בוריס מנקין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8743/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8743/09 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: בוריס מנקין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 15.9.09 בתפ"ח 535/07, שניתן על ידי כבוד השופטים ה' ח'טיב, ז' הווארי וב' ארבל תאריך הישיבה: ד' באדר התשע"ב (27.2.2012) בשם המערער: עו"ד שרון דניאלי; עו"ד יצחק פרץ בשם המשיבה: עו"ד רחל מטר; עו"ד נעימה חנאווי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. לפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק פ"ח 535/07 (כבוד השופטים ה' ח'טיב, ז' הווארי וב' ארבל) מיום 15.9.2009 בנוגע להרשעת המערער בעבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). כתב האישום 2. לפי הנטען באישום הראשון בכתב האישום, המערער, שהתגורר בזמנים הרלוואנטיים בבית אמו בקרית שמונה, קיים קשרים חברתיים עם פליקס גוטליב (להלן: פליקס), תושב קרית שמונה, ועם ולדיסלב בטנין, המכונה ולאד, אף הוא תושב קרית שמונה (להלן: ולאד) הנשוי ליבגניה בטנין, קרובת משפחתו של המערער. ביום שישי, ה- 3.8.2007, קבעו המערער ופליקס להיפגש לבילוי משותף. המערער יצא מביתו סמוך לשעה 21:00 ונפגש עם פליקס. השניים רכשו משקאות בחנות או "פיצוציה" בשם "אקזוטי" בקרית שמונה והלכו ביחד עם צעירים נוספים ל"פארק הזהב", פארק עירוני המשמש מקום בילוי פופולרי לצעירים, הנוהגים להיפגש בו בלילות שישי לשתות ולבלות. לאחר שהגיעו לפארק, התיישבו ליד שולחן והחלו לשתות, הגיע ולאד אף הוא למקום לאחר תיאום טלפוני עם השניים. לשולחן הצטרפו צעירים נוספים, ביניהם אף הנער יבגני דיאקוב המנוח (להלן: יבגני) יליד 1989, תושב קריית שמונה, אשר נהג להתרועע עם המערער וחבריו. בו בזמן הגיע לפארק אנטולי זיסקין המנוח (להלן: אנטולי) שהתגורר עם אשתו ובנו בקרית שמונה. המערער ואנטולי, שהכירו היכרות שטחית, ניהלו שיחה קצרה והחליפו מספרי טלפון. סמוך לשעה 22:00 הצטרף אנטולי לשולחנם של המערער וחבריו. סמוך לשעה 23:00 עברו המערער, ולאד, פליקס ואנטולי מהשולחן בו ישבו לשולחן שחמט סמוך. בין ולאד, פליקס, המערער ואנטולי התגלע ויכוח, במהלכו האשים ולאד את אנטולי, כי פגע בכבודה של יבגניה אשתו, חודשיים קודם לכן, כאשר השניים עברו ברחוב שפרינצק בעיר ואנטולי לא זז ממקומו כדי לפנות ליבגניה את הדרך. לכן דרש ולאד מאנטולי פיצוי כספי, כאשר המערער ופליקס מתערבים בויכוח לטובתו. במהלך הויכוח, החלו המערער, ולאד ופליקס צועקים על אנטולי ודורשים ממנו לשלם פיצוי כספי, כאשר ולאד מכה אותו בפניו. בשל הכוח שהופעל כלפיו התנצל אנטולי בפני ולאד על שפגע לכאורה ביבגניה והסביר, כי אין ביכולתו לשלם פיצוי כספי. המערער, פליקס וולאד לקחו את אנטולי לספסל מרוחק, המוסתר על ידי עצים וצמחיה ותקפו אותו בצוותא במכות אגרוף בפניו, תוך שהם גורמים לו לדימומים וחבלות בפניו. לאחר מכן לקחו אותו לברזייה הנמצאת בפארק ושטפו את הדם מפניו. לפי הנטען באישום השני בכתב האישום, סמוך לחצות הלילה, לאחר שסיים לתקוף את אנטולי, נותר המערער בפארק עם צעירים שונים. כאשר הבחין המערער כי פליקס, ולאד, יבגני ואנטולי אינם נמצאים בפארק, התקשר אליהם לשאול למיקומם. פליקס השיב, כי הלך עם ולאד ויבגני לקנות סיגריות וכי אנטולי פנה לדרכו. סמוך לשעה 01:00 בלילה הגיעו פליקס, ולאד ויבגני חזרה לפארק. המערער הבחין שהשלושה עצבניים ושאל אותם לפשר העניין. בתגובה השיב פליקס, כי הם רצחו את אנטולי והשליכו את גופתו בתעלה ליד אצטדיון כדורגל, הנמצא מעבר לכביש הסמוך לפארק. המערער יצא מן הפארק למקום שתיאר בפניו פליקס ומשלא מצא את גופתו של אנטולי שב לפארק ושאל את חבריו האם התבדחו בעניין. פליקס ויבגני עמדו על כך כי רצחו את אנטולי, לכן ליווה יבגני את המערער לערוץ נחל "עין הזהב" והראה לו את המקום בו הוטלה גופתו של אנטולי. לאחר שהבין המערער, כי אנטולי אכן נרצח, יצא מהפארק, יחד עם ולאד ופליקס לכיוון שכונת שפרינצק. השלושה התייעצו ביניהם לגבי רצח אנטולי. במהלך שיחתם הביע המערער חששו, כי יבגני, שהינו נער צעיר, חסר ניסיון בחקירות משטרה, עלול להישבר ולהסגיר את ולאד ופליקס. ולאד ופליקס חששו אף הם. לכן החליטו ביניהם השלושה לקרוא ליבגני ולרצוח אותו, על מנת שלא יעיד נגדם. בשעה 3:49 לפנות בוקר התקשר המערער ליבגני, אשר שהה באותה שעה עם צעירים נוספים בפארק, וביקש ממנו לבוא להיפגש עמו, עם ולאד ופליקס. יבגני צעד לכיוון האצטדיון ונפגש עם השלושה בנקודה שאינה ידועה למשיבה. השלושה, אשר טענו בפני יבגני כי עליהם לתאם גרסאות לגבי רצח אנטולי, ביקשו ממנו להתלוות אליהם לחנות "אקזוטי" כדי לקנות משקאות. בפועל, תכננו השלושה להובילו למקום בו יוכלו לרצוח אותו. בדרכם לחנות "אקזוטי" עברו הארבעה במעבר חשוך המוביל לחנות. אז הסיר המערער את חולצתו, התקרב לעברו של יבגני, כרך את חולצתו סביב צווארו, חנק אותו והפילו ארצה. בהמשך הכה ולאד את יבגני בראשו באמצעות קרש שמצא במקום ובאמצעות אבן. המערער אף הוא הרים אבן והכה באמצעותה את יבגני בראשו. משנוכחו לדעת כי יבגני עדיין חי, הניחו המערער וולאד קרש על צווארו של יבגני ודרכו על הקרש על מנת להפעיל לחץ על גרונו עד שחדל לזוז. לאחר מכן השליכו השלושה את גופתו של יבגני לתוך פיר מים המיועד להגעלת כלים הנמצא בחלקו האחורי של מקווה טהרה, שהיה מצוי בקרבת מקום, כשראשו כלפי מטה, במטרה לוודא כי ימות בטביעה, במידה ונותר בחיים ובמטרה להקשות על מציאת גופתו. לאחר מכן פנו השלושה לביתו של ולאד וניקו מעליהם את דמם של אנטולי ויבגני. המערער השליך את חולצתו אשר שימשה לרצח יבגני ולבש חולצה ששאל מולאד. לאחר מכן פנו השלושה לפיצוציה "אקזוטי", קנו סיגריות, עישנו והלכו לישון בבתיהם. הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי 3. גרסת המערער במהלך החקירה וההליך המשפטי עברה תהליך של מטמורפוזה. המערער החל מהכחשה גורפת בעת החקירה, עבר להכחשה חלקית בהמשך ולבסוף עבר להודאה במרבית העובדות בעדותו בבית המשפט. עוד בתא המעצר, הודה המערער בפני המדובבים במיוחס לו בכתב האישום. המערער טען, כי הודאותיו בפני המדובבים הושגו תוך הפרת זכויותיו הבסיסיות ותוך ביצוע שרשרת מחדלים שננקטו בהם שיטות חקירה בלתי לגיטימיות המביאות לפסילתן של אותן הודאות. עוד טען המערער בבית המשפט המחוזי, כי לאחר שניסה להתאבד, לא דאגה המשטרה לספק לו טיפול רפואי הולם ויסודי כאשר יומיים לאחר ניסיון ההתאבדות, בעודו במצב נפשי גרוע, הוא זומן פעם נוספת לחקירה, כאשר חוקריו הטיחו בו הפעם כי הוא חשוד גם ברצח יבגני. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע את המערער בשני האישומים שיוחסו לו. בגין האישום הראשון הורשע המערער בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 + 382(א) לחוק העונשין ובעבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427 רישא לחוק העונשין. בגין האישום השני הורשע המערער בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין; עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין ועבירה של שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. בית המשפט המחוזי ביסס את הרשעתו על הודאותיו של המערער בפני המדובבים בתא המעצר כראיית חוץ קבילה. נקבע, כי למערער הוסברו זכויותיו הבסיסיות ערב הכנסתו לתא עם המדובבים. כן נקבע, כי המערער לא נחזה כמי שהתרברב בפני המדובבים, אלא כמי שמנסה לקבל את עזרתם לשם ניתוח סיכויו וסיכוניו. המערער הציג עצמו דווקא כאדם חסר ידע והבנה, החפץ לקבל סיוע ויעוץ כדי למלט עצמו מן העונש החמור הצפוי לו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי גרסת המערער אשר ל"התרברבות" כפי שנמסרה לבית המשפט הינה גרסה כבושה, שנכבשה עד הרגע בו עלה על דוכן העדים ומשקלה הינו נמוך, במיוחד שעה שלא הובא כל הסבר סביר לכבישת העדות פרט לטענה כי המערער שמר על זכות השתיקה. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי, כי "דבר מה נוסף" להודאת המערער מחוץ לבית המשפט הינו שקריו; שתיקתו בחקירה; מציאת טיפות דם על נעליו שזוהו כדמו של המנוח אנטולי וכן רשימת שיחות טלפון שערך המערער לחבריו כשהיה מודאג עקב היעלמותם וניסה ליצור קשר עמם בשעה בה התרחש מעשה הרצח של אנטולי. בית המשפט המחוזי קבע כי הודאת המערער בפני המדובבים היתה מפורטת וכללה פרטים שרק הוא או מי שהיה מעורב עמו באותם אירועים יודעים עליהם ולעומת זאת גרסתו הכבושה בבית המשפט והכחשתו למעורבותו ברצח של יבגני היא גרסה שקרית שאין להאמין לה. 4. ביום 15.9.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער עונש של מאסר עולם בגין עבירת הרצח ועבירות הקשר לפשע ושיבוש מהלי משפט ושנתיים מאסר מתוכם שנה אחת לריצוי באופן מצטבר והיתרה לריצוי בחופף לעונש מאסר העולם בגין עבירות התקיפה בנסיבות מחמירות והסחיטה בכוח. על הרשעה זו משיג המערער ולחילופין טוען הוא כנגד חומרת העונש. 5. ביום 19.2.2012 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה להגשת ראייה חדשה והיא תמליל שיחה (חקירה) בין המדובב יוסף גזאווי לבין עד המדינה רון (רומן) נמז'נסקי. בתא המעצר אליו הוכנס המערער שהו שני מדובבים. באחד מהשניים עשתה המשטרה שימוש במסגרת חקירתו של חשוד נוסף, אז חייל בשירות סדיר בשם רון נמז'נסקי (ברוסית "רומן"), שהיה בזמן החקירה עצור בחשד למעורבות ברצח באותה פרשה. לבסוף רומן שוחרר על ידי המשטרה ולא הוגש נגדו כתב אישום. הוא זומן להעיד מטעם התביעה והמשיבה הגישה כראיות מטעמה את הודעותיו במשטרה כמו גם ראיות הנוגעות לשחזור שערך העד בפני המשטרה, בו תיאר מה ראה בערב בו אירעו מקרי הרצח. לטענת בא כוח המערער, עד התביעה רומן נחקר פעמים רבות על ידי המשטרה ומסר גרסאות שונות ביחס לדברים שראה באותו ערב וביחס למעורבותו באותו מקרה. טענות הצדדים 6. לטענת בא כוח המערער, בחקירתו של המערער בפרשה – בחדר החקירות ובתא המדובבים – נפלו פגמים חמורים הנובעים בעיקרם מהפעלה לקויה ולא זהירה של המדובבים על ידי חוקרי המשטרה, שפגעה באופן שיטתי ומתמשך בזכויות המערער כנחקר ובחקירה עצמה. לטענתו, הנחקרים הפעילו לחץ בלתי הוגן המלווה בהפרה בוטה ושיטתית של זכויותיו הבסיסיות ביותר של הנחקר ובהן זכותו להימנע מהפללה עצמית והזכות להיוועצות עם סנגור. לטענתו, נתוני הפתיחה בפרשה זו, כמו גם אותן אמירות והשתלשלות אירועים שהיו צריכים להיבחן במסגרת הדיון בסוגיית הקבילות, מעוררים חשש של ממש למסירת הודאת שווא שניתנה על רקע רצונו של המערער להתרברב בפני המדובבים. לטענת בא כוח המערער, שגה בית המשפט המחוזי בקובעו, כי הודאת המערער בפני המדובבים קבילה. הפעלת המדובבים על ידי צוות החקירה נעשתה בצורה פסולה, תוך פגיעה קשה בזכות ההיוועצות של המערער ובזכותו להימנע מהפללה עצמית. לטעמו, חקירתו של המערער בחודש אוגוסט 2007 ובפרט פעולת החקירה של הכנסת המערער לתא מעצר בו שהו שני מדובבים, היתה נגועה בכל הפגמים אליהם התייחס בחומרה בית משפט זה בשורת פסקי