לואי בן וצפי מהדאוי נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 8786/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8786/06 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ד' חשין העותר: לואי בן וצפי מהדאוי נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אדי גונן בשם המשיבים: עו"ד שרון רוטשנקר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה ביטול כתב האישום שהוגש כנגד העותר בבית משפט השלום בכפר סבא; עוד מבקש העותר לבטל את האישור שניתן על-ידי המשנה לפרקליט המדינה (בהאצלה מן היועץ המשפטי לממשלה) על פי סעיף 9(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 להעמידו לדין בישראל; וכן עותר הוא להורות על העמדתם לדין של השוטרים שעצרוהו. ב. (1) ביום 21.9.06 הוגש כתב אישום כנגד העותר לבית משפט השלום בכפר סבא (ת"פ 2706/06). כתב האישום, הכולל שישה עשר אישומים, מייחס לעותר קבלת רכב, פירוק רכב, קבלת נכס שהושג בפשע והדחה בחקירה ובאיומים – עבירות לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק). בקצרה ייאמר, כי לפי הנטען בכתב האישום שכר העותר מגרש בטול-כרם לצורך מכירת חלקי רכב משומשים. כנטען, קיבל העותר במגרש רכבים שנגנבו בישראל ופירקם לחלקי רכב קטנים יותר במטרה למכרם. עוד נטען, כי העותר קיבל לידיו מסמכים שונים הקשורים לרכבים אלה. (2) העבירות המיוחסות לעותר נעברו, כנטען, מחוץ למדינת ישראל ועל כן הריהן "עבירות חוץ" כהגדרתן בסעיף 7 לחוק. לפיכך, לצורך העמדת העותר לדין נדרש אישור היועץ המשפטי לממשלה (כמצוות סעיף 9(ב) לחוק). אישור כאמור ניתן ביום 20.9.06 על ידי המשנה לפרקליט המדינה, שהואצלה לו הסמכות לשם כך. כנמסר בתגובת המדינה, ניתן האישור על יסוד סעיף 13(א)(4) לחוק, הקובע כי "דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות-חוץ נגד ... רכוש המדינה, כלכלתה או קשרי התחבורה והתקשורת שלה עם ארצות אחרות". (3) בהליכי מעצר העותר לצרכי חקירה הועלתה הטענה, כי לבתי המשפט בישראל אין סמכות שיפוט בעניינו, שכן העבירות לא נעברו בישראל. הן בית משפט השלום (השופטת נ' מימון-שעשוע; החלטה מיום 18.9.06 ב - מ 6610/06) והן בית המשפט המחוזי (השופט ד' רוזן; החלטה מיום 20.9.06 בב"ש 93250/06) קבעו, כי על פני הדברים קיימת לבית המשפט סמכות לדון בעניינו של העותר, וכי הטענה תידון בפני המותב ככל שיוחלט על הגשת כתב אישום. (4) אף לאחר הגשת כתב האישום, בבקשה להארכת מעצרו עד תום ההליכים, העלה העותר את טענת היעדר הסמכות. בהחלטה מיום 3.10.06 בב"ש 4226/06 הורה בית משפט השלום (השופטת ק' רג'יניאנו) כי שאלת הסמכות תידון ביום 1.11.06. (5) מכאן העתירה הנוכחית, שהוגשה ביום 26.10.06; נתבקשה בבית משפט השלום דחיה בדיון עד להכרעה בה. ג. (1) לטענת העותר, נוכח הוראותיו של חוק יישום הסכמי הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996, בתי המשפט בישראל משוללי סמכות לדון בעבירות הנעברות בשטחי הרשות הפלסטינית, ובתיק דנא - שנעברו לכאורה באיזור A על-ידי תושב איזור B שאינו ישראלי. נטען, כי במצב דברים זה משיב 1 לא היה מוסמך ליתן אישור להגשת כתב האישום, ולפיכך יש להורות על בטלותו של האישור. עוד נטען, כי שוטרי משטרת ישראל לא היו מוסמכים לעצור את העותר ואף לא לתפוס את המכוניות וחלקי המכוניות נשוא כתב האישום, וכי פעילותם נעשתה בניגוד לחוק. (2) בתגובת המשיבים מיום 13.11.06 נטען, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. זאת, שכן האכסניה הראויה לבירורן של טענות העותר בדבר חוסר הסמכות בהגשת כתב האישום היא ההליך הפלילי בעניינו. הוא הדין, כך לטענת המשיבים, אף בבקשת העותר להעמיד לדין את השוטרים שעצרו אותו. לגופם של דברים נטען, כי במקרה דומה, בו הוגש כתב אישום בעבירת חוץ מכוח הוראת סעיף 13(א)(4) לחוק העונשין – בעבירות