פלוני. נ. פלוני

הותר לפירסום בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8730/96 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט י' אנגלרד כבוד השופט י' ריבלין המערער: ישראל פריד נ ג ד המשיבה: התעשיה האוירית בישראל בע"מ ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.11.96 בת.א. 2364/90 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' סירוטה תאריך הישיבה: י' בטבת תש"ס (19.12.99) בשם המערער: עו"ד קלדרון יעקב, עו"ד קלדרון חנה ועו"ד פלד רקפת בשם המשיבה: עו"ד לוטי ריצ'רד ועו"ד לרנר דניאל פסק - דין השופט י' אנגלרד: 1. מדובר בסכסוך בין התעשיה האוירית לישראל בע"מ (להלן: "תע"א") לבין ישראל פריד (להלן: "פריד"), עובד לשעבר בתע"א, לגבי זכויות הבעלות בידע הטכנולוגי הקשור למשגר הלוויינים "שביט" והלוויין "אופק". _________________________________פריד, שעבד כעשר שנים כפיסיקאי בתע"א, ביקש להכיר בו כממציא הרעיון של "שביט" ו"אופק" והגיש בקשות לרישום פטנטים על שמו בישראל ובמדינות אחרות בעולם. תע"א, מצידה, פנתה לבית המשפט המחוזי וביקשה לקבל פסק-דין הצהרתי בדבר זכויותיה הקנייניות בידע, מן הטעם שפריד אינו הממציא ומן הטעם החלופי שמדובר באמצאת שירות. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קיבל את התובענה והצהיר כי בקשות הפטנטים והפטנט הרשום בארה"ב בעניין משגר הלוויינים "שביט" והלוויין "אופק" הם קניינה של תע"א. עם זאת, חייב בית המשפט את תע"א בתשלום ההוצאות הממשיות שהוציא פריד בקשר עם רישום הפטנטים וכן בתשלום נוסף בשל ביטול זמנו. על פסק הדין המחוזי הגיש פריד ערעור, ותע"א הגישה ערעור שכנגד. התשתית העובדתית 2. בטרם אכנס לנבכי הפרשה ארוכת השנים אתאר, בקיצור נמרץ, את הרקע הטכנולוגי של פיתוח משגרי לוויינים בישראל. ________________________ [כאן נכנס בית המשפט לתיאור השלבים הראשונים בפיתוחם של משגרי לוויינים, ותוצאותיהם]. 3. ביוני 1973 הוכן על-ידי עובדי תע"א דו"ח נוסף בנושא האופציות לשיגור לוויין. _________________________________ המסקנה בדו"ח הייתה כי לפי התצורה הראשונה לא ניתן לשגר לוויין במשקל הרצוי ________ אך הדבר אפשרי לפי תצורות אחרות. 4. בשנות ה70- עסקה תע"א, במפעל להנדסת מערכות (להלן: "מל"מ") שלה, בפיתוח תצורות שונות __________________________ ונעשו בחינות היתכנות לגבי משקלים הודפים שונים. ___________________________________________ 5. בתחילת שנות השמונים התגבשה סופית התצורה של משגר הלוויינים, _________________________________________ משגר הלוויינים הזה קיבל את שם הקוד ________ "שביט". ____________________________ ב19.9.88- שוגר בפומבי בפעם הראשונה לוויין "אופק 1" באמצעות המשגר "שביט". בהמשך, באפריל 1990, התקיים שיגור ראווה נוסף. 6. מכאן לעובדות, שאינן שנויות במחלוקת, בעניין העסקתו של פריד בתע"א, ככל שהדברים נוגעים ל"שביט" ול"אופק". בחודש ספטמבר 1977 החל פריד לעבוד כפיסיקאי בתע"א ביחידת תמ"מ. באפריל 1978 עבד פריד למל"מ. _________________________________________ 7. ביום 27.8.79 הגיש פריד לממונים עליו דו"ח _______________ שכותרתו "דו"ח ראשוני - גוף במסלול קבוע בחלל" (להלן: "דו"ח אוגוסט 1979"). הדו"ח "בא לענות על השאלה האם ניתן להכניס לוויין משלנו לחלל". פריד בחר במודל של "שימוש בנתונים המתוכננים ___________ [עבור דגם קיים] מבחינת סוגי המנועים בכל שלב והמסלול המתוכנן עבורו". הדו"ח נכתב על סמך ריצות מחשב ____________________ אותם קיבל פריד מעובד אחר במחלקה. פריד הציע להתקין, ________________________לוויין ומנוע שיידלק בשלב שלישי. ______________ 8. פריד המשיך לעבוד בנושא במחלקת ניסויי טיסה במל"מ, בהנחיית ראש המחלקה ______________ [ו]עובד בכיר אחר במל"מ. ב4.11.79- הוא הגיש דו"ח מסכם תחת השם "לוויין - בדיקת יתכנות ראשונית" (להלן: "דו"ח נובמבר 1979"). הדו"ח נשלח לדב רביב, מנהל מל"מ, _________ [ול]מנהל אגף הנדסה במל"מ. _____________________________________________ מבנה הלוויין ותכונותיו לא נדונו בדו"ח. המסקנה בדו"ח הייתה כי מבחינה אנרגטית ניתן להכניס לוויין ____________ למסלול ________________. 9. במהלך שנת 1980 עבד פריד במחלקת ניסויי טיסה לשם קידום הרעיונות שבדו"חות ויישומם. בעקבות חילוקי דעות מקצועיים בינו לבין מנהל המחלקה _______________עזב פריד באפריל 1981 את המחלקה והחל לשמש כיועץ ועוזר אישי __________ [ל]מנהל אגף הנדסה במל"מ, בכל הנוגע למשגרים חלליים ולוויינים. ב1982-, _____________________________ חש פריד כי מעמדו במפעל התערער. ממרץ 1983 פריד לא עבד יותר בנושאים הקשורים ישירות במשגרים לוויניים. באותה תקופה הורעו יחסיו עם מנהל מל"מ דב רביב והאחרון ביקש להוציאו ממל"מ בגלל חוסר שביעות רצון מדרך עבודתו ומרמתו המקצועית. הועלו כלפיו טענות כי אינו יכול לעבוד בצוות, כי יש לו יחסי אנוש גרועים וכי קיים פער גדול בין הערכתו העצמית לבין הערכת הממונים עליו. 10. בתקופה זו העלה פריד לראשונה בפני דב רביב את הטענה כי עבודתו באוגוסט 1979 נתנה את הדחיפה העיקרית ________________________ [לכניסה לפרוייקטים מסוימים] במכתב אל דב רביב מיום 2.6.83 הוא דרש לקבל תיגמול על תרומתו למל"מ. רביב התנגד לדרישתו ואמר לו כי אין הוא רואה בעבודתו תרומה מיוחסת לתע"א. באפריל 1984 עבר פריד ממל"מ לחטיבת ההנדסה (אגף תיכון מוקדם) של תע"א בלוד. הוא חזר ופנה לדב רביב וביקש לקבל תעודת הוקרה או הכרה רשמית מצד תע"א כי בדו"ח אוגוסט 1979 הייתה הצעת ייעול, אך פניותיו לא נענו. 11. בשנת 1987 החל פריד להתעניין באפשרות לרשום פטנטים על עבודתו במל"מ בשנת 1979. ביולי 1987 הוא שב ופנה אל דב רביב בדרישה להכיר בכך שהמציא באוגוסט 1979 את הקונספט ____________________ [של פרוייקטים מסוימים] פריד הציע במכתבו לגשת בהקדם לרישום פטנטים. ב4.8.87- שלח פריד הודעות לממונה עליו, לרכז הפטנטים וללשכה המשפטית של תע"א, בהן נאמר כי באוגוסט 1979 ותחילת 1980 הוא המציא במל"מ את קונספט _______ [שם] ואת קונספט ________ [שם] וכי דו"ח המתאר זאת הוגש לממונים בספטמבר 1979. בהודעות נאמר עוד כי: בקרוב אני מתכנן להגיש בקשת פטנט _________ זאת כדי לשמור על זכויותי כבעל ההמצאה. בהתאם לכך תקום ההמצאה הזו לקניני בהעדר תשובה נוגדת שלכם תוך שישה חודשים מהיום ... כן נאמר בהודעות כי האמצאות הומצאו בהתנדבות, במהלך החופשה השנתית, ולא היו בתחום הפעילות המקצועית של פריד באותו זמן. 12. ביום 1.9.87 קיבל פריד הודעה מלשכת היועץ המשפטי של תע"א, בה נאמר כי אין בכוונת תע"א לוותר על זכויות הקניין שלה בידע או באמצאות כלשהן שהופקו על-ידי פריד תוך כדי ועקב עבודתו בתע"א, לרבות בקשר לקונספט ___________ [הנדון]. אביא את ההודעה במלואה: הרינו להודיעך כי אין בכוונת החברה לוותר על זכויות הקניין שלה בידע או אמצאות כלשהן שהופקו על ידך תוך כדי ועקב עבודתך בחברה לרבות כל ידע או אמצאות שהופקו כאמור בקשר לקונספט ___________ [שם] (אם בכלל הופקו או הומצאו על ידך) כמצויין בהודעותיך הנ"ל. להסרת ספק אין במכתבנו זה משום הודאה מצדנו כי פיתחת או המצאת ידע או המצאה כלשהי במסגרת פרויקטים ______________ [שמות]. פריד ביקש להיוועץ בעורך דין לשם בירור זכויותיו. בהקשר זה הוא נדרש לחתום ביום 24.12.87 על הצהרה בזו הלשון: אני יודע ומבין שאושר לי להתייעץ עם עו"ד פרטי באופן כללי כיצד ניתן לרשום פטנטים ע"ש עובד, אשר לטענתו הומצאו בזמן עבודתו בתע"א, כשידוע לעובד שתע"א אינה מכירה בו כממציאם. 13. במקביל, החל מחודש ספטמבר 1987, יזם פריד מגעים ובירורים עם הגורמים הממונים על סודיות ובטחון שדה בתע"א (להלן: "קציני הבטחון"), בנוגע לאפשרות - מבחינה בטחונית - להגיש בקשות פטנט על האמצעות ___________. בינואר 1988 החל המערער לברר אצל רשם הפטנטים את הנהלים לגבי הגשת בקשות פטנט חסויות. הוא גם ביקש אישור בטחוני לשותפות סוד לעורך-דין שביקש להיעזר בשירותיו להכנת הפטנטים או, לחלופין, היתר לבצע אישית את הגשת הפטנטים. הוא נפגש עם קציני הבטחון של תע"א וקיבל אישור להגיש בקשות פטנטים ולהגיש חומר מסווג לרשם הפטנטים. 14. בד בבד, לקראת סוף שנת 1987, החלו הליכי הפרישה של פריד מתע"א והוא ניהל מגעים עם הגורמים האחראים על כוח-אדם לגבי תנאי הסכם הפרישה שלו: פריד דרש מתע"א הכרה בתרומותיו כממציא ופיצוי הולם, או לחלופין, ויתור על תע"א על זכויות הקניין שלה באמצאות שלו, אולם בקשותיו נדחו. בהסכם הפרישה, שנחתם ביום 31.3.88, מופיעים הדברים הבאים: העובד טוען כי יש לו תביעות כלפי החברה בגין המצאה או המצאות שלדבריו המציא לבדו או עם אחרים במשך עבודתו בחברה. החברה הודיעה לעובד כי היא דוחה כל תביעה טענה או זכות העובד בנדון, עם זאת החברה מסכימה כי לא תשלל מהעובד האפשרות לתבוע את החברה בנושא ההמצאות כאמור לעיל ... 15. ב30.3.88-, יום אחד לפני סיום עבודתו בתע"א, הגיש פריד שלוש בקשות פטנט: (א) בקשה מס' 85927 "שיטת שיגור חללי חסכונית ומשגר חללי חסכוני". (שיגור באמצעות מספר מנועים רקטיים המופעלים בשלבים, כאשר היחס בין משקל של השלב הראשון לבין משקל השלב השני קטן מ2.5.-). (ב) בקשה מס' 85926 "שיטה ומשגר חללי חסכוני תלת שלבי" (שני השלבים התחתונים בעלי משקל כמעט זהה והשלב השלישי קל בהרבה מהשלב השני עם לוויין ו/או מטען כלשהו). (ג) בקשה מס' 85925 "שיטה ולוויין המותאם למאגר חללי חסכוני תלת שלבי ____________________. יצוין, כי למרות שפריד חדל לעבוד בתע"א ב31.3.88- הוא קיבל רשות לשהות חודשיים נוספים במפעל, לשם הכנסת תיקונים בבקשות הפטנט. בתקופה זו הוא אמנם הכניס תיקונים ושלח לרשם הפטנטים הודעות על כך. 16. ביום 25.5.88 שלח פריד הודעה לדב רביב, מנל מל"מ, אודות הגשת בקשות הפטנטים ואודות השינויים שהוכנסו בהם. בהודעתו הוא ציין כי האמצאות תקומנה לקניינו בהעדר תשובה נוגדת של תע"א תוך ששה חודשים. בהודעה ציין פריד את מספרי בקשות הפטנט, ללא אזכור נושא האמצאות או הנסיבות בהן הגיע לאמצאות. 17. כשביקש פריד לרשום פטנטים על המצאותיו גם בחו"ל התברר לו כי ביולי 1988 הוצאו צווי חסיון של שר הבטחון, האוסרים על פרסום בקשות הפטנט. בדצמבר 1988 נדחתה בקשתו של פריד לביטול הצווים. בעקבות ערר שהגיש פריד בינואר 1989 הושגה הסכמה בינו לבין תע"א ומשרד הבטחון, בנוגע לתנאים למתן אישורים של שר הבטחון להגשת בקשות פטנטים בחו"ל. לפריד הותר להגיש בקשות במרבית המדינות שרצה. בעקבות זאת, בסוף מרץ 1989 הגיש פריד בקשות פטנט בארה"ב, אנגליה, צרפת ויפן, התואמות את הבקשות הישראליות 85927 ו85926-. באוקטובר 1989 התפרסמה בקשת הפטנט האירופאית, בהתאם להליכים המקובלים. בדצמבר 1992 התקבל ופורסם בארה"ב הפטנט האמריקאי. 18. ביולי 1990 פנתה תע"א לפריד בדרישה כי יעביר אליה את הבעלות באמצאותיו, אך נתקבלה בסירוב. בעקבות זאת, ב19.12.90- הגישה תע"א תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה ביקשה להצהיר כי בקשות הפטנטים בישראל ובחו"ל והמידע הכלול בהן הם קניינה של תע"א. במסגרת התביעה עתרה תע"א לקבלת צו מניעה זמני, אשר יורה לפריד להימנע מלנצל את הפטנט האמריקאי. כן ביקשה תע"א לאסור על פריד להעביר בעלות בפטנט או בבקשות הפטנטים ולאסור עליו להעניק רשיונות ניצול לצדדים שלישיים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לסעדים הזמניים. כאמור, בפסק הדין הסופי, מושא ערעור זה, קיבל בית המשפט המחוזי את תביעת תע"א. גרסת תע"א 19. עד כאן העובדות המוסכמות. אבהיר כעת את חילוקי הדעות העובדתיים. הגרסה העובדתית של תע"א היא כי בשנת 1979, ____________________ הורה דב רביב מנהל מל"מ לבצע בדיקת היתכנות ראשונית לחישוב אפשרות שיגורו והכנסתו של מטען מועיל נתון למסלול סביב כדור הארץ, באמצעות משגר ___________________ בחודשים יוני-יולי 1979 קיבל פריד הנחייה ___________[מ]אחד מעובדי מל"מ - לבצע את הבדיקה. ואמנם, פריד ביצע את בדיקת ההיתכנות בהנחייתו ובעזרתו של __________ [אותו עובד] והממונה הישיר שלו. הוא בדק מה משקל הלוויין אותו ניתן לשגר ____________. פריד השתמש בנוסחה בסיסית, שמופיעה בכל ספרי הלימוד הבסיסיים ואפילו במחברתו של פריד מהקורס בו השתתף מטעם תע"א בשנת 1978. לטענת תע"א, מדובר בחישוב אלמנטרי. פריד לא עסק כלל במשגר, בתצורתו או ביחס המשקלים בין שני השלבים. את חישוביו הוא סיכם בדו"ח אוגוסט 1979, שתוקן והוסבר לדו"ח פורמלי בנובמבר 1979. 20. לטענת תע"א, כל שעשה פריד היה במסגרת עבודתו וכחלק מעבודתו, ועל-פי הנחיות הממונים עליו. הדו"חות שכתב - שכללו חישובים פורטים - הם פרי שימוש בידע שנצבר אצל תע"א עד אותה עת ונמסר לו במסגרת עבודתו. מדובר בידע טכנולוגי ומדעי בנושא שיגור ___________ ולוויינים שפותח במהלך שנות עבודה רבות על-ידי צוותי עבודה רבים והושקעו בו סכומים הנאמדים _______ מיליוני דולרים. על רקע זה טענה תע"א כי פריד לא המציא דבר באוגוסט 1979 ולחלופין כי אמצאתו היא אמצאת שירות כמשמעותה בחוק הפטנטים, תשכ"ז1967-. כך או אחרת, תע"א זכאית למלוא הזכויות במידע ובידע שבשלוש בקשות הפטנט. 21. לדעתם של אנשי מקצוע שהעידו בבית המשפט מטעמה של תע"א, אין בדו"חות שהכין פריד בשנת 1979 פטנט כלשהו, מכיוון שאין בהם חידוש והתקדמות אמצאתית. _________________________ הם הסבירו כי רוב _______ משגרי הלוויינים שפותחו בעולם הם בעלי מנועים שונים בגודלם. גודל המנועים נקבע על-ידי חישוב יחס השלבים האופטימלי מבחינה אנרגטית. __________________________________________ [כאן מתאר בית המשפט את שיטת הפיתוח בישראל, לעומת המשגרים שפותחו בעולם]. הדבר נבע משיקולי חסכון במשאבי פיתוח וייצור. בזמנו, הדברים לא הגיעו לכלל מימוש, מאחר שמדינת ישראל, באותה עת, נמנעה מלהקצות את המשאבים העצומים הדרושים למימוש פרוייקט בקנה מידה כזה. הגדלת משקל הלוויין שניתן לשגר בשנת 1979 על-פי דוחותיו של פריד, בהשוואה לשנות ה60-, נעוצה ביכולת לפתח מנועים בעלי משקל הודף גדול יותר ________________ ולא ברעיונות של פריד. עוד טוענת תע"א כי כלל לא קיים "חוק שלבים" והטענה כי פריד "שבר את חוק השלבים" משוללת כל יסוד מקצועי. גרסת פריד 22. בשני כתבי ההגנה שהגיש פריד לבית המשפט המחוזי הוא הציג את הגרסה העובדתית הבאה. לדבריו, עד ספטמבר 1979 תע"א לא עסקה בשיגור לוויינים. מל"מ ותע"א התחילו לעסוק בתכנון ובפיתוח של משגרי לוויינים רק בעקבות דוחותיו מאוגוסט וספטמבר 1979. _______________________________________ הוא קיבל לראשונה הנחיות בנושא רק בספטמבר 1979, דהיינו, לאחר חיבור הדו"ח הראשוני. לגרסתו, בעקבות שיחות עם עובד אחר על יכולתה של ישראל לשגר לוויין, הוא החליט לבדוק את הנושא בעצמו, בזמנו החופשי. במהלך עשרת ימי החופשה השנתית בחודש אוגוסט 1979 הוא ערך בדיקות וקרא ספרות בנושא (במפעל ובביתו), וחיבור את דו"ח אוגוסט 1979. פריד אינו מכחיש כי השתמש בנתוני סימולציה ___________ שקיבל מעובד אחר בתע"א. 23. פריד טען בבית המשפט המחוזי, כי בדו"ח אוגוסט 1979 כלולה אמצאה כשירת פטנט. האמצאה היא משגר חללי בעל שני שלבים מונעים שווים בקירוב, שיכול לשמש לשיגור לוויין ________________ באמצאה התבטאה לדבריו ב"שבירת חוק השלבים". לטענתו, לא עלה בדעתו של איש להמציא משגר לוויינים כך ששני השלבים הראשונים שלו שווים במשקלם פחות או יותר. חידוש נוסף נעוץ באופן היישום של תכנון השלב השלישי. במסגרת תכנון השלב השלישי הוא הגיע לפרמטרים הנכונים של המנוע והלוויין על-ידי מציאת הפרמטרים של המנוע השלישי לאחר הגדרת מסלול הלוויין, _________________. לגרסתו, הבקשות הישראליות 85926 ו85925- כוללות את האמצאה מאוגוסט 1979, בשני העניינים הנזכרים. 24. כאמור, פריד טען בכתבי ההגנה כי המציא את הפטנטים בשנת 1979. בתצהיר שהגיש פריד לבית המשפט המחוזי בשנת 1993 הוא הציג לראשונה גרסה חדשה בקשר לאמצאות. לפי התצהיר, רק בינואר 1988 הוא הגיע לקונספט של שיטה כללית לתכנון ובנייה של משגרים חלליים, תוך שבירת חוק השלבים, שהוא הנושא העיקרי של שלוש בקשות הפטנט. בימים 15.1.88 עד 17.1.88 הוא ערך בדיקה ראשונה תיאורטית לאפשרות של שבירת חוק השלבים. הוא הגיע למסקנה שגם ללא חוק השלבים ניתן לקבל את התוצאות האנרגטיות שהושגו על-ידי חוק השלבים. פריד מצא שללא חוק השלבים ניתן להגיע לחסכון כלכלי משמעותי. לטענתו, הוא הגיע לראיות שלא בעקבות עבודתו בתע"א ושלא במסגרת העסקתו במל"מ או בחטיבת ההנדסה. בשבועות הקרובים הבשיל הרעיון לאמצאות נשוא שלוש בקשות הפטנט. על פי התצהיר, האמצאות שבפטנטים 85926 ו85925- כוללות בתוכן גם את האמצאה אליה הוא הגיע ב1979-, במסגרת העקרון הכללי אותו הוא פיתח בחודשים ינואר-מרץ 1988. משמעות הדבר, לטענתו של פריד, כי האמצאות עליהן ביקש פטנטים כלל אינן אמצאות שירות ואין לתע"א כל זכויות בהן. פסק הדין המחוזי 25. בית המשפט המחוזי - מפי השופטת ש' סירוטה - אימץ באופן מוחלט את הגרסה העובדתית של תע"א ונעתר, כאמור, לתביעה. הוא קבע כי בקשות הפטנטים והפטנט בארה"ב הם קניינה של תע"א, והורה לפריד להימנע מעשות כל מעשה שיש בו כדי לפגוע בזכויות הקניין שלה. בית המשפט חילק את הדיון לשלושה שלבים: ראשית נדונה השאלה האם פריד הוא הממציא של בקשות הפטנט ובמסגרת זו נבדק האם בדו"ח אוגוסט 1979 יש אמצאה. בשלב הבא נבחנה השאלה האם האמצאה היא אמצאת שירות. לבסוף בדק בית המשפט האם שתיקת תע"א, לאחר הגשת בקשות הפטנט, חוסמת אותה מלתבוע לעצמה זכויות. 26. בית המשפט התרשם באופן חיובי ביותר מעדי תע"א. הוא נתן אמון מלא בעדותו של _______ [עובד מסוים], לפיה ביקש מפריד לערוך חישובי יתכנות ___________ [ל]"מכלול לווינות" כבר בחודשים יוני-יולי 1979. כן היו מהימנים על בית המשפט דברי העובד שמסר לפריד נתונים וריצות מחשב, אשר העיד כי עשה זאת על פי הוראה או הסכמה של הממונים עליו. גם מקריאת הדו"ח למד בית המשפט כי הוא נראה כמענה לשאלה עפ"י הצגת הדברים. באשר לפריד, בית המשפט מצא סתירות בעדותו, שינויי גרסה ונסיון "לזרות חול בעיני בית המשפט". 27. בית המשפט קבע שאין בדו"ח אוגוסט 1979 כל אמצאה. וכך נאמר בפסק הדין: הטענה כל כך אבסורדית שלא ברור מדוע נזקקו לחקירות ממושכות ותילי תילים של עמודי פרטיכל. אותו מסמך שערך [פריד] באוגוסט נסמך כל כולו _____________________ [על דגם קיים] וכך כותב [פריד] בעצמו (הקטע צוטט לעיל). הוא קיבל נתון של שני שלבים ראשונים. ______________[התקדמות נוספת שתוארה] בלוויין - איננה אמצאתו, גם בכך הודה. _____________________. והנה כי כן משענת קנה רצוץ הוא החישוב לכשעצמו. היכן אמצאתו? בהמשך אתייחס לנוסחה ולנתוני הבסיס שקיבל כדי לסבר את האזן עד כמה רחוקה טענתו של [פריד] מן האמת. בית המשפט מצא, אם כן, כי לגבי שני השלבים הראשונים פריד השתמש בנתונים קיימים ____________________[אף לגבי רעיון נוסף נקבע כי] אין בכך אמצאה כי המידע היה בידי תע"א משנות ה60- ולבטח _____________ מ1973-. בית המשפט הסביר כי הנוסחה שמופיעה בדו"ח אוגוסט לא הוכנסה לבקשות הפטנט כי היא ידועה לכל איש מקצוע ופריד אישר זאת בחקירתו. בסיכום דבריו קבע בית המשפט חד משמעית כי תע"א הוכיחה שפרט לעריכת החישוב, לא המציא פריד דבר בדו"ח אוגוסט 1979. 28. את הטענה החדשה של פריד, כי בינואר 1988 צץ במוחו הרעיון של "שבירת חוק השלבים", דחה בית המשפט מכל וכל. בית המשפט הדגיש כי ץע"א הכירה מאז שנות ה60- באפשרות לשגר _____ משגר לוויינים שבו שני שלבים זהים (שלא על פי יחס שלבים אופטימלי) מתוך שיקולים של עלויות פיתוח. בית המשפט ציין: 'שבירה' או שם אחר שתקרא למציאות מסוימת אינה מכפרת על כך שהוא נטל את הידע הצבור אצל מעבידתו שעוסקת ב'שבירת חוק השלבים' על-פי הגדרתו שאינה מקובלת על מומחי [תע"א], מאז שנות ה60- שבחרה לעשות כן כברירת האביון. עוד ציין בית המשפט בקשר לגרסת התגלית משנת 1988, כי "גרסה זו מוזרה, לא בא זכרה בשני כתבי ההגנה ולא בתצהירים ... [פריד] מנסה כל הזמן לשפר את טיעוניו. כך עשה גם בדרישה להכרה בתרומתו". בית המשפט לא האמין לגרסתו כי הרעיון צץ במומחו דווקא בינואר 1988 בשעת חופשה וסבר שזו טענה תפורה לצורך המשפט, שבאה לחפות על סירובה של תע"א להכיר בו כממציא בתשובה לפנייתו מיום 4.8.87. 29. בית המשפט לא דן באופן ישיר בטענת תע"א כי בבקשות הפטנט אין אמצאה כשירת פטנט. הוא דחה את טענת בא-כוחו של פריד כי לא ניתן בנשימה אחת לומר - כפי שעשתה תע"א - כי האמצאה בבקשות אינה כשירת פטנט ובמקביל לדרוש זכויות בבקשות הפטנט ובפטנט עצמו. בפסק הדין נאמר בהקשר זה: [תע"א] שלה הבעלות יכולה לנהוג בענין זה כחפצה להיות נאמנה למצפונה ולוותר על הפטנט ועל הבקשות או לא. מכל מקום אין זה מקנה ל[פריד] לנהוג ברכושה כבתוך שלו. 30. בית המשפט דחה גם את הטענה כי אין לבית משפט בישראל סמכות לדון בפטנט שאושר בארה"ב, מן הטעם שהפטנט האמריקאי נרשם בזכות דין הקדימה, והוא מבוסס על הפטנט בישראל. דין הקדימה פירושו שרואים את תאריך הבקשה בישראל כתאריך הבקשה בחו"ל, לעניין חידוש והתקדמות אמצאתית, וזאת מכוח אמנות בינלאומיות. אלמלא דין הקדימה, הפטנט לא היה נרשם, כיוון שהוגש לאחר שיגור "שביט". לאור כל האמור לעיל קבע בית המשפט כי פריד אינו הממציא. 31. למרות שנקבע שפריד אינו הממציא, דן בית המשפט, למעלה מן הצורך, גם בשאלה האם מדובר באמצאת שירות. בית המשפט קבע כי עריכת דו"ח אוגוסט 1979 נעשתה תוך כדי שירות ועקב השירות. גם הרעיונות מינואר 1988, אם היו כאלה, הם בגדר אמצאת שירות, כיוון שפריד עצמו קשר אותם לדו"ח אוגוסט 1979. לכן, אם הגיע לאמצאות, היה זה תוך כדי ועקב השירות. 32. בית המשפט קבע כי במכתבה של תע"א לפריד מיום 1.9.87 הובהר לו חד משמעית כי תע"א אינה מוותרת על זכויות הקניין שלה בקשר לקונספט __________ בכך נסתם הגולל על הטענה כי האמצאה בדו"ח אוגוסט 1979 אינה אמצאת שירות. 