דנייו וורקי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8720/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8720/14 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז המערער: דנייו וורקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 20.11.2014 בת"פ 34605-12-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ט' חיימוביץ תאריך הישיבה: י"ח באייר תשע"ה (7.5.15) בשם המערער: עו"ד נורית שני; עו"ד ליאורה גלאובך בשם המשיבה: עו"ד אופיר טישלר בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 20.11.2014 בת"פ 34605-12-12 (כב' השופטת ט' חיימוביץ) במסגרתו הושתו על המערער 14 חודשי מאסר (בניכוי ימי מעצרו), מאסר מותנה ופיצוי המתלונן בסך 5,000 ש"ח. זאת לאחר שהורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון (שלא כלל הסכמה לעניין העונש), בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 333 ו-335 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ותקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(1) לחוק. 2. לפי כתב האישום המתוקן, בעת שהגיע המערער לדירה בה הוא מתגורר עם אשתו (להלן: המתלוננת) ושבעת ילדיהם הקטינים, נקש בדלת וביקש מהמתלוננת לפתוח אותה. המתלוננת התמהמהה בפתיחת הדלת והדבר עורר את חשדו של המערער. כעבור כרבע שעה פתחה המתלוננת את דלת הדירה והמערער נכנס לדירה. לאחר שהעביר לבקשת המתלוננת, חלק מילדיהם שנרדמו זה מכבר לחדרים אחרים בדירה, נכנס המערער למטבח והבחין באדם זר המתחבא בין התנור לבין קיר המטבח. מיד כשראה זאת נטל המערער סכין שהייתה מונחת על השיש במטבח ודקר באמצעותה את אותו אדם דקירה אחת מאחור באזור חזה תחתון שמאלי בעוד האחרון מתחבא. בסמוך לאחר מכן הסתובב האדם והמערער זיהה אותו כשכן ד.מ. המתגורר בדירה אחרת באותו בניין (להלן: המתלונן). לאחר מכן נכנסה המתלוננת למטבח. המתלונן הוציא את הסכין מידו של המערער והשליכה מהחלון. המערער החל לקלל את המתלוננת ותקף אותה בכך שסטר לה ודחף אותה. לאחר מכן סייע המערער למתלונן להגיע לדירתו, שם שהו בני משפחתו של המתלונן. המתלונן פנה לחדר מיון בבית החולים הסמוך ושם הוחלט על ביצוע ניתוח דחוף בו נמצא דם בחלל הבטן עם קרע באזור המעי הדק. לאחר הניתוח אושפז המתלונן בבית החולים. 3. המערער הופנה על ידי בית המשפט המחוזי לשירות המבחן והוגשו בעניינו מספר תסקירים, מהם עולה – בין היתר – כי: מדובר באדם שהיה באותה עת בן כ-47; בעל עבר נקי; המערער לקח אחריות למעשיו והביע צער על תגובתו האימפולסיבית והקיצונית כלפי המתלונן; המערער סובל מבעיית הימורים ומבזבז משכורתו על משחקי קלפים, למרות מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו. בית המשפט המחוזי הפנה את המערער לקהילה טיפולית סגורה לטיפול בהתמכרויות בה שהה תשעה חודשים בתנאי פנימייה וחצי שנה נוספת בדירת מעבר. לפי שירות המבחן, בתום הליך השיקום הארוך – במהלכו שמר המערער על כללי הקהילה ועבר הליך משמעותי – פיתח המערער "מודעות להבנת הדפוסים המכשילים, וקיבל כלים להתמודדות תקינה במצבי קונפליקט ומשבר, ללא צורך בהימורים". להערכת השירות עקב כך פחתה מסוכנותו של המערער. השירות המליץ על עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות, משולב בצו מבחן במהלכו ימשיך בתוכנית הטיפול. בית המשפט המחוזי הפנה את המערער לממונה על עבודות שירות לשם קבלת חוות דעתו, מבלי שיהיה בכך משום הבעת עמדה של בית המשפט לגבי העונש ההולם. מחוות דעת הממונה עלה כי המערער נמצא כשיר לריצוי עונש המאסר שיושת עליו בעבודות שירות. 4. בטיעוניו לעונש עתר בא כוח המאשימה להשית על המערער עונש מאסר בפועל וטען למתחם ענישה הולם שנע בין שלוש לחמש שנות מאסר. הוטעם כי יש להשית עונשים חמורים על מנת שניתן יהיה להילחם בתת-תרבות הסכין ולהגן על שלום הציבור. נטען, כי המערער לא קיבל אחריות למעשיו ולא הביע חרטה גם לאחר שעבר הליך שיקומי ארוך. בטיעוניה לעונש עתרה באת כוח המערער לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. נטען כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר בעבודות שירות לבין שנה וחצי מאסר בפועל. צויין כי האירוע התרחש לפני כשנתיים, בהם היה המערער נתון במעצר (כחודש) ולאחר מכן במעצר בית ובקהילה טיפולית. 