טוביה לוסקין נ. גבעות עולם נפט בע"מ

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8776/23 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט חאלד כבוב המערערים: 1. טוביה לוסקין 2. טי אויל וגז בע"מ 3. נפט בר קדם בע"מ נגד המשיבים: 1. גבעות עולם נפט בע"מ (פורמלי) 2. שמואל בקר 3. נגה בן דוד 4. ראש העין חיפושי נפט בע"מ 5. גבעות עולם חיפושי נפט (פורמלי) ערעור על פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בה"פ 53099-12-15, ה"פ 68535-09-16, ה"פ 32979-02-16 וה"פ 24245-06-15 שניתן ביום 26.10.2023 על ידי השופטת הלית סילש תאריך ישיבה: כ"ה תמוז התשפ"ה (21 יולי 2025) בשם המערערים: עו"ד רן שפרינצק; עו"ד נעמה ארליך בשם המשיבים 4-2: עו"ד רפי שפירא; עו"ד רן יעקב קינן פסק-דין הנשיא י' עמית: הערעור שלפנינו נסב על פסק דינו המשלים של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ה' סילש; להלן: פסק הדין המשלים) שבגדרו נקבע כי ההיפרדות בין בעלי המניות בחברת גבעות עולם נפט בע"מ (להלן: החברה) – שהיא השותף הכללי בגבעות עולם חיפושי נפט, שותפות מוגבלת (1993) (להלן: השותפות) – תיעשה בדרך של התמחרות במעטפות. 1. העובדות הצריכות לעניין נסקרו בהרחבה בפסק דינו של בית משפט זה בערעור על פסק דינו הראשון של בית משפט קמא (להלן: פסק הדין העיקרי), ועל מנת לקצר בדברים נפנה את הקורא לאמור שם (ע"א 94/20 לוסקין נ' גבעות עולם נפט בע"מ (18.8.2022) (להלן: פסק דין העליון). בשורה התחתונה, בית משפט זה הורה, בדעת רוב, כי יש להורות על היפרדות הצדדים בציינו כי "היפרדות הצדדים אפשר שתיעשה, בין היתר, באופן של רכישה כפויה או של התמחרות הדדית" (פסקה 118 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז), והורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי "לצורך מתן הוראות אופרטיביות להיפרדות הצדדים". חלפו כשלוש שנים, וכעת מונח לפנינו פסק דינו המשלים של בית משפט קמא שהורה כי ההתמחרות תיעשה בדרך של התמחרות בשיטת המעטפות, בתנאים כפי שפורטו בפסק הדין. 2. על כך נסב הערעור שלפנינו, שבגדרו עותר המערער להורות כי ההיפרדות בין הצדדים תתבצע בדרך של רכישה כפויה של מניות המערער על פי שווין בעת "מועד הקרע" בשנת 2013. בתמצית שבתמצית, טענתו של המערער היא כי בינו לבין המשיבים קיים פער כלכלי עצום, שמועצם עוד יותר לנוכח העובדה ששיעור החזקותיו בחברה עומד על 16.8% בלבד נכון ליום מועד פסק דין העליון, ומכאן החשש כי מניותיו יירכשו על ידי המשיבים בנזיד עדשים. מנגד, נטען על ידי המשיבים כי היפרדות בדרך של התמחרות בשיטת המעטפות היא דרך המלך, כפי שעולה, בין היתר, מפסק הדין בע"א 8712/13 אדלר נ' לבנת (1.9.2015) (להלן: עניין אדלר); וכי המערער יכול לגייס באמצעות צד שלישי את המימון הדרוש לשם רכישת חלקם של המשיבים. 