פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"א 8721/11
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 8721/11
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
המערער:
יוסי אברמוביץ
נ ג ד
המשיב:
מנהל מס ערך מוסף רמלה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 9.10.2011 ב-ע"מ 1153/07 שניתן על ידי השופטת ד' קרת-מאיר
תאריך הישיבה:
כ"ט בכסלו התשע"ד
(2.12.2013)
בשם המערער:
עו"ד תמיר סולומון
בשם המשיב:
עו"ד טליה נעים; עו"ד ציפי קוינט-שילוני
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א. המערער (יליד 1947) הורשע לפי הודאתו בבית משפט השלום ברמלה (השופט ד"ר קובו) ב-16.6.10 בארבעים עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976, לעניין חשבוניות פיקטיביות, שסכומן הכולל 3,480,893 ₪ וסכום המס הרלבנטי הוא 502,944 ₪. הוא נדון לארבעה חודשי מאסר בפועל (מאחורי סורג ובריח), ששה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 20,000 ₪. בית משפט השלום שקל נסיבות לחומרה, שאין צורך להכביר עליהן מלים, ובהן היקף העבירות והמדיניות השיפוטית ביחס לעבירות מס, ולקולה, עברו הנקי של המערער, גילו, שירותו הצבאי ומצבו הבריאותי. פסק דין זה הפך חלוט.
ב. לפנינו הפן האזרחי של הפרשה, קרי, עוד בשעתו הושת על המערער על-ידי המשיב – בהתאם לסמכויותיו בחוק מס ערך מוסף – כפל מס בסך כולל של 1,177,484 ₪ וכן קנס בסך 42,898 ₪. המערער השיג על כך לבית המשפט המחוזי. המדינה ביקשה לדחות את הערעור, על פי הוראות סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, המקנה קבילות במשפט אזרחי כראיה לכאורה למסקנות וממצאים של פסק דין חלוט במשפט פלילי אשר מרשיע נאשם.
ג. בית המשפט המחוזי (השופטת קרת-מאיר) קיבל את בקשת המדינה ודחה את ערעור המערער, תוך שהטעים כי כדי לסתור את פסק הדין הפלילי המהוה ראיה לכאורה, יש להעמיד טעמים מיוחדים; אך לא הוצגו על-ידי המערער כל ראיות שישמיטו את הקרקע מתחת להרשעה, וביתר דיוק, המערער לא פירט כלל מהן הראיות שבידיו לגייס כדי לסתור.
ד. בערעור ובפנינו חזר המערער על טענותיו בבית המשפט קמא, בעוד המשיב תומך בפסק הדין; אך בסופו של דבר, גם בעקבות הערותינו, התמקד המערער בסעיף 100 לחוק מס ערך מוסף, שלפיו רשאי המנהל, מטעמים מיוחדים, לוותר על כפל מס, קנס, הפרשי הצמדה וריבית והוצאות או להפחיתם. המערער מדגיש ביסודו של דבר את מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה, בנוסף לטענות – שאין בידינו להידרש אליהן – כי נגרר למעשיו בלחץ אנשים מארגוני פשיעה, ומבקש כי הקנס יופחת משמעותית, על-פי הסמכות שבסעיף 100. ההדגשה היא במישור האנושי.
ה. בעקבות הצעתנו למגעים בין הצדדים לשם פשרה, שעיקרה התחשבות במצב המערער מזה ושיקולי גביה מעשיים מזה, הוברר לנו כי המדינה היתה נכונה מכבר בנסיבות להעמיד את התשלום על הקרן ועוד 10% בצירוף הצמדה, קרי, כיום כ-700,000 ₪ (מתוכם שולמו כ-200,000 ₪). ואולם, המערער לא היה נכון לכך וביקש כי נכריע על דרך הפשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט – דבר שהמדינה לא הסכימה לו – ונפחית מן הסכום משמעותית כאמור.
ו. בנסיבות מצבו של המערער החלטנו לקבל את הערעור במובן זה שנעמיד את הקנס על הסך לו היתה המדינה נכונה להגיע כאמור, קרי, קרן ועוד 10% בצירוף הפרשי הצמדה.
ז. ככל שהמערער טוען כי אין ידו משגת לכך, דבר הטעון בדיקה כמובן, מקום הבדיקה הוא בהליכי הוצאה לפועל, הבנויים מטבעם לחקירת יכולת וכדומה, וגם להסדרי פריסה לפי הצורך.
ח. אנו מעמידים איפוא את התשלום על הסך האמור, ובכך נעתרים אנו לערעור.
ט. אין צו להוצאות בערכאה זו. אנו מאחלים למערער בריאות.
ניתן היום, ל' בכסלו התשע"ד (3.12.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11087210_T07.doc הג
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il