אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ. Legend International Air L.

פסק-דין בתיק רע"א 874/08 בבית המשפט העליון רע"א 874/08 בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. Legend International Air L.L.C באמצעות Babcock & Brown (Israel) Ltd. 2. Babcock & Brown Aircraft Management L.L.C באמצעות Babcock & Brown (Israel) Ltd. בקשת רשות ערעור (במעמד צד אחד) על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו מתאריך 25.1.08 בה"פ (ת"א) 184/08 (בש"א 2749/08 ובש"א 2750/08) שניתנה על ידי כב' השופטת ש' גדות בשם המבקשת: עו"ד דרור ויגדור פסק דין 1. בפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ש' גדות), ביחס לבקשה למתן היתר המצאה לחו"ל ובקשה למתן סעדים זמניים, שהוגשו במעמד צד אחד. החלטתי לדון בבקשה, במעמד צד אחד, כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. לאחר בחינת טענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. רקע: התובענה והחלטות בית המשפט המחוזי 2. המבקשת הגישה לבית המשפט הנכבד קמא תובענה נגד המשיבות, לאכיפתו של הסכם שנכרת, לטענתה, עם המשיבות, באופן שהמשיבה 1 התחייבה, באמצעות המשיבה 2, למכור למבקשת מטוס נוסעים משומש שבבעלותה (להלן: המטוס) ולמוסרו למבקשת בחודש אפריל 2008, מועד סיום החכרתו לחברת תעופה אחרת. המבקשת טוענת כי קיימה בחודשים נובמבר-דצמבר 2007 משא ומתן עם המשיבה 2 על מכירת המטוס. ביום 30.12.07 קיבלה המבקשת מן המשיבה 2 הצעה, שלשיטת המבקשת היא הצעה מחייבת, הכוללת טיוטה סופית של מסמך המכונה Letter of Intent (להלן: מכתב הכוונות) למכירת המטוס, תמורת 50 מיליון דולר ארה"ב. המבקשת חתמה על מכתב הכוונות ביום 1.1.08 ולאחר מכן אף העבירה מקדמה על-חשבון המחיר (2,000,000$), דבר המהווה לשיטת המבקשת קיבול כדין המשכלל את החוזה. ביומיים שלאחר מכן הבטיח נציג המשיבה 2 כי מכתב הכוונות ייחתם עד תאריך 4.1.08. ברם בתאריך 8.1.08 הודיע נציג המשיבה 2 כי המשיבה 1 החליטה שלא לאשר את העסקה, שכן היא מאמינה שניתן למכור את המטוס במחיר גבוה יותר, ולכן ביקשה מן המשיבה 2 לפעול למכירת המטוס לגורמים אחרים (מכתב שהוגדר בידי המבקשת כ"הודעת החרטה"). ניסיונות של המבקשת, בתחילה בעצמה, ובתאריך 13.1.08 – באמצעות באי-כוחה, לגרום למשיבות לשנות את דעתן, לא צלחו, והסתיימו במכתב מטעם באי-כח המשיבה 2 מתאריך 15.1.08 הקובע כי לשיטתם לא נכרת הסכם בין הצדדים וכי מכתב הכוונות לא נחתם בידי המשיבה 2. התובענה הוגשה בחלוף 9 ימים, בתאריך 24.1.08. 3. בגדרה של התובענה, הגישה המבקשת שתי בקשות, שהוגדרו כדחופות: האחת – בקשה במעמד צד אחד למתן צו מניעה זמני וצו הגבלת שימוש במטוס, ולחלופין, למתן צווים ארעיים עד לדיון בבקשה במעמד הצדדים (להלן: הבקשה לסעדים זמניים); השניה – בקשה 'מטעמי זהירות' להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט לשתי המשיבות שמקום מושבן בחו"ל (להלן: הבקשה להיתר המצאה). זאת, אף שלטענת המבקשת, יש למשיבות נציג מוסמך לקבלת כתבי בי-דין בישראל, היא חברת Babcock & Brown (Israel) Ltd. (להלן: בבקוק ישראל), ולכן זו אוזכרה בכותרת הבקשה (בתיאור הצדדים) ובמסגרתה כמי שהמשיבות פועלות באמצעותה בישראל. 