3. כאמור, המסגרת הדיונית היא סעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שמעמיד בפני בית המשפט קשת רחבה של סעדים בהתאם לשיקול דעתו ובהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה, לשם הגעה לתוצאה הצודקת (ע"א 3662/17 פלוני נ' פסגות זיו השקעות ופיתוח, פסקה 22 והאסמכתאות שם (1.2.2018) (להלן: עניין זיו)). ובקיצור, סעיף 191 מאפשר לבית המשפט "לתפור" את דרך ההיפרדות המתאימה בהתאם למידותיהם של הצדדים על פי מכלול נסיבות העניין: "אכן, סעיף 191 לחוק הוא בבחינת 'הוראת מסגרת', 'רקמה פתוחה', המעניקה לבית המשפט 'מרחב גמישות ושיקול דעת רחב, המאפשר לו להתאים את הפתרון שהוא רואה כצודק ונכון למצב של קיפוח או מצב של 'מבוי סתום' בין בעלי מניות [...]'; והיא מעמידה לרשותו 'ארגז כלים מגוון המאפשר לו לעצב 'בתפירה ידנית' את הפתרון ההולם את נסיבות המקרה' (ע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי, פסקאות 15-14 (11.2.2018) (להלן: עניין מגנזי); ע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פסקה 43 (3.10.2021) (להלן: עניין תינהב); ערן שפינדל ויעל זכות מאבק בעלי מניות – עילת הקיפוח בחברה פרטית וציבורית 343-341 (2017) (להלן: שפינדל וזכות)). גמישות זו, המוקנית לבית המשפט כאשר מוגשת תביעה בעילה של קיפוח, באה לידי ביטוי בשלל אופנים: אם בעצם ההחלטה אם להושיט סעד או להימנע מכך; אם בקֶשת הסעדים השונים שבית המשפט מוסמך לפסוק; ואם בשאלה כיצד להתאים את הסעד שנבחר לנסיבות המקרה שהובא אל שולחנו של בית המשפט. [...] ודוק: לא זו בלבד שבית המשפט מוסמך לעצב את הפתרון שהולם את נסיבות המקרה שלפניו, אלא שהוא מוסמך לעשות כן אף אם מצא כי התובע לא בהכרח קופח. בנוסף לכך, מקום שבו שוכנע בית המשפט כי היחסים בין הצדדים נקלעו למבוי סתום, פתוחה בפניו הדרך לקבוע את אופן ההיפרדות ביניהם, אם בדרך של מתן הוראה כי ראובן ירכוש את חלקו של שמעון, ואם בדרך של קביעת מנגנון שיכריע מי ימכור את חלקו או מי ירכוש את חלקו של המוכר" (ע"א 6069/21 לוי נ' לוי (21.6.2022) (להלן: עניין לוי). 4. הנה כי כן, בית המשפט הוא שמעצב את מנגנון ההיפרדות בין צדדים – אם לצורך הסרת קיפוח ואם לצורך הפרדת כוחות בחברה – ועל השיקולים השונים עמדתי בע"א 6290/17 מגנזי נ' לוי (11.2.2018), ובהם, בין היתר: שיקולי צדק, תום הלב וניקיון הכפיים של כל צד; מידת הקיפוח; היקף האחזקות של כל צד וגובה השקעתו; התועלות שיפיק כל צד מול הנזקים שייגרמו לכל צד כתוצאה מהסעד שיינתן; נזקים שייגרמו עקב כך לצדדים שלישיים כמו עובדים וספקים; הזיקה המיוחדת של כל צד לחברה או לתחומי עיסוקיה; ופערי הכוחות בין הצדדים – הן פערי כוחות כלכליים והן פערים במישורים אחרים (שם, בפסקה 15; ע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פסקה 47 (3.10.2021)). 5. השיקולים דלעיל, שאינם רשימה סגורה, מושכים במקרה דנן, לכיוונים מנוגדים. מצד אחד, ההנחה היא שיכולתו הכלכלית של לוסקין נמוכה מזו של המשיבים, ועמד על כך בית משפט קמא בפסק דינו המשלים בציינו כי "לא ניתן להתעלם ממכלול של ראיות ונתונים, אשר ליוו את ההליך המשפטי בכללותו, ואשר היה בהם כדי ללמד על קיומו של פער כלכלי לא מבוטל בין קבוצת לוסקין לבין קבוצת בן דוד" (פסק הדין המשלים, בפסקה 32). וכפי שנאמר בעניין אדלר "ברם, מנגנון זה אינו חף מפגמים, ודומה כי אין עוררין על כך שהוא פחות מתאים לסיטואציה שבה לצד אחד יש עמדה כלכלית עדיפה באופן משמעותי בהשוואה לצד השני – בייחוד בהיבטי מימון ונזילות – שאז מתעורר חשש ממשי פן הצד החזק יוכל להציע הצעה שתָקנה לו יתרון בלתי הוגן על פני הצד החלש" (שם, בפסקה 87). לכך יש להוסיף את שיעור החזקותיו של לוסקין בחברה, מה שמעצים את חוסר האיזון ואי השוויון בהליך ההתמחרות: "במציאות, לעומת זאת, הבדל באחוז האחזקה יגרור איתו, בדרך כלל, גם הבדלים אחרים, שכן בנימין יצטרך לגייס הון גדול פי 4 מזה שייזקק לו אברהם, ובהינתן עלויות מימון משמעותיות, הבדל זה עשוי להיות קריטי ולמנוע מבנימין אפשרות מעשית להיות הרוכש. כמובן שאם אברהם צופה את קשיי המימון של בנימין, הדבר ישפיע גם על המחיר אותו יציע, שכן עדיף לו להציע מחיר הגבוה אך במעט מהצעתו הצפויה של בנימין, וזו תושפע מעלויות המימון העודפות שבנימין יצטרך לשאת בהן" (עדי אייל ושלומי תורג'מן "כשלים במנגנון ההתמחרות – BMBY" תאגידים ח/1 1, 17-16 (2011)). בהינתן הפערים ביכולת הכלכלית ובשיעור ההחזקות, קיים אפוא חשש כי מניותיו של המערער יירכשו בהליך ההתמחרות "בנזיד עדשים". 6. מצד שני, וכפי שנאמר בעניין אדלר: "[...] לא די בטענות כלליות בדבר פערי כוחות כלכליים כדי להצדיק סטייה ממנגנון של התמחרות [...] יתרונה של שיטת המעטפות בנסיבות העניין הינו כפול: שיטה זו פשוטה יותר ליישום והיא אינה כרוכה בהענקת יתרון א-פריורי לצד הניצע" (שם, בפסקה 90). זאת עוד. במסגרת שיקולי הצדק והאשם, יש להביא בחשבון כי אין חולק כי מיום היווסדה של החברה המשיבים הם שהזרימו כספים לחברה; כי המערער עצמו לא ביקש סעד של היפרדות ואף התנגד לסעד זה, בעוד שהמשיבים עתרו לסעד זה מלכתחילה; התמחרות בשיטת המעטפות היא הדרך הקצרה ביותר לסיים את הסאגה המשפטית שנמשכת מזה כעשר שנים; ההיפרדות נכפתה על הצדדים בשל משבר האמון ביניהם, ולא בשל התנהגות מקפחת כלפי לוסקין, וכפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו המשלים: "[...] בניגוד מובהק לטענות קבוצת לוסקין אין המדובר בצד מקופח במובן הקלאסי של ההליך, אלא במי שנמצא כי התנהלותו כוחנית, לעומתית, חסרת תום לב ומגיעה כדי הפרת חובות האמון שלו כלפי החברה" (שם, בפסקה 24). בעניין אדלר הביע השופט דנציגר דעתו כי במצב טיפוסי של קיפוח, דרך המלך היא רכישה כפויה של מניות המקופח בידי המקפח, בעוד שכאשר נוצר צורך לבצע הפרדת כוחות בין בעלי המניות מבלי שקיים קיפוח, דרך המלך היא התמחרות בשיטת המעטפות, שאז יש "לאתר סעד שמעניק לכל אחד מן הצדדים הזדמנות שווה – עד כמה שניתן – לרכוש את מניות הצד האחר, במחיר הוגן" (שם, בפסקה 90). עוד נאמר שם כי "פער ביחסי אחזקת המניות בין הצדדים אינו שולל, מניה וביה, את האפשרות להפעיל מנגנון של התמחרות בין בעלי המניות, אך לעתים קרובות פער זה מציב, כשלעצמו, מחסום מימוני בלתי הוגן בפני הצד שמחזיק בחלק קטן מהון המניות המחולק של החברה" (שם, בפסקה 86). 