33. לבסוף דן בית המשפט בטענה כי חוסר תגובתה של תע"א להודעתו של פריד ממאי 1988 מקים ויתור על זכויותיה. הוא דחה את הטענה כי, בשל העובדה שתע"א לא הודיעה תוך חצי שנה שאינה מוותרת על זכויותיה, עברו הזכויות כדין לפריד. בית המשפט קבע כי פריד נהג בערמה ובחוסר תום לב. הוא לא פעל על-פי נוהלי תע"א בקשר לפטנטים, נוהלים המעוגנים בהסכם קיבוצי. פריד גם לא הודיע לגורמים המוסכמים בתע"א על האמצאה החדשה משנת 1988. בכך הוא הפר את הסכם העבודה ואת חובת הנאמנות שלו כעובד. הוא ניצל את "הבירוקרטיה" השוררת בתע"א כדי להעביר זמן, והוא יצר מיקוד בשאלת הבטחון. בנוסף, פריד ידע על סירובה הרשמי של תע"א כחצי שנה לפני כן וידע על עמדתה מתוך הסכם הפרישה. 34. בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי סעיף 132(ב) לחוק הפטנטים לא יכול לעמוד לתע"א לרועץ, אם כי, לאור הקביעה הנזכרת כי פריד אינו הממציא, בית המשפט לא התעמק בשאלה זו. שהרי, אם פריד אינו הממציא, בכל מקרה אין הוא זכאי ליהנות מן ההפקר. 35. למרות המסקנות האלה קבע בית המשפט המחוזי כי אם תע"א תחליט לשמור על הפטנט האמריקאי ולהמשיך בהליכי רישום בישראל ובאירופה היא תחויב בתשלום ההוצאות הממשיות שהוציא פריד בהליכי רישום הפטנטים וכן בתשלום על ביטול זמנו. מכיוון שבית המשפט לא יכול היה להעריך את ביטול הזמן, בהעדר נתונים, ניתנה לפריד רשות לפנות בהמרצה לקביעת שכרו בגין ביטול הזמן. ואמנם פריד פנה בהמרצה, ובית המשפט החליט לדחות את הדיון בהמרצה עד לאחר מתן פסק-הדין בבית המשפט העליון. טענות פריד בערעור 36. על פסק הדין הוגש ערעור מטעמו של פריד וערעור שכנגד מטעמה של תע"א. פריד מבקש שבית משפט זה יתערב במימצאים העובדתיים של בית המשפט המחוזי, וזאת בשל סתירות שמתגלות, כביכול, בגרסאות עדי תע"א. בערעורו חוזר פריד - באי אילו שינויים - על הגרסה העובדתית שהציג בתצהירו בבית המשפט המחוזי. יש לציין כי בערעור פריד כופר בכך שבקשות הפטנט נסמכות על ההמצאה מדו"ח אוגוסט 1979. עם זאת, הוא עומד בהרחבה על החידוש וההתקדמות האמצאתית שבדו"ח אוגוסט 1979 (לפי גרסתו, כל אלמנט כשלעצמו בדו"ח אוגוסט 1979, אין בו חידוש, אך השילוב של כולם הוא אמצאה). 37. פריד חזר על טענתו כי האמצאות משנת 1988 (וגם משנת 1979) אינן אמצאות שירות. פריד גם שב והעלה את טענות הויתור והמניעות. לדבריו, תע"א הציגה מצג של ויתור על זכויותיה בכך שלא הגיבה למכתבו ממאי 1988 במשך למעלה מחצי שנה; בכך שנתנה אישורים בטחוניים להגשת בקשות הפטנט ובכך שחשפה את "שביט" בפני כל העולם. את טענת המניעות מבסס פריד בדברי אנשי תע"א, כי בקשות הפטנט אינן כשירות לרישום כפטנט, ולכן תע"א מנועה מלבקש בעלות בפטנט ומלטעון לזכויות בבקשות הפטנט, שכן הידע הוא נחלת הכלל. יחד עם זאת מסביר פריד מדוע האמצאות כשירות לרישום כפטנט. טענה נוספת של פריד היא שבית משפט ישראלי אינו הפורום הנאות לבחון את תוקף הפטנט האמריקאי. טענות תע"א בערעור 38. תע"א, מצידה, מבקשת לקיים את פסק הדין המחוזי. היא מדגישה כי הכרעת בית המשפט היא כולה במישור העובדתי, ואינה מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור. תע"א חוזרת וטוענת כי פריד כלל אינו הממציא, אלא הוא גזל את האמצאה מתע"א על-ידי העתקת תצורת ה"שביט". לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט ודיני הנאמנות, הוא מחויב להשיב את האמצאה. 39. טענה נוספת שמשמיעה תע"א היא שמדובר באמצאת שירות. האמצאות היו עקב השירות, הן קשורות לעבודה שביצע פריד בהנחיית הממונים עליו, והן מבוססות על חומר ומידע של תע"א, לרבות לגבי "שביט" ו"אופק", שפריד נחשף אליו במשך השנים. תע"א מדגישה, כי מעולם לא ויתרה על זכויותיה באמצאה. בשאלת תוקף הפטנט וההשלכות שיש לכך על התביעה הנדונה טוענת תע"א שורה של טענות. טענה אחת - פרוצדורלית - היא כי שאלת כשירות הרישום של הפטנטים לא התבררה בבית המשפט, משום ששני הצדדים הסכימו והצהירו כי השאלה אינה רלוונטית לקביעת הבעלות. הטענה המהותית היא שתע"א זכאית לזכויות הבעלות על האמצאות הנדונות, גם אם אינן כשירות לפטנט. טענות תע"א בערעור שכנגד 40. הערעור שכנגד מכוון, כאמור, להחלטת בית המשפט קמא שלא לפסוק הוצאות ושכ"ט לטובת תע"א ולחייב אותה בשיפוי פריד על הוצאותיו בהליכי רישום הפטנטים. בנקודה זו טוענת תע"א כי רק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט לשלול הוצאות מבעל דין שזכה בדינו. במקרה הנדון לא קיימת סיבה מהותית המצדיקה שלילת הוצאות. בית המשפט לא נתן לצדדים אפשרות לטעון בעניין זה ולא נימק את החלטתו. בשל התנהגותו של פריד, ובמיוחד בשל חוסר תום ליבו, קיימת הצדקה מלאה לחייבו בהוצאות. 