5. לאחר שבחן את הערכים החברתיים שנפגעו ממעשי המערער, את מידת הפגיעה בערך המוגן של שלמות הגוף והבטחון האישי, את מדיניות הענישה הנוהגת ואת נסיבות האירוע, קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם העונש ההולם נע בין 16 ל-30 חודשי מאסר, והשית על המערער את העונשים שפורטו לעיל. 6. בערעורו טוען המערער – באמצעות באות כוחו, עורכות הדין נורית שני וליאורה גלאובך – כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל לעובדה שמדובר באירוע שנסיבותיו חריגות. הוטעם כי נוכחותו של המתלונן שהתחבא במטבח דירתו של המערער משך זמן לא מבוטל הפתיעה את המערער וגרמה לו למצוקה ואיבוד שליטה. צויין כי הסכין בה עשה המערער שימוש היתה מונחת על השיש במטבח דרך קבע, והמערער לא פעל בשום דרך להשיגה או להביאה. הודגש כי המערער לא כיוון ולא יכול היה לכוון את מקום פגיעת הסכין, בשל האופן בו התחבא המתלונן בין המקרר לקיר, ומכאן שלא ניסה לגרום למתלונן לחבלה חמורה דווקא. עוד נטען כי תקיפת המתלוננת היתה חלק מאותו אירוע. המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו כי מידת הפגיעה בערך המוגן היא ברמה בינונית-גבוהה, בהתחשב בכך: שהתקיפה הייתה חריגה וייחודית; שכלי התקיפה לא "נבחר" על ידי המערער אלא נלקח על ידו באופן אקראי; ושגם מיקומה של הדקירה, הבודדת, היה אקראי לחלוטין. לטענתו מקרה זה אינו נכלל תחת התופעה הקרויה "תת תרבות הסכין". המערער מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי לא ייחס די משקל להתנהגותו בסמוך לאחר האירוע, הודייתו המלאה במיוחס לו ולקיחת האחריות המלאה על מעשיו. המערער טוען עוד כי לא ניתן כל משקל בגזירת הדין לנסיבותיו האישיות ולמחיר האישי והמשפחתי הכבד שמשלמים הוא וילדיו בעקבות האירוע, ולכך שהוא בעל עבר נקי ומי שאינו נוטה לשימוש באלימות ולתגובות אימפולסיביות, כפי שעולה מתסקירי שירות המבחן. המערער טוען עוד כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעת מתחם העונש ההולם בנסיבותיה של העבירה דנן, ובכך שנמנע מלסטות מהמתחם שקבע סטייה משמעותית, בשל ההליך השיקומי המוצלח שעבר המערער. לבסוף מבקש המערער להדגיש את ההליך השיקומי הממושך, האינטנסיבי והמוצלח שאותו עבר (לוֹ ניתן, כך נטען, משקל מועט ביותר על ידי בית המשפט המחוזי), שעלול לרדת לטמיון היה ויהיה עליו לרצות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. המערער עותר להשית עליו את העונש שעליו המליץ שירות המבחן, דהיינו – עונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות לצד צו מבחן. 7. בתשובתה טוענת המשיבה – באמצעות בא כוחה, עורך דין אופיר טישלר – כי יש לדחות את הערעור. לשיטת המשיבה העונשים שהושתו על המערער בבית המשפט המחוזי לא היו חמורים ובשעתו אף נשקלה הגשת ערעור על קולת העונש. נטען, כי הליך השיקום שאותו עבר המערער נלקח בחשבון והדבר בא לכלל ביטוי בהעמדת העונש מתחת לרף התחתון של מתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט. 8. מתסקיר משלים בעניינו של המערער, שתאריכו 4.5.2015, עולה: כי לאחר גזר הדין הוא ממקד את משאביו בעבודה על רקע רצונו לעבוד ולהחזיר חובותיו; כי הפיצוי שהושת עליו שולם; כי אשתו הגישה בקשה לגירושין ולקבלת דמי מזונות; וכי למעט העבירות מושא כתב האישום לא עומדים כנגד המערער תיקי מב"ד נוספים. השירות שב וממליץ על ענישה שיקומית, במסגרתה יומר המאסר בעבודות שירות לצד הטלת צו מבחן למשך שנה. נציגת שירות המבחן, הגב' ברכה וייס, שבה על המלצה זו אף בדיון שנערך לפנינו. 