אלכסנדר ז'לניקוב נ. שיבובים בע"מ

בבית המשפט העליון בג"ץ 8761/18 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר העותר: אלכסנדר ז'לניקוב נ ג ד המשיבים: 1. שיבובים בע"מ 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד בנרי ניק פסק-דין 1. עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (כב' סגן הנשיאה א' איטח, השופטים ל' גליקסמן וא' סופר, ונציגי הציבור מר א' ירון ומר ד' קמפלר) בע"ע 13176-10-17 מיום 12.11.2018, בגדרו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' לובצקי, ונציגי הציבור גב' ח' קפלינקוב ומר ע' עזרא) בסע"ש 37601-05-15 מיום 28.8.2017. במסגרת העתירה, ביקש העותר את עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה עד להכרעה בעתירה. רקע בתמצית 2. העותר הועסק בידי המשיבה, מפעל לעיבוד שבבי ממוחשב, בין השנים 2013-2007. ביום 28.5.2015 הגיש העותר תביעה כנגד המשיבה בבית הדין האזורי לעבודה, בגדרה נטען כי המשיבה נמנעה מלשלם לו בתקופת עבודתו אצלה שכר מלא ותנאים סוציאליים כנדרש על-פי ההסכמים הקיבוציים החלים בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה וצווי ההרחבה (להלן: ההסכמים הקיבוציים). משכך, תבע העותר מהמשיבה תשלום בסך של 229,747 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בגין הרכיבים הבאים: "הפרש פיצויי פיטורים", "ימי חג", "פדיון חופשה", "פיצויים בגין אי מתן תלושים כדין", "גמול עבודה בשעות נוספות", "פיצוי על היעדר הפרשות מלאות לפנסיה", "הפרשי שכר" ו"פיצוי בגין הפרת הסכם ועגמת נפש" (להלן: התביעה). במסגרת פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, התקבלה תביעתו של העותר באופן חלקי, ונקבע כי על המשיבה לשלם לעותר סך של 11,495 ש"ח בגין הפרש פיצויי פיטורין, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי מתן תלושים כדין והפרשי פנסיה, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הפסקת העבודה. 3. העותר הגיש על פסק דין זה של בית הדין האזורי לעבודה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: הערעור), וערעורו נדחה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 12.11.2018. העתירה שלפנינו נסבה על פסק דינו של בית הדין הארצי. 4. במסגרת העתירה, שב העותר על טענותיו בתביעה ובערעור, וטוען, בעיקרו של דבר, כי בית הדין הארצי לעבודה לא נימק מסקנותיו כנדרש וכן חישב את שכרו מבלי להתייחס להנחיות שנקבעו בעניין זה בבג"ץ 613/79 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לד(2), 317 (1979). כן מפרט העותר את חישוב שעות עבודתו, אשר לטענתו מצדיקים קבלת תוספת שכר בהתאם להסכמים הקיבוציים ולחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951. לטענתו, תוספת השכר שהוא זכאי לה משפיעה אף על סכום יתר רכיבי התביעה, כגון פדיון החופשות, הפרשי הפנסיה וימי חג, וסוגיה זו לא נדונה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. דיון והכרעה 5. לאחר העיון בעתירה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים. ההלכה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי ההתערבות בפסיקתו מוגבלת למקרים חריגים בלבד בהם מתגלית בפסק הדין טעות מהותית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, וכאשר התערבותו של בית משפט זה נדרשת משיקולים של עשיית צדק (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, ירושלים, פ"ד מ(1) 673, 674-673 (1986); בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63, 90-89 (1997); בג"ץ 3515/18 שדולת הנשים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 20 (15.5.2018); וכן ראו: דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 89-84 (2017). 6. בענייננו, טענותיו של העותר כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, רובן ככולן, הן טענות ערעוריות מובהקות, הנטועות בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות של המחלוקת שבין העותר לבין המשיבה. בהתאם לאמור, המקרה שלפנינו אינו בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. 7. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף, ועמה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ו בשבט התשע"ט (‏21.1.2019). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 18087610_R01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il