ניר סבג נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8726/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8726/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' אלון המערער: ניר סבג נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בימ"ש המחוזי בתל אביב בת"פ 40103/07 שניתן ביום 25.9.07 על ידי כבוד השופט ג' קרא תאריך הישיבה: י"ד באדר א התשס"ח (20.02.08) בשם המערער: עו"ד יוסי זילברברג בשם המשיבה: עו"ד אלעד ויינשל פסק-דין השופט י' אלון: 1. בליל 6.4.07 בשעה 01:00 אחר חצות נהג המערער במכוניתו בגבעתיים, כשהוא תחת השפעת סמים ושעה שהיה פסול לנהיגה. שוטרים בניידת שחלפה לידו הורו לו לעצור, ובתגובה פתח המערער בנסיעה מהירה בכוונה להימלט מהניידת שהחלה דולקת אחריו באורות מהבהבים ובכריזות לעצור. הוא חצה בדרכו צמתים ברמזור אדום, ובאחד הצמתים, כשמכוניות הממתינות באור אדום חסמו את דרכו, הוא החל להטות מכוניתו ביניהם תוך שהוא כמעט ופוגע בשוטר שניגש אליו. למרדף אחריו הצטרפה ניידת נוספת, והוא המשיך בדהרתו תוך חציית צמתים באור אדום ותוך סיכון מהותי לנהגים ולמכוניות הנקרים בדרכו. בצומת נוסף הוא ניסה לעקוף את המכוניות העומדות באדום בעליה עם מכוניתו על המדרכה, תוך הסטת המכונית לעבר שוטר נוסף שניסה לנסות לגשת ולעוצרו. סופו של המרדף – לאחר שחצה שמונה רמזורים באדום, לאחר שני נסיונות לפגוע במכוניתו בשוטרים שביקשו לעצרו ולאחר שסיכן באופן מהותי ומוחשי את שלומם וחייהם של עוברי הדרכים – עצר המערער את דהירתו לאחר שניידת משטרה נוספת הצליחה לחסום את מסלול נסיעתו. בעת שנעצר נתפסו בכליו כלים לעישון סמים וקוקאין במשקל 0.455 גרם. המערער הורשע בביצוע כל המעשים הנ"ל על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן (לאחר הסדר טיעון) שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, ובשל כך הורשע בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, החזקת סמים וכלי עישון, אי ציות לרמזורים, נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רשיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח. דינו נגזר לארבע וחצי שנות מאסר בפועל ולמאסר על תנאי של 12 חודשים. עוד נקבע, כי עונש המאסר שהוטל עליו ירוצה בחופף לעונש מאסר של 10 חודשים שריצה – בעת מתן גזר הדין – בגין הרשעה קודמת בעבירות של תקיפת בת זוגו בנסיבות מחמירות ואיומים. 2. בפנינו ערעורו של המערער על גזר הדין, שלטענתו החמיר עמו יתר על המידה. סנגורו של המערער טוען, כי דינו של המערער נגזר ברף העליון של הענישה הנוהגת ביחס למי שהורשעו בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ומפנה לפסקי דין בהם נגזרו על מורשעים בעבירה כזו עונשים הקלים משמעותית מעונשו של המערער. לטענתו, מדיניות הענישה המחמירה שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון לעניין עבירה זו התייחסה למקרים שהתרחשו דווקא בכבישי הדרום, שם הפכה התופעה ל"מכת מדינה". המערער, לעומת זאת, ביצע את מעשיו במרכז הארץ, ועל כן, לטענת הסניגור, מן הראוי היה שהעניין יצטמצם מלכתחילה לתחום עברינות התעבורה בלבד. וכדבריו בישיבת הטיעונים לעונש בבית המשפט קמא "אי אפשר להשליך את זה לאזור אחר, שאין בו את מכת המדינה הזו של סיכון אדם בנתיב תחבורה. פסקי הדין שם ניתנו לאותו אזור בדרום הארץ". ב"כ המערער מוסיף ומפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, להיותו מכור לסמים, לכך שמאסרו מכביד קשות על אשתו ושלושת ילדיו הקטנים וכן לעברו בפלילים, שלטענת הסניגור אינו מכביד. 