פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

רע"פ 8777/20

שהירה גית נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ירושלים

בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ועל השתת הוצאות משפט.

התקבל חלקית ?
תאריך פרסום 20/12/2020 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק רע"פ — רשות ערעור פלילי.
מספר התיק 8777/20 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה צו הריסה מנהלי — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ועל השתת הוצאות משפט.
החלטת בית המשפט התקבל חלקית — חלק מהסעדים שהתבקש התקבל וחלק נדחה.

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

רע"פ 8777/20

שהירה גית נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ירושלים

בקשת רשות ערעור על דחיית בקשה לביטול צו הריסה מנהלי ועל השתת הוצאות משפט.

התקבל חלקית ?

סיכום פסק הדין

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שאישר צו הריסה מנהלי למבנה שבנתה ללא היתר. המבקשת טענה כי המבנה מאוכלס ולכן הצו אינו חוקי, וכן השיגה על הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח שהושתו עליה. בית המשפט העליון קבע כי אין עילה להתערב בהחלטה בנוגע לצו ההריסה עצמו, שכן מדובר בעניין פרטני ולא עקרוני, והעובדות לא הוכחו לטובת המבקשת. עם זאת, השופט קיבל את הערעור בנוגע להוצאות המשפט, וקבע כי לא היה מקום להטילן על המבקשת רק בשל טענות סטנדרטיות שהעלה בא-כוחה, בהיעדר חוסר תום לב מצידה.

סוג הליך רשות ערעור פלילי (רע"פ)
הרכב השופטים י' אלרון
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • שהירה גית

נתבעים

  • הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – ירושלים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המבנה נבנה ללא היתר
  • המבנה לא היה ראוי לאכלוס בעת הוצאת הצו
  • העבודה האסורה טרם הסתיימה
טיעוני ההגנה
  • המבנה מאוכלס על ידי המבקשת ושני בניה
  • המבנה ממוקם באזור המיועד למגורים על קרקע פרטית
  • המפקח אינו מוסמך לקבוע את התאמת המבנה לאכלוס
  • אין מקום להשתת הוצאות משפט בשל מצבה הכלכלי והמשפחתי של המבקשת
מחלוקות עובדתיות
  • האם המבנה היה מאוכלס למעלה מ-30 יום לפני הוצאת הצו
  • האם המבנה היה 'בר אכלוס' בעת הוצאת הצו

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • תצהיר מפקח מטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – ירושלים מיום 21.10.2020

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
עפמ"ק 40129-11-20
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • תכנון ובניה
  • צו הריסה מנהלי
  • הוצאות משפט

