מנהל מקרקעי ישראל נ. הוישל ג'דוע חסאן אלאעסם

פסק-דין בתיק רע"א 8771/09 בבית המשפט העליון רע"א 8771/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ח' מלצר המבקשים: 1. מנהל מקרקעי ישראל 2. אגף רישום והסדר מקרקעין נ ג ד המשיבים: 1. הוישל ג'דוע חסאן אלאעסם 2. יורשי המנוח עודה ג'דוע חסאן אלאעסם 3. יורשי המנוח ג'דוע חסן אלאעסם 4. יושי המנוח עודה ג'דוע חסאן אלאטעסם 5. יורשי המנוח חידר עיד ג'דוע אלאעסם בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע בבש"א 4093/09 ת.א. 5087/08 מיום 2.7.09 שניתנה ע"י כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי בשם המבקשים: עו"ד אפי יגל בשם המשיבים: עו"ד שמעון לביא פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. בפנינו בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ד' אבניאלי), בה נדחתה בקשתם של המבקשים לסילוק על הסף של תביעה שהגישו המשיבים. 2. ביסוד התביעה שהגישו המשיבים עומדת שאלת הזכויות במספר חלקות מקרקעין באזור הנגב (להלן - המקרקעין). תחילה הוגשה התביעה בנוגע לארבע חלקות, אולם בהמשך תוקן כתב התביעה כך שנמחקו הסעיפים העוסקים באחת החלקות. בשלב זה, עוסקת אפוא התביעה בשאלת הזכויות במקרקעין הנכללים בשלוש חלקות. מן החומר שבפנינו עולה, כי מתקיימים הליכי הסדר לגבי המקרקעין לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן - הפקודה). בנוגע לחלק מהמקרקעין הסתיים הליך ההסדר והזכויות נרשמו בפנקס המקרקעין. לגבי חלק ממקרקעין אלו נרשמו הזכויות על שם המדינה. באשר למקרקעין שטרם הושלמה הסדרתם, הרי לגבי שטחים מסוימים הגיעה המדינה לפשרה עם חלק מהמשיבים, לטענתה לפנים משורת הדין, ולגבי שטחים אחרים מוסיף ההליך להתנהל. יצוין, כי במהלך השנים הגישו חלק מהמשיבים תזכירי תביעה לפי סעיף 17 לפקודה לגבי המקרקעין שבמחלוקת. בכל הנוגע למקרקעין שהליכי ההסדר בעניינם הסתיימו, דחה פקיד ההסדר את התביעות מחמת חוסר סמכות. בשנת 2008 הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה טענו כי יש להם זכויות בחלקים מסוימים במקרקעין. בכתב התביעה התבקש בית המשפט "להורות לפקיד הסדר המקרקעין לבטל את הסדר המקרקעין" (פיסקה 35 לכתב התביעה). מניסוח זה של הסעד ומנתונים נוספים עולה, כי תביעתם של המשיבים מתמקדת במקרקעין שלגביהם הושלם הליך ההסדר והזכויות נרשמו על שם המדינה. כפי שמציינים המבקשים, בכתב התביעה לא הובהר באופן מפורש האם התביעה מכוונת גם כלפי המקרקעין שטרם הושלמה הסדרתם. אי בהירות זו לא הוסרה גם בתשובת המשיבים לבקשה לרשות ערעור, אם כי מהקשר הדברים נראה שטענותיהם מכוונות כלפי רישום זכויות המדינה במקרקעין שהסדרתם הושלמה. כך או אחרת, ככל שיש למשיבים טענות לגבי מקרקעין שהליכי ההסדר לגביהם טרם הושלמו, אין הם יכולים לפעול על דרך תובענה בבית המשפט אלא חייבים הם לפעול בגדר הליך ההסדר (ראו, סעיף 7 לפקודה). דיוננו בהמשך יתייחס אפוא למקרקעין המוסדרים בלבד. 3. כאמור, תביעתם של המשיבים יכולה להתייחס אך ורק לרישום זכויות על שם המדינה בגדר הליכי הסדר שכבר הסתיימו. מן הבקשה לרשות ערעור עולה, כי רישום הזכויות נשוא התביעה בפנקס התבצע במועדים אלו: 14.6.62 ו-13.10.85 (לגבי החלקה המכונה "אלסר 26"); 31.1.67 (לגבי החלקה המכונה "ואדי אל חליל 250"); 4.6.62 (לגבי החלקה המכונה "ואדי כורנוב 8ב'"). בתשובתם לא חלקו המשיבים על נתונים אלו. בכתב התביעה טוענים המשיבים, כי נודע להם שהשטח "הופקע" בשעה שטיפלו בהסדר זכויותיהם במקרקעין אחרים וכי אין זה ברור מתי בוצעה ההפקעה ועל איזה בסיס. נטען, כי על פי סעיף 92 לפקודה, מוקנית להם זכות לערער על החלטתו של פקיד ההסדר ולדרוש את ביטולה. המבקשים הגישו בקשה לסילוק על הסף של התביעה, מן הטעם שאין היא מגלה עילה. לטענת המבקשים, משעה שהושלמו הליכי ההסדר לא ניתן לתקוף את רישום הזכויות בפנקס המקרקעין אלא לפי סעיפים 97-93 לפקודה. כתב התביעה שהגישו המשיבים, כך נטען, אינו מגלה עילה לפי סעיפים אלו, אפילו תתקבלנה כל הטענות העובדתיות המפורטות בו. עוד טענו המבקשים, כי תביעתם של המשיבים לוקה בהתיישנות ובשיהוי. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' אבניאלי) דחה את הבקשה לסילוק על הסף בהחלטה קצרה, בה קבע כי המקרה אינו נמנה על המקרים החריגים בהם מוצדק למחוק את התביעה בטרם נשמעו ראיות. בית המשפט אכן קבע כי כתב התביעה מנוסח "באופן לאקוני וחסר", אך סבר כי ניתן להתגבר על כך על דרך דרישה לפרטים נוספים או הצגת שאלון, כשהכוונה מן הסתם שדרישות אלה תוגשנה על ידי המבקשים (הנתבעים). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו. החלטנו לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. 4. מטרתם של הליכי הסדר מקרקעין היא ליצור "לוח חלק" מבחינת הזכויות במקרקעין (ע"א 163/57 אדורין נ. האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד יב1718, 1725-1724 (1958)). כלומר, כל מה שהיה לפני ההסדר ולא נכלל בו נמחק. גישתו של המחוקק היא, כי בגדר הליך ההסדר יש לברר את כל התביעות והטענות הקיימות לזכויות במקרקעין. בסיומו של הליך ההסדר נרשמות הזכויות בפנקס, כפי שהן הוכרעו בגדר ההליך (סעיף 76 לפקודה). לפי סעיף 81 לפקודה, הרישום בפנקס מבטל בדרך כלל כל זכות הסותרת את הרישום. לא ניתן להתגבר על תוקפה של זכות שנרשמה בפנקס, אלא אם הוכחה עילה לתיקון הרישום לפי סעיפים 97-93 לפקודה (ראו, סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969; ע"א 518/86 אבו סולב נ' מינהל מקרקעין ישראל, באר-שבע, פ"ד מב(4) 518, 522-521 (1989)). בפסיקה נקבע, כי יש לפרש את העילות הקבועות בסעיפים 97-93 לפקודה בצמצום, וזאת על מנת שלא לפרוץ את עקרון סופיות הרישום (ע"א 492/83 דיאב נ' דיאב (לא פורסם, 9.5.88); רע"א 5436/02 מדינת ישראל נ' עבוד, פ"ד נז(2) 721, 727 (2003), והאסמכתאות שם). 5. בכתב התביעה וכן בתשובה לבקשת רשות הערעור לא מבהירים המשיבים, בצורה ברורה, מהן העילות עליהן נסמכת תביעתם. למעשה, בתשובתם לבקשת רשות הערעור אין המשיבים מתייחסים כלל לגופן של טענות המבקשים. לעניין זה מפנים המבקשים לתשובה שהגישו בבית המשפט המחוזי לבקשה לסילוק על הסף, אולם גם כתב טענות זה אינו מצטיין בבהירות יתר. ככל שניתן לדלות מן התשובה לבקשה לסילוק על הסף את טענותיהם של המשיבים, נראה כי מדובר בשתי טענות: האחת, כי המשיבים לא ידעו על הליכי ההסדר ולא יכלו לדעת עליהם בשל פגמים שנפלו בהליך. בהקשר זה טוענים המשיבים כי עומדת להם זכות להגיש ערעור לפי סעיף 92 לפקודה; השנייה, כי יש לתקן את הרישום בפנקס המקרקעין לפי סעיף 93 לפקודה, שכן מדובר במקרה בו "... זכות שהיתה רשומה בפנקס קיים הושמטה מן הפנקס החדש או נרשמה בו שלא כשורה". 6. דעתי היא כי כתב התביעה, כנוסחו כיום, אינו מגלה עילה ודינו להימחק על הסף בהתאם לתקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי). לפי סעיף 59 לפקודה, ניתן להגיש לבית המשפט בקשה לתיקון לוח הזכויות תוך שלושה חודשים מיום הצגתו. סעיף 88 לפקודה מקנה זכות ערעור על החלטותיו של פקיד ההסדר, במועדים הקבועים בסעיף. שאלת היחס בין שני הסעיפים הנזכרים אינה חשובה לענייננו. כאמור, לאחר שהושלמו הליכי ההסדר והזכויות על המקרקעין נרשמו בפנקס לא ניתן לתקוף את הרישום אלא בעילה מן העילות המנויות בסעיפים 97-93 לפקודה. בכתב התביעה טוענים המשיבים, כי מוקנית להם זכות להגיש ערעור לפי סעיף 92 לפקודה. ניסוח זה של הטענה אינו מדויק, שכן סעיף 92 לפקודה אינו מקנה זכות ערעור אלא עוסק בעילות להארכת מועד להגשת ערעור. לצורך הדיון, נכון אני אף להתעלם מן העובדה שהמשיבים לא נקטו הליך של "ערעור" אלא הגישו