3. דין הערעור להדחות. בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון שוב ושוב את החומרה הרבה ואת הסכנה המופלגת הנודעת לבני הציבור ולעוברי הדרכים ממבצעי עבירות סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, תוך נהיגה פרועה ומסכנת חיים בעליל. נהיגת מכונית בדרך בה עשה זאת המערער, אינה נמנית על מאטריית עבירות התעבורה, שכן: "עבירות העוסקות בנהיגה בדרך נמהרת או רשלנית מטפלות בנהג הסביר, הממוצע, שבשל נסיבות שונות מבצע עבירה בזמן נהיגה. עבירה לפי סעיף 332(2). לעומת זאת, מטפל בנהג שאינו 'תמים'. היא מתמקדת בנהג שיודע על הפסול בהתנהגותו, ולמרות כן לוקח סיכון ביודעין לפגיעה באנשים חפים מפשע, אשר צפויים להנזק כתוצאה מנהיגתו הפרועה. מעשיו של המערער עונים להגדרה זו. הוא ניהל מרדף במהירות גבוהה למרות כריזות המשטרה הקוראות לו לעצור ... אך בנס לא נגרמה תאונה. התנהגותו לא נבעה כתוצאה מחוסר מיומנות או חסר זהירות" (ע"פ 217/04 חאפז אל קורעאן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). המערער דנן, כשהוא תחת השפעת סמים ובשעה שהוא פסול לנהיגה – נהג את מכוניתו בצורה נפשעת ונמהרת ברחובות הערים גבעתיים ותל אביב, תוך הימלטות במהירות גבוהה מנידות משטרה הדולקות אחריו. בדרכו חצה שמונה צמתים באור אדום, ניסה פעמיים לפגוע בשוטרים שניסו לעוצרו, עלה על מדרכות וסיכן בעליל את חייהם ושלומם של עוברי הדרכים. בנסיבות אלה בהן בוצעו על ידו העבירות נמצאים מעשיו של המערער במרומי רף החומרה של עבירות מסוג זה, הבאות לצערנו בפני בית משפט זה חדשות לבקרים. דמם של תושבי הדרום אינו סמוק מדמם של תושבי המרכז והצפון. ההגנה הנדרשת על חייהם של תושבי המרכז והצפון מפגיעתם הנפשעת של מסכני חייהם ושלומם, אינה פחותה מההגנה הנדרשת על עוברי הדרכים שבדרום. ביסוד מדיניות הענישה המחמירה שקבע בית משפט זה לעניין עבירה זו שבסעיף 332(2) לחוק העונשין, ניצבת ההרתעה החדה והברורה הנדרשת כלפי כל מי שיעלה בדעתו את האפשרות לסכן חיי אדם בדרך נפשעת זו של נהיגה פרועה ומסכנת חיים. חומרה יתירה נודעת למעשיו של המערער שנעשו בשעת לילה מאוחרת בכבישים עירוניים במרכזי ערים, ושעה שהוא נמצא תחת השפעת סמים. חומרה נוספת נודעת לעובדה שנהיגתו הפרועה נמשכה לאורך מסלול ארוך וממושך, שעה שניידות משטרה דולקות אחריו וכורזות לו לעצור. ועל הכל – המערער ניסה שוב ושוב לפגוע במכוניתו בשוטרים שניגשו לכיוונו בניסיון לעוצרו. ההחמרה העונשית הנדרשת בנסיבות אלה אינה מחמת "מכת המדינה" באזור זה או אחר, אלא מפני מכתו הרעה והקשה של המערער לבני הציבור באשר הם. שיקול זה של החמרה בענישה דוחה מפניו בעניין דנן את הנסיבות האישיות של המערער שהועלו בפנינו על ידי הסניגור. נוסיף ונציין, כי נסיבות אלה נשקלו בגזר הדין קמא שאף נקט עם המערער במידת החסד בהורותו על חפיפת עונש המאסר לעונש מאסר נוסף שהמערער ריצה אותה שעה בשל הרשעה בעבירה קודמת. אין מקום או הצדקה להקלה נוספת בעונשו. לאור כל זאת, החלטנו לדחות את הערעור. ניתן היום, י"ד באדר א' התשס"ח (20.2.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07087260_A01.doc /עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il