עוזי קליין נ. מכבי שירותי בריאות

פסק-דין בתיק ע"א 876/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 876/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: עוזי קליין נ ג ד המשיבה: מכבי שירותי בריאות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו), מיום 9.1.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 1211-06 בשם המערער: עו"ד דניאל אשכר פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' בר-זיו, להלן: בית המשפט), מיום 9.1.2011, בת"א 1211-06, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער הגיש תביעה לפיצויים בגין רשלנות רפואית נטענת עקב אי גילוי מחלה ממנה הוא סובל. המשיבה חלקה על אחריותה לנזקי המערער. הליך הגישור שהתנהל בין הצדדים נכשל. לאחר שהחל תהליך שמיעת הראיות, ביקשו הצדדים לדחות את המשכו שכן ניהלו משא ומתן בקשר להצעת פשרה שהעלה בית המשפט. בישיבת תזכורת הודיע המערער שהגיש בקשה לפסילת בית המשפט לאור אמירות המעידות על משוא פנים כלפיו. המערער טען שגם המשיבה שותפה לדעה זו שכן חזרה בה מהצעת הפשרה שגובשה. בבקשה שהגיש ציין כי בית המשפט העיר הערות שונות במהלך הדיונים אשר גרמו לו תחושה רעה לפיה בית המשפט גיבש לגביו דעה שלילית המגמדת אותו ואת עסקיו, באופן המשפיע על גובה הפיצויים להם הוא זכאי. 2. בית המשפט ציין בהחלטתו כי נדהם מהבקשה ומהעיתוי בו הוגשה – לאחר שהמערער הסכים להצעת הפשרה שהוצעה על ידו, כאשר המשיבה טרם השיבה להצעה. בית המשפט הצר על כך שהמערער לא העיר מייד על ההערות שהעיר כביכול במהלך הדיונים בתביעה אשר נערכו בשנת 2008. בית המשפט כלל לא זכר את הדברים וגם לא היה ברור לו באיזה הקשר נאמרו. בית- המשפט ציין כי אכן הציע הצעת פשרה ושב והציע אותה לאחר שהחלה חקירתו הנגדית של המערער. ואולם, כך קבע, אין בהצעה שהציע כדי לגבש עמדה סופית בתביעה היוצרת חשש ממשי למשוא פנים באופן המייתר את המשך המשפט. בית המשפט דחה את הטענה לפיה סירוב המשיבה להצעת בית המשפט נובע מגיבוש דעתו כנגד התביעה. עוד ציין בית המשפט כי המשיבה סירבה בעבר גם להצעת המגשר. בית המשפט אישר שהציע פשרה בטרם נשמעו הראיות, אך לא ראה בסכום שהוצע את "סכום פסק הדין", כפי טענת המערער. לאור כל האמור דחה את הבקשה. 3. מכאן הערעור שלפניי. המערער טוען שמאז הגשת התביעה גילה בית המשפט עוינות כלפיו שבאה לידי ביטוי בהערות אישיות, פוגעניות וציניות. כך למשל, בקדם המשפט הראשון ביום 31.3.2008 העיר בית המשפט ביחס להפסדי השכר שסבל המערער כי "כל לוזר מגיע לכאן וחושב להרוויח כאן את מה שהפסיד בחוץ". לטענת המערער, שינוי עמדת המשיבה ביחס לפיצויים המגיעים לו נובעים מהערת בית המשפט. לטענת המערער, בקדם משפט נוסף מיום 6.7.2008 העיר בית המשפט כי לדעתו "מדובר בתיק של כאב וסבל בלבד". בתשובה לדברי המערער לפיהם יש בתיק היבט של הפסד שכר העיר בית המשפט: "אז תקבלו עוד 50,000 ש"ח". בקדם משפט נוסף מיום 25.10.2009 העיר בית המשפט ביחס לחוות דעת כלכלית שהגיש כי מדובר ב"פוטנציאל לרווחים או פוטנציאל לפשיטת רגל". בית המשפט אף דרש את תלושי המשכורת של אביו כדי לחשב את הפסד שכרו של המערער. המערער טוען כי מדרישה זו נפגע במיוחד שכן הצהיר שאביו נפטר באופן פתאומי בשנת 1980 ובעקבות זאת החל לנהל את חנות הממתקים שלו, אולם זמן קצר לאחר מכן פיתח עסקים נוספים. לפיכך לא היה מקום, לדעתו, להשוות את הפסדיו להכנסות אביו. זאת ועוד, בא-כוחו העיר כי המערער היה מוגדר תקופה ארוכה