דין. לטענתו, ההגבלות היחידות שהטילה המשטרה על המדובבים בעבודתם היו איסור בנקיטת אלימות מילולית או פיזית כלפי הנחקר והתחייבות שלא להבטיח למערער דבר בשמם או בשם צוות החקירה. בכך, התעלמו חוקרי המשטרה מ"גבולות האסור והמותר". לטענתו, המדובבים חרגו באופן בוטה מהמותר להם על פי הנחיות הפסיקה, גם אם לא חרגו לכאורה מהוראות צוות החקירה. לדברי בא כוח המערער, המדובבים הדגישו בפני המערער מדוע הוא חייב לתת "גרסה טובה" וכי עליו לעשות את זה בהקדם לפני "שהתיק יגיע לפרקליטות". לטענתו, אמירות אלה מעוררות קושי, שכן המדובבים הפעילו על המערער לחץ פסול שהיה בו כדי להשפיע על אוטונומיית הרצון וחופש הבחירה שלו. לחילופין, טוען בא כוח המערער, כי משקלה של ההודאה נמוך בפרט נוכח העובדה, כי הודאתו של המערער היתה למעשה הראייה הישירה היחידה הקושרת את המערער לאירוע. בנוסף, המערער היה בן 22 בעת מעצרו, והיה זה עבורו מעצרו הראשון. עובר להכנסתו לתא המדובבים היה במצב נפשי קשה עת ניסה להתאבד ונפגע קשות בפניו בעקבות ניסיון זה. המערער גם לא קיבל ייעוץ משפטי עובר להכנסתו לתא עם שני מדובבים מבוגרים, שהציגו עצמם בפניו כעבריינים כבדים, בעלי ניסיון בעולם הפשע וידע בתחום המשפט. אשר לטענת ההתרברבות, טוען בא כוח המערער, כי בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער לפיה הודאתו בפני המדובבים ניתנה על רקע רצונו להתרברב בפניהם. לטעמו, בית המשפט התעלם מראיות בעלות משקל התומכות בטענת ההתרברבות ומטילות צל כבד על מהימנות הודאתו בפני המדובבים. למערער לא היה כל רישום פלילי טרם האירוע נשוא כתב האישום, אך מתמלול החקירה עולה כי מרגע כניסתו לתא המדובבים, ניסה להותיר עליהם רושם של עבריין בעל ידע ומעמד, הבקיא בעולם הפשע. לטענתו, הוא סיפר למדובבים מעשיות וסיפורי בדים על מעלליו בתחום הפשע שלא היו ולא נבראו. לבסוף טוען בא כוח המערער, כי המערער אוים על ידי שאר המעורבים בפרשה וכי איומים אלה הביאו אותו לטענתו למסור גרסאות שקריות בחקירה ולהימנע מחשיפת האמת עד למסירת עדותו בפרשת ההגנה, לפיה הוא נקלע לאירוע הרצח בעל כורחו והיה עד ראיה בלבד. בשל כל אלה, טוען בא כוח המערער, כי יש לזכות את המערער מכל אשמה בשני האישומים. לחילופין טוען הוא, כי אם ייקבע, כי אין מקום לפסול את הודאתו, מתבקש בית המשפט לקבוע כי משקלה של ההודאה נמוך נוכח מכלול הנסיבות הקיימות בתיק וכי אין בתיק ראיות חיזוק המספיקות להרשעתו של המערער מעבר לכל ספק סביר. מנגד, תומכת באת כוח המשיבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, מכלול הראיות בתיק מלמד כי המערער מסר את הודאותיו בפני המדובבים מרצונו הטוב והחופשי וכי זכויותיו במהלך החקירה לא נפגעו. הודאות המערער בפני המדובבים נתמכות במספר משמעותי של ראיות סיוע וחיזוק המבססות את ההודאה ומוכיחות בצורה שאינה מותירה מקום לספק, כי המערער ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לטענת באת כוח המשיבה, תמלילי השיחות אינם תומכים בטענת המערער, כי מסר את הודאותיו כדי להתרברב ולתפוס מעמד בפני עבריינים מנוסים. באת כוח המשיבה סבורה, כי מקריאת השיחות נראה דווקא כי המערער בוחר לחשוף בפני המדובבים שהוא חסר ניסיון בחקירות ולכן מבקש את עצתם. מתחילת השיחה הראשונה, סמך המערער על המדובבים ורמז להם כבר במהלך השיחה, כי החשדות נגדו מבוססים. עם זאת נוכח ההכרות הראשונית, חשף המערער בשיחה זו פרטים מועטים בעניין מעורבותו ובצורה מדודה. לטענת באת כוח המשיבה, רמיזות אלה מהוות ראשית הודיה. ביום שלמחרת, ניהל המערער שיחה ארוכה נוספת עם המדובבים במהלכה פתח את סגור ליבו והסביר למדובבים כי לא היה שותף לרצח הראשון שבו נרצח אנטולי זיסקין והודה בשתי הזדמנויות שונות, כי רצח את המנוח יבגני דיאקוב. בהודאתו השנייה שנמסרה בהמשך אותו היום, חזר המערער בפני המדובבים באופן מפורט על פרטי הרצח. בשתי ההודאות חשף המערער את המניע לרצח יבגני, תיאר את חלקו המדויק, תחושותיו ומחשבותיו במהלך ביצוע הרצח וחלקם המדויק של השניים הנוספים. לבסוף טוענת המשיבה, כי תמלילי הדיבוב מלמדים בבירור, כי המערער היה מעוניין לקבל את עצתם של המדובבים. דיון הודאת המערער בפני המדובבים 7. פעולת הדיבוב של המערער החלה ביום 9.8.2007 בשעה 20:35 והסתיימה למחרת בסביבות השעה 13:30 אחר הצהריים. השיחה הראשונה התנהלה בערב במשך כשלוש שעות (ת/66, ת/67) (להלן: השיחה הראשונה); בבוקר למחרת המערער המשיך לשוחח עם המדובבים במשך כשש שעות וחצי (ת/68, ת/70, ת/72 ותמלילים ת/69, ת/71, ת/73) (להלן: השיחה השנייה). מתמלילי הדיבוב עולה, כי עוד לפני תחילת פעולת הדיבוב, המערער ידע על האפשרות שהמשטרה תפעיל מדובבים במהלך חקירתו ולכן נמנע מלדבר עם עצורים אחרים בבית המעצר קישון. וכך אמר: "אני אגיד לך את האמת בקישון פחדתי לדבר עם מישהו, הרבה שתולים סמויים" (ת/71, עמ' 4). המדובב בעדותו העיד, כי עורך הדין של המערער הזהיר אותו מפני מדובבים. וכך העיד: "העורך דין שלו אמר לו שאולי יכניסו לו רוסי או קווקזי, שלא ידבר איתם בכלל, וגם אמר לי שהיה בקישון אחד מהעצורים בתיק היה לידו ולא דיבר איתו בכלל ואמר שלפעמים מכניסים סמויים" (עמ' 245 לפרוטוקול). המדובבים הציגו את עצמם בפני המערער כיוצאי העדה הדרוזית וייתכן כי מטעם זה המערער לא חשד שמדובר בפעולת הדיבוב. 