פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8779/99
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערערים: רבקה ליסק ועוד 80 דיירים
נגד
המשיבות: 1. ארא - חברה לעבודות הנדסה ובנין בע"מ
2. מישוב חברה לפיתוח והשקעות 1988 בע"מ
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט
השלום בכ"ס בת.א. 6847/98, מיום 1.12.99,
שניתנה על ידי כבוד השופט ד' גדול
בשם המערערים: עו"ד יחיאל ברונר
בשם המשיבה מס' 1: עו"ד אלעד בר-אל
בשם המשיבה מס' 2: עו"ד ליאב וינבאום
פסק-דין
ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט ד' גדול), מיום 1.12.99, בה סירב בית המשפט לפסול עצמו מלישב בדין בעניינם של המערערים.
1. המערערים הגישו לבית משפט השלום תובענה כנגד המשיבות, ועיקרה טענות על נזקים שנגרמו בגין ליקויי בניה, שימוש ברכוש המשותף ונזקים אחרים. הוגשו כתבי הגנה. בין היתר, טענה משיבה מס' 1, כי יש להעביר הדיון בתיק לבורר, נוכח תניית בוררות שנקבעה בחוזי הרכישה בין הצדדים. הטענה נטענה בכתב ההגנה עצמו ולא הוגשה כבקשה נפרדת. בדיון שנערך ביום 11.4.99 התנגדו המערערים להעברת הענין לבוררות, בשל פגמים פרוצדוראליים ומהותיים. ביום 26.4.99 החליט בית המשפט לקבל את טענתה של משיבה מס' 1, והורה על העברת הדיון בתיק לבורר, תוך עיכוב הדיון בו כאמור בסעיף 5(א) לחוק הבוררות, התשכ"ח1968-. המערערים ערערו (ברשות) על החלטה זו בפני בית המשפט המחוזי. בהסכמה, נתקבל ערעורם נוכח פגמים פרוצדוראליים שהיו בטענה לבוררות, שנטענה בכתב ההגנה ולא כבקשה נפרדת בצירוף תצהיר. התיק חזר לדיון בפני השופט ד' גדול. משיבה מס' 1 הגישה שוב הבקשה להעברת הענין לבורר. המערערים טענו, מצידם, לפסילתו של היושב בדין.
2. טענת המערערים, הן בפני בית המשפט בערכאה הראשונה, והן בפני, הינה, כי משחיווה בית המשפט דעתו בהליך הראשון, לרבות בממצאים עובדתיים שעניינם נכונות של המשיבות להסכים להליך הבוררות, הרי שפסול הוא מלישב שוב בענין זה בדיוק. אין המדובר בהליך ביניים או בהבעת עמדה לכאורה, אלא בהכרעה לגוף הענין בה ברורה התוצאה עוד טרם שמיעת טענות הצדדים.
3. בית המשפט, בהחלטתו מיום 1.12.99, דחה את בקשת הפסילה. הוא ציין, כי החלטתו הקודמת בסוגיה זו היתה על בסיס הנתונים שהיו בפניו אז. הוא הוסיף, כי:
"היום, משהוגש תצהיר וקיימים נתונים אחרים ונוספים, אזי אין בליבי או במחשבתי קבעון כזה או אחר ואני נכון לשמוע כל טענה, הן עובדתית והן משפטית בכל הכבוד, הרצינות וההתייחסות המתבקשים".
על כן, נדחתה הבקשה.
4. אליבא דידי, בדין נדחתה הבקשה. אכן, עיון בחומר שבפני ובטענת הצדדים מניח דעתי, כי לא נתקיים במקרה שבפני חשש ממשי למשוא פנים. אכן, עצם העובדה כי שופט מסויים דן בענין מסויים בעבר, אינו מצמיח חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"א 2406/98 מסגרית קינג נ' מדינת ישראל (לא פורסם). כמו כן, אפילו העובדה שהשופט דן באותו ענין בין אותם הצדדים אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים בפני עצמו (ראו: ע"א 3576/98 קדורה נ' זועבי (לא פורסם). על כן, יש לבחון את הסוגיה לגופה. בחינה כזו אינה מצביעה על חוסר נכונות מצידו של בית המשפט לשמוע את טענות הצדדים תוך בירורן לגופם של דברים. אכן, דווקא הפגמים שנפלו לכאורה בהליך הראשון, הם המבדילים הליך זה מן ההליך השני והמקיימים בסיס עובדתי ומשפטי מחודש להכרעה בסוגיה. נתון זה, בהצטרף לעמדתו של השופט בנדון, משמיטים כל חשש ממשי או צל חשש שכזה למשוא פנים, מצידו של בית המשפט. על כן, דין הערעור להדחות. נוכח עמדתי זו, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת התגובה על התגובה מצידם של המערערים, שהוגשה ביום 22.12.99, שכן ממילא אין החלטתי מבוססת על ציטוט זה או אחר מפרוטוקול הדיון במקרה זה.
המערערים יישאו בהוצאות המשיבות 1 ו2-, יחד, בסך כולל של 10,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ד באדר א' התש"ס (20.2.2000).
ה נ ש י א
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99087790.A01/דז/