4. בית המשפט הנכבד קמא החליט להעביר את שתי הבקשות "לתגובת המשיבות תוך 7 ימים". לגבי הבקשה לסעדים זמניים הוא קבע עוד כי אין להעניק את הסעדים המבוקשים במעמד צד אחד משלושה טעמים: ראשית, מחמת שיהוי, שכן "הודעת החרטה" נמסרה למבקשת 16 ימים לפני הגשת התובענה, והמכתב של ב"כ המשיבה 2 נמסר למבקשת 9 ימים לפני הגשת התובענה. שנית, מן הטעם שכעולה מן הבקשה, המדובר בסעד הדרוש לפני ברור התובענה ולא לפני ברור הבקשה. שלישית, כיוון שיש צורך בקבלת תגובת המשיבות, לאור טענת המשיבה 2 כי כלל לא נכרת הסכם בין הצדדים. 5. המבקשת הגישה את בקשת רשות הערעור (שכאמור, תידון כערעור), בו היא משיגה על שתי ההחלטות האמורות, ועותרת כי הדיון בבקשתה יתקיים בדחיפות ובמעמד צד אחד בלבד. יצוין כי לטענת המבקשת בבקשתה בפני, היא המציאה את כתבי בי-הדין ואת החלטותיו של בית המשפט הנכבד קמא לידי בבקוק ישראל, אשר סירבה לקבל את המסמכים בטענה כי אינה מוסמכת לקבל כתבי בי-דין עבור המשיבות. המסמכים הושארו במשרדי בבקוק ישראל, תחת מחאתה האמורה. הערעור על ההחלטה בבקשה להיתר המצאה 6. דין הערעור על החלטת בית המשפט הנכבד קמא בענין זה להתקבל, שכן בנושא זה התגבש כלל על פיו: "הבקשה לקבלת רשות להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט מתבררת, בהכרח, שלא במעמד הנתבע, שכן כל עיקרה אינו אלא לפסוק בשאלה, אם אפשר להזמינו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 240). בהערת אגב אציין, כי ככל שיינתן היתר המצאה כמבוקש, זכותן של המשיבות להגיש בקשה לביטול היתר ההמצאה, על פי תקנה 502 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הערעור על ההחלטה בבקשה להיתר המצאה מתקבל איפוא, באופן שההחלטה לפיה בקשה זו תועבר לתגובת המשיבות מתבטלת, ובית המשפט הנכבד קמא יכריע בבקשה לגופה, וזאת בהקדם האפשרי. מובן שאם יחליט בית המשפט הנכבד קמא כי בבקוק ישראל מוסמכת לקבל עבור המשיבות כתבי בי-דין, כטענת המבקשת, יתייתר הצורך לדון בבקשה להיתר המצאה. הערעור על ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים 7. בבקשת רשות הערעור, בחלקה המתייחס להחלטה בבקשה לסעדים זמניים, משיגה המערערת על כל נימוקיו של בית המשפט הנכבד קמא, בהחליטו להעביר את התובענה לתגובת המשיבות, ולא לקבלה במעמד צד אחד. החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור בחלקה זה, בהסתמך על חלק מנימוקיו של בית המשפט הנכבד קמא (טעם השיהוי, שיש בו ממש, בכפוף לאמור להלן, וטעם התגובה הנדרשת), וכן מטעמים נוספים, שיפורטו להלן: טעם ראשון עניינו חיוניות הסעד. המבקשת לא יכולה לשכנע עוד כי הסעד דרוש לה במעמד צד אחד. ככל שהסעדים הזמניים נדרשו במעמד צד אחד על מנת שהמשיבות לא יהיו ערות לתובענה ולא יפעלו לסיכולה, הרי שההמצאה של כתבי בי-הדין שנעשתה בידי המבקשת לבבקוק ישראל בעקבות החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא ודאי שדי בה כדי להביא ליידוע המשיבות אודות התובענה והבקשות (אם נקבל את טענת המבקשת באשר ליחסים שבין המשיבות ובבקוק ישראל). המבקשת גם איננה משכנעת כי הסעד דרוש לה באופן כה דחוף, שאי-נתינתו תסכל את אפשרות אכיפת ההסכם הנטען, ככל שיש ממש בתובענה. התנהלות המבקשת עד כה, עליה עמד בית המשפט הנכבד קמא – המתנה בת 16 ימים בין מועד "הודעת החרטה" בה מודיעה המשיבה 2 כי בכוונתה לפעול למכירת המטוס לאחר, לבין הגשת התובענה – אינה מלמדת