הדס זיו נ. אררט חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 8774/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8774/02 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין המערערת (המשיבה שכנגד): הדס זיס נ ג ד המשיבה (המערערת שכנגד): אררט חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.9.2002 בתיק א 1491/00 שניתן על-ידי כבוד השופט י' עמית תאריך הישיבה: י' בתמוז תשס"ד (29.6.2004) בשם המערערת (המשיבה שכנגד): עו"ד ישראל כהנא; עו"ד שלומית אורבך בשם המשיבה (המערערת שכנגד): עו"ד דוד אדלר פסק-דין השופט א' ריבלין: המערערת, ילידת 1981, נפגעה בתאונת דרכים ביום 1.11.1997. היא תבעה את נזקיה מן המשיבה. מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, שמונה על ידי בית המשפט, קבע כי נותרה למערערת נכות צמיתה, בתחום זה, בשיעור של 23%. מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה קבע כי נותרה למערערת נכות צמיתה בשיעור 5%, ואילו מומחה בתחום הנוירולוגיה קבע כי לא נותרה למערערת נכות צמיתה בתחום הנוירולוגי, אך קבע כי נותרה לה נכות בשיעור 20% בגין סבל פיזי הנובע מקיומן של צלקות מכערות ומכאיבות. בית המשפט המחוזי קבע כי הואיל והמערערת הייתה קטינה בעת התאונה יש להעריך את שכרה אלמלא התאונה בגובה השכר הממוצע במשק. הגריעה התפקודית מכושר השתכרותה של המערערת הועמדה על 30%. לפי נתונים אלה חישב בית המשפט את הפסדי ההשתכרות של המערערת עד גיל 65 שנים. כמו כן, פסק בית המשפט למערערת פיצוי בסך 8,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות. בגין עזרת הזולת והוצאות שונות בעבר פסק בית המשפט למערערת פיצוי בגובה 40,000 ש"ח. בגין עזרת הזולת בעתיד פסק בית המשפט למערערת פיצוי על בסיס סכום של 500 ש"ח לחודש, החל מהגיעה לגיל 28 ועד גיל 78 שנים (ובסך הכל 126,000 ש"ח). בית המשפט ציין כי השתכנע כי החל מגיל מסוים תזדקק המערערת ליותר עזרה מאחרים בביצוע מטלות הבית ומטלות אחרות. 2. בערעור ובערעור שכנגד שבפנינו מלינים שני הצדדים על גובה הפיצויים שפסק בית המשפט המחוזי למערערת. בעוד שהמערערת סבורה כי בית המשפט המחוזי מיעט בפיצוי שפסק, סבורה המשיבה (המערערת שכנגד) כי בית המשפט הפריז דווקא בפיצוי. המערערת טוענת, בין היתר, כי טעה בית המשפט משלא פסק לה כל פיצוי בגין הוצאות ניידות בעבר ובעתיד. טעות זו ברורה במיוחד, היא טוענת, לאור הפגיעות מהן היא סובלת, הכוללות הגבלה בכיפוף הברך, איחוי לקוי של ירך שמאל וקיצור רגל שמאל. המשיבה מצידה סבורה, בין היתר, כי בית המשפט הפריז בפיצוי שפסק למערערת בגין הפסדי השתכרות, וכי בית המשפט טעה משפסק למערערת פיצוי בגין עזרת הזולת בעתיד, שכן לטענתה לא הוכח כל צורך בעזרה כזו. 3. לאחר שעיינו בכתבי הטענות ושמענו טענות הצדדים בעל-פה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לתקן את פסק דינו של בית המשפט המחוזי באופן שיתווסף לפיצוי שנפסק הסכום של 75,000 ש"ח בגין הצורך בהוצאות ניידות מוגברות. למסקנה זו באנו לאחר שהבאנו בחשבון גם את טענותיה של המשיבה לעניין הפיצויים הגבוהים שנפסקו למערערת בראשי הנזק האחרים. פרט לכך לא מצאנו כל עילה להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. במובן זה, מתקבל הערעור. הערעור שכנגד נדחה. המשיבה תישא בהוצאות ובשכר טרחת בא-כוחה של המערערת בסך 10,000 ש"ח. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין. ניתן היום, כ"ב באלול תשס"ד (8.9.04). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02087740_P02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il