המוסד לביטוח לאומי נ. אינה חודיס

12 1 בבית המשפט העליון רע"א 8707/23 לפני: כבוד השופט י' עמית המבקש: המוסד לביטוח לאומי נ ג ד המשיבות: 1. אינה חודיס 2. איי די איי חברה לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בת"א 44394-09-22 מיום 21.6.2023 שניתנה על ידי כב' השופטת מ' בן-ארי בשם המבקש: עו"ד אבישי יונגר בשם המשיבות: עו"ד טל שליט פסק-דין בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת מ' בן-ארי) מיום 21.6.2023 בת"א 44394-09-22, במסגרתה נקבע כי על המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) חל השתק פלוגתא, כך שחוות דעת המומחים שהוגשו במסגרת בקשה להביא ראיות לסתור במסגרת תביעת הניזוקה, ישמשו גם בתביעת המל"ל. רקע והליכים קודמים 1. ביום 20.9.2015 אירעה תאונת דרכים שהייתה גם תאונת עבודה (להלן: התאונה). ביום 28.6.2018 קבעו הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (נכות עבודה) את נכותה הצמיתה של הניזוקה לפי סעיפי הלקויות המנויים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת והתקנות בהתאמה): 20% נכות לפי סעיף ליקוי 37(7)(ב) לתוספת בגין הגבלה בינונית בעמוד שדרה מותני; 10% נכות לפי סעיף ליקוי 32(3)(א) לתוספת בגין פגיעה בעצב הסכיאטי; 20% נכות לפי סעיף ליקוי 34(ב)(3) לתוספת בגין נכות נפשית. בסך הכל, נקבעה לניזוקה נכות רפואית משוקללת של 42.4%, ולאחר הפעלת תקנה 15 – 64% נכות צמיתה. 2. בחודש אוגוסט 2018 הגישה הניזוקה תביעה בבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"א 34296-08-18; להלן: תביעת הניזוקה) נגד המזיקה וחברת הביטוח שלה (להלן: המשיבות) