ברוך קנפלר נ. אברהם מיכאל ברגמן

פסק-דין בתיק ע"א 8741/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8741/14 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: ברוך קנפלר נ ג ד המשיבים: 1. אברהם מיכאל ברגמן 2. אברהם סלונים 3. יצחק גרשון לב 4. אהרון קרשיבסקי 5. נאמני ועד הקדש תושבי שכונת בית ישראל 6. שמואל ויספיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.12.2014 בתיק הפ"ב 23508-06-13 ובתיק הפ"ב 7252-06-13 שניתנה על ידי כבוד השופט ב' צ' גרינברגר בשם המערער: עו"ד ארז בר-צבי פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ב' צ' גרינברגר), מיום 1.12.2014, בהפ"ב 23508-06-13 ובהפ"ב 7252-06-13, במסגרתה החליט שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 2. מדובר בסכסוך בין נאמני הקדש "ועד תושבי שכונת בית ישראל" (להלן- המשיבים), לבין קבוצת מתפללים, בה חבר המערער, בנוגע לשימוש בבית כנסת ברחוב רייכמן 24 בירושלים. בין בעלי הדין התקיים הליך בוררות בו ניתנו שתי החלטות לגבי הסדר זמני עד לבירור המחלוקת; ההחלטה הראשונה ניתנה ביום כג' אייר התשע"ג, ואושרה בבית המשפט. בהתאם להחלטה, נאסר על המערער להתפלל בבית הכנסת. ההחלטה השנייה ניתנה ביום כו' בניסן התשע"ג, לאחר אי קיום ההחלטה הראשונה. המערער ביקש לבטל את אישור ההחלטה הראשונה שבה נאסר עליו להתפלל בבית הכנסת. בקשת הפסלות הוגשה על ידי המערער סמוך לפני מתן החלטה בבקשה לבטל את אישור ההחלטה הראשונה. בבקשת הפסלות טען המערער כי דעתו של בית המשפט נעולה. בין היתר, הסתמך המערער על דברים שאמר לכאורה בית המשפט בדיון מיום 8.6.2014. בבקשתו, ציין המערער כי הגיש תלונה נגד בית המשפט לנציבות תלונות הציבור על שופטים, אך תלונתו נדחתה. המשיבים התנגדו לבקשת הפסלות. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות שהוגשה בחודש נובמבר 2014. בית המשפט ציין כי המערער לא צירף תצהיר לבקשתו, וכי רק מטעם זה יש לדחות את הבקשה. עוד קבע בית המשפט כי המערער השתהה בהגשת בקשתו, מאחר שהנסיבות המצדיקות, לטענתו, העלאת טענת פסלות, נודעו לו בדיון מיום 8.6.2014. ואולם, המערער בחר אז שלא להגיש בקשת פסלות אלא תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים. נקבע כי גם מטעם זה יש לדחות את הבקשה. 4. לגופו של עניין דחה בית המשפט את הטענות כאילו אמר בדיון מיום 8.6.2014 את הדברים שייחס לו המערער. בית המשפט ציין כי הדיון עסק בטענת הפרה של החלטת הבוררים הראשונה שאסרה על המערער להתפלל בבית הכנסת. בית המשפט הוסיף, כי אכן במהלך הדיון הביע את צערו אודות חילול השם שנגרם בבית הכנסת עקב מעשי אלימות, השחתה ומריבות בין קבוצות של אנשים דתיים ומאמינים. בית המשפט קבע כי הבעת עמדה כללית זו על המאבק בבית הכנסת היא לגיטימית, וכך גם הבעת דעה וביקורת על מעשי המערער, אשר הפר את ההחלטה הראשונה. במיוחד, שעה שמדובר בדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, כשניסה למנוע הפרות עתידיות. השופט דחה את הטענה כאילו שוחח עם אדם מחוץ לכותלי בית המשפט בנוגע לתיק, ואף את הטענה כאילו שוחח בנפרד עם בא-כוח המשיבים. עוד קבע בית המשפט כי השגות המערער על החלטות שניתנו בתיק מקומן בהליכי ערעור רגילים. כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כאילו לא התייחס לטענות המערער, וכן, כי לא נעשה דבר בתיק במשך זמן רב. בנסיבות אלו קבע בית המשפט כי אין כל משוא פנים מצדו ואף לא חשש שכזה, ומשכך, דחה את הבקשה והשית על המערער הוצאות בסך של 5,000 ש"ח. בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. 5. המערער מפרט באריכות את השתלשלות ההליכים. המערער משיג על מספר החלטות שנתן בית המשפט ועל אופן ניהול הדיון. המערער טוען כי מרצף ההחלטות שנתן בית המשפט נגדו, עולה כי בית המשפט ננעל בדעתו עד כי קם חשש ממשי לעיוות דין. ראיה לכך מוצא המערער בדברים שלטענתו אמר בית המשפט בדיון מיום 8.6.2014: "אני מכיר את כל הסיפור ושומע על המקום, הרבה דיברו איתי שופטים ואנשים מבחוץ על החילול ה' הנוראית, האלימות שלכם וההשתלטות על בית הכנסת, אני מתבייש שאני צריך לדון בתיק הזה". לטענת המערער, לא ניתנה לו הזדמנות להיות מיוצג בדיון זה ולכן הדברים שבציטוט לא נכתבו בפרוטוקול. המערער חוזר על טענתו כי השופט שוחח עם אדם מחוץ לכותלי בית המשפט בנוגע לתיק. לדברי המערער, לא הגיש ערעור על החלטות שניתנו, שכן האמין וקיווה שבית המשפט יתעשת וישמע את דעתו, במיוחד כשנמנע ממנו להתפלל בבית הכנסת, מקום בו התפלל קרוב לעשרים שנה. המערער מוסיף כי בניגוד לאמור בהחלטה בבקשת הפסלות, בית הכנסת היה פתוח עד החודש האחרון ולמעשה אינו עובר שיפוץ. לטענת המערער, בית המשפט מקבל את טענות המשיבים ללא כל בדיקה. המערער משיג גם על חיובו בסכום הוצאות גבוה, המעיד לטענתו, שבית המשפט החליט להענישו על הגשת בקשת הפסלות. 6. דין הערעור להידחות. עיון בטענות המערער מעלה כי עיקרו בחוסר שביעות הרצון שלו מהתנהלות בית המשפט ומהחלטותיו. הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות, וכי השגותיו של המערער על תוכן החלטותיו של בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (למשל, ע"א 8354/14 פלוני נ' פלוני (24.12.2014)). אשר להתבטאות בית המשפט בדיון מיום 8.6.2014, אם וככל שנאמרה, הרי שחל שיהוי בהעלאת הטענה בעניין זה. מכל מקום, הדברים אינם מופיעים בפרוטוקול. המערער יכול היה לבקש לתקן את הפרוטוקול סמוך לאחר הדיון, אך זאת לא עשה. כבר כתבתי בעבר, כי ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי בפניו (למשל, ע"א 8015/14 חכמון נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (28.12.2014)). אוסיף כי הטענה שהשופט שוחח עם אדם מחוץ לכותלי בית המשפט בנוגע לתיק או שוחח בנפרד עם בא-כוח המשיבים, לא הוכחה, והוכחשה נמרצות על ידי השופט. המערער לא הצביע על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי למשוא פנים נגדו מצד בית המשפט, ונחה דעתי כי לא קמה עילה לפסילה. לפיכך, כאמור, דין הערעור להידחות. 7. בשולי הדברים אעיר, כי לפי תקנה 471ג(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ברירת המחדל היא כי לאחר דחיית בקשת פסלות, וכאשר יש כוונה להגיש ערעור פסלות, יימשך הדיון כסדרו ורק מנימוקים שיירשמו יופסק הדיון. הנני מוסיף הערה זו משום שבית המשפט לא ראה מקום להמשיך בדיון, שכן סבר שברירת המחדל היא הפסקת הדיון. 8. הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' בטבת התשע"ה (11.1.2015). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14087410_S01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il