האגודה לזכויות האזרח בישראל נ. משטרת ישראל

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8732/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותרות: 1. האגודה לזכויות האזרח בישראל 2. קו לעובד נ ג ד המשיבים: 1. משטרת ישראל 2. המינהל האזרחי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשפ"ב (20.12.2021) בשם העותרות: עו"ד רוני פלי, עו"ד עודד פלר בשם המשיבים: עו"ד שי כהן פסק-דין השופט י' עמית: 1. מחסום 300 המכונה "מעבר רחל", נמצא על תוואי חומת ההפרדה, בין בית לחם לבין ירושלים, ומתופעל על ידי כוחות משטרה ומג"ב. מדי יום עוברים דרך המחסום אלפי עובדים פלסטינים, בעיקר בענפי הבניין והחקלאות, המשכימים קום עוד לפני עלות השחר, על מנת להרוויח את לחמם בישראל (לצד הפועלים עוברים במחסום פלסטינים גם בשל סיבות נוספות כגון טעמים רפואיים, לצורכי ביקור או קבלת שירותים וכיו"ב). מדינה ניכרת גם במחסומיה ובמעבריה, ועד לשנת 2019 ניתן היה לכנות את מחסום 300 כ"מחסום הבושה", ואוי לאותה בושה. התמונות של מאות פועלים דחוסים, נמחצים ומטפסים זה על זה בתוך מעבר צר, דקרו את העין ואת הלב. יחד עם הפועלים הנמחצים זה אל זה, נמחץ ונרמס גם כבוד האדם במובנו הבסיסי ביותר. קשה להעריך ולכמת את רגשות השנאה, הזעם, ההשפלה והייאוש שנצברו בקרב אלפי העוברים במחסום מדי יום משך שנים רבות. רק בחלוף השנים המדינה התעשתה, ובשנת 2019 סיימה לשדרג את המחסום בצורה משמעותית (על המצב במחסום 300 לפני השדרוג ולאחריו ראו בספרו של אוהד חמו פני השטח – הפלסטינים מבט מבפנים (2021)). המחסום השתדרג אפוא והפך למעבר, ועל כך יש לברך את המדינה. 2. בעתירה דנן נטען כי גם לאחר השדרוג, הצפיפות והדוחק הם עדיין מנת חלקם של העובדים הפלסטינים העוברים במעבר. מכאן העתירה שלפנינו, שבה התבקש בית המשפט להורות למשיבים לגבש מתווה למניעת העומס במעבר, להבטיח כי התנאים במעבר יעמדו בהנחיות משרד הבריאות ובין היתר: להפעיל את הכניסה למעבר באופן רציף במשך 24 שעות ביממה; לאייש את כל עמדות הבידוק; להוסיף עמדות בידוק כדי לאפשר זרימה מהירה של העוברים ולמנוע הצטופפות בכניסה למעבר; לארגן את כניסת העוברים במעבר כדי להימנע מהתקהלות בכניסה למעבר; ולאפשר לנשים, לזקנים ולאנשים בעלי מחלות רקע לעבור בשעות העומס במסלול ההומניטרי של המעבר או במסלול ייחודי אחר. 3. ענייננו-שלנו מתמקד אפוא במעבר עצמו, אך נציין כי המעבר הוא רק תחנה אחת במסלול הייסורים שנדרש העובד הפלסטיני לעבור תמורת הזכות לעבוד בישראל, זכות שלעיתים אף נרכשת בכסף ונוגסת בשכרו הדל ממילא של העובד. העותרות טענו לפגיעה בזכות לחיים, לבריאות, לכבוד ולפרנסה של הפלסטינים העוברים במחסום. אין צורך להכביר מילים על כך, באשר הדברים ברורים מאליהם, ומקובלים גם על המשיבים. החובה לכבד את הזכויות של העוברים במחסום אינה שנויה במחלוקת, ולא רק בזכויות אנוש בסיסיות עסקינן, אלא גם באינטרס מובהק של המדינה. 