תביעה ולא טענו במפורש כי עותרים הם להארכת מועד. מכל מקום, מרגע שנרשמה הזכות בפנקס המקרקעין לא ניתן לעשות שימוש בסמכות הארכת המועד להגשת ערעור הקבועה בסעיף 92 לפקודה (ע"א 128/86 אל-אסד נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 820, 822 (1990)). טענה נוספת אותה העלו המשיבים היא כי זכותם הושמטה מן הפנקס ומדובר במחדל שניתן לתבוע את תיקונו לפי סעיף 93 לפקודה. גם טענה זו אין לה על מה שתסמוך, אף לפי התשתית העובדתית הנפרשת בכתב התביעה. סעיף 93 לפקודה מאפשר לתקן רישום בפנקס, מקום בו זכות שהייתה רשומה בפנקס קיים הושמטה בשעת העברת הרישום לפנקס חדש. תנאי לתחולתו של חריג זה הוא, כי מדובר בזכות שהייתה רשומה בפנקס קודם וההשמטה אירעה אגב העתקת הרישום (ע"א 492/83 הנ"ל; ראו גם, ע"א 681/88 אל היג'א נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 653, 659 (1990)). במקרה שבפנינו, לא טענו המשיבים כי הזכויות אותן הם תובעים היו רשומות בפנקס כלשהו. 7. עילה נוספת הקבועה בסעיף 93 לפקודה היא עילת התרמית. לפי הסעיף ניתן להורות על תיקון הפנקס, אם "שוכנע בית המשפט לאחר ההסדר שרישומה של זכות בפנקס הושג במרמה". כאמור, ננקטה בפסיקה פרשנות מצמצמת ביחס לעילות לתיקון הרישום, כולל עילת התרמית. טעות של פקיד ההסדר, אפילו רשלנית היא, אין די בה כדי לבסס טענה כי רישום הזכות היה במרמה (ע"א 4415/90 מדינת ישראל נ' בכר, פ"ד מו(5) 200 (1992); וכן ראו, ע"א 72/89 ערטול נ' נויסר, פ"ד מה(4) 7 (1991)). הטוען, כי רישום זכות בפנקס המקרקעין הושג במרמה אינו רשאי להסתפק בהשמעת הטענה בעלמא. עליו לפרט את טענתו ולפרש את העובדות עליהן הוא נסמך (ראו, ע"א 681/88 הנ"ל, עמ' 659; רע"א 5436/02 הנ"ל, עמ' 727-726; השוו, תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי). במקרה דנא, הסתפקו המשיבים באמירה כללית כי זכותם קופחה וכי לא ברור "על בסיס מה בוצעה ההפקעה וכיצד נשמרו זכויות התובעים" (סעיפים 15, 23 ו-31 לכתב התביעה). המשיבים לא טענו כלל, ובוודאי לא במפורש ובפירוט הנדרש, כי התקיימה עילת התרמית. 8. "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585, 1591 (מול האות ז') (הנשיא מ' זמורה) (1951)). בקשה למחיקה על הסף אינה תחליף לשלב בחינת הראיות. אולם, כאשר אף תחת ההנחה כי העובדות המפורטות בכתב התביעה הינן נכונות לא מסתמנת עילת תביעה, ולוּ בדוחק, מן הראוי לעשות שימוש בכלי של מחיקה על הסף. נוסיף, כי המשיבים לא עתרו בבית משפט קמא או בבית משפט זה לאפשר להם לתקן את כתב התביעה, באופן שניתן יהיה להציל את התביעה מגורל של סילוק על הסף. אין מקום לקבל את גישתו של בית המשפט המחוזי, כי הפיתרון לכתב התביעה החסר יימצא בהגשת דרישות לפרטים נוספים ולשאלון. על התובע מוטל להביא בפני בית המשפט תובענה המגלה עילה. גם אם שגה רשאי הוא לעתור לתיקון. אין כל צידוק להטיל על נתבע לפנות בדרישה לפרטים נוספים או כי ישלח שאלון כאשר ברור על פני הדברים שכתב התביעה לוקה בכך שאינו מגלה עילה. סבורני, כי המקרה שבפנינו נמנה על אותם מקרים בהם כבר מקריאת כתב התביעה ניתן להיווכח כי אין הוא מגלה עילה. על כן, אין טעם להטריח את בתי המשפט ואת המבקשים (הם הנתבעים בתביעה) בבירורה של תביעה שגורלה ידוע מראש, ומן הראוי לנקוט את הצעד של מחיקת התביעה בעודה על סיפה. אעיר, כי מחיקתה של תביעה על הסף, בשונה מדחייתה, אינה יוצרת מעשה בית דין החוסם את התובע מלהגיש תביעה נוספת באותו עניין. 9. הערעור מתקבל אפוא. תביעתם של המשיבים נמחקת על הסף. המשיבים יישאו בשכר טרחת עורך דין בשתי הערכאות בסך 25,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ו בטבת התש"ע (12.1.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09087710_S03.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il