8. כבר בשיחתו הראשונה של המערער עם המדובבים הוא חושף בפניהם מעט רמיזות בעניין מעורבותו. פרטים אלה אותם הוא חושף מעידים בבירור על תחושת האשמה שלו ועל מעורבותו בביצוע העבירות. אכן, בהחלט ניתן לומר, כי רמיזות אלה מהוות "ראשית הודיה". כך למשל, מספר המערער למדובבים, כי בוקר לאחר הרצח, ביקש מאמו לכבס את הג'ינס שלו ושהוא "דפוק שלא זרקתי את זה לפח" (ת/67, עמ' 13). המערער אף מוסיף ואומר: "אני לא בטוח אם היא שמה את זה בכביסה או לא, ועד עכשיו אני לא יודע ואוכל [לא ברור]..." (ת/67, עמ' 15). בקשת המערער מאמו לכבס לו את הג'ינס מעידה בבירור כי הוא הבין שהבגד שלבש באותו לילה עלול לסבך אותו בביצוע העבירה. זאת ועוד, כאשר המערער דן באפשרות להציג את מעורבותו ברציחות כ"הגנה עצמית" הוא מסר למדובבים: "שמע, הבעיה פה שאם נגיד הגנה עצמית או משהו כזה, אני לוקח איתי עוד אנשים" (ת/67, עמ' 16). כלומר, המערער יודע מיהם שותפיו לדבר העבירה אך אינו רוצה להפלילם. עוד מוסיף המערער למדובבים: "מה שיהיה או לא יהיה את התיק הזה אני כבר מרגיש שאם אני אפול, אני אפול לבד... עם זה אני כבר לא אוכל לחיות עם עצמי, להסתכל במראה ולחשוב איך יצאתי מלשן" (ת/67, עמ' 24). גם מדברים אלה ברור, אפוא, כי למערער תחושת אשמה והוא חושש לסבך אחרים. המערער אף מוסיף ומספר למדובבים על מיקום מציאת הגופה ועל המרחק היחסי מהמקום בו הכו את אנטולי זיסקין: "המכות היו בפארק ואת הגופה מצאו באצטדיון בתעלה של מים וזה צריך לחצות את הכביש וללכת עוד קצת בחושך... זה מרחק של 10 דקות, 5 דקות הליכה" (ת/67, עמ' 17). 9. ביום למחרת, ניהל המערער עם המדובבים את שיחתו השנייה, שנערכה למעלה משש שעות. במהלך שיחה זו, פתח המערער את ליבו בפני המדובבים, הסביר להם שלא היה שותף לרצח הראשון בו נרצח אנטולי זיסקין והודה – בשתי הזדמנויות – כי רצח את המנוח יבגני דיאקוב. הודאתו הראשונה של המערער ניתנה ביום 10.8.2007 בשעה 7:00 בבוקר (ת/69, עמ' 24-34). הודאתו השנייה של המערער ניתנה באותו היום בשעה 11:05 בבוקר. בהודאתו זו חזר המערער במפורט על כל פרטי הרצח (ת/71, עמ' 11-24). בהחלט ניתן להתרשם, כי שתי הודאותיו של המערער מפורטות מאוד ועתירות פרטים. הוא חושף בהודאותיו את המניע לרציחתו של יבגני, את פעולות ההכנה, את חלקו המדויק ומחשבותיו במהלך ביצוע הרצח. המערער אף סיפר כיצד פעל בתום הרצח כדי לטשטש את מעורבותו ולהעלים ראיות. 10. טענתו העיקרית של המערער בערעור הינה, כי הודאותיו בפני המדובבים היו התרברבות על מנת להרשימם ולהפגין בפניהם ביטחון במטרה שיחשבו כי הוא עבריין מנוסה כמוהם. עוד טען הוא, כי ראוי לפסול את הודאותיו בהתאם לכלל הפסילה הפסיקתי נוכח הפרת זכויות היסוד שלו בחקירה. עיון בתמלילי השיחות מעלה, כי המערער בוחר לחשוף בפני המדובבים, כי הוא חסר ניסיון בחקירות ולכן מבקש את עצתם כעבריינים מנוסים. הוא מספר להם, כי זהו מעצרו הראשון (ת/67, עמ' 9) וכי ההסתבכויות שלו בעבר עם החוק היו מינוריות (ת/67, עמ' 23). המערער גם משתף אותם כי הוא ניסה להתאבד לאחר שסבר שהתיק נגדו "סגור" (ת/67, עמ' 2). בנסיבות אלה, כשהמערער מספר למדובבים, שהוא ניסה להתאבד, אין זה מניח את הדעת לקבל את טענתו, לפיה הוא סיפר להם את גרסתו מתוך רצון להרשים אותם כעבריינים מנוסים ולתפוס מעמד בעיניהם, ולא להיתפס כחלש. יתרה מכך, מעיון בתמלילי השיחות עולה, כי המדובבים אינם מנסים לערער את אמונו של המערער בעורך דינו. עניין הייצוג של המערער אינו נמצא במוקד השיחה וניכר שמדובר בנושא אגבי. המערער הוא שכועס על עורך דינו שלא הגיע לבקרו. וכדבריו: "העורך דין, הכלב, לא יוצר איתי קשר" (ת/67, עמ' 11). המדובבים אינם מעלים את הנושא של עורך הדין לשיחה, אלא עוברים לשוחח על נושאים אחרים עם המערער. הם מסבירים למערער, כי סיכוייו להצליח בתיק אינם תלויים בעורך דין כזה או אחר, אלא במידת הראיות שנאספו נגדו על ידי המשטרה, וכלשונם: "תיק טוב אתה הולך הבית, תיק חרא אתה בפנים" (ת/69, עמ' 19; ת/67, עמ' 33). בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערער בקובעו, כי הודאתו בפני המדובבים היתה "חופשית ומרצון" (עמ' 24-28 להכרעת הדין). בדומה לכך נדחתה הטענה, כי ראוי לפסול את ההודאות האמורות בהתאם לכלל הפסילה הפסיקתי נוכח הפרת זכויות יסוד של המערער בחקירה (עמ' 33-43 להכרעת הדין). לכך יש להוסיף, כי המערער לא ביקש לערוך משפט זוטא לבחינת קבילות הודאותיו בפני המדובבים. גם במהלך עדותו בבית המשפט המחוזי, לא טען המערער כי הודאותיו נמסרו עקב לחץ פסול מצד המדובבים או עקב כל הפרה אחרת של זכות חקירתית. לא ברור מדוע הטענות בדבר הפגיעה הקשה בזכויות החקירתיות נטענו לראשונה בפני בית המשפט המחוזי בשלב הסיכומים בלבד. 11. בית המשפט המחוזי צפה בקלטות הדיבוב וקבע, כי התרשם שהודאת המערער ניתנה כאמור מרצונו החופשי וכי הוא פעל בקור רוח ובאופן מחושב במהלך פעולת הדיבוב ושקל בזהירות את תוכן דבריו לפני שמסרם למדובבים. 