שמואל שם טוב נ. ירון רבינוביץ, עו"ד

פסק-דין בתיק ע"א 8745/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8745/04 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: שמואל שם טוב נ ג ד המשיב: ירון רבינוביץ, עו"ד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 20/06/2004 בע"א 1046/99 שניתן על ידי כבוד השופט ע' יצחק תאריך הישיבה: ג' בשבט התשס"ו (01.02.06) בשם המערער: עו"ד מיכאל קידר בשם המשיב : עו"ד רוני כהן פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ענבר) אשר דחה את תביעתו של המערער כנגד המשיב לתשלום כספים, אשר על פי הטענה, נותר המשיב חייב לו בגין שתי עסקאות מקרקעין – עסקת "מצפה גילה" ועסקת "שירת הים". 2. אשר לעיסקת גילה, על פי התביעה, ביום 9.9.88 התחייבו המערער ושותפו, ז'ק נאסר, לרכוש מאחד שאולי מקרקעין באיזור גילה המיועדים לבניית 853 חדרים תמורת 2,814 מליון דולר. בשלב מסוים ביקש נאסר לסגת מהעיסקה, והמערער פנה למשיב, עורך דין במקצועו, לקבל עצה. המשיב הציע בעצמו להשקיע בפרויקט סכום של 810,000 דולר על ידי רכישת 180 חדרים. כאשר הגיע מועד אישור הבנייה ביולי 1990 ומחיר הקרקע עלה, ביקש שאולי לבטל את עיסקת המקרקעין, בעוד נאסר ביקש לבטל את עסקת המכירה מהמערער למשיב. בכך נפתחו הליכים משפטיים, ובהקשר לכך בוצעו מהלכים עיסקיים שונים בין המערער למשיב. בתוך כך, התחייב המשיב לשלם למערער סך 450,000 דולר תמורת ויתור של המערער על כל זכויותיו בקשר לעיסקה. ביום 3.3.02 אישר בית המשפט המחוזי בירושלים הסכם בין כל הצדדים המעורבים בעיסקת גילה, אשר ביטל את ההסכם המקורי שעל פיו רכש המשיב את מחצית המקרקעין ישירות משאולי. אשר לעיסקת "שירת הים", ביום 13.5.90 רכש המערער 50% ממניות חב' "שירת הים". סכום הרכישה הנקוב הינו 300,000 דולר, והמערער טען שהמשיב, אשר טיפל בעסקה, מסר לו כי התמורה האמיתית היא 450,000 דולר, בעוד, שבדיעבד, נודע לו כי התמורה היתה 400,000 דולר. לטענתו, המשיב שלשל לכיסו 50,000 דולר. כן נטען, כי לימים נקלע המערער למצוקה כספית, ולהצעת המשיב מכר את זכויותיו לתושב חוץ, אשר על פי הטענה, התברר כי הוא איש קש של המשיב. המערער טוען כי, בניגוד למוסכם, לא קיבל מהמשיב הפרש של 149,000 דולר ופיצוי בגין יחידות הנופש שהגיעו לו בסך 300,000 דולר. 3. השיב כפר בהאשמותיו של המערער וטען כי תביעתו משוללת עילה. אשר למצפה גילה נטען, כי בהסכמים ת/9, ת/10 והסכם פשרה נ/2 (להלן – "ההסכמים") ויתר המערער על כל טענה או תביעה בקשר לעיסקה זו, וכי גם בעילה הנוגעת לעיסקת שירת הים אין ממש, שכן המשיב קיבל את כל מה שהגיע לו על פי ההסכם. 4. במהלך הדיון בבית משפט קמא, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו בית המשפט יכריע בשתי שאלות: האחת – האם בפרשת "מצפה גילה" ניתנה על ידי המשיב התחייבות בעל פה כלפי המערער לשלם לו 450,000 דולר, אשר נותרה בתוקף לאחר ההסכמים מיום 13.2.92, או פסק הדין של בית המשפט המחוזי (כב' השופט ברנר) מחודש מרץ 1992; השניה – האם המשיב נותר חייב למערער סכומים כלשהם בגין עיסקת שירת הים, נוכח מנגנוני ההתחשבנות שנקבעו בהסכמים? 