4. קיימנו שני דיונים בעתירה, במהלכם שמענו גם הסברים מאל"מ הינדי, ראש מנהלת "קשת צבעים" בפיקוד מרכז, על אופן הפעולה וההפעלה של המחסום. בעקבות הדיון ביום 22.3.2021 ניתנה החלטתנו כלהלן: "שמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בתמונות שהוגשו על ידי הצדדים. אין חולק כי מעבר 300 זכה לשדרוג משמעותי ביותר, ועל כך יש לברך. כפי שהוסבר לנו, העומס לפני שתי הקרוסלות שבתחילת המסלול נובע מכך שבתקופת הקורונה הקרוסלות נסגרות מעת לעת על מנת לשמור על הריחוק הנדרש בימי קורונה. אנו סבורים כי ראוי לבחון את טענות העותרות בימי שגרה. אשר על כן, העותרות יגישו הודעת עדכון עד ליום 5.10.2021, ובהתאם לכך נראה כיצד להמשיך הטיפול בעתירה". בהודעת עדכון שהגישו העותרות בעקבות החלטתנו הנ"ל, נטען כי דבר לא השתנה בשטח, ועדיין קיים עומס קיצוני בכניסה למעבר. משכך, קיימנו ישיבה נוספת בעתירה והתמונה המצטיירת היא כלהלן. 5. אין חולק כי המחסום שודרג באופן ממשי. במצב הדברים הקודם, עברו דרך המחסום כ-9,000 איש בשעות הבוקר, ותהליך הבידוק והזיהוי במחסום התארך לעיתים לכשלוש שעות למעברו של כל אדם. כיום, עוברים במעבר מידי יום כ-14,000 איש תוך כשעתיים, והעומס הוא בין השעות 07:00-05:00 בבוקר, ובין השעות 17:00-08:00 מתחם המעבר כמעט ריק. המעבר מתחיל בצד הפלסטיני ברחבה המובילה אל מסדרון מקורה, שבפתחו הוצבו שתי קרוסלות (סבסבות) המופעלות בשליטה מרחוק. לאחר הכניסה לשתי הקרוסלות, נכנס הפועל הפלסטיני אל שלושה שרוולי כניסה המובילים לארבע דלתות שנפתחות ל-8 נתיבי בידוק המובילים בתורם ל-28 עמדות זיהוי (ספידגייטים). הפועל הפלסטיני מצמיד את הכרטיס המגנטי, הכניסה מאושרת ותוך שניות הוא עובר לצד הישראלי, גם כן דרך קרוסלות המובילות לרחבת יציאה ומשם לשביל המוביל לירושלים. לצד המעבר פועל מסלול הומניטארי לטובת מעבר של אוכלוסיית בעלי צרכים מיוחדים ואוכלוסיות אחרות, בהתקיימותן של נסיבות הומניטריות. מרגע המעבר על פני שתי הקרוסלות, התהליך עד היציאה לצד הישראלי אורך כארבע דקות בלבד. יתרה מזו. על פי בדיקות שערכו המשיבים, גם בשעות העומס, ואפילו ביום ראשון בשבוע, שהוא היום העמוס ביותר, זמן המעבר מהגעתו של העובד (אזור המוניות הצהובות והכתומות), דרך כניסתו אל נתיב הבידוק ועד יציאתו אל שטח ישראל, עומד על 17-12 דקות בלבד. בשל כך, הפועלים בצד הפלסטיני כבר אינם משכימים קום בשתיים לפנות בוקר על מנת להקדים ולהגיע למחסום, כפי שהיה בעבר, וכיום הם מגיעים למחסום בין השעות חמש-שש בבוקר. 6. אין לכחד כי הנתונים שהוצגו הם מרשימים, ויש לשבח את המדינה שפעלה לשדרוג המעבר, הגם שניתן להצר על כך שהדבר נעשה לאחר שנים של סבל מיותר. ברם, למרות זאת, קיימת בעיה של התקהלות-הצטופפות-דוחק בכניסה למעבר, ואלה בתורם מביאים לעיתים להתעלפויות, לפציעות ולתופעות אלימות בין המבקשים להידחק פנימה. התצהירים והתמונות מדברים בעד עצמם וניתן להתרשם מהדוחק ומהצפיפות בפתח המעבר. בעתירה נטען כי העומס הגדל בכניסה ובתוך חלל המחסום מהווה בעיה מיוחדת עבור הנשים המבקשות להגיע לעבודתן. נשים שנאלצו להידחק בין הגברים, סבלו מנגיעות באיברים אינטימיים שלהן ומהערות גסות ומיניות שהופנו כלפיהן (כפי שעולה מתצהירה של פעילת מחסום ווטש, ששוחחה עם אחת הנשים). נטען כי הנשים נאלצות בשל כך להמתין עד לפתיחת המסלול ההומניטרי או להמתין עד שירד העומס ולהיכנס במסלול הרגיל. 7. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טענות הצדדים, החלטנו כי בשלב הנוכחי, ובהינתן מגפת הקורונה, יש לדחות את העתירה, בכפוף לאמור להלן. התמונה המצטיירת היא, שהבעיה נמצאת כיום בעיקרה בצד הפלסטיני של המעבר, אך היא נובעת גם מהדרך שבו פועל המעבר. אסביר. בצד הפלסטיני של המעבר אין הסדרה ואין ויסות של התור, והכל נדחקים בשעות העומס אל שתי הקרוסלות הממוקמות בפתח המעבר בצדו הישראלי. העותרות טענו כי שני צדדי המעבר נמצאים בתחום המוניציפלי של ירושלים, מקום בו אין לרש"פ סמכות לפעול, ולכן למשיבים אחריות גם לנעשה בצד הפלסטיני. מנגד, לטענת המשיבים, הצד הפלסטיני של המעבר מצוי בסמיכות לשטח העיר בית לחם ומשיק לבתי התושבים, ולכן אין כלל נוכחות ישראלית בשטח. בעבר, הציבה הרש"פ סדרנים על מנת להשליט סדר במקום כדי לארגן את הכניסה למעבר מהצד הפלסטיני, אך כיום הדבר לא נעשה והמשיבים נכונים ומזומנים לתאם עם הרש"פ את הנושא. 8. חזרנו והקשינו מספר פעמים, מדוע לא מוסיפים קרוסלה אחת או שתיים בכניסה, על מנת להקל על הצפיפות והדוחק לפני הקרוסלות. התשובה שקיבלנו היא שאין מניעה טכנית לעשות כן, מה עוד שמדובר בהשקעה מזערית של אלפי שקלים בודדים לעומת ההשקעה של כ-25 מליון ₪ במעבר המשודרג, אך אין בכך טעם. זאת, מאחר שגם שתי הקרוסלות הקיימות נסגרות לעיתים על מנת לתזמן את כניסת העוברים בשערים כך שלא תיווצר התקהלות בתוך המעבר. דהיינו, כאשר נצפה עומס או התקהלות בחלל המעבר, הקרוסלות נסגרות עד אשר השוהים בחלל המעבר עוברים לשטח ישראל. הדבר נעשה מטעמים ביטחוניים, וכיום, בעידן הקורונה, גם מטעמי בריאות הציבור, על מנת שלא לדחוס אנשים בחלל סגור. כאמור, הדוחק והצפיפות בשעות העומס נוצרים בסמוך לפני שתי הקרוסלות, שבאמצעותן מתוזמנת כניסת העוברים בשערים, על מנת למנוע התקהלות במרחב המעבר. איני רואה להתערב בשיקולים הביטחוניים והבריאותיים של ניהול המעבר, מאחר שמדובר בשיקולים מקצועיים מובהקים. עם זאת, דווקא בשל המעבר המהיר בתוך מרחב המעבר (כארבע דקות מרגע המעבר דרך הקרוסלות), על האחראים להיות עם אצבע על הדק הכפתור המפעיל את הקרוסלות, ולהיות ערים לכך שבכל שניה שהקרוסלה נסגרת, יש כדי להרבות דוחק בצד הפלסטיני. העותרות הצביעו על ההפעלה לסירוגין של הקרוסלות כאחד הכשלים המרכזיים באופן הפעלת המחסום. ואכן, מטבע הדברים הפעלה לסירוגין של הקרוסלות, שלא לדבר על סגירה של אחת הקרוסלות, יוצרת מיידית "פקק" ודוחק בחוץ. טוב יעשו הגורמים האחראים אם יבחנו שוב את אופן הפתיחה-סגירה של הקרוסלות, ואם לא עדיף להכניס עוד מספר פועלים אל תוך מרחב המעבר, על פני סגירת הקרוסלות לעיתים תכופות (בעתירה נכתב כי הקרוסלות מאפשרות כניסה של חמישה אנשים בלבד בכל פעם, כך שהשרוול בפנים כמעט ריק, בעוד שהדוחק בחוץ קשה במיוחד). בעתירה הובאו עדויות ותמונות המעידות על כך שרק קרוסלה אחת פעלה ואף היא עבדה לזמן קצר ונסגרה כל מספר דקות. בתמונות אף ניתן לראות כי בשעה שהמונים מתגודדים ברחבה החיצונית, המעבר בפנים ריק לחלוטין. מצב זה מעיד לטעמי על כשל של ממש בתפעול המעבר באותה עת. ממון רב השקיעה המדינה בשדרוג המחסום והפיכתו למעבר שחלקים ממנו מזכירים טרמינל של שדה תעופה. חבל כי בשל ויסות עומסים לא מושכל, ההשקעה לא תקצור את מלוא הפרי. בנוסף, וככל שהפעלה מושכלת של שתי הקרוסלות לא תביא להקלה, טוב יעשו המשיבים אם יבחנו התקנה של קרוסלה נוספת. 