12. אף אני צפיתי בקלטות הדיבוב על מנת להתרשם מהן בעצמי ומצטרף אני להתרשמותו של בית המשפט המחוזי. כאן המקום להעיר על איכותן הגרועה של ההקלטות שבוצעו לשיחות עם המדובבים. לא אחת הדגיש בית משפט זה את הצורך לצייד את המשטרה במכשור ראוי לפענוח דברים הנאמרים במסגרת הקלטות. אף אני סבור, כי יש לדאוג לכך שהקלטות בהן משתמשים בחקירה יוכלו לשמש לתכליתן. יש לדאוג לשימוש באמצעים טכנולוגיים משוכללים וראויים שיאפשרו גם לראות וגם לשמוע את הדברים הנאמרים כפי שהם וגם אם הם נאמרים בשקט (ראו למשל ע"פ 8262/06 נגה נ' מדינת ישראל (30.7.2007)). יפים לעניין זה דברים שנקבעו בע"פ 10049/08 ראתב אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.8.2012)): "משכך, טוב תעשה המשטרה אם תפעל לשיפור המכשור הטכנולוגי המשמש אותה לתיעוד עדויות, הודעות, אמרות והודאות שכן אין כמראה עיניים וכמשמע אוזניים כדי לבטל ספקות ולצמצם את אפשרות ההתנערות מתכנים שנמסרים מחוץ לכותלי בית המשפט, וכאמור לעיל, יהיה בכך כדי למנוע ספקות ביחס לרמת הדיוק של התמלילים, בין אם מתורגמים ובין אם לאו." לגופו של עניין, מהקלטות עולה, כי המדובבים השרו אכפתיות ואמפתיה כלפי המערער וניסו לעודד את רוחו. לאחר שהמערער סיפר בתחילת השיחה כי עשה ניסיון אובדני לאחר מעצרו, ניסו המדובבים לשכנע אותו, ששום קושי או חשש אינו מצדיק פגיעה עצמית. נראה, כי המערער מסר את הודאותיו בפני המדובבים מרצונו הטוב והחופשי וכי האווירה בה ניהל את שיחותיו איתם היתה טובה. המערער בחר לחשוף את חלקו באירועים מתוך מטרה לקבל עצה מהמדובבים ולשקול עמם יחד מה אפשרויות הפעולה העומדות בפניו שיטיבו את מצבו המשפטי. 13. לא אחת קבע בית משפט זה, כי יש להכיר בשימוש במדובבים ואף בדיבוב אקטיבי כפעולת חקירה לגיטימית ומותרת ואין בהפעלה שכזו כשלעצמה כדי לפגוע בזכויות החשוד. יפים לעניין זה דברים שנקבעו בע"פ 2831/95 מדינת ישראל נ' אלבה, פ"ד נ(5) 221: "אף השימוש במדובב נתפס כתחבולה חקירתית מותרת. המדובב אינו מפר את זכות החשוד לאי-הפללה עצמית; שכן, בידי החשוד לשמור על זכות השתיקה, בכל הנוגע לנושא החקירה, גם בשיחו ושיגו עם המדובב." (ראו והשוו גם ע"פ 476/79 עיסא בולוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (1) 785; ע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (22.6.2009)). בעניין זה אף נקבע על ידי בית משפט זה, כי אין מקום להבחין בין פעולתו של מדובב אקטיבי לבין פעולתו של מדובב פאסיבי. יוצא, כי הפעלת המדובבים כשלעצמה היא תחבולה חקירתית מותרת שאיננה פוגעת בזכויות המערער. 14. המערער טוען עוד, כי נפלו פגמים בפעולת הדיבוב, המחייבים את פסילת ההודאות שמסר פני המדובבים בהתאם לכלל הפסילה הפסיקתי. כלל הפסילה הפסיקתי הוא יחסי. הכלל מותיר לבית המשפט שיקול דעת לפסילת קבילותן של ראיות שהושגו שלא כדין בהתחשב בנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה ומקרה. פסילת קבילותה של ראיה בפלילים תלויה בשני תנאים מצטברים: האחד, כי הראייה הושגה באמצעי חקירה בלתי חוקיים או באמצעים הפוגעים שלא כדין בזכות יסוד מוגנת; והשני, כי קבלת הראייה במשפט תפגע באופן משמעותי בזכותו של הנאשם להליך הוגן (ראו ע"פ 5121/98 רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461, פסקאות 63 ו-66 לחוות דעתה של הנשיאה ד' ביניש) (להלן: פסק דין יששכרוב). 15. תחילה טוען המערער, כי החוקרים הנחו את המדובבים בצורה לקויה וחסרה ולא פירטו בפניהם את כל המגבלות שהוטלו על פעילות המדובבים על פי הפסיקה. טענה זו דינה להידחות. בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת דינו, כי לא נפל פגם בהנחיית המדובבים בהתבסס על עדותו של רפ"ק יורם אזולאי, שהעיד כיצד הנחה את המדובבים בטרם כניסתם לפעולת הדיבוב (עמ' 31 להכרעת הדין). גם מהסכמי הפעלת המדובב העיקרי בתיק ניתן ללמוד, כי המדובב העיקרי הונחה בצורה ראויה בטרם הכנסתו לתא הדיבוב. מטעם זה נראה, כי בצדק נקבע, שלא נפלו פגמים מהותיים בפעולת הדיבוב וגם אם ההנחיה היתה לאקונית, אין בה כדי להצדיק את הפעלת כלל הפסילה הפסיקתי. 16. המערער טוען עוד, כי המדובבים אמרו לו, בזמן שהיה במצב נפשי קשה ולאחר ניסיון אובדני, כי התיק נגדו סגור. טענה זו דינה דחייה. המערער הגיע לפעולת הדיבוב בתחושה שקיימות ראיות משמעותיות המסבכות אותו בביצוע המעשים. הוא זה שביקש לשוחח על כך עם המדובבים, כבר בתחילת השיחה שלו עמם. הוא מסר למדובבים מיוזמתו, כי התיק נגדו סגור "היו לי תיקים, חקירות אבל יצאתי מזה, זה תפרו עלי מכל הכיוונים" (ת/67, עמ' 9, שורות 10-12). אחד המדובבים שאל אותו למה כוונתו והאם הוא מתכוון שהתיק נגדו סגור והמערער מאשר לו שכן. מעיון בתמליל עולה, כי המערער מבקש להתייעץ עם המדובבים על כך. לכן, אין לראות כל פסול בכך שהמדובבים פיתחו את השיחה בכיוון זה. 17. עוד טוען המערער, כי המדובבים שידלו אותו להודות בשני מעשי רצח אף שלא היו להם ראיות למעורבותו בהם. גם טענה זו לא ניתן לקבל. ברי, אפוא, כי המדובבים לא מכירים את הראיות שנאספו נגד החשוד בטרם הם מתחילים בפעולת הדיבוב. יתרה מכך, חל איסור לעדכן את המדובבים בפרטים אלה נוכח החשש כי פרטים אלה יזלגו לחשוד במהלך פעולת הדיבוב ויזהמו את תוצרי הדיבוב. ואכן, במקרה דנן, המדובב חתם על הצהרה, לפיה אינו יודע פרטים על החשוד או על החקירה (הסכם הדיבוב ת/161). יתרה מכך, גם מתמלילי השיחות עולה, כי המדובבים לא שידלו את המערער להודות בשני מעשי הרצח. המדובב דווקא מייעץ למערער שלא להודות. כך למשל אומר המדובב למערער: "אל תודה, אני לא אומר לך תודה, אתה לא יכול להודות בדבר כזה, אתה מודה בדבר כזה אתה הולך לשני מאסרי עולם (ת/67, עמ' 12). עם זאת, אכן, משחשף המערער שהיה שותף רק ברצח אחד, המדובבים ייעצו לו שעליו להודות רק ברצח זה (ת/69, עמ' 36). 18. המערער אף טוען, כי המדובבים המליצו לו לטעון הגנות משפטיות מופרכות. טענתו זו נדחית אף היא. המערער הוא שביקש להיוועץ עם חבריו לתא ולבדוק כיצד הוא יכול לשפר את מצבו המשפטי. העצות המשפטיות שמייעצים המדובבים למערער נועדו לחלצו מעונש מאסר העולם המוטל על מי שהורשע בעבירת רצח. לפיכך מייעצים המדובבים למערער לטעון טענת הגנה עצמית (ת/67, עמ' 15-17); טענת שכרות (ת/67, עמ' 56; ת/69, עמ' 16); טענת אי שפיות (ת/67 עמ' 56; ת/69, עמ' 16) וטענה כי רק סייע למבצעים העיקריים בביצוע הרצח (ת/67, עמ' 32). גם מתמלילי הדיבוב ניתן ללמוד, כי המערער היה מעוניין לקבל את עצתם של המדובבים. 19. עוד טוען בעניין זה המערער, כי המדובבים השמיצו את סנגורו בפניו וניסו לשכנעו לוותר על שירותי עורך הדין שלו ועל שירותי עורך דין בכלל. אין לקבל טענה זו. עיון בתמליל הדיבוב מלמד, כי המדובבים אינם מנסים לערער את אמונו של המערער בעורך דינו. המערער בטיעוניו מצביע על משפטים בודדים המהווים לטעמו פגיעה בזכות הייצוג שלו מתוך שיחות שהתנהלו במשך למעלה מ-9 שעות. נראה, כי משפטים בודדים אלה הם תשובות שניתנו למערער לאחר שהתלונן כנגד עורך דינו בפני המדובבים ולא ניתן לומר, כי הם מהווים ניסיון לפגוע בזכות הייצוג שלו. דווקא המערער הוא זה שבתחילת השיחה שלו עם המדובבים הסתייג מעורך דינו ומכך שלא הגיע לבקרו "העורך דין, הכלב, לא יוצר איתי קשר" (ת/67, עמ' 11). בהמשך, מציין המערער, כי ייצוג מטעם הסנגוריה הוא "הכי זבל". המדובב אומר שהדבר נובע מכך שהמדינה משלמת להם את המשכורת ובהמשך אומר: "לפי מה שאתה אומר אם הוא לא בא אליך עד עכשיו עדיף סנגוריה ציבורית, לפחות סנגוריה ציבורית כבר היה בא כמה פעמים" (ת/67, עמ' 33). עוד בהמשך, מציינים המדובבים בפני המערער, כי סיכויי ההצלחה בתיק אינם תלויים בכישורים של עורך דין כזה או אחר, אלא במידת הראיות שנאספו נגדו על ידי המשטרה "תיק טוב אתה הולך הבית, תיק חרא אתה בפנים" (ת/69, עמ' 19; ת/67, עמ' 33). ברי, אפוא, כי באמירה זו של המדובבים אין כדי לפגוע בזכות ההיוועצות של המערער בעורך דין. על זכות ההיוועצות בעורך דין, ארחיב בהמשך. ראיות החיזוק התומכות בהודאות המערער 20. א. הודאת המערער שמסר בפני עציר בשם אלי ויטמן: ביום 13.8.2007 נעצר עצור בשם אלי ויטמן (להלן: ויטמן), אשר שהה בתא מעצר ביחד עם המערער. ויטמן פנה לשוטרים וביקש לדווח להם על תוכן שיחתו עם המערער תמורת טובת הנאה שתינתן לו. השוטרים הסכימו להקל בתנאי מעצרו של ויטמן. ויטמן דיווח לשוטרים (ת/177), כי המערער הודה בפניו שהשתתף רק ברצח השני; כי חבט בקרש בנרצח השני; כי הוא מודאג שיקשרו אותו לרצח השני בגלל שמצאו כתמי דם על הנעליים שלו; כי החוקרים הכניסו מדובב ערבי או דרוזי לתא המעצר בראש פינה והוא עשה טעות כשסיפר למדובב את הכל. בעדותו בבית המשפט העיד ויטמן, כי אינו זוכר דבר אולם אישר כי לא המציא כלום וכי הדברים שמסר בהודעתו במשטרה היו נכונים (עמ' 208 לפרוטוקול). בית המשפט המחוזי קיבל את הודעתו של ויטמן בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשמ"א-1981 וקבע שויטמן מסר פרטים מוכמנים שיכולים להיות ידועים לו רק מפי המערער ואין מדובר בפרטים שיכול היה לשמוע מכלי התקשורת. ב. שקרי המערער: המערער עצמו הודה, כי הגרסאות השונות שמסר במהלך חקירתו במשטרה היו שקריות ושינה את גרסתו לחלוטין בבית המשפט (עמ' 46 להכרעת הדין). כידוע, שקרי הנאשם עשויים לשמש כראיית חיזוק ולעתים אף ראיית סיוע (ראו למשל ע"פ 7401/07 מדינת ישראל נ' פלוני (31.7.2008); בש"פ 931/12 סלהב נ' מדינת ישראל (9.2.2012)). ג. הודאת המערער בפני המדובבים לפיה היה שותף להכאת אנטולי זיסקין: להודאת המערער בפני המדובבים נמצאו שורה ארוכה של חיזוקים והודאתו בעניין זה נתמכת בעדותם של עדי ראיה אובייקטיבים: עדותו של העד יעקב גרקוב (עמ' 159 לפרוטוקול) שהעיד כי המערער היה אחד מבני החבורה שתקפה את אנטולי זיסקין; הודאת המערער בפני המדובבים עולה בקנה אחד עם עדותו של מיכאל פטריק לבוט, שהעיד כי המערער מנע ממנו להתקרב לאנטולי זיסקין במהלך התקיפה (עמ' 260-263 לפרוטוקול); העד רומן נימג'נסקי העיד בהודעותיו במשטרה כי המערער הרחיק אותו בגסות מהמקום (ת/24, ת/25); העד רומן סימה העיד שהמערער הרחיק אנשים מהמקום (עמ' 196 לפרוטוקול); על נעליו של המערער נמצאו טיפות דם שזוהו כדמו של המנוח אנטולי זיסקין (ת/123, ת/191 ו-ת/202). ד. הודאת המערער בפני המדובבים לפיה היה מודאג עקב היעלמותם של חבריו ואנטולי זיסקין מהפארק וניסה ליצור קשר עמם: הודאתו זו של המערער נתמכת בחיזוקים חיצוניים ובהם פלט שיחות הטלפון שערך המערער בשעת הרצח של אנטולי זיסקין (ת/118). לפי פלט שיחות, המערער התקשר ליבגני בשעה 00:28; לפליקס בשעה 00:30; לולאד בשעה 00:42 ולפליקס בשעה 01:15. ה. הודאת המערער בפני המדובבים לפיה הלך לחפש את גופתו של אנטולי זיסקין, לא מצא אותה ויבגני עזר לו לאתר את הגופה (ת/68 08:21:45, ת/71 עמ' 15-19). בעדותו בבית המשפט חזר בו המערער מהודאה זו וטען שיבגני לא עזר לו לאתר את הגופה (עמ' 333 לפרוטוקול). אולם הודאתו זו של המערער נתמכת בפני המדובבים בעדותו של ניקולאס קרפטיאן (עמ' 213-214 לפרוטוקול) וכן טטיאנה סוסלובסקי (עמ' 225 לפרוטוקול). עדים אלה העידו כי ראו את המערער הולך פעם אחת לבד לכיוון האצטדיון וחזרה ופעם נוספת בליווי יבגני. ו. הודאת המערער בפני המדובבים שהוא ביקש מיבגני לשוב ולהצטרף לחבורה על מנת לתאם גרסאות, שיחה שנערכה סמוך לפני הרצח (ת/71 עמ' 21): בעדותו בבית המשפט, הכחיש המערער ששוחח עם יבגני סמוך לפני שנרצח וטען כי הסוללה במכשיר הטלפון שלו "נגמרה". אולם הודאתו בעניין זה נתמכת בפלט שיחות הטלפון של המערער (ת/118) המלמד כי הוא התקשר ליבגני זמן קצר לפני שעת הרצח, בשעה 03:42 (פעמיים) וכן בשעה 03:49. עדות המערער לפיה הסוללה בטלפון שלו נגמרה נסתרת בפלט השיחות המלמד שהוא המשיך לשלוח מסרונים