אבנר אלבינצר נ. ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 8754/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8754/08 וערעור שכנגד לפני: כבוד המשנה לנשיא א' ריבלין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערער והמשיב שכנגד: אבנר אלבינצר נ ג ד המשיבים 1. ביטוח חקלאי - אגודה שיתופית מרכזית בע"מ והמערערים שכנגד: 2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 982/02 שניתן ביום 19.8.2008 על ידי כבוד השופט ש' ברלינר תאריך הישיבה: י"ח באייר התשע"ב (10.05.12) בשם המערער והמשיב שכנגד: עו"ד אבי אלבינצר ועו"ד אברהם פיגנבוים בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד משה עבדי ועו"ד בתי ציבולסקי פסק-דין השופט י' עמית: ערעור וערעור שכנגד על גובה הנזק שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ש' ברלינר) מיום 19.8.2008 בת"א 982/02 בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 1. המערער והמשיב שכנגד (להלן ולמען הנוחות: המערער), יליד 4.3.1975, נפגע בשתי תאונות דרכים, בשתיהן היו המשיבות והמערערות שכנגד (להלן ולמען הנוחות: המשיבות) מבטחות הרכב האחראיות לפיצוי, כלהלן: (-) ביום 13.7.2001 נפגע המערער בתאונת דרכים (להלן: התאונה הראשונה) ונגרמה לו פגיעה בכתף השמאלית (שבר תלישה בלי תזוזה). ד"ר צינמן, שמונה מטעם בית המשפט כמומחה בתחום האורתופדי, קבע כי בשל התאונה הראשונה למערער נותרה נכות בשיעור של 10 אחוזים לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). בית משפט קמא העמיד נזקו של המערער בגין נזק בלתי ממוני על סך של 20,800 ₪ ובגין הפסד השתכרות לעבר על סך של 8,000 ₪. (-) ביום 23.12.2001 נפגע המערער בתאונת דרכים נוספת (להלן: התאונה), משם הובהל לבית החולים אסף הרופא ובהמשך הועבר לבית החולים שיבא בתל השומר, משם שוחרר ביום 15.3.2002. סך הכול, היה המערער מאושפז בגלל פגיעותיו בתאונה במשך 82 ימים. מאחר שתאונה זו הייתה מאוחרת בזמן, ופגיעותיה חמורות בהרבה מפגיעות התאונה הראשונה, התמקד פסק הדין בנזק שנגרם כתוצאה מתאונה זו. בית המשפט נסמך על חוות דעתם של המומחים הבאים: ד"ר צינמן בתחום האורטופדי העמיד נכותו המשוקללת של המערער על 52% (כולל הנכות בגין התאונה הראשונה); ד"ר לאופר בתחום פה ולסת העמיד נכותו של המערער על 5%; פרופ' ירנצקי בתחום הנוירולוגי העמיד נכותו של המערער על 30% כאשר מחצית הנכות מיוחסת למצב קודם לתאונה; ופרופ' אהוד קליין בתחום הנפשי העמיד נכותו של המערער על 30% - חופפים לנכות בתחום הנוירולוגי –כאשר 5% נזקפים למצב קודם לתאונה. סה"כ נכות צמיתה משוקללת של 68.1% על פי התקנות. כאמור, פרופ' ירנצקי ופרופ' קליין נחלקו בשאלה מה שיעור הנכות שיש לזקוף למצבו הקודם של המערער בשל הפרעות קשב ולמידה מהן סבל עוד לפני התאונה. לאחר שנדרש לחוות הדעת ולראיות שהוצגו בפניו, קבע בית המשפט כי מתוך 68.1% הנכות, יש לזקוף 10% על חשבון מצב קודם, כ- 63% נכות משוקללת. 2. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על כושר השתכרותו של התובע. מחד גיסא, עמד בית המשפט על כך שהמערער סבל בילדותו מהיפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז והפרעות למידה; החליף 3 בתי ספר תיכוניים; אינו בעל תעודת בגרות; השתמש לעתים בסמים ואף הסתבך פעם אחת בפלילי והוטל עליו צו מבחן בבית המשפט השלום לנוער. מאידך גיסא, הוצגו ראיות מהן עולה כי המדובר במשובות נעורים; כי המערער שירת בצנחנים והוגדר על ידי מפקדו כאחד החיילים הטובים ביותר ששירתו בגדוד; עבודתו בחקלאות בקיבוץ לאחר השירות הצבאי; ועסק המנעוּלַנוּת אותו הקים והפעיל בארצות הברית בכישרון ותוך שהוא גורף רווחים מרשימים. מנגד, צוין כי העסק פעל בניגוד לחוק ולכן לא הייתה לו תוחלת קיום לטווח הארוך. עם שובו לארץ, החל המערער ליזום שותפות להפעלת עסק של בר אקטיבי. 3. נוכח הנעלמים הרבים הקשורים בכושר השתכרותו של המערער, לרבות הנעלם של פוטנציאל העסק שהמערער עמד להקים, ולאחר שעמד על מכלול השיקולים בעניין זה, העמיד בית משפט קמא את שכרו של המערער על 8,000 ₪ נטו, קצת יותר מהשכר הממוצע במשק, ואת הפסד השתכרותו על 2/3 מבסיס השכר, דהיינו, 5,333 ש"ח לחודש, ובהתאם לכך חישב את הפסד ההשתכרות בעבר ובעתיד. לכך הוסיף הפסדי פנסיה בסך 120,000 ₪; עזרת זולת לעבר ועתיד בסך 200,000 ₪; ניידות מוגברת בסך 75,000 ₪; והוצאות לתרופות וטיפולים בסך 30,000 ₪. סה"כ הועמד נזקו של המערער בשתי התאונות על 2,420,946 ש"ח בצירוף ריבית על הפסדי השתכרות בעבר מאמצע התקופה (על פי בקשה מוסכמת לתיקון טעות סופר). מאחר שנכותו של המערער הועמדה במל"ל על 28% והוא אינו מקבל קצבת נכות, לא נוכו קצבאות מל"ל (למעט סכום זניח של כ-11,000 ₪ ששולם בשעתו למערער בגין נכויות זמניות). על כך נסב הערעור והערעור שכנגד. 