9. לשיטת העותרות, בתקופת מגפת הקורונה הדוחק והצפיפות אך מעצימים את הסיכון הבריאותי. ברם, זו אחת הסיבות בגינן, לטענת המשיבים, יש צורך לווסת ולנטר את מספר הנכנסים אל פנים המעבר, ולטענתם, אם לא הייתה קורונה – הקרוסלות היו מופעלות ברצף כל היום. עוד נטען כי בשל הקורונה, עשרות חיילים מהפלוגה שמאיישת את המעבר נכנסו לבידוד, ובשל כך לא כל עמדות הבדיקה היו מאוישות. דומה אפוא כי יש לבחון את התנהלות המעבר לא בתקופת הקורונה, וגם מטעם זה מצאנו לדחות את העתירה. 10. המשיבים אישרו כי לעיתים ייתכנו מצבים בהם בשל תקלות או אילוצי כוח אדם בלתי צפויים, תיסגרנה עמדות בידוק לפרקי זמן קצרים. ואכן, בעתירה נטען, כי גם לאחר שהפועלים מצליחים לעבור את הקרוסלות בכניסה, לא כל מסלולי הבידוק בתוך חלל המעבר מאוישים, וכך נוצרת צפיפות קשה בחלל סגור (בתצהירו של מר ענאתי, עובד העותרת 1, נטען כי פעלו רק שתי עמדות בידוק מתוך השמונה, כך שהצטבר תור ארוך של פועלים בפנים). בהינתן ששעות העומס ידועות ומוגדרות, ובפרט העומס ביום ראשון בשבוע, יש לשאוף לאפס תקלות. הדברים אמורים במיוחד לגבי הפעלת שתי הקרוסלות, על מנת למנוע מצב שבו נעשה שימוש בקרוסלה אחת, כנטען בעתירה. כך, נטען בעתירה כי קרוסלה אחת הושבתה פעם לעשר דקות ופעם לארבע דקות, ובהודעת העדכון אף נטען כי הקרוסלות נסגרו לפרקי זמן של 20-12 דקות בכל פעם. רשמנו אפוא לפנינו כי המעבר פועל 24 שעות ביממה וכי המשיבים התחייבו להפעיל בשעות העומס את כל נתיבי הבידוק ועמדות הזיהוי ולהקפיד על נוכחות גורמים רלוונטיים בשעות אלו. רשמנו לפנינו גם כי בכוונת המשיבים לפנות לגורמים הרלוונטיים ברש"פ על מנת להסדיר ולווסת את התור בצד הפלסטיני. 11. מהעתירה עולה כי המסלול ההומניטרי נפתח בשעה שש בבוקר, וכי בפועל, מאפשרים כניסה של נשים באמצעות מסלול זה. נקודה זו לא התלבנה דיה במהלך הדיון ולא נמסרו לנו נתונים על מספר הנשים העוברות בשעות העומס. המשיבים טענו בתגובתם המקדמית, כי עצם הימצאותה של אישה במעבר אינו מהווה נימוק להצדקת כניסתה במסלול ההומניטרי. אולם, במהלך הדיון הבהיר בא כוח המשיבים, כי אם מזהים נשים, נכים וזקנים, שבדרך כלל לא מגיעים בשעות העומס, מעבירים אותם במסלול ההומניטרי. בהודעת העדכון מטעם העותרות נטען לאירועים חוזרים ונשנים שבהם נשים נאלצות להצטופף ולהידחק בין גברים. לנוכח הרגישות המיוחדת בכל הנוגע למעבר נשים, על המשיבים לבחון את האפשרות לפתוח את המסלול ההומניטרי בשעות העומס במקביל למסלולים הרגילים, ולבחון את האפשרות כי מסלול זה ישמש כמסלול נפרד לנשים. 12. תם ולא נשלם. דחינו את העתירה, אך דלתות בית המשפט פתוחות וטענות העותרות שמורות להם, תוך המשך מעקב אחר המתרחש במעבר. והערה לפני סיום: במהלך הדיון בפנינו, ציין אל"מ הינדי כי דעתו נתונה כיום לרווחתם של הפועלים גם לאחר המעבר לצד הישראלי, למשל, הקמת שירותים ציבוריים. אין לנו אלא לברך על כך ולקוות כי היוזמה תתממש. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ל' בטבת התשפ"ב (‏3.1.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20087320_E06.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1