מחמוד שלבי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 872/98 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער: מחמוד שלבי נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.1.98 בת"פ 133/95 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא א' אסא והשופטים א' משאלי וס' ג'ראח תאריך הישיבה: כ"א בתמוז תשס"ב (1.7.02) בשם המערער: עו"ד ל' צמל בשם המשיבה: עו"ד ד' זכריה פ ס ק - ד י ן המערער הורשע בעבירת רצח ונידון למאסר עולם. בערעורו השיג המערער על צדקת הרשעתו בעבירה האמורה. בתגובתו לערעור הודיע בא-כוח המשיבה, כי לאחר עיון בהכרעת הדין ובראיות הגיעה המשיבה לכלל מסקנה כי ההליך לפני בית המשפט קמא לקה בפגמים וכי נימוקי ההכרעה חסרים את התשתית העובדתית הנדרשת. על רקע זה, ובהיותה מודעת לכך שקיים קושי להגן על נימוקי הכרעתו של בית המשפט המחוזי, ביקשה המשיבה להורות על ביטול הכרעת הדין ועל החזרת ההליך לבית המשפט המחוזי, לשמיעה מחדש לפני הרכב אחר. באת-כוח המערער, שנתבקשה להגיב על בקשת המשיבה, הודיעה, כי הצעת המשיבה ביחס לאופן ההכרעה בערעור אינה מקובלת על שולחה. בישיבת יום 1.7.02, בעקבות שמיעת עמדות הצדדים והערות השופטים, הודיעו באי-כוח הצדדים על כוונתם לשאת ולתת ביניהם בדבר האפשרות לסיים את ההליך בהסדר שייתר את הצורך בשמיעת הערעור. לבקשתם המשותפת דחינו, אפוא, את שמיעת הערעור וביקשנו מהם להודיענו על תוצאות המשא-ומתן ביניהם. בהודעתם המשותפת, שהוגשה לבית המשפט ביום 4.8.02, הודיעו פרקליטי הצדדים כי אכן הגיעו לכלל הסדר טיעון, שלפיו הרשעת המערער תומר לעבירת סיוע להריגה, לפי סעיפים 298 ו31- לחוק העונשין, וייגזר עליו עונש של עשר שנות מאסר, מהן שמונה שנים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי, אשר יופעל נגד המערער אם תוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירה נגד ביטחון המדינה. בהודעת הפרקליטים פורטו הנימוקים המרכזיים שלאורם ביקשונו לאמץ את הסדר הטיעון. ואלה הנימוקים: (א) היעדר יכולת להגן על הכרעת הדין לאור הכשלים הבסיסיים שנפלו בה. (ב) היעדר יכולת להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך כתיבת הכרעת דין חדשה ומנומקת, וזאת בשים לב לעובדה שכל חברי ההרכב שדן במשפטו של המערער כבר פרשו מכס השיפוט. (ג) הקושי הכרוך בהחזרת התיק לבית המשפט המחוזי לשמיעה מחדש לפני הרכב אחר, וזאת לאור העובדה שמאז ביצוע העבירה חלפו כעשר שנים. (ד) טענות ההגנה אודות נסיבות גביית הודייתו של המערער בשלב החקירה, שבעיקרן אינן שנויות במחלוקת. (ה) קיומן של ראיות עצמאיות לכך שהמערער היה מעורב בביצוע המעשה הפלילי שבעטיו הואשם, וכי את הרשעתו בסיוע להריגה ניתן לבסס, למצער, על עדות שותפו לעבירה. לאחר שעיינו בהכרעת-דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעתם המשותפת של פרקליטי הצדדים הננו מחליטים לכבד את הסדר הטיעון שהציגו לפנינו. לבקשתם המשותפת הננו מקבלים את הערעור, מבטלים את הכרעת-דינו ואת גזר-דינו של בית המשפט המחוזי ומרשיעים את המערער בעבירה של סיוע להריגה, לפי סעיפים 298 ו31- לחוק העונשין. בשל עבירה זו הננו גוזרים על המערער עשר שנות מאסר, שמונה מתוכן מאסר בפועל, ומניין התקופה מיום מעצרו של המערער, ויתרת התקופה מאסר על-תנאי. התנאי הוא שבתוך שלוש שנים מיום שחרורו מן המאסר לא יעבור המערער עבירת אלימות שהיא פשע או עבירה שיש עמה כוונה לפגוע בביטחון המדינה. ניתן היום, ה' באלול תשס"ב (13.8.02). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 98008720.F09 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il /עכ.