9. הגם שלטעמי לא נפלה שגגה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד, לא בלי לבטים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, להעמיד את עונשו של המערער על שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל ולהותיר את המאסר המותנה על כנו וכך אציע לחבריי לעשות. אכן, לא ניתן להקל ראש בעבירות החמורות שבביצוען הודה המערער. בנס לא נגרם נזק חמור יותר למתלונן ויתכן שאלמלא העובדה שהמתלונן הוציא את הסכין מידו של המערער והשליכה מהחלון, לא הייתה תקיפתה של המתלוננת מתמצית בסטירה ובדחיפה. ואולם, לא ניתן להתעלם מההליך השיקומי הממושך והמוצלח ביותר שאותו עבר המערער. יצויין, כי לא לעתים קרובות אנו עדים לתהליך שיקומי כה משמעותי. בנוסף, לא ניתן להתעלם מעברו הנקי של המערער, מהעובדה שהוא הודה במיוחס לו בסמוך לאחר האירוע, מכך שהוא לקח אחריות מלאה על מעשיו ומכך שהוא עושה כיום מאמצים לבנות לעצמו חיים חדשים, לאחר שהתא המשפחתי שלו התפרק. לטעמי, הפחתה בת שישה חודשים בעונש המאסר שהושת על המערער והעמדתו על שמונה חודשי מאסר בפועל, יש בה איזון הולם של השיקולים המתנגשים – מחד, חומרתן של העבירות שבביצוען הודה המערער; ומאידך, מכלול השיקולים לקולא אותם מניתי לעיל. 10. המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל בתאריך 26.5.2015 עד השעה 09:00 בימ"ר דקל, או כפי שייקבע על ידי שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות ועותק מגזר דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד ומפסק דין זה. על המבקש לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377, 08-987336. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני שותף ללבטיו של חברי, השופט י' דנציגר; ושותף גם להכרעתו. הלבטים הם מחמת הסכין אשר שימשה, שוב, לשם תקיפה, וגרמה לחבלה חמורה, בנסיבות מחמירות. מגמתנו לשרש את תופעת הסכינאות מחייבת ענישה הולמת. גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי איננו חמור יתר על המידה. אף על-פי כן, כאמור, ראוי להחריג את העניין דנן מעניינים אחרים המובאים שוב ושוב לפתחנו במסגרת תת-תרבות הסכין. למתלוננת ולבעלה, המערער, שמונה ילדים. באותו יום מר ונמהר שילחה המתלוננת את המערער בשעת ערב לבית אמהּ, בּבַקְשהּ ממנו להדליק שם נר חנוכה. בשובו לביתו, סמוך לשעה 22:30, התמהמהה המתלוננת בפתיחת הדלת, גם לאחר שהמערער נקש בה. רק כעבור כרבע שעה פתחה את הדלת. לא בכדי עורר הדבר את חשדו של המערער. גם לאחר שהורשה להיכנס לביתו, נהגה המתלוננת באופן מוזר, וביקשה מן המערער להעביר חלק מהילדים, שנרדמו זה מכבר, לחדרים אחרים בדירה. לאחר שעשה כן, נכנס המערער למטבח ושם הבחין באדם המתחבא בין התנור לבין הקיר. דומני כי ניתן להבין מצוקה שחש בה, על אתר, ולשער כי חמתו בערה בו. המערער לקח סכין שהיתה מונחת בסמוך, על השיש במטבח, ודקר את האיש, כשהוא עודנו מתחבא שם. סמוך לאחר מכן הסתובב אותו אדם, והמערער זיהה אותו כשכנו. אכן, אין להצדיק בשום פנים ואופן את מעשהו של המערער, אך ניתן להבין לנפשו הנהלאה, ולנהוג בו במידה של רחמים. על זאת נוספת עובדת פרידתו המעיקה של המערער מאשתו המתלוננת. היא ושמונת ילדיהם מתגוררים באשקלון, והוא, בגפּוֹ – בכרמיאל. המערער לקח אחריות על מעשיו, מבין את חומרתם. לזכותו – 15 חודשי טיפול בקהילה טיפולית "הדרך" ושיקומו מהתמכרות להימורים. גורמי הטיפול מציינים תהליך חיובי שעבר המערער, בנחישות ובהתמדה. המערער הוכיח כי ביכולתו להתנהל באופן עצמאי גם מחוץ למסגרת הטיפולית. הוא ממשיך לקחת חלק בקבוצת תמיכה. על רקע האמור – נסיבות הדקירה – חמת זעם רגעית, חד-פעמית, בעקבות חשדוֹ של המערער באשתו ובשכן; ותהליך שיקומי ראוי להערכה, אכן מוצדק לחרוג בעניין דנן לקולא. אמנם מבלעדי עונש מאסר – אי אפשר, מחמת חומרת הסכינאות ותוצאותיה; אך להפחית מתקופת המאסר ולהעמידהּ על 8 חודשים – ראוי. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט י' דנציגר, ולהערותיו של חברי, השופט נ' סולברג. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ‏כ"א באייר התשע"ה (‏10.5.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14087200_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il