עע"מ 8709-19
טרם נותח
איתי פולק נ. שר הבריאות
סוג הליך
ערעור עתירה מינהלית (עע"מ)
פסק הדין המלא
-
4
1
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים
עע"ם 8709/19
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
המערער:
איתי פולק
נ ג ד
המשיבים:
1. שר הבריאות
2. השר לביטחון פנים
3. משטרת ישראל
4. מנכ"ל משרד הבריאות
5. מנכ"ל היחידה לקנאביס רפואי (היק"ר)
ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' השופט א' אברבנאל) בעת"ם 58781-06-19 מיום 16.9.2019
תאריך הישיבה:
י"ח בסיון התש"ף
(10.6.2020)
בשם המערער:
עו"ד רועי רון
בשם המשיבים:
עו"ד פנחס גורט
פסק-דין
השופט ע' פוגלמן:
המשיב 4 החליט לדחות בקשה למתן רישיון לעותר לעבודה בתחום הקנאביס הרפואי, זאת בשל המלצה שלילית שהועברה ממשטרת ישראל. בית המשפט לעניינים מינהליים דחה עתירה שהוגשה נגד החלטה זו. על כך נסב הערעור שלפנינו.
גידול קנאביס, עיבודו, מכירתו, החזקתו והשימוש בו, וכן כל עיסוק אחר בו אסורים לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: הפקודה), והם עולים כדי עבירה פלילית, זולת אם מנכ"ל משרד הבריאות או מי שהוסמך על ידו (להלן: המנהל), התיר זאת ברישיון על פי סעיפים 6 או 7 לפקודה. רישיון לעיסוק בתחום הקנאביס יינתן לפי שיקול דעתו של המנהל, ויותנה בתנאי אבטחה ומיגון לשם שמירה על שלום הציבור וביטחונו, כאמור בסעיף 25ב(א) לפקודה. לפי תקנה 6(א) לתקנות הסמים המסוכנים, התש"ם-1979, למנהל מוקנה שיקול דעת ליתן רישיון עם או בלי הגבלות או תנאים, או לסרב לתיתו. סעיף 25ג לפקודה, מתנה את מתן הרישיון בהמלצת משטרת ישראל לעניין אי מניעה לתת רישיון למבקש. הסעיף מורה כלהלן:
מתן המלצה לרישיון לעיסוק בקנבוס
25ג(א) המנהל יפנה למשטרת ישראל לעניין המלצתה לרישיון לעיסוק בקנבוס; לא יינתן רישיון לעיסוק בקנבוס אלא לאחר שהקצין המוסמך מסר למנהל המלצה כאמור בסעיף קטן (ב) או הודיע למנהל, בתוך 30 ימים מיום הפנייה אליו, כי נסיבות העניין אינן מצריכות את המלצתו.
25ג(ב) המלצת הקצין המוסמך כאמור בסעיף קטן (א) תהיה לעניין אי-מניעה לתת רישיון למבקש מטעמים של שלום הציבור וביטחונו, לרבות בשל עברו הפלילי או בשל טעמים הנוגעים למהימנותו, ואם מבקש הרישיון הוא תאגיד – גם לאחר בחינת בעלי העניין בתאגיד; הקצין המוסמך ייתן את המלצתו לגבי כל מי שמחויב ברישיון על פי פקודה זו.
בעניינו של המערער סורבו בקשות למתן היתר כאמור, בעקבות המלצה שלילית של משטרת ישראל, ועל כך נסבה העתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים. לבית המשפט הוגשה התשתית שבבסיס ההחלטה, הן תיקי חקירה גלויים שנחשפו גם לפני המערער, הן חומר חסוי בו עיין בית המשפט במעמד צד אחד.
בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופט א' אברבנאל) קבע כי מהמכלול שהוצג לו עולה כי בידי המשיבים ראיות מנהליות בעלות משקל של ממש, ולפיהן בעשור האחרון עוסק המערער בפעילות בלתי חוקית, מתמשכת ומשמעותית בתחום הקנאביס. מדובר בתשתית ראייתית שבה משולבות ראיות גלויות בידיעות מודיעיניות שלא נחשפו לעיני העותר. הידיעות המודיעיניות נמסרו מפיהם של מקורות מגוונים. ראיות מנהליות אלו מצדיקות, כך נקבע, את דחיית בקשתו של העותר לקבלת היתר לעבודה בתחום הקנאביס. "על פי ראיות אלה העותר מתמיד לפעול באופן בלתי חוקי בתחום הקנביס. עניינו המוגבר בקנביס ונטייתו לעבור על החוק בשל כך, דבר הפוגע כשלעצמו באמינותו, מצדיקים לדחות את בקשתו" (סעיף 10 לפסק הדין בהליך קמא). עוד קבע בית משפט קמא, כי אין מניעה לשימוש בראיות שנאספו בחקירה משטרתית כראיות מנהליות, כך גם בעניינן של ראיות מנהליות שבגינן לא נפתח תיק חקירה, וכי הרשות רשאית לבחון מגוון רחב של ראיות, ובהן מידע מודיעיני, חומר חקירה בתיקים פתוחים וסגורים וכל מידע רלוונטי נוסף. נקבע כי בעניינו של העותר הראיות המנהליות נבחנו ונמצאו אמינות, וחשיפתן עלולה לפגוע באינטרס ציבורי חשוב ומשכך אין לחשוף את תוכנן בפני העותר מעבר לפרטים שנמסרו לו. בית משפט קמא הוסיף וציין כי החלטת המשיבים התקבלה על יסוד שיקולים ענייניים ובהליך ראוי, והיא מצויה במתחם הסבירות. לפיכך, וכפי שצוין לעיל, דחה בית משפט קמא את העתירה, ולהכרעתו זו מכוון הערעור שלפנינו.