כנכה 100% באופן שהשפיע על כושרו להשתכר ובתגובה העיר בית המשפט כי הוא נכה 80% ומשתכר. מהערה זו מסיק המערער כי בית המשפט גיבש דעה לפיה לא נכותו היא שגרמה למערער אבדן שכר. 4. המערער מוסיף כי כשעה לאחר תחילת חקירתו הנגדית ביום 10.10.2010 הפסיק בית- המשפט את ההקלטה ויעץ לבא-כוחו שיסכים לסכום שהציע, שאחרת יקבל פחות מסכום ההצעה. לטענתו, הסכים להצעה בלית-ברירה נוכח הדברים. המערער טוען כי אין מדובר בהצעה לגיטימית לפשרה. הוא מסיק כי לבית המשפט דעה קדומה לפיה לא נגרם לו הפסד שכר, ולכן אין טעם בהזמנת עדים כדי לנסות לשנות את דעתו. לדעת המערער מבט רחב על ההליך כולו ועל הערות בית המשפט מחייב הסקת מסקנה לפיה קיימת אפשרות ממשית שנבצר מבית המשפט לדון בתביעה בשל גיבוש דעתו לפני תום ההליכים. לפיכך, מבקש הוא להעביר את התביעה לשופט אחר בשל החשש למשוא פנים, מחמת מראית פני הצדק והחשש לפגיעה באמון הציבור במערכת המשפט. 5. דין הערעור להידחות שכן לא מצאתי בהתנהלותו של בית המשפט עילה לפסילתו מלהמשיך ולדון בעניינו של המערער. ראשית אציין כי ההערות אשר מיוחסות לבית המשפט, ככל שנאמרו, לא באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיונים. באין בקשה לתיקון פרוטוקול, הנחה היא כי פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במציאות והמערער לא עמד בנטל להפריכה. בנסיבות אלה הטענות בדבר הערות שהעיר בית המשפט מתבססות על גרסתו בלבד ואין די בה כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 8040/09 אניס טרביה נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 13.12.2009); ע"א 1964/09 עבט נאוגרקר נ' סוגת 1967 בע"מ (לא פורסם, 22.3.2009)); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 85 (2006)). מכל מקום, גם אם העיר בית המשפט הערות אלו כפי שטען המערער, ושבית המשפט אינו זוכר את דבר אמירתן, הרי שחל שיהוי ניכר בהעלאת הטענה שבאה בעקבות אותן הערות ורק מטעם זה היה מקום לדחותה. 6. אשר להצעת הפשרה שהציע בית המשפט, יש לזכור כי לבית המשפט הסמכות הטבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שבפניו, בין היתר, על מנת לחסוך זמן וממון של הצדדים ומובן כי הצעה זו יכולה לכלול הערכה לכאורית של סיכויי התביעה או ההגנה, דעה שהיא רק בבחינת השערה לכאורה לפי שלב השמיעה שבו נתון ההליך השיפוטי (ע"א 2036/10 יוסף ח'ורי נ' ח'אלד שדאפנה (לא פורסם, 6.4.2010)). לפיכך, אין בעצם העלאת ההצעה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים ונעילת דעתו של בית המשפט (ע"א 7386/08 אילת אין בע"מ נ' מיקי חכם (לא פורסם, 26.10.2008)). מדובר בעמדה לכאורית בלבד שמציג השופט בטרם שמיעת הראיות (יגאל מרזל, בעמוד 179-178), ולכן, אפילו נסיון לשכנוע הצדדים למשפט להסכים להצעת הפשרה, אינו מבסס עילה לפסילתו של השופט היושב בדין. 7. לסיכום, בחינת נסיבות העניין אינה מעלה חשש על פיו ניתן לקבוע כי נבצר מבית-המשפט לדון בעניינו של המערער באובייקטיביות הדרושה. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש כי נוכח הערות בית המשפט, ככל שנאמרו, הצעת הפשרה על ידו והתנהלות המשיבה, קיים חשש למשוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. אשר על כן, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, ט"ז באדר א' התשע"א (20.2.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11008760_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il