מחמד ח'לף נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8766/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8766/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: מחמד ח'לף נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.7.07 בתפ"ח 1166/05 שניתנו על ידי כבוד השופטים: ס' רוטלוי – סג"נ, ע' סלומון-צ'רניאק וד"ר ק' ורדי תאריך הישיבה: ו' בכסלו התש"ע (23.11.2009) בשם המערער: עו"ד לאה צמל בשם המשיבה: עו"ד ירין שגב פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.9.2007 (פ"ח 1166/05, כבוד השופטים, ס' רוטלוי-סג"נ, ע' צ'רניאק וק' ורדי). כנגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של סיוע לאויב במלחמה; מגע עם סוכן חוץ; החזקת נשק ללא אישור כדין; קשירת קשר לסייע לאויב במלחמתו; ניסיון לעסקה אחרת בנשק. לפי הנטען בכתב האישום למערער, שהינו אזרח ישראל, היה עסק של נגריה בכפר בג'ת. במהלך שנת 2001 עבד בנגריה אדם בשם ואאל זקלה תושב טול כרם (להלן: "ואאל"), שהוסיף לעבוד בנגריה של המערער במהלך השנים 2002-2003 ואף התגורר בביתו של המערער. במהלך שנת 2002 החזיק המערער חמישה אקדחים, אותם מסר לואאל על מנת שיתקנם ויכשירם לשימוש. כמו כן, במהלך שנת 2004 ביקש מואאל לרכוש ממנו חמישה רובי M16, אך לבסוף העסקה לא יצאה אל הפועל. במהלך שנת 2004 הצטרף ואאל לארגון החמאס ולמד להכין מטעני חבלה. בתחילת שנת 2005 ביקש ואאל מהמערער לרכוש עבורו בתחומי מדינת ישראל חומרים שונים המשמשים לייצור חומרי חבלה ובהם חנקת אשלגן, גופרית וחומרים נוספים ולהעבירם לידיו בטול כרם. המערער עשה כן והעביר לואאל את החומרים לטול כרם כשהם מוסווים בתוך שקיות סוכר. בהמשך, על פי הנטען, ייצר ואאל באמצעות חומרי החבלה שקיבל מהמערער, תשעה מטעני חבלה, העבירם לאחרים ולפחות אחד מהם נזרק לעבר סיור צה"ל. במהלך החודשים מאי - יוני 2005 ביקש ואאל מהמערער להביא לו חומרי חבלה נוספים, אך לבסוף החומרים לא סופקו. ביום 12.7.2007 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. ביום 11.9.2007 גזר בית המשפט המחוזי את עונשו והטיל עליו 15 שנות מאסר מתוכן 12 שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה מותנית, למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה שבגינה הורשע או כל עבירה אחרת המכוונת כנגד בטחון המדינה. בית המשפט המחוזי ציין כי יש לראות בחומרה רבה את מעשיו של המערער, שתוך ניצול אזרחותו הישראלית ביצע עבירות ביטחוניות חמורות ביותר בסיוע לארגון טרור לפגוע בחפים מפשע במשך תקופה של כשנה, סיוע שהבשיל גם לכדי מעשים של ממש של ייצור מטעני חבלה. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי העובדה שואאל נידון לעשר שנות מאסר בבית משפט צבאי, לא מצביעה על כך שיש להקל עם המערער ולגזור עליו עונש הפחות מעונשו של ואאל, שכן ואאל הוא "האויב" והמערער הוא אזרח המדינה המסייע לאויב, על כן ישנה חומרה מיוחדת במעשיו כאזרח ישראלי המסייע לאויב לבצע פעולות טרור. בנוסף ואאל הודה במסגרת הסדר טיעון, תוך ציון של בית המשפט הצבאי שהעונש שנגזר עליו הוא עונש קל לאור כיבוד הסדר הטיעון. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונח הערעור שבפנינו. המערער טוען כי שגה בית המשפט כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. הוא טוען כי בית המשפט המחוזי הסתמך על קביעות עובדתיות שגויות, אשר הביאו להחמרה בעונשו. כך לדוגמא, טוען המערער, שלא הוכח שחומרי החבלה שביקש ממנו ואאל, לא סופקו, אך ורק בגלל מעצרו של ואאל, ויתכן שהוא מתוך בחירה לא סיפק את חומרי החבלה. כמו כן, לא בא לידי ביטוי בשלב גזירת העונש הקביעה כי לא הוכח שנעשה שימוש במטענים שהכין ואאל. עוד הוא טוען כי היה מקום להשוות את עונשו למדרג הענישה של מעורבים אחרים בפרשה שדינם נגזר בבית המשפט הצבאי מנגד סומכת המשיבה את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה המערער הורשע בעבירות חמורות ביותר, המעידות על הפרת האמון הבסיסי בין אזרח למדינתו, על כן אין מקום להשוות בין שאר הנאשמים, שהינם תושבי השטחים, למערער כפי שציין בית המשפט המחוזי. כמו כן, טוענת המשיבה, בית המשפט המחוזי איזן כראוי את כלל השיקולים וגזר את עונשו של המערער בהתאם למדיניות הענישה בעבירות בהן הורשע. לאחר עיון בהודעת הערעור ובספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, פיסקה 7(ב) (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים, וביניהם את העונש שנגזר על ואאל, והגיע למסקנה ראויה. בית המשפט המחוזי הסתמך כדין על הפסיקה של בית משפט זה אשר הדגישה כי יש להחמיר את רמת הענישה, דווקא עם אזרחי המדינה אשר נותנים יד לפעילות טרור: "התקופה בה אנו חיים היא עקובה מדם, והכול, ובעיקר אלה החייבים נאמנות למדינת ישראל, מצווים לנקוט בכל אמצעי אשר עשוי לצמצם את היקפם של מעשי הטרור. לאותה מטרה מצווים גם בתי המשפט להרים את תרומתם כדי להרתיע את הרבים" (ע"פ 2131/03 סעדי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.03)). וכן: "אכן, עבירות ביטחון חמורות הן יהא מבצען אשר יהא, אך הן חמורות פי כמה כאשר מבצעיהן נמנים עם אזרחי המדינה ותושביה החוברים אל הגרועים שבאויבי המדינה ומסייעים בידם לבצע פעולות טרור" (ע"פ 7314/04 אבו קישק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.5.06)). כמו כן, באשר לטענת המערער כי בית המשפט המחוזי הסתמך על קביעות עובדתיות שגויות, אין לנו אלא לחזור על הלכה ידועה כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001)). בנוסף, אין בידנו לקבל את הטענה כי מכיוון שלא הוכח שנעשה שימוש במטענים יש בכך שיקול לקולה. המערער סיפק לארגון טרור רצחני אמצעים משמעותיים להכנת מטעני חבלה. עצם העובדה שלא הוכח שנעשה במטענים אלו שימוש אינה מהווה שיקול לקולה, ואינו משנה כהוא זה מחומרת מעשיו של המערער. אם אכן לא נעשה בהם שימוש מסיבה זו או אחרת, זהו נס גדול, אשר בטח שלא צריך להיות חבל להצלתו של המערער שנתן בידי אויבי המדינה כלים לפגוע במדינתו. סוף דבר, אנו דוחים אפוא את הערעור. ניתן היום, ט' בכסלו התש"ע (26.11.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07087660_H10.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il