ברילקין מקסים נ. בית הדין הארצי לעבודה

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8751/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: ברילקין מקסים נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב 3. ביכורי השדה דרום שיווק תוצרת חקלאית (2002) בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד ד"ר צבי ברק פסק דין השופט ע' גרוסקופף: העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 27.9.2020 (ע"ע 7526-10-19, השופטות סיגל דוידוב מוטולה ו-חגי אופק גנדלר, השופט אילן סופר ונציגי הציבור אמיר ירון ו-ברכה סמו. להלן: בית הדין הארצי) במסגרתו נדחה ערעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 26.8.2019 (ת"צ 5727-02-15, השופט דורי ספיבק ונציגות הציבור שושנה סוזן סמק ו-שרה אבן. להלן: בית הדין האזורי). בית הדין האזורי דחה את בקשתו של העותר – עובד לשעבר של המשיבה 2, חברה פרטית העוסקת בשיווק תוצרת חקלאית (להלן: המשיבה) – לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, ובית הדין הארצי דחה, כאמור, את הערעור שהגיש על פסק הדין. הרקע לעתירה ביום 23.2.2017, הגיש העותר, אשר הועסק אצל המשיבה בין השנים 2008 – 2011, בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבה, וזאת בשתי עילות: האחת – ביצוע הפרשות פנסיוניות שלא לפי צו ההרחבה בענף היבוא, היצור והמסחר בסיטונות (להלן: צו ההרחבה); והשנייה – העסקה בהיקף העולה על המותר לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: בקשת האישור). ביום 27.9.2020 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי, במסגרתו נדחתה בקשת האישור, על שתי עילותיה האמורות. אשר לעילה המבוססת על צו ההרחבה, בית הדין האזורי סבר כי צו ההרחבה אומנם חל בענייננו, אך קבע כי בנסיבות המקרה דנן אין לקבל את בקשת האישור בעילה זו. זאת, בין היתר, משום שמטעמי התיישנות, ולאור שינוי מיקום המשיבה לאזור המצוי מחוץ לאזור תחולת צו ההרחבה, גודל הקבוצה הפוטנציאלית קטן בהרבה משהוערך על ידי העותר; כי הבקשה הוגשה בשיהוי קיצוני, באופן שיקשה על בירור התובענה במישור העובדתי; ולנוכח טענת המשיבה לגיוון ההסדרים הפנסיוניים בין עובדיה – עניין המערים קושי נוסף על בירור התובענה, עד כי לא מתקיים התנאי ש"תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין", כנדרש בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. אשר לעילה מכוח הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, נקבע כי העותר לא הניח תשתית עובדתית ראשונית להפרת הוראות החוק כלפיו, ודי בכך כדי לדחות את בקשת האישור מחמת היעדר עילה אישית. עוד נקבע כי אף אם העותר היה עומד בתנאי זה (וכאמור, לא כך בענייננו), לא עלה בידי העותר להוכיח קיומה של קבוצה. על פסק דין זה ערער העותר לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין הארצי דחה את הערעור מכוח תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, המסמיכה את בית הדין הארצי לדחות ערעור מנימוקיה של הערכאה המבררת. בית הדין הארצי ציין כי ביחס לשתי העילות, נימוקי בית הדין האזורי מקובלים עליו, וכי "גם אם נפלה טעות באחד מנימוקיו של בית הדין", איך בכך כדי לשנות מן התוצאה הסופית לפיה יש לדחות את בקשת האישור על אתר. טענות העותר בעתירה בעתירה שלפנינו, טוען העותר כי קביעותיו של בית הדין האזורי, אשר אושרו במסגרת פסק דינו של בית הדין הארצי, נגועות בטעויות משפטיות מהותיות אשר הצדק מחייב את תיקונן. כך למשל, בכל הנוגע לעילת צו ההרחבה, ובפרט לנימוקים המתייחסים לצמצום הגדרת הקבוצה, השיהוי, והגיוון בהסדרים הפנסיוניים – טוען העותר כי ההלכה היא שאלה אינם מהווים עילה מספקת לדחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית. באופן דומה, ביחס לעילה מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, משיג העותר על המסקנה כי לא הצליח להוכיח כי עומדת לו עילת תביעה אישית, וכן על הקביעה בדבר אי קיומה של קבוצה. בצד הטענות הללו מעלה העותר בעתירתו גם טענה כללית בדבר יחסם של בתי הדין לעבודה למוסד התובענה הייצוגית. לדבריו, מבדיקה שערך ביחס לכל פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה בין השנים 2017 – 2020, התברר לו כי מבין 46 הערעורים על החלטות בתי הדין האזוריים לעבודה בבקשות לאישור תובענות ייצוגיות, "אושרו רק 4 בקשות לאישור". נתון זה מעיד, לדידו, על מגמה ברורה של בית הדין הארצי לצמצום האכיפה באמצעות הכלי של תובענה ייצוגית. לפי הנטען, למדיניות מצמצמת זו השלכות רוחב מהותיות, בדמות יצירת אפקט מצנן על שימוש בתובענות ייצוגיות בתחום משפט העבודה. דיון והכרעה   לאחר העיון בעתירה ובנספחיה, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. הלכה מושרשת היא כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית הדין הארצי לעבודה, וכי התערבותו בכגון דא תחומה אך למקרים בהם יימצא כי נפלה בפסק הדין טעות מהותית הנוגעת לסוגיה בעלת חשיבות משפטית עקרונית או ציבורית, וכאשר טעמי צדק מחייבים להורות על תיקונה (ראו למשל: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 8045/18 כהן נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פסקה 3 (10.3.2019); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי, כרך ד – משפט מינהלי דיוני 89-84 (2017)). במרוצת השנים, נפסק כי אמת מידה מרכזית להתערבות היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה, השלכות הרוחב שנודעות לה, או עקרוניות הסוגיה המתעוררת (ראו: בג"ץ 2944/10 קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 51 (13.10.2015)). העתירה דנן אינה באה בגדרי אמות המידה האמורות. חרף ניסיונו של העותר לשוות לעתירה גוון עקרוני, בחינת הטענות המובאות בה מעלה כי מדובר בטענות ערעוריות באופיין, המופנות כלפי יישום הוראות החוק וההלכה הפסוקה על נסיבות המקרה הנדון. הדבר אמור בפרט לגבי השגות העותר על מסקנות בית הדין האזורי לפיהן לא הצליח להוכיח הפרה של הוראות החוק כלפיו או לבסס את קיומה של קבוצה. מסקנות אלה, אשר אומצו במלואן על ידי בית הדין הארצי, נשענות על ממצאיו העובדתיים של בית הדין, בהתבסס על חומר הראיות שהונח לפניו, ואף אם העותר סבור כי נפלה שגיאה בעניינים אלה, אין הדבר מהווה הצדקה לבחון אותם בשלישית במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו: בג"ץ 5141/18 רוזן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 6 (10.3.2019); בג"ץ 7892/15 סופר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 9 (1.3.2016)). זאת ועוד, כאמור, בית הדין הארצי ציין כי לצורך דחיית בקשת האישור אין צורך לדון בכל עניין שנידון על ידי בית הדין האזורי, ואף אם נניח כי שגה בעניין זה או אחר, אין בכך כדי להשפיע על המסקנה הסופית בדבר דחיית בקשת האישור. גם קביעה זו מלמדת שאין בפסק הדין של בית הדין הארצי קביעות עקרוניות כלשהן, המצדיקות דיון בבית משפט זה. משאלה פני הדברים, ברי כי אין מקום להתערבותנו לפי אמות המידה שהוצגו לעיל. זאת ועוד, גם טענתו הכללית של העותר, לפיה בתי הדין לעבודה מגלים גישה עקרונית מצמצמת למוסד התובענה ייצוגיות, אינה מצדיקה דיון לגופה במסגרת העתירה הנוכחית. ראשית, מבחינה ראייתית, טענה זו הועלתה ללא ניתוח סטטיסטי של ממש, אלא רק על בסיס נתון אנקדוטלי (בדיקת ב"כ העותר בדבר מספר התובענות שאושרו על ידי בית הדין הארצי מתוך מספר הערעורים שנידונו בארבע השנים האחרונות), ולפיכך היא לא בוססה כדבעי. שנית, מבחינה מהותית, ככל שבית הדין הארצי סוטה בעניין זה או אחר, לא כל שכן באופן שיטתי, מהוראות הדין, הרי שהדבר ישתקף מן הסתם בהחלטה קונקרטית, אותה ניתן להעמיד, בכפוף לאמות המידה להתערבות שפורטו לעיל, לביקורת עניינית במסגרת עתירה לבית משפט זה. לפיכך ספק אם יש תוחלת לסוג זה של טיעון, אף אילו היה נסמך על ניתוח סטטיסטי ראוי. אשר על כן, העתירה נדחית. משלא נתבקשו תגובות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב באדר התשפ"א (‏24.2.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20087510_Y02.docx תצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1