פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 875/21 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים 2. בית הדין הרבני האזורי בירושלים 3. פלוני עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד ריקי אבן-צור בשם המשיבים 2-1: עו"ד אביטל הופר-כהן פסק-דין השופט מ' מזוז: 1. עתירה נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 6.1.2021, שניתן בערעור על פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בירושלים מיום 24.2.2020. 2. העותרת והמשיב 3 (להלן: המשיב) נישאו בשנת 1994 ולהם שלושה ילדים. לאחר שיחסיהם עלו על שרטון, חתמו העותרת והמשיב ביום 21.7.2009 על הסכם גירושין, אשר אושר על ידי בית הדין הרבני האזורי בירושלים. בהסכם נקבע בין היתר כי העותרת תקבל במעמד הגט סכום של 290,000 ₪, ומלבדו לא תהא לה "שום תביעה כספית מכל צד שהוא כלפי הבעל". 3. בפועל, הצדדים לא התגרשו ולא ניתן גט, ולאחר תקופת פרידה של כשנתיים, שבו להתגורר יחדיו תחת קורת-גג משותפת למשך כשש שנים נוספות. בינואר 2018 הגישה העותרת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב סכסוך, ובהמשך גם פתחה תיקי רכוש, מזונות ומשמורת. לאחר שהמשיב טען לחוסר סמכות בית המשפט לדון בתביעות העותרת, נמחקו הליכים אלה, והעותרת פתחה בתביעות זהות בבית הדין הרבני האזורי בירושלים (להלן: בית הדין האזורי). המשיב מצדו עתר לסידור גט ולביצוע הסכם הגירושין. 4. בפסק דינו מיום 24.2.2020, לאחר שבחן גם את טיב היחסים בין הצדדים בשנות המגורים המשותפות, קבע בית הדין האזורי כי הסכם הגירושין, שנחתם כאמור בין הצדדים ואושר על ידי בית הדין, נותר בתוקפו. 5. העותרת ערערה על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הרבני הגדול (להלן: בית הדין הגדול). בפסק דין מפורט מאוד, האוחז 49 עמודים, סקר בית הדין הגדול בפירוט רב את גישות הפוסקים בשאלת תוקפו של הסכם הגירושין במצב דברים מעין זה, והגיע לבסוף למסקנה כי הסכם הגירושין לא התבטל בגין העובדה שהצדדים חזרו לחיות תחת קורת גג אחת. עם זאת, נקבע כי "אין זו מידת הצדק שהסכום שנפסק ישאר לפי ערכים של שנת 2009", ולכן המשיב חויב בתשלום נוסף לעותרת בסך של 310,000 ש"ח. 6. מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה נטען כי פסק הדין של בית הדין הגדול מוטעה על פניו, שכן משנקבע על ידי בית הדין שהסכם הגירושין בטל, היה עליו להחיל על בני הזוג את הסדר איזון המשאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, ולא להורות על ביצועו, תוך תוספת כספית לעותרת. 7. בתגובה לעתירה שהוגשה מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני נטען כי העותרת שוגה בהבנת פסק דינו של בית הדין הגדול. הובהר כי בניגוד לטענתה, בית הדין קבע כי הסכם הגירושין לא התבטל והוא עומד בתוקפו. בהתאם לכך גם יצאה ביום 4.3.2021 החלטה מטעם בית הדין הרבני הגדול, המבהירה כי בפסק הדין נקבע על ידו שהסכם הגירושין תקף. 8. בשלב זה, לנוכח הבהרת הדברים כאמור, התבקשה העותרת להודיע אם היא עומדת על עתירתה. ביום 18.3.2021 הודיעה העותרת שהיא עומדת על עתירתה. לדבריה, פסק הדין מבוסס על נימוקים סותרים וקביעות מהן משתמע כי יש לבטל את ההסכם. עוד נטען כי הסכום הנוסף שנפסק לעותרת אינו עולה בקנה אחד עם הקביעה שההסכם בתוקף, ומוכיח את "אי הנוחות של בית הדין הרבני הגדול עם החלטתו". 9. לאחר עיון בעתירה, בפסק הדין של בית הדין הגדול ובתגובת היועץ המשפטי לשיפוט רבני הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. 10. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים. התערבות בהכרעה של בית דין רבני תיעשה אפוא בנסיבות חריגות בלבד, וכי "התערבות בית משפט זה בהחלטות בתי דין דתיים מוגבלת למקרים קיצוניים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259, 278 (2006) וההפניות שפורטו שם; וכן ראו עוד מבין רבים: בג"ץ 7070/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 8 (4.1.2017); בג"ץ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (14.2.2017); בג"ץ 10072/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 10 (1.1.2018); בג"ץ 6180/19 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.11.2019); (בג"ץ 5773/20 פלוני נ' השר לשירותי דת, פסקה 5 (18.8.2020)). השאלה בה עסקו בית הדין האזורי ובית הדין הגדול, האם במצב הענינים הנדון הסכם הגירושין תקף, היא שאלה מובהקת שבהלכה, וממילא אינה מסוג השאלות שבג"ץ נוהג להתערב בהן. עיון בפסק הדין של בית הדין הגדול מעלה כי העותרת אכן גילתה פנים שלא כהלכה בפסק הדין, וכי בפסק הדין נקבע במפורש, כי "הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פס"ד, לא יתבטל בגין העובדה שהצדדים חזרו לחיות תחת קורת גג אחת" (עמ' 48 לפסק הדין). בית הדין גם הסביר כי פסק לזכות העותרת סכום נוסף על האמור בהסכם הגירושין, על מנת לעשות עמה צדק, בין היתר בגין חיי הנישואין המשותפים שלאחר ההסכם. 11. סוף דבר: העתירה נדחית. בנסיבות הענין לא יהא צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ב בניסן התשפ"א (‏25.3.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 21008750_B03.docx נצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1