7. כאמור, בית משפט קמא הורה על התמחרות בשיטת המעטפות, אך הגיע למסקנה כי "המועד הרלוונטי לצורך בחינת שווי מניותיה של קבוצת לוסקין, הינו מועד מתן פסק דינו של כב' בית המשפט העליון" (פסק הדין המשלים, בפסקה 38). אלא שקביעה זו מתיישבת יותר עם מנגנון של רכישה כפויה של מניות, באשר בהליך התמחרות, הצעות הצדדים ניתנות מן הסתם על פי שווי המניות ביום ביצוע ההתמחרות, מתוך הנחה שהמציע יקבל תמורת המחיר שהציע, מניות שמחירן נקבע לפי שווי החברה כיום, ולא במועד כלשהו בעבר. לכן, לא ברור מדוע נדרש בית משפט קמא לשאלה מהו היום הקובע לצורך ההיפרדות. 8. לא בלי התלבטות, מצאתי לדחות את הערעור ולהורות כי ההיפרדות תיעשה על דרך של התמחרות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. (-) ככלל, הסעד של רכישה כפויה "מתאים, בדרך כלל, לסיטואציה ה'קלאסית' של קיפוח המיעוט, דהיינו, כאשר ישנו מיעוט מובהק שקופח בידי רוב מובהק" (עניין זיו, בפסקה 23(2)). כאמור, לא זה המצב בענייננו, ובית המשפט הורה על היפרדות בשל משבר האמון בין הצדדים. (-) בהיבט של שיקולי אשם וצדק, הגם שגם קבוצת המשיבים אינה חפה מאשם למצב שנוצר בחברה, ואף נקבע לגביה כי "הייתה כוחנית, לעיתים אף תוך התעלמות מזכויותיו של בעל המניות האחר", הרי שיש לייחס ללוסקין "תרומה מהותית למצב שנוצר" (פסק הדין המשלים, בפסקה 45). כפי שנקבע בפסק הדין העיקרי של בית משפט קמא, התנהלותו של לוסקין נמצאה כנגועה בחוסר תום לב מהותי ומתמשך, תוך הפרה בוטה של המערכת ההסכמית בין הצדדים, ונמצא כי לא טובתה של השותפות עמדה נגד עיניו, אלא עד כמה שזו תאמה את האינטרס האישי שלו (פסק הדין העיקרי, בפסקאות 98 ו-123). (-) קיים קושי בהערכת שווי החברה, הנגזר משווי השותפות, לנוכח הקושי להעריך אם השותפות תצליח להפיק נפט בכמות מסחרית. היה זה לוסקין שטען כמעט לאורך כל הדרך, שכל הערכה בעניין שווי השותפות תהיה ספקולטיבית ביותר, וכי אין כל היתכנות אמיתית לבצע אותה באופן מהימן ומדויק דיו. (-) פערי הכוחות בין הצדדים, מצטמצמים במידת מה בהינתן שאיש המקצוע בתחום חיפושי הנפט הוא לוסקין, והגם שאינו מעורה מזה כעשור בעסקי החברה, יש בכך כדי להקנות לו יתרון בהערכת שווי החברה והפוטנציאל שלה. (-) הגיעה העת לסיים את הסאגה בין הצדדים, המתנהלת מזה כעשר שנים, ושיטת ההתמחרות היא הדרך הקצרה ביותר לשם כך. מנגד, יש להניח כי מינוי מומחה כמעריך שווי, הכנת ההערכה, משלוח שאלות הבהרה למומחה ושמא אף חקירתו בבית המשפט – כל אלה יארכו פרק זמן לא מבוטל ואף יטילו עלויות נוספות על הצדדים. כל עוד הסכסוך בין הצדדים לא בא אל סיומו, מן הסתם יש לכך השלכה על פעילות החברה והשותפות. 9. סוף דבר, שהערעור נדחה. משנקבע כי ההתמחרות תיעשה בשיטת המעטפות, ממילא איננו נדרשים למועד הערכת שווי זכויות הצדדים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. המשנה לנשיא נ' סולברג: אני מסכים. השופט ח' כבוב: אני מסכים. ניתן היום, ו' אב התשפ"ה (31 יולי 2025). יצחק עמית נשיא נעם סולברג משנה לנשיא חאלד כבוב שופט