מאיר ארד נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 8722/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8722/14 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: מאיר ארד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 13.11.2014 בת"פ 33728-12-13 שניתן על ידי כב' השופטת א' נחליאלי חיאט בשם המערער: עו"ד שרית עוז בשם המשיבה: עו"ד עילית מידן בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 33728-12-13 מדינת ישראל נ' ארד ואח' (כבוד השופטת א' נחליאלי חיאט), לפיו הורשע המערער, על פי הודאתו, בעבירות תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בצירוף סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. בית המשפט קמא גזר את דינו למאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים; הפעיל מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים שהושת על המערער בת"פ 48510-11-11 בחופף לעונש המאסר שהושת עליו בתיק זה; וכן גזר מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך שנתיים, כאשר התנאי הוא כי לא יבצע עבירות זהות לעבירות בתיק זה. כך נידון המערער לעונש מאסר של שנה ומכאן ערעורו. רקע 1. המתלונן, בן 88 שנה, הוא אביו של המערער. במועד כתב האישום היתה אמו, גרושתו של המתלונן, מאושפזת בבית חולים במצב קשה כשהיא מונשמת, ולנוכח מצבה הרפואי העסיקה המשפחה מטפלת. המערער ואחותו, נאשמת נוספת בהליך בפני בית המשפט המחוזי, חשדו שהמתלונן משך "סכום כסף גדול" והעביר אותו למטפלת, ואף חששו שיעביר על שם המטפלת זכויות בדירה בבעלותה של אמם, בה התגורר המתלונן יחד עמה במשך 7 השנים שלפני קרות האירוע. וזה סיפור המעשה: יום אחד בשעות אחר הצהריים הגיעו המערער ואחותו לבית החולים שבו שהה אותה עת המתלונן, וביקשו לברר עמו לאן נעלם הכסף. המתלונן התלווה אליהם והם יצאו מבית החולים ברכב בו נהג המערער. הלה נסע לכיוון מצפה הראל שם ירד לעבר דרך צדדית וחשוכה בתוך יער הנמצא במקום. במהלך הנסיעה צעקו המערער ואחותו על המתלונן, ביקשו לדעת היכן בזבז את כספו, וביקשו להעביר את רישום הדירה על שמם. משהגיעו ליער, המערער עצר את הרכב ויצא ממנו יחד עם אחותו. המערער ניגש לדלת הסמוכה למקום מושבו של המתלונן, פתח את הדלת ומשך אותו מחוץ לרכב. לאחר מכן הכה את המתלונן בשתי מכות בכתפו, וכתוצאה מכך נפל המתלונן לקרקע. בהמשך דרך עליו, לקח לו את הטלפון הנייד שלו ואיים עליו שישאיר אותו לבד בחורשה. האחות לא מנעה מהמערער לבצע את מעשיו. זמן קצר לאחר מכן, עזבו השניים את המקום תוך שהם משאירים את המתלונן לבדו, בחושך ובמזג אוויר קר וגשום. לאחר מספר דקות ולבקשת האחות, חזרו המערער ואחותו בכדי לחפש את המתלונן, אולם הוא הסתתר מהם בתעלה סמוכה. לבסוף המתלונן החל לחזור לבדו לעבר כביש 44 עד שנצפה על-ידי עוברי אורח כשהוא מלוכלך מבוץ וצמחיה ושרוט בפניו. כאמור המערער טוען בערעור כי מתחם הענישה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי – החל מ-8 חודשי מאסר ועד 3 שנות מאסר – איננו סביר. עוד נטען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, ביניהן מצב רפואי ונפשי רעוע המגובה בתסקיר שירות המבחן. כך גם לגבי הבעת חרטה והודאתו. לבסוף הפנה לעונש המאסר הקל יותר שנגזר על אחותו, תקופה של 4 חודשי מאסר שרוצו בעבודות שירות. מנגד, המדינה סבורה כי העונש אינו חמור ויש להורות על דחיית הערעור. דיון והכרעה 2. תיקון 113 לחוק העונשין שם דגש על עקרון ההלימה הקבוע בסעיף 40ב לחוק. על פי עיקרון מנחה זה, העונש חייב לשקף את חומרת העבירה על נסיבותיה, תוך מתן משקל לנסיבות האישיות של העושה. אכן מהתסקיר ומהמידע הרפואי שהובא בפנינו עולות הנסיבות האישיות הקשות של המערער, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה נפשית. הוא מטופל במכון לבריאות נפש עקב בעיות של חרדה, דיכאון וליקויים קוגניטיביים. ברם, נראה כי בין נסיבות העושה יש גם כאלה שאף מוסיפות חומרה לעניין העונש, עד כדי המסקנה שהעונש נוטה לקולא. העבירה הנידונה בוצעה תוך זמן קצר של 5 חודשים לאחר הרשעה קודמת בעבירת אלימות, בגינה נידון המערער למאסר על תנאי של שנה, שהינו בתוקף ביחס לעבירה הנידונה. לכך יש להוסיף כי מדובר בבן שהכה את אביו הקשיש, בן ה-88, איים עליו והתעלל בו – והכל ממניע כספי. בניגוד לציווי של "כבד את אביך", המערער העז להרים יד על אביו, זלזל בו ואף השפיל אותו. עוד עולה מהחומר כי הוא היה יוזם המהלך והדומיננטי בו, על כן היה מקום להחמיר עמו יותר מאשר עם אחותו שאף נעדרת הרשעות קודמות. על רקע זה, נראה כי לא היה מנוס מהפעלת המאסר על תנאי של שנה. הארכת התנאי בנסיבות העניין היתה מחטיאה את מטרת הענישה בדמות שיקול ההרתעה האישית. בית המשפט המחוזי הפעיל את התנאי של מאסר למשך שנה, אך בפועל לא הוסיף כל תקופת מאסר מעבר לכך. הרי נקבע שעונש המאסר בפועל למשך 10 חודשים שנגזר על המערער בתיק זה, ירוצה באופן חופף בצורה מלאה. המסקנה המתבקשת היא שבית משפט התחשב במערער ובמצבו האישי. ניתן היה להגיע לתוצאה עונשית חמורה יותר, וספק אם היה מקום להגיע לתוצאה עונשית מקלה יותר לנוכח המאסר על תנאי התלוי ועומד כנגד המערער. אין להעניק למערער תחושה כי הוא חסין מפני ענישה רק בשל מצבו, כאשר עבר שתי עבירות תוך זמן קצר וכשבאחרונה מהן דבקה חומרה רבה, כמתואר לעיל. דין הערעור להידחות. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 7.10.2015, עד לשעה 10:00, בימ"ר ניצן או על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מהחלטה זו. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ‏כ"ו באלול התשע"ה (‏10.9.2015). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14087220_Z05.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il