41. באשר להחלטה להעניק סעד לפריד, זו התקבלה מבלי שסעד כזה התבקש על-ידו, מבלי שניתן לתע"א לטעון בעניין ומבלי שקיימת הצדקה מהותית למתן הסעד. רק במקרים נדירים וחריגים, כאשר שיקולי צדק מחייבים זאת, וניתנה לצדדים אפשרות לטעון בעניין, ייפסק סעד שלא נתבקש על-ידי בעל הדין. ההוצאות נפסקו על בסיס ההנחה שתע"א "מתעשרת" בזכות פעולותיו של פריד. הנחה זו, לדברי תע"א, אינה נכונה, שכן מצבה כיום אינו טוב יותר ממצבה לולא פעולותיו של פריד. מעשיו שללו מתע"א את האפשרות לשמור את האמצאה כסוד מסחרי לתקופת זמן בלתי מוגבלת. כעת, משחשף פריד את סודותיה, תע"א אינה יכולה לוותר על בקשות הפטנט, הגם שהבקשות ערוכות, לדעתה, בצורה לקויה. טענות פריד בערעור שכנגד 42. בתשובתו של פריד לערעור שכנגד הוא טוען כי במקרה הנדון מתקיימות נסיבות מיוחדות, המצדיקות שלילת הוצאות מתע"א. נסיבות אלה הן שינויי חזית שעשתה תע"א במהלך הדיון, שגרמו לסרבול ההליכים. תע"א יכלה לנקוט בהליך של בקשה לביטול הפטנטים ולחסוך את ההתדיינות הממושכת. מכל מקום, בית משפט שלערעור אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשאלת ההוצאות. לטענת פריד, חיוב תע"א בהוצאות רישום הפטנטים וביטול הזמן היה מוצדק, שהרי הגשת הבקשות לפני שיגור "שביט" היא שמאפשרת לתע"א לקבל את הפטנטים. זכייתה במונופול, ששווה ממון רב, היא הודות לפעולותיו של פריד. העברת הבקשות אליה ללא תמורה יביא להתעשרותה שלא כדין על חשבונו. לעניין הסמכות טוען פריד, כי בית המשפט יכול להעניק סעד בהעדר תביעה נגדית מכוח סמכותו הכללית. ההכרעה בערער (אין אמצאה ואין ממציא) 43. דעתי היא, כי דין הערעור של פריד להידחות. כדי להגיע למסקנה זו אין צורך להידרש לכל המחלוקות, העובדתיות בעיקרן, בין בעלי הדין. במיוחד אין רלוונטיות לויכוחים הנרחבים הקשורים לעבודתו של פריד בשנת 1979 כשלעצמה, שכן גרסתו האחרונה של פריד, אותה הציג בתצהירו משנת 1993, היא כי רק בינואר 1988 המציא את האמצאות עליהן ביקש פטנטים. וכך נאמר בתצהיר: בתקופה שמתחילת ינואר 1988 לבין סוף מרץ 1988 הגעתי לראשונה לרעיון של שבירת חוק השלבים נשוא שלושת הבקשות לפטנט שהגשתי ביום 30.3.88. ... בתחילת ינואר 1988 בתקופה שכבר היה ברור לי שלתעשיה האוירית אין שום עניין באמצאות שלי, עלה בדעתי רעיון חדש שעיקרו האפשרות הכללית לשבירת חוק השלבים לגבי משגרים בעלי קונפיגורציות. (סעיפים 152 ו183- לתצהיר). המסקנה בדבר דחיית הערעור מבוססת על כך שבשנת 1988 לא הייתה כלל אמצאה ולא היה ממציא. האמצאות שבבקשות הפטנט מקורן בידע שהיה בידי תע"א זמן רב לפני 1988. 44. ברור שבשנת 1988 פריד לא המציא את הרעיון של "שביט" או "אופק", אשר כבר היו בשלבי פיתוח וייצור מתקדמים ביותר, חודשים ספורים לפני שיגורם הפומבי. פריד עצמו יודע שבשנת 1988 הוא לא יכול היה להמציא מה שכבר קיים, לכן בטיעוניו הוא חוזר שוב ושוב לדו"ח אוגוסט 1979. חזרתי והפכתי בסיכומיו המפורטים של פריד ולא הצלחתי לרדת לסוף דעתו לגבי ההבדל בין האמצאה הנטענת בשנת 1979 לבין האמצאות הנטענות ביחס לשנת 1988. בקשר לשתי התקופות טוען פריד כי המציא את הקונספט של _____________________ "שביט" ו"אופק". פריד אינו מסביר במה מתבטאת האמצאה של שנת 1988, בהשוואה למה שכבר היה קיים עד אז. ובעיקר המשגר "שביט" והלוויין "אופק". כזכור, בתצהירו הוא כתב כי האמצאות שבבקשות פטנט 85926 ו85925- כוללות בתוכן גם את האמצאה הנטענת בשנת 1979 (סעיפים 196 ו199- לתצהיר). 45. פריד אמר בהזדמנויות שונות כי רק בשנת 1988 הבין שבדו"ח אוגוסט 1979 הוא "שבר את חוק השלבים" (ראה למשל מכתבו למבקר המדינה). הוא חזר על כך בעדותו בבית המשפט, בה אמר את הדברים הבאים: שאז בינואר 88' הבנתי שמה שעשיתי באוגוסט 79' כולל בתוכו גם אמצאה הרבה יותר גדולה מאשר המנוע, כולל גם את הנושא של שבירת חוק השלבים והחלטתי שזה שווה מלחמה (עמ' 262 לפרוטוקול). פריד עצמו הודה כי ההבדל בין האמצאות נעוץ בעיקרו בניסוח: בעמ' 28 לסיכומי התשובה בערעור כתב בא-כוחו: [ב24.3.88-] בקשותיו של המערער טרם נוסחו על ידו הואיל והוא מתחבט בשאלה אם להגיש בקשותיו בנוגע לאמצאת ה"קומבינציה" הפשוטה משנת 1979 או ליתן להן ניסוח שונה. 46. יתרה מזו, הטענה בדבר אמצאה חדשה בשנת 1988 עומדת בסתירה מוחלטת לטענה מרכזית אחרת של פריד, והיא ש"שביט" ו"אופק" הם יישום של האמצאות שלו (ראה סעיף 56 לסיכומי התשובה בערעור), וזאת כיוון שפיתוח "שביט" ו"אופק" החל בראשית שנות השמונים, שנים לפני שהאמצאה הנטענת באה לעולם. קיימות ראיות נוספות לכך שפריד לא המציא דבר בשנת 1988: הוא ביקש את האישור הבטחוני להגיש פטנט כבר ב11.1.88-, דהיינו חמישה ימים לפני תאריך האמצאה הנטען; בפני רשם הפטנטים הציג פריד את החומר מ1979- כאינדיקציה להיותו הממציא ולא הזכיר כלל אמצאה מ1988-. 47. על רקע דברים אלה אין מנוס מן המסקנה שההפרדה בין אוגוסט 1979 לבין האמצאה הנטענת מינואר 1988 היא מלאכותית ואינה מתקבלת על הדעת. גם אם נקבל את הסברו של פריד כי בשנת 1988 הבין בצורה מעמיקה יותר את מה שעשה בינואר 1979, לא מדובר באמצאה. הבנה מאוחרת של משמעויות פיתוח טכנולוגיה בשלבים מוקדמים יותר איננה בגדר אמצאה. לא ניתן לראות בתיאור מצב טכנולוגי קיים, בלווי הסבר כלכלי (חדש), משום המצאה. עקרון בסיסי בדיני פטנטים הוא שלא ניתן להמציא דבר שכבר קיים. וכבר נפסק במקום אחר כי: נקודת המוצא היא, כי תגלית כשלעצמה איננה בת-הגנה כפטנט. כדי שתגלית מסוימת תיחשב לאמצאה, עליה להיות מלווה בהצעתן של דבר מעשי, אשר יש לעשותו ואשר כתוצאה ממנו מתקבלים מוצר חדש, תהליך חדש, תוצאה חדשה או קומבינציה חדשה. (ע"א 804/89 לנפלסט (1971) בע"מ נ' אליעזר (לייזר) ברקמן פ"ד מו (2) 295. בעמ' 309-310). לדיון במונח "אמצאה" ראה א"ח זליגסון, יסודות דיניי זכות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים ומדגמים (ירושלים, תשכ"ג1963-) בעמ' 140-135. 48. לסיכום, גם אם נקבל את דבריו של פריד במלואם, דין הערעור להידחות. שכן ממה נפשך, אם בשנת 1988 הוא חשב לראשונה על קונספט "שביט" ו"אופק", לאחר שנחשף לעבודות הפיתוח של "שביט" ו"אופק", ברי כי הוא לא המציא דבר. ואם חשב על הקונספט עוד בשנת 1979, תע"א הודיעה לו במפורש כי אינה מוותרת על זכויותיה בקשר לכך. 49. העובדה שפריד לא המציא דבר בשנת 1988 מובילה למסקנה כי שלוש בקשות הפטנט שהגיש מבוססות על ידע שפותח אצל תע"א בשנים 1988-1979. לפריד הייתה, כך נדמה, תרומה לפרויקט "השביט" של מל"מ. עובדי תע"א סיפרו בעדותם כי הדו"ח שחיבר בשנת 1979 שימש רפרנס להמשך העבודה. אבל תרומה זו אינה מקנה לפריד זכויות כלשהן בפרויקט. 50. הרעיונות שמגולמים בבקשות הפטנט קשורים קשר הדוק לידע של תע"א, ________________________________ [ובמיוחד לדו"חות מסוימים שנדונו]. אין בדו"ח ________ [שם] כל זכר לשימוש בחוק השלבים. נהפוך הוא. אחת הקונפיגורציות המוצגות בדו"ח - הכוללת שני שלבים ממונעים _____________ מוכיחה שמחברי הדו"ח חשבו על האפשרות להשתמש בשני שלבים ממונעים זהים. ספציפית _________ הדבר לא הומלץ באותו דו"ח, ________________________. 51. פריד עצמו מספר כי עד שנת 1982 הוא עבד במל"מ בעבודות הקשורות בפיתוח משגר לוויינים. מובן מאליו כי בתקופה זו - ואולי גם בהמשך עבודתו - הוא נחשף לידע טכנולוגי רב הקשור בפיתוח משגר לוויינים. אין ספק כי ידע זה שימש את פריד בכתיבת בקשות הפטנט. מניעות 52. בנקודה זו ראוי להתיחס לטענת המניעות, שהעלה פריד. פריד בטיעוניו אינו מבחין בין סוגים שונים של קניין רוחני (או "קניין תעשייתי"). לשיטתו, אם האמצאות אינן נהנות מהגנת דיני הפטנטים הן נחת הכלל, ואין מקום לדבר על זכויות של תע"א. אולם הדברים אינם מדויקים. הדין מעניק הגנה גם לבעליו של רעיון, ידע, אמצאה או סוד מסחרי, גם אם אינם נמנים על "סוגי" הקניין הרוחני הסטטוטוריים (ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א', מהדורה שניה, תשנ"ח1998-, להלן: "פרידמן") בעמ' 504-494; ג' טדסקי "סודות עסקיים" הפרקליט לה (תשמ"ג) 5 (להלן: "טדסקי") בעמ' 26; י' ויסמן, דיני קנין - חלק כללי (ירושלים, תשנ"ג1993-) בעמ' 362-361). אבחנה נוספת שראוי להבהיר היא בין אמצאה לבין פטנט. כתב על כך ג' טדסקי במאמרו הנזכר: כאשר נוגע הסוד העסקי לאמצאה, לכאורה ימצאו בעליו את הגנתם הטבעית בחוק הפטנטים. אבל לא כל אמצאה בעלת ניצול כלכלי היא כשירה לפטנט. אף אם היא כשירה, יש מקום לדאוג לשמירת הסוד עליה בטרם נתקבל הפטנט. ולא עוד אלא שיתכן כי הממציא לא יגיש בקשה לרישום האמצאה בהעדיפו את היתרון המעשי שבסודיות על פני היתרון המשפטי שבפטנט. פטנט על אמצאה כרוך בפרסומה - היפוכה של סודיות - ועל כן לממציא אמצאה כשירה כנ"ל ישנה הברירה: לקבל פטנט ולוותר על הסודיות, בסומכו על הגנת החוק, או לוותר על כל בקשה לפטנט ולשמור על סודו. (שם, בעמ' 6). 53. בענייננו מדובר לכל הפחות בידע ובסודות מסחריים, אליהם נחשף פריד מתוקף עבודתו בתע"א, כלומר במסגרת יחסי אמון בין עובד למעביד. כאשר הידע או הסוד המסחרי הגיע לנתבע במסגרת יחסי אמון, כגון יחסי אמון בין עובד למעביד, אין מחלוקת כי בעל הידע זכאי לתבוע את זכויותיו בידע (ראה טדסקי בעמ' 17-13; פרידמן בעמ' 499-498. השווה רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289, בעמ' 445 ובעמ' 449). מכאן שביחסים בין תע"א לבין פריד זכאית תע"א להגנה על זכויותיה בידע הטכנולוגי הנוגע ל"שביט". תע"א אינה מבקשת ליהנות מהגנת דיני הפטנטים ולכן אין משמעות, בהקשר הנדון, לשאלה האם האמצאות כשירות לרישום כפטנט. ויתור 54. גם טענת הויתור נדחתה בצדק בבית המשפט המחוזי. פריד ביסס את טענת הויתור על הוראות פרק ח' לחוק הפטנטים, סעיפים 131 ו132- לחוק. וכך נקבע בהוראות החוק: 131. הודעה על אמצאות עובד חייב להודיע למעבידו בכתב על כל אמצאה שהגיע אליה עקב שירותו או בתקופת שירותו, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא אותה, וכן על כל בקשת פטנט שהגיש. 132. אמצאות עקב שירות (א) אמצאה של עובד, שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו (להלן - אמצאת שירות), תקום לקנין מעבידו, אם אין ביניהם הסכם אחר לענין זה, זולת אם ויתר המעביד על האמצאה תוך ששה חדשים מיום שנמסרה לו ההודעה לפי סעיף 131. (ב) הודיע העובד בהודעתו לפי סעיף 131 כי בהעדר תשובה נוגדת של המעביד, תוך ששה חדשים מיום מתן הודעת העובד, תקום האמצאה לקנין העובד, ולא נתן המעביד תשובה נוגדת כאמור, לא תקום האמצאה לקנין המעביד. 55. ההנחה בהוראות החוק האלה היא כי העובד הוא הממציא של האמצאה. כאשר מתברר - כמו בנסיבות המקרה הנדון - כי העובד לא המציא דבר, אלא השתמש בידע שהגיע לידיו מן המעביד, אין תחולה להוראות הנזכרות. ממילא, אין העובד יכול לטעון לזכויות על אמצאות שלא הוא המציא. 56. יתרה מזו, בנסיבות הנדונות העדר תגובה מצד תע"א על הודעתו של פריד ממאי 1988 אינה מהווה ויתור, וזאת בשל המגעים הקודמים שהתנהלו בין פריד לבין תע"א בקשר ל"שבר" ו"אופק". התנהגותה של תע"א בשנים 1987-1983 מצביעה בבירור על כוונה לשמור על זכויותיה, והיא אף עשתה כן במפורש בהודעה מיום 1.9.87, בתצהיר עליו הוחתם פריד ב24.12.87- ובהסכם הפרישה של פריד. מכיוון שבקשות הפטנט עוסקות ב"שביט" ו"אופק", ההודעה הרשמית של תע"א מיום 1.9.87 תקפה גם ביחס אליהן (וכך גם הסכם הפרישה, המדבר על כל אמצאה של פריד בשנות עבודתו). 57. פריד ידע על סירובה של תע"א לוותר על זכויותיה, ולכן הוא מנסה כיום לטעון, בדיעבד, שהמדובר הוא באמצאות אחרות, חדשות. אלא שבהודעתו לתע"א ממאי 1988 אין כל רמז לכך, משום שפריד לא טרח לציין מה מהות האמצאות ומתי הגיע אליהן. פרטים אלה היו מתבקשים לאור ההתכתבויות הקודמות. כמו כן, תמוה הוא שפריד נמנע מלשלוח עותק של ההודעה ליועץ המשפטי של תע"א. בשל כל אלה קבע בית המשפט המחוזי כי פריד נהג בערמה ובחוסר תום לב. בנסיבות כאלה לא ניתן לייחס לתע"א ויתור. אנשי תע"א לא יכלו לדעת שמדובר באמצאות חדשות. גם קציני הבטחון לא יכלו להבין מתוך קריאת בקשות הפטנט, מתי אלה הומצאו. הדברים נכונים ביתר שאת משהתברר כי לאמיתו של דבר פריד לא המציא דבר בשנת 1988. 58. נימוק נוסף לדחיית טענת הויתור הוא אי עמידתו של פריד בנהלים פנימיים של תע"א (נוהל מספר 100.01.09). על פי סעיף 5.1(1) לנהלים: "הממציא יודיע אל אמצאתו בכתב, סמוך ככל האפשר לאחר שהמציא את האמצאה, לממונה עליו. כן יודיע הממציא על כל בקשת פטנט שהוא עומד להגיש. בהודעה יפרט הממציא את הנסיבות בהן הוא הגיע אל האמצאה, יתאר את האמצאה לכל פרטיה ויצרף שרטוטים ..." (ההדגשות אינן במקור). גם הוראת סעיף 139 לחוק הפטנטים מחייבת את העובד לגלות למעביד את כל פרטי האמצאה עליה הוא מסר הודעה או שהיה חייב במתן הודעה. הודעתו הכללית, הסתמית והמאוחרת של פריד ממאי 1988 אינה עומדת בדרישות החוק והנהלים. ואם מסר פריד הודעה מפורטת יותר לקציני הבטחון ביום הגשת הפטנט, אין בכך כדי להועיל לו, שכן קציני הבטחון אינם הממונים עליו. 59. מן האמור עולה, כי בשל יחסי אמון בין עובד למעביד ששררו בין פריד לבין תע"א, וכן בשל הוראות חוק הפטנטים והנוהלים הפנימיים של תע"א, מן הנמנע כי פריד רכש זכויות כלשהן בתחום הלוויינים ומשגרי הלוויינים. כל זאת בהנחה כי פריד המציא אמצאה, הנחה אשר, כאמור, אינה מקובלת עלי. השבת הוצאות רישום הפטנטים 60. עם זאת, קיים היבט נוסף בסוגיה הנדונה, אשר לא הובלט בדיון בפני בית המשפט המחוזי. מחומר הראיות עולה כי פריד השקיע השקעות ניכרות לשם רישום הפטנטים בארצות השונות. הוא הצליח לרשום פטנט בארצות-הברית. כעת דורשת תע"א כי יוצהר שפטנט זה שייך לה וכי כל הזכויות הנובעות מגיעות לה. מבחינה עקרונית אמנם הגעתי למסקנה כי הדין עם תע"א, בין היתר בשל היחסים המיוחדים ששררו בין בעלי הדין. אולם, עובדה היא כי תע"א לא האמינה כלל כי הרעיון של "שבירת חוק השלבים" הוא בבחינת אמצאה. לדבריה, אין חוק כזה בנמצא, ולכן מן הנמנע כי ברעיון כולו יש משום חידוש, התקדמות אמצאתית או אף סוד מסחרי. 61. דומה, כי הצלחתו של פריד לרשום פטנט בארצות-הברית, הייתה בה משום הפתעה גדולה לתע"א. כמובן, אין בהצלחה זו משום הוכחה מכרעת כי הרעיון כשיר לרישום כפטנט. עדיין אפשרי - ולכך נוטה דעתי מבלי להיות מומחה, אך על רקע מכלול הראיות - כי הרישום בארצות-הברית מונח על יסודות רעועים מבחינה מהותית. אך אין הצלחה כהצלחה, ושאיפתה של תע"א היא כי כל היתרונות הכלכליים העשויים לנבוע מרישום זה יופקו על ידה. מצב דברים זה מביא אותי למחשבה כי בין בעלי הדין נוצר חוסר איזון, שיש בו השלכה על הרעיון של עשיית עושר ולא במשפט. כלומר, פריד השקיע השקעות גדולות למטרה שעשויה להביא בסופו של דבר ליתרונות כלכליים לתע"א. האם אין בהכרה כי כל הזכויות שייכות לתע"א משום גרימת עוול לפריד, שנשא בכל הוצאות הרישום? נכון, הוא לא היה רשאי לעשות מה שעשה, אך בסופו של דבר יתכן והוא יביא לידי זכייתה של תע"א ביתרונות כלכליים. כאמור, תע"א כלל לא האמינה באפשרות של הצלחה כלשהי בעניין זה. 62. דומה, כי שיקולים מסוג זה הביאו את בית המשפט המחוזי לידי המסקנה כי על תע"א להשיב את הוצאותיו של פריד. אמנם בית המשפט המחוזי אינו מבהיר מהו היסוד המשפטי למסקנה זו, ומכאן גם ערעורה של תע"א על חיוב זה. אתאר אני את המסגרת הנורמטיבית: מבחינה עקרונית, הרווחים העשויים לצמוח בעקבות רישום פטנט, הם תוצאה של הפרה מצד פריד של חובות שבדין וחובות הנובעות מחוזה. נמצא, כי לפי העקרון שנקבע בד"נ 20/82 אדרס נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב (1) 221, מוטלת על פריד חובת השבה לטובת תע"א של רווחים אלה, וזאת מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979-. אולם, על פי סעיף 3 לחוק עשיית עושר ולא במשפט "הזוכה רשאי לנכות ממה שעליו להשיב את מה שהוציא או התחייב להוציא או השקיע באופן סביר להשגת הזכייה". לטעמי, יש מקום להחיל בנסיבות המקרה הנדון את הרעיון העומד מאחורי הוראת סעיף 3 לחוק, גם אם לפי הנסיבות הרווחים האלה לא יגיעו עוד - אם בכלל יגיעו - לידי פריד. 63. התוצאה היא כי אין על תע"א חובה להשיב את ההוצאות האלה מכיסה, אלא, במידה ותהיינה הכנסות בעתיד כתוצאה ישירה מרישום הפטנט, זכאי יהיה פריד מצידו להשבה על ההוצאות שהוציא על רישום הפטנט, מתוך הכנסות אלה. יצוין, כי הכוונה איננה להכנסות הנובעות משימוש ברעיון על-ידי תע"א עצמה, משום שזכויות אלה שייכות לה מלכתחילה במלואן. הכוונה היא, באופן בלעדי, להכנסות הבאות מעצם הרישום - להבדיל ממכירת טכנולוגיה - דהיינו, מנפקותו של הרישום כלפי צדדים שלישיים. מן האמור עולה כי יש לדחות את הערעור של פריד ולקבל את הערעור שכנגד של תע"א, במובן זה כי חובתה של תע"א להשיב את ההוצאות של פריד מותנת בקבלת הכנסות מרישום הפטנט, כמוסבר לעיל, ומתוך הכנסות אלה בלבד. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. נ ש י א השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אנגלרד. ניתן היום, כ' באב תש"ס (21.8.2000). נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור נוסח זה כפוף לשינויי עריכה טרם פרסומו בקובץ פסקי הדין של בית המשפט העליון בישראל. שמריהו כהן - מזכיר ראשי COURT