הקשורות בגניבת רכבים מישראל – קבע בית המשפט כי הוא מוסמך לדון מכוח הוראת סעיף 13(א)(4) לחוק (ת"פ (ב"ש) 4959/03 מדינת ישראל נ' אלג'ברין (לא פורסם) (הנשיא מ' מכליס)). אוסיף כאן כי קביעה דומה באה מפי השופט (כתארו אז) יצחק כהן בת"פ (נצרת) 1091/02 מדינת ישראל נ' כחיל (לא פורסם). ד. אכן אין בידינו להיעתר לעתירה, נוכח קיומו של סעד חלופי. השאלה העיקרית העולה ממקרא העתירה היא השאלה המקדמית בהליך הפלילי בדבר סמכותו של בית משפט השלום לדון בכתב האישום שהוגש כנגד העותר. אכן, "הליך הבדיקה, החקירה והאישום מהווה לא רק הליך פלילי לבר-שיפוטי, אלא גם הליך מינהלי, ועל-כן חלים עליו - בצד כללי הדיון הפלילי - גם כללי המשפט המינהלי, לרבות פיקוח שיפוטי של בית המשפט הגבוה לצדק" (בג"צ 3406/91 בבלי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מה (5) 1, 9 (השופט- כתארו אז- ברק)). עם זאת, בית משפט זה לא יידרש לסמכות זו מקום שלרשות העותר עומד סעד חלופי, והגיון הדברים ברור. בנדוננו, בידי העותר להעלות טענה זו, ככל טענה מקדמית אחרת, בפני המותב שידון בעניינו במסגרת ההליך הפלילי (סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שזו בדיוק תכליתו, וראו גם בש"פ 8780/06 סרור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), סעיף י"ג(2)). כן ראו שלגי וכהן, סדרי הדין הפלילי (מה' 2) 353). אל נכון טענה המדינה בתגובתה, כי דרך זו רצויה משיקולי יעילות ומטעמי חיסכון במשאבים שיפוטיים, וכי פיצול הדיון בסוגיות קרובות (הערכאה הפלילית מזה ובית המשפט הגבוה לצדק מזה) עלול לגרום לסחבת מיותרת ולהתמשכות בלתי סבירה של ההליך הפלילי (סעיף 12 לתגובה; ראו בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (טרם פורסם) (השופט גרוניס); בג"ץ 6136/06 פרי נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם) (השופטת נאור), שצוטטו בתגובת המשיבים). כעולה מהתגובה ומנספחיה, העותר העלה את הטענה. גם בהליכי המעצר בעניינו, וכן במסגרת המשפט העיקרי המתנהל נגדו, כפי שזכאי הוא לעשות במסגרת ניהולה הלגיטימי של הגנתו. לא למותר יהיה לשוב ולהזכיר כי בסופו של ההליך בבית משפט השלום זכאי יהא העותר, במידת הצורך, כשם שזכאית תהא המדינה מבחינתה, לפי הצורך, לערער לבית המשפט המחוזי. ה. לא אמנע מלומר, מבלי לקבוע כל מסמרות או לחרוץ דעה בהליך המתנהל בבית המשפט הפלילי, כי הנושא עולה נוכח מציאות קשה – מזה "מכת מדינה" של גניבת רכב מישראל לשטחי הרשות הפלסטינאית, ומזה העובדה שברשות הפלסטינאית עצמה למעשה אין דין ואין דיין וההפקרות המשפטית שוררת מכבר; הנחות שהונחו בהקשרים אלה בימי ההסכמים, לרבות אכיפה על-ידי הרשות הפלסטינאית עצמה ולרבות שיתוף פעולה, כמעט שלא התקיימו, למרבה הצער. פשיטא שבכך אין כמובן כדי להוליד סמכות אם זו איננה על פי דין, אך אין גם להתעלם ממציאות, במבט הכולל על דין ועל דיין. גדרי הדין יידונו ככל משפטם וחוקתם בבית משפט השלום. ו. אשר להעמדתם לדין של השוטרים שעצרו את העותר באיזור, ומבלי שאביע דעה לעניין זה לגופו, הדרך להגשת תלונה קבועה בחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982, והיא אינה באמצעות עתירה לבית משפט זה; בית משפט זה עשוי להידרש לכגון דא משנתקבלו על-ידי הרשויות המוסמכות החלטות שאינן לרוחו של מתלונן, אך לא זה המקרה שלפנינו. ועוד, ושוב בלא קביעת מסמרות, הדעת נותנת על פני הדברים, כי לשם קבלתה של החלטה מושכלת בתלונה כזאת, אם תוגש, יש זיקה לאשר יתברר בהליך הפלילי המתנהל נגד העותר. כך או אחרת, עתירה זו לעת הזאת אינה המקום לבירור נושא זה. ז. אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה. ניתנה היום, י"ט בכסלו תשס"ז (10.12.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06087860_T02.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il