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון רע"פ 8777/20 לפני: כבוד השופט י' אלרון המבקש: שהירה גית נ ג ד המשיבה: הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – ירושלים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 17.11.2020 בעפמ"ק 40129-11-20 שניתן על ידי השופטת ח' מ' לומפ בשם המבקש: עו"ד פדל מרה בשם המשיבה: עו"ד אריאלה בן אהרון פסק דין לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' מ' לומפ) בעפ"ת 40129-11-20 מיום 17.11.2020, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופט ד' מ' דמביץ) ב-בב"נ 5143-11-20 מיום 10.11.2020. ביום 22.10.2020 הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי למבנה בגודל כ-36 מ"ר בשכונת ראס אל עמוד בעיר ירושלים (להלן: הצו והמבנה בהתאמה). זאת, על יסוד תצהיר מפקח מטעם הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – ירושלים (להלן: המפקח) מיום 21.10.2020, שבו צוין כי בסיור אשר התקיים במקום באותו יום נמצא כי הבניה האסורה טרם הסתיימה, וכי המבנה "לא היה ראוי לאכלוס", לשון התצהיר. ביום 2.11.2020 הגישה המבקשת בקשה לביטול הצו, שבגדרה נטען בעיקרו של דבר, כי הצו הוצא בניגוד להוראת סעיף 221(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965 (להלן: החוק), שכן המבנה מאוכלס על ידי המבקשת ושני בניה; וכי הוא ממוקם באזור המיועד למגורים על גבי קרקע פרטית, באופן המאפשר הוצאת היתר בניה עבורו בהמשך. בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים דחה את הבקשה לביטול הצו, בקובעו כי "מוטל ספק רב בטענת המבקשת בעניין אכלוס בפועל של הבינוי" למעלה מ-30 יום לפני הוצאת הצו; וכי מכל מקום, לנוכח מצב המבנה בעת הביקור, הרי שלא ניתן לראות בו כמבנה "בר אכלוס" שעליו חלה ההגנה המיוחדת הניתנת לבית מגורים בסעיף 221(א) לחוק. נוסף על כך מתח בית המשפט לעניינים מקומיים ביקורת על כך שהבקשה לביטול הצו כוללת "טענות סטנדרטיות מועתקות, חסרות יסוד משפטי או עובדתי". לאור "נפסדות הבקשה", נקבע כי המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 8,000 ש"ח. בפסק דינו מיום 17.11.2020 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעור המבקשת על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. נקבע כי לנוכח מצב המבנה בשלב שבו הוּצא הצו הרי ש"לא הסתיימה העבודה האסורה" כמשמעותה בסעיף 221(א) לחוק. משכך, אף אם המבקשת ובניה התגוררו במבנה למעלה מ-30 יום טרם הוּצא הצו – לא היה בכך כדי להועיל לה. מכאן הבקשה שלפניי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה. בבקשה נטען כי ככל שנותר ספק בדבר מועד האכלוס, הרי שהדבר היה צריך לפעול לטובת המבקשת; כי המפקח אינו מוסמך לקבוע בתצהירו את התאמת המבנה לאכלוס; וכי מכל מקום המבנה היה מתאים למגורים על אף שחסרו בו רכיבים מסוימים. לבסוף נטען, כי לא היה מקום להשתת הוצאות משפט על המבקשת לנוכח מצבה הכלכלי והמשפחתי. הבקשה דנן הוגשה ביום 16.12.2020, ובו ביום הוריתי למשיבה להגיב אך לסוגיית ההוצאות שהושתו על המבקשת בבית המשפט לעניינים מקומיים. משביקשה המשיבה אורכה לשם הגשת תגובתה, הוריתי ביום 17.12.2020 על עיכוב צו ההריסה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. בתגובתה שהוגשה היום, הודיעה המשיבה כי בנסיבות המקרה, היא "תסכים לביטול ההוצאות, לפנים משורת הדין". כידוע, רשות לערער "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, או כאשר קיים חשש מפני עיוות דין או אי צדק קיצוני שנגרם למבקש (רע"פ 6389/20 איימן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.10.2020)). חלקה של הבקשה העוסק בתוקפו של צו ההריסה המנהלי, אינו חורג מעניינה הפרטני של המבקשת, ואינו מעורר שאלה עקרונית המתאימה להתברר במסגרת ערעור שני. זאת ועוד, משעה שאין מחלוקת על כך שהמבנה נבנה ללא היתר, ומשקבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי אכלוס המבנה לתקופה של 30 יום לפני מועד הוצאת הצו – לא הוכח, הרי שאיני סבור כי עניינה של המבקשת מקים חשש לעיוות דין או אי צדק שבגינם יש להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור בסוגיה זו. עם זאת, כפי שהבהרתי לא אחת, הטלת הוצאות משפט על נאשם תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. על כן, לא היה מקום להטיל הוצאות משפט על המבקשת המתגוררת במבנה עם שני ילדיה, אך משום שבקשתה לביטול הצו – אשר הוגשה על ידי בא-כוחה – כללה "טענות סטנדרטיות מועתקות" (וראו רע"פ 7215/20 זגורי נ' עריית חולון, פסקאות 8–10 (3.11.2020)). זאת, בפרט בהיעדר טענה כי המבקשת השתמשה לרעה בהליכי משפט או פעלה בחוסר תום לב כדי להאריך ולסרבל את הדיון בעניינה (וראו גם ע"פ 591/79 אסיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(4) 253, 264 (1980)). אשר על כן, אני מחליט ליתן רשות ערעור בסוגית ההוצאות בלבד, ולקבל את הערעור במובן זה שהוצאות המשפט שהושתו על המבקשת בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים – יבוטלו. יתר חלקי פסק דינו של בית המשפט המחוזי יוותרו על כנם. למען הסר ספק, הצו הארעי שעליו הוריתי בהחלטתי מיום 17.12.2020 – מבוטל בזאת. ניתן היום, ‏ה' בטבת התשפ"א (‏20.12.2020). ש ו פ ט _________________________ 20087770_J02.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il