5. בית המשפט המחוזי פסק כי אין יסוד לתביעה ודחה אותה. אשר למצפה גילה פסק כי אמנם בשנת 90 המשיב התחייב לשלם למערער סך 450,000 דולר תמורת ויתור על זכויותיו בקשר לעיסקת מצפה גילה, אך התחייבות זו בוטלה במערכת ההסכמים שבאה לאחר מכן, לרבות הסכם הפשרה נ/2. הסכמים אלה סגרו את מעגל העסקאות בין הצדדים, ולא נותרו מעבר להם התחייבויות נוספות. כן דחה בית המשפט את טענת המערער כי אולץ לחתום על ההסכמים משלא נמצאה לכך תשתית עובדתית כלשהי. עוד קבע, כי בעסקת גילה המערער לא הפסיד כספים, לבד מאובדן רווחים צפויים, שכן השקעתו הוחזרה לו במלואה, ואולי אף מעבר לכך. אשר לעיסקת "שירת הים" נטען כי הוראות הסכם ת/9 הנוגעות לפרשה זו מצביעות על כך כי החישוב שעשה המשיב לגבי הסכום המגיע למערער הוא נכון, ושולמו לו מלוא הכספים שהגיעו לו על פי ההסכם, ואף מעט מעבר לכך. לפיכך, דין מרכיב זה של התביעה להידחות אף הוא. כן נדחתה הטענה כי המשיב שלשל לכיסו שלא כדין סכום של 50,000 דולר בקשר לעיסקת "שירת הים". 6. ערעורו של המערער נסב, בעיקרו, על הטענה כי בית המשפט קמא לא התיר לו לתקן את כתב התביעה, שאילו עשה כן, היה בידו להוכיח את עילותיו. הוא טוען כי בהינתן העובדה שהמשיב שימש כעורך דינו של המערער ופעל, לטענתו, שלא כדין, יש מקום לסטות מסדרי הדין הנוקשים ולאפשר לו גם היום לפתוח את היריעה מחדש, להתיר לו לתקן את התביעה, ולהוכיח את טענותיו. המשיב מתנגד לערעור, לאחר, שלטענתו, הוכח במשפט כי הוא נהג כלפי המערער כדין, ולא נותר חייב לו דבר. המערער קיבל על עצמו את ההסדר הדיוני ואינו יכול לבוא עתה, לאחר שהמשפט הסתיים, ולפתוח את הפרשה מחדש. 7. שמענו את טיעוני הצדדים בהרחבה. באנו לכלל מסקנה כי אין ממש בערעור ודינו להידחות. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שעיקרה התמקדות בשני עניינים מרכזיים שהיה צורך לבררם מעבר להסכמים שנקשרו בין הצדדים ב-1992, אשר נועדו להסדיר את מערכת היחסים ביניהם. בית המשפט המחוזי בחן את מסכת הראיות בקפידה, וקבע ממצאים עובדתיים על פיה, ומתוכם עולה כי המשיב לא נותר חייב למערער דבר. אין מקום ואין עילה להתערב בקביעות אלה בערכאת הערעור. אין גם הצדקה כלשהי לביטולו של ההסדר הדיוני שנתקבל, אשר המערער היה שותף מלא לו, ואשר על פיו נתחמה מסגרת הדיון והבירור של הפלוגתאות שנותרו להכרעה בין בעלי הדין. המערער הסכים להסדר הדיוני, לאחר שלא עמד עוד על תיקון התביעה, והוא אינו יכול לעורר כיום טענות כנגד הסדר זה לאחר שתוצאת פסק הדין אינה לרוחו. 8. על יסוד האמור, דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב את הוצאות הערעור בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ב בשבט תשס"ו (20.2.06). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04087450_R07.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il