כי המבקשת סבורה באמת ובתמים שכל יום עלול להיות קריטי מבחינת אפשרות ביצוע הרכישה. עם זאת, לא הייתי מרחיק לכת עד כדי קביעה כי הבקשה בסעדים זמניים לוקה בשיהוי מאיין במקרה זה, שכן ההסברים שנתנה המבקשת להתנהלותה (בתחילה – ניסיון בן כשבוע להניא את המשיבות מ"הודעת החרטה", ולאחר מכן – הכנת התובענה המפורטת), הם הסברים סבירים בנסיבות העניין, אף כי ניתן היה להזדרז יותר. מכאן שהשיהוי כשלעצמו לא די היה בו כדי לגרום לדחיית הבקשה. עוד יש להוסיף כי מובן שגם אם תיחתם עסקה נוגדת (עניין שגם ביחס אליו נתבקש צו מניעה זמני), בלא תשלום התמורה למשיבות באותו מועד (ויצוין כי לשיטת המבקשת קיים פער זמנים בין חתימת מכתב הכוונות לבין כריתת ההסכם הסופי, השלמת העסקה וביצוע התשלום המלא), הרי שבהתאם להוראת סעיף 12 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, העסקה הראשונה ממילא גוברת. אזכיר עוד כי עסקינן במטוס החכור כיום בידי חברת תעופה זרה, ושרק באפריל 2008 אמור החזקה במטוס לעבור לרוכשת החדשה של המטוס. טעם שני לדחיית הערעור על הבקשה לסעדים זמניים, עניינו בראיות לכאורה ובסיכויי הצלחתה של המבקשת בתובענה לגופה. המבקשת טענה לשכלול החוזה בדרך של הצעה (שכללה את מכתב הכוונות הבלתי חתום) וקיבול (בחתימת המבקשת). חתימת המשיבות על מכתב הכוונות לא היתה תנאי לכריתת ההסכם, לשיטת המבקשת (שב"כ המשיבה 2 חלקו עליה, כאמור במכתבם מיום 15.1.08). מבלי לחוות במועד זה דעה מחייבת לגופם של דברים, הרי שטענה זו של המבקשת לכאורה אינה נקיה מקשיים, ולכן מוטב כי הכרעה בענין זה תינתן בידי בית המשפט המחוזי לאחר שיתרשם מעמדתם של שני הצדדים. אבהיר: מובן שאם אין מניעה דרך כלל לכרות עסקה במיטלטלין ללא כתב, הרי שעל דרך של קל וחומר שחוזה כזה יכול להשתכלל כעקרון אף ללא חתימה. ברם, לא זה יהיה בהכרח המצב בכל הנוגע להשתכללותו של חוזה על יסוד מכתב כוונות דוגמת אותו Letter of Intent נשוא התובענה, ודאי בעניין כבד משקל כמכירת מטוס תמורת 50 מיליון דולר. במקרה כזה לרוב תזוהה הדרישה לראיות בדבר גמירת דעת הצדדים להתקשר בהסכם מחייב, עם חתימת מורשי החתימה מטעמם על אותו מכתב כוונות. התנהלות הצדדים במקרה דנן, כעולה מן המסמכים שצורפו לבקשה לסעדים זמניים, מגלה לכאורה כי לשיטת שני הצדדים, חתימת מכתב הכוונות אכן היוותה את קנה המידה הדרוש להוכחת גמירת הדעת להתקשרות בחוזה מחייב, בפרט כאשר הגורם במשיבה 2 עימו מנוהל המו"מ אינו בעל זכות החתימה בה. כך לדוגמה עומד נציג המבקשת על קבלת ה- "LOI duly countersigned as soon as possible" (נספח י"ט לבקשה לסעדים זמניים); כך, מוסרת נציגת המבקשת כי את המקדמה היא תעביר לאחר שהמבקשת תקבל את ה-"duly signed LOI" (נספח י"ח, וזאת אף שלבסוף החליטה המבקשת לשלם את המקדמה גם בלא חתימה); וכך, כאשר נציג שלישי של המבקשת מודיע בשלב מוקדם יותר של המגעים בין הצדדים כי המבקשת מסכימה לרכוש את המטוס, אך מציין שהדברים כפופים, בין היתר, ל-"execution of mutually acceptable documentation" (נספח י"ג). ככלל, כאשר צדדים לעסקה מסוג זה דנים בכך שהם צריכים להגיע לשלב ה- execution של המסמכים, ניתן להניח שכוונתם היא להתחייב בהסכם רק בדרך של חתימה עליו (אם כי מובן שייתכנו לעתים מקרים בהם ניתן יהיה להסתפק בראיות אלטרנטיביות לצורך זה). בנוסף אציין כי במכלול שבפנינו