4. המערער מלין על הרכיבים העיקריים בפסק דינו של בית משפט קמא. לעניין אחוזי הנכות ואבדן כושר ההשתכרות נטען כי שגה בית המשפט משהפחית אחוזי נכות בגין מצב קודם לתאונה; משהעריך כי קיימת חפיפה בין הנכות הנוירולוגית לנכות הפסיכיאטרית; משלא ראה כי הפגיעה התפקודית עולה על הנכות הרפואית בבחינת "גדול השלם מסך חלקיו"; ומשלא נפסק הפסד ההשתכרות מלא לעבר מיום התאונה ועד יום מתן פסק הדין. עיקר הערעור התמקד בבסיס השכר. לטענת המערער ראוי היה להעריך את בסיס השכר בגובה שילוש השכר הממוצע במשק, או למצער בשיעור גבוה בהרבה מהשכר הממוצע במשק, נוכח השתכרותו הגבוהה של המערער בארצות הברית, הראיות שהובאו בעניין פוטנציאל הרווחים של הבר האקטיבי אותו רכש כחודש לפני התאונה השניה, והערכת הרווחים הצפויים במסעדה לה התכוון להצטרף כשותף. עוד הלין המערער על מיעוט הסכומים שנפסקו בראשי הנזק של אבדן פנסיה, ניידות ועזרת צד ג'. 5. בערעור שכנגד טענו המשיבות כי נכותו הרפואית של המערער הוערכה ביתר, מבלי שניתן משקל למצבו ומגבלותיו של המערער עובר לתאונה; כי נכותו האורתופדית של המשיב היא בחלקה בתחום הפלסטי שאינו תפקודי ובהתאמה הוערכה כנמוכה יותר על ידי המוסד לביטוח לאומי; כי נכותו האורתופדית מגבילה את המערער אך בשוליים ואיננה תפקודית. מכל מקום, בשים לב לתחום ההשתכרות של המערער (ניהול עסקי), אין הפגיעה מורידה באופן משמעותי את יכולת השתכרותו. לפיכך, מבקשות המשיבות להעמיד את הפגיעה התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות על שיעור של 25%. לעניין בסיס השכר טוענות המשיבות כי לא הוכח שהמערער השתכר בארצות הברית את הסכומים הנטענים על ידו, כי ממילא הייתה השתכרותו שם בלתי חוקית כך שמדובר בהשתכרות לתקופה קצרה בדרך בה נוהגים צעירים רבים בחו"ל בתום שירותם הצבאי; למערער אין בגרות; ונוכח היעדר עבר תעסוקתי היה צריך להעמיד את בסיס השכר על פי השכר החציוני במשק, כ- 5,000 ₪, ובהתאם לכך לתקן את הפיצוי שנפסק בכל ראשי הנזק. עוד הלינו המערערות על הפיצויים שנפסקו בראשי הנזק השונים, כגון ניידות וטיפולים. המשיבות הצביעו על כך שמאז התאונה טייל המערער בעולם מספר פעמים מה שמצביע על כך שאינו נזקק לכל עזרה. עוד נטען כי המערער לא פעל כנדרש למיצוי זכויותיו במוסד לביטוח לאומי, והיה עליו להגיש ערר על הנכות שנקבעה לו, ומשכך, יש לנכות את תגמולי המל"ל הרעיוניים אותם היה זכאי לקבל לפי חוות הדעת האקטוארית שהוגשה מטעמן לבית המשפט. 6. דין הערעור והערעור שכנגד להידחות. בית משפט זה חזר והבהיר כי ככלל, ערכאת הערעור תתערב בהחלטות הערכאה הדיונית לגבי שומת הנזק במשורה, תוך בחינת הסכום הכולל שנפסק, ובחינה ממעוף הציפור אם קיימת חריגה של ממש מהנהוג ומהמקובל באחד מראשי הנזק שנפסקו (ראו פסק דיני בע"א 148/10 741/10 כהן נ' צים חברת השיט הישראלית (לא פורסם, 12.10.2010)). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מצדיק התערבות מעין זו. לאחר שבחנתי את הטענות שהעלו בפנינו הצדדים מצאתי כי יש לאמץ את ממצאי ומסקנות בית משפט קמא, מטעמיו. הממצאים שקבע בית המשפט מעוגנים בחומר הראיות ובחוות דעת המומחים. סוגיית השתכרותו וכושר השתכרותו של המערער לוטים בערפל, ובהתחשב בגילו של המערער ובכך שהחל במידת מה לכתוב את סיפור חייו, העמדת בסיס השכר על 8,000 ₪ אינה חורגת ממתחם הסבירות ואיני רואה עילה להתערב בה. כך גם לגבי הערכת הנכות התפקודיות ושיעור אבדן ההשתכרות, נושאים המסורים ברגיל לשיקול דעתה של הערכאה המבררת. 7. סיכומו של דבר, ובהתחשב בכך שהסכום הכולל שנפסק לזכות המערער אינו חורג מהמקובל למעלה או למטה באופן המצריך התערבות ערכאת הערעור, אציע לחבריי לדחות את הערעור והערעור שכנגד מטעמיו של בית משפט קמא על פי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וללא צו להוצאות. ניתן היום, כ"ג באייר התשע"ב (15.5.2012). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08087540_E14.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il