולפסוק בכל תיק לפי עובדותיו (ראו: ע"פ 299/94 נחמני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 6485/00 צמח נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 10228/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). נוכח כל האמור לעיל דין הערעור להידחות. ניתן היום, ט' בכסלו התשס"ז (30.11.2006). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06087990_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il