המשיבות לכאורה שימרו לועדת ניהול מטעמן את זכות ההחלטה הסופית האם למכור את המטוס (נספח י"ז לבקשה, עמ' 3), דבר העלול גם הוא להקשות לכאורה על יכולתה של המבקשת להוכיח את זכותה לקבלת המטוס. במקרה דנן הייתי מותיר איפוא את ההכרעה באשר לקיום ראיות לכאורה ברמה הנדרשת להתגבשותו של חוזה מחייב לשלב שלאחר קבלת עמדת המשיבות, אם יגיבו – כפי שאכן ביקש בית המשפט הנכבד קמא לעשות. טעם שלישי לדחיית הערעור על הבקשה לסעדים זמניים, עניינו היעדר יכולת לקבוע בשלב זה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, בטרם נבחנה עמדת המשיבות. אזכיר כי המבקשת, מצידה, ניהלה מו"מ במשך חודש ומחצה על מטוס, חרף התראה מפורשת של המשיבה 2 כבר מראשית המו"מ על כך שהם "קרובים מאד" להתקשרות ביחס למטוס עם חברה אירופאית (נספח ח' לבקשה). למרות שכהגדרתה של המבקשת, מטוס אינו "מיטלטלין של חולין" (סעיף 8 לבקשה), הרי שהמבקשת לא הפגינה עד כה בהילות לרכישת המטוס, שעתה היא טוענת כי הוא חיוני לה החל מחודש אפריל הקרוב. במקום זאת, היא התמקחה על אחוזים בודדים מן התמורה, תוך שהיא מציינת כי יש לה חלופות לאותו מטוס (נספחים ז', ט' לבקשה). עוד אוסיף כי לא ברורה מידת רצינותה של הטענה לפיה המבקשת "הסתמכה על הכנסתו של המטוס לצי המטוסים שלה כבר בתחילת חודש אפריל השנה ואף החלה בפעולות הדרושות לקליטתו המהירה ושילובו בלוח טיסותיה" (סעיף 8 לבקשה). זאת, שכן הסתמכותה האמורה של המבקשת על כך שאכן היא הצליחה לרכוש את המטוס נמשכה שבוע לכל היותר (ממועד ה"קיבול" בתאריך 1.1.08 ועד מועד "הודעת החרטה" בתאריך 8.1.08). מנגד, יכול ומתן הסעדים הזמניים יסב למשיבות נזק (בניגוד לטענת המבקשת). כך, לא מן הנמנע שמתן הסעדים המבוקשים יביא לסיכול כל משא ומתן של המשיבות למכירת המטוס, ובהתאם ימנע את אפשרות ניצולו החל מחודש אפריל 2008 כמתוכנן. דברים אלו מחייבים מתן הזדמנות למשיבות למסור את עמדתן בטרם קבלת הכרעה בבקשה לסעדים זמניים. סוף דבר 8. הערעור על ההחלטה בבקשה להיתר המצאה מתקבל איפוא, באופן שההחלטה לפיה בקשה זו תועבר לתגובת המשיבות מתבטלת, ובית המשפט הנכבד קמא יכריע בבקשה לגופה, וזאת בהקדם האפשרי. מובן שאם יחליט בית המשפט הנכבד קמא כי בבקוק ישראל מוסמכת לקבל עבור המשיבות כתבי בי-דין, כטענת המבקשת, יתייתר הצורך לדון בבקשה להיתר המצאה. מאידך גיסא, הערעור על ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים נדחית. בית המשפט הנכבד קמא יוכל להכריע בבקשה (כפוף, כמובן, לכך שיחליט קודם לכן להתיר את המצאת התובענה אליהן, או לחלופין לכך שיחליט כי בבקוק ישראל היא אכן מורשית לקבלת כתבי בי-דין מטעם המשיבות), וזאת לאחר שיקבע – אם יקבע – כי המשיבות כפופות לסמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל (השוו: רע"א 4556/03 בנק סטנדרט צ'רטר נ' קטב, פ"ד נז(6) 1; רע"א 8831/05 הרר נ' דיאליט בע"מ (טרם פורסם)), ויתן הזדמנות למשיבות להגיב לגופם של דברים. החלטה שכזו צריך כמובן שתינתן בתוך זמן קצר יחסית, בשים לב לאופי התובענה. בנסיבות הענין, משלא נדרשה כאן תגובת המשיבות – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב שבט תשס"ח (29.1.08). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08008740_K01.doc על מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il