ולבצע שיחות בטלפון זה עד שעות הבוקר המוקדמות. הודאה זו של המערער נתמכת גם בעדותו של ויקטור שבקובסקי, שהעיד כי יבגני קיבל שיחת טלפון ואמר "טוב אני מגיע ורץ" (עמ' 232 לפרוטוקול). ז. הודאת המערער בפני המדובבים כי חנק את יבגני בחולצתו וזרק את החולצה באחד מהפחים בדרך (ת/69 עמ' 33, ת/71 עמ' 21 ועמ' 24): מהראיות עולה, כי המערער לבש בליל הרצח חולצה שחורה עם הדפס גדול של אריה (ת/89 תמונה ממצלמות האבטחה של ה"אקזוטי" לפני הרצח, בו רואים את המערער עם החולצה השחורה). המערער גם אישר שלבש חולצה כזו בעדותו בבית המשפט (עמ' 364 לפרוטוקול). הודאתו זו של המערער נתמכת בעובדה, כי חרף חיפושים, החולצה לא אותרה (ת/91 דו"ח חיפוש של המשטרה בבית המערער מיום 15.8.2007 ועדות אמו של המערער בעמ' 19-20 לפרוטוקול). בעדותו טען המערער, כי לאחר שחזר לביתו, פשט את החולצה ושם אותה בערימת הכביסה אולם לא היה בפיו הסבר מדוע היא לא נמצאה. ח. הודאת המערער בפני המדובבים, כי ביקש מאמו לכבס את מכנסיו לאחר הרצח של יבגני (ת/67 עמ' 15-17): הודאת המערער בפני המדובבים נתמכת בכך שבחיפוש שהמשטרה ערכה בבית המנוח סמוך לאחר הרצח נמצאו מכנסי ג'ינס שחורים לחים על חבל הכביסה בעוד יתרת הכביסה היתה יבשה (ת/180 דו"ח פעולה של רס"מ גאנדי פיינברג מיום 4.8.2007 בשעה 18:00). ט. הודאת המערער בפני המדובבים, כי במהלך הרצח של יבגני הניח יחד עם האחרים קרש עץ על צווארו של המנוח ודרכו עליו עד שהמנוח הפסיק לפרפר (ת/71 עמ' 23): הודאת המערער בפני המדובבים בעניין זה נתמכת בעובדה, כי סמוך למקווה כלים שבו נמצאה גופת יבגני, נתפס קרש עץ מוכתם בחומר החשוד כדם (ת/188). מחוות דעת המז"פ נלמד נוכח הסימנים על הקרש, המסמרים התקועים בו וקרעי הפצע המקבילים על גופת המנוח, כי סביר להניח שהרוצחים תקפו את המנוח בעזרת הקרש (ת/191). חוות דעת הפתולוג, ד"ר זייצב (ת/204) גם תומכת בהודאת המערער בעניין זה. מחוות הדעת נלמד, כי נמצאו חבלות קהות בגולגולת של המנוח וכן פגיעות ברקמות רכות סביב לעצם הלשון, שיכולות להתיישב עם לחיצה על הצוואר. י. הודאת המערער בפני המדובבים, כי זרק יחד עם האחרים את גופת יבגני ל"יציאת חירום של מקלט" שבתוכה היה מים (ת/69, עמ' 32): גופתו של יבגני נמצאה בתוך פיר מקווה הכלים. מתמונות מז"פ נלמד, כי מקווה הכלים נראה כמו יציאת חירום של מקלט (ת/192). תיאור מפורט זה יכול היה להינתן רק על ידי מי שראה בעיניו את מקום הטמנת גופת יבגני. יא. הודאת המערער בפני המדובבים, שלאחר רצח יבגני ולאחר שהחליף חולצה בביתו של ולאד, חזרו ל"אקזוטי" כדי לקנות סיגריות לולאד ולאשתו (ת/71 עמ' 24). הודאת המערער בפני המדובבים בעניין זה נתמכת בעדויותיהם של עדים אובייקטיביים שפגשו אותם בשעות הרלוואנטיות ב"אקזוטי" (עדות ויקטור שפקובסקי עמ' 233 לפרוטוקול; עדות איליה פלדשטיין עמ' 321-322 לפרוטוקול). העדים תיארו, כי המערער ופליקס נראו לחוצים, חיוורים ומזיעים. יב. גרסת המערער בבית המשפט, לפיה נכח במהלך רציחתו של יבגני: בעדות המערער בבית המשפט טען הוא לראשונה, כי נכח במהלך רציחתו של יבגני אך לא נטל בו חלק. הודאתו זו קושרת אותו לרצח ומחזקת אף היא את הודאתו בפני המדובבים. זכות ההיוועצות עם עורך דין 21. המערער טען בבית המשפט המחוזי, כי החוקרים מנעו ממנו אפשרות להיפגש עם עורך דינו וכי מדובר בתחבולה חקירתית פסולה המחייבת את פסילת הודאותיו. בהודעת הערעור טען בא כוחו של המערער, כי החוקרים לא סייעו בידי המערער לממש את זכות ההיוועצות עם עורך דינו ולכן נפגעה זכותו זו. המשיבה סבורה, כי לא הונחה תשתית ראייתית מינימאלית להוכחת טענה חלופית זו. תמליל החקירה של המערער מיום 9.8.2007 מלמד כי החוקרים היו בקשר עם עורך דינו של המערער ולכאורה ניסו לסייע לו לממש את זכות ההיוועצות: "אני הודעתי לעורך דין שלך, הודעתי לו שיבוא לבקר אותך, שייגש אליך... היום בבוקר דיברתי עם משרד עורכי דין, אני אישית, הודעתי להם והם אמרו לי שהיום הם יבואו אליך. מה אתה רוצה שאני אעשה?" (ת/21 עמ' 7, עמ' 4; מזכרו של שי פלג ת/22). 22. טענת המערער נדחית. תחילה יש לציין, כי בא כוח המערער לא ראה לנכון לחקור את רפ"ק אזולאי בעניין זה. בהעדר חקירה נגדית נראה, כי יש לאמץ את דברי העד בתמליל, המלמד כי סייע למערער לממש את זכות ההיוועצות עם עורך דינו. אף לגופו של עניין, דין הטענה להידחות. סעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 קובע: "(א) עצור זכאי להיפגש עם עורך דין ולהיוועץ בו". (ב) ביקש עצור להיפגש עם עורך דין או ביקש עורך דין שמינהו אדם קרוב לעצור להיפגש עמו, יאפשר זאת האחראי על החקירה, ללא דיחוי." סעיף 34 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) מחייב את החוקרים לאפשר לעצור להיפגש עם עורך דינו בהקדם ובאופן מיידי ככל הניתן. עם זאת, כל עוד לא הגיע עורך הדין למתקן החקירות, הרי שככלל המשך החקירה מותר הוא בתנאי שהחשוד הוזהר בדבר זכויותיו (ע"פ 5203/98 חסון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 274, 282-283; ע"פ 2560/08 מדינת ישראל – רשות ההגבלים העסקיים נ' ירון וול (6.7.2009) (להלן: פרשת וול)). בית משפט זה קבע לא אחת, כי המינוח "לאפשר" מטיל חובה על רשויות החקירה ליצור קשר עם הסנגור בהקדם ובאופן מיידי ככל הניתן. עם זאת, כל עוד לא הגיע עורך הדין למתקן החקירות, הרי שככלל המשך החקירה מותר הוא בתנאי שהחשוד הוזהר בדבר זכויותיו. בית משפט זה אף הכיר בהתרת המשך חקירתו של חשוד, אף אחר שביקש להתייעץ עם עורך דין (ראו פרשת וול). במקרה שלפנינו, דובר בעצור החשוד בעבירת רצח, שנשקפת ממנו סכנה ממשית לציבור. ברי, כי קיימת חשיבות מרבית לגביית הודעות במועד מוקדם ככל האפשר. בנסיבות אלה, ולאחר שהודיעו לבא כוח המערער כי עליו לבוא ולהיפגש עמו, לא ראוי לאפשר לבא כוח החשוד לשנות את קצב החקירה על ידי המתנה להתייצבותו, וזאת הכל בהנחה שהחשוד הוזהר על ידי החוקרים בדבר זכויותיו. בנסיבות אלה, לא הוכח שימוש באמצעים פסולים במהלך חקירתו של המערער וכל טענות המערער בעניין זה נדחות. לסיום 23. בהודאות המערער בפני המדובבים ניתן למצוא את התשתית הראיייתית ההולמת להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. המערער מסר את הודאותיו מרצונו הטוב והחופשי וזכויותיו החקירתיות לא נפגעו. התשתית הראייתית אף נתמכת בראיות לחיזוק נוספות המוכיחות, כי הוא היה שותף מלא לרצח יבגני וכי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. כל אלה ביחד יוצרים מסכת ראייתית מוצקה המוכיחה מעבר לכל ספק סביר, כי המערער ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את הערעור. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: מסכים אני לתוצאה שהגיע אליה חברי השופט ג'ובראן, לפיה דין הערעור להידחות. בחוות דעתו מתייחס השופט ג'ובראן לטענותיו של המערער הנוגעות להפעלת המדובבים: הראשונה, הטענה בדבר השחרת שמו של הסנגור לפני המערער; השנייה, מתן עצות משפטיות על ידי המדובבים. כפי שהדגיש בית משפט זה, הגם שהפעלת מדובבים הינה שיטת חקירה מקובלת ואין בה כשלעצמה פסול אינהרנטי, על פעולת המדובבים צריך שיחולו סייגים ברורים וחד משמעיים. על מפעיליהם להבהיר להם מראש את "גבולות הגזרה" בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה. כמו כל תרגיל חקירה, גם פעולת המדובבים צריך שתהיה סבירה ומידתית באופן שאינו שולל מהחשוד את זכויות היסוד המוקנות לו ובהן זכות השתיקה והזכות המשלימה אותה – הזכות להיוועץ עם עורך דין בתנאי חיסיון [ראו למשל: ע"פ 2831/95 אלבה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 221, 291 (1996); כן ראו והשוו: ע"פ 7165/07 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.4.2010); חוות דעתי בע"פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.8.2010), פסקה 9]. בין היתר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה כלל חד משמעי לפיו חל איסור על מדובבים להשחיר את שמו של הסנגור לפני החשוד, שכן פעולה זו עשויה לפגוע בהגשמת מימושה של זכות ההיוועצות שהיא לא אחת ערובה משמעותית להגשמת יתר זכויות החשוד [ראו: חוות דעתה של השופטת א' חיות וחוות דעתי בע"פ 1301/06 עיזבון המנוח אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.6.2009)]. באותה פרשה נקבע גם כי אסור למדובבים לייעץ לחשוד לפעול בדרך זו או אחרת באופן החותר תחת זכות השתיקה. זאת ועוד, בפרשה אחרת הדגשתי כי אסור לרשות החוקרת, ומכאן שגם לא למדובבים המופעלים על ידה, ליתן עצה משפטית לחשוד שכן מתן ייעוץ משפטי לחשוד היא פעולה ייחודית השמורה ליחסים האקסקלוסיביים שבין החשוד לסנגורו [ראו: חוות דעתי בע"פ 10049/08 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.8.2012), פסקה 81 (להלן: עניין אבו עצא)]. אל להם למדובבים, כמו גם לחוקרים עצמם, לחדור למתחם יחסי עורך הדין ולקוחו. השופט ג'ובראן מדגיש בחוות דעתו כי המדובבים הגיבו לדברי המערער עצמו שהחל לכנות את סנגורו בשמות גנאי. ודוק, גם אם החשוד עצמו הוא שמתייחס בשמות גנאי לסנגורו לפני המדובבים, אסור כי המדובבים יעשו בכך שימוש על מנת להעמיק את תחושת הייאוש של הנחקר ואכזבתו מן הסנגור על מנת לתקוע טריז בינו לבין סנגורו באופן שעלול להכשיל את הגשמתה של זכות ההיוועצות ועל ידי כך לפגוע באפשרות מימוש יתר זכויותיו של החשוד. לא זאת אף זאת, גם אם החשוד עצמו פונה למדובבים לשם קבלת עצה משפטית, צריך שהמדובבים יתעלמו מפנייתו זו ולא ינסו לשכנע את החשוד כי פעולה זו או אחרת תיטיב את מצבו במישור המשפטי. כחברי השופט ג'ובראן אף אני סבור כי בנסיבות העניין לא נפל פגם בהתנהלותם הנטענת של המדובבים המצדיק פסילת תוצרי פעולת הדיבוב מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית ולשם הגנת זכות החשוד להליך הוגן. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: א. לאחר העיון, לרבות בתמלילי הדיבוב ובקלטות, מצטרף אני לחוות דעתו הממצה של חברי השופט ג'ובראן. אכן, הדיבוב-כעולה מן הפסיקה ומנסיון החיים – הוא תחבולה שהוכרה כלגיטימית. כמות שציין והפנה חברי, אין בכך פגיעה בזכויות החשוד, כמובן כל עוד אין נעברים קוים אדומים – למשל של "פברוק" חומרים כמו החלטות שיפוטיות שלא היו ולא נבראו, העלולות להשפיע על רצונו של החשוד, או כיוצא בזה, ואין זה המקום להאריך. מכל מקום, איני סבור כי במקרה דנא נפגעו זכויות יסוד, ועל כן אין עסקינן במקום שיחול בו כלל הפסילה הפסיקתי. ב. עם זאת, סבורני כי בכל עת ובכל שעה ראוי להטעים בפני רשויות האכיפה, כי הדרכת מדובבים באשר לצד העובדתי בתיק ולחובות המשפטיות נחוצה תדיר, גם בהתחשב בכך שחלק מן המדובבים אינם מל"ו צדיקים, ורוב מלים אך למותר. ג. כאמור, מצטרף אני לחברי השופט ג'ובראן, וכן מסכים אני להערות חברי השופט דנציגר. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ג' באדר התשע"ג (13.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09087430_H13.doc דפ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il