קודם לדיון, ביקשו המשיבים להגיש לנו ראיות חדשות בערעור. לדבריהם, לאחרונה – בחודשים אפריל ומאי 2020 – נוספו ראיות חדשות ומשמעותיות המחזקות את מסקנת בית משפט קמא. חלקן מידע מודיעיני וחלקן האחר תיקי חקירה פעילים שהעותר נחקר בגינם בעת האחרונה בחשד למעורבות בביצוע עבירות מתחום הסמים המסוכנים. נוכח התנגדותו של המערער, ובשים לב לכך שניתן היה להכריע בערעור גם בלא קבלתן, לא ראינו לקבל ראיות חדשות בערעור, וטיעוני הצדדים נשמעו על יסוד התשתית שהונחה לפני בית המשפט לעניינים מינהליים.
בא כוח המערער טען כי התשתית הראייתית לקבלת ההחלטה אינה עדכנית; כי אין חשש שפעילותו תסכן את שלום הציבור; וכי הוא מופלה לרעה לעומת אנשי ציבור אחרים שהיו מעורבים בביצוע עבירות ולא נמנעה מהם פעילות בתחום הקנאביס הרפואי. עוד נטען, כי מדובר בפגיעה לא מידתית בחופש העיסוק; כי אין מקום להגבלה של חופש העיסוק של המערער לצמיתות; וכי אין לפגוע בזכויות יסוד של המערער, על יסוד עיון בחומר חסוי שלמערער לא הייתה יכולת להתעמת איתו. בעניין אחרון זה, ביקש מאתנו המערער לסטות מתקדימיו של בית משפט זה ולחדש הלכה. המשיבים מצידם ביקשו להשאיר את פסק הדין על כנו, על יסוד טעמיו.
שקלנו את טיעוני הצדדים, ועיינו בחומר שהועמד לעיונו של בית המשפט לעניינים מינהליים, הן זה הגלוי, הן זה החסוי (שבו עיינו במעמד צד אחד). מצאנו כי אין מקום לדחות את ממצאי בית המשפט; כי הממצאים תואמים את המסקנה המשפטית; וכי אין לגלות במסקנה זו טעות שבחוק.
אנו דוחים אפוא את הערעור בגדר סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
בצד האמור, מבקשים אנו להוסיף כי לא ראינו להיעתר לבקשתו של המערער ולסטות מהלכות קודמות של בית משפט זה. התפיסה שלפיה רשות מינהלית רשאית לבחון מגוון רחב של ראיות, ובהן מידע מודיעיני, חומרי חקירה בתיקים פתוחים וסגורים וכל מידע רלוונטי נוסף, לרבות מידע חסוי, היא יסוד מוסד בפסיקתנו (וראו למשל: עע"ם 7710/18 השר לביטחון פנים נ' ג'אבר (19.11.2019)). גם כאשר מדובר בפגיעה בזכויות הפרט אין מנוס, לעיתים, מקבלת החלטה מינהלית על בסיס ראיות מינהליות חסויות, ולא מצאנו טעם טוב שיצדיק שינויה של הלכה זו.
עוד נעיר כי לא מצאנו שהפגיעה בחופש העיסוק של המערער אינה מידתית, בהינתן הטעמים העומדים בבסיס הסירוב לבקשתו. אין צריך לומר כי העמדה התייחסה לבקשה קונקרטית בנקודת זמן נתונה, והיא נתונה לשינוי כפועל יוצא של שינוי נסיבות, לרבות חלוף תקופה מתאימה במהלכה לא תמצא מעורבות של המערער בפעילות אסורה. המערער עצמו הצביע על כך שהייתה נכונות עקרונית מצד המשיבים כי יגיש בקשה חדשה בינואר 2021. דא עקא שזו הייתה מותנית בכך שלא יתווספו נתונים בהתייחס לחשדות המיוחסים למערער, ונוכח החקירה החדשה שנזכרת בבקשה לראיות נוספות, לא הושגה הסכמה בין הצדדים בנושא זה. מכל מקום, ברור מן האמור כי אין מדובר בפסילה לצמיתות, כפי הנטען על ידו.
כאמור, בהעדר עילה להתערבותנו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, אנו דוחים את הערעור.
המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.
ניתן היום, י"ט בסיון התש"ף (11.6.2020).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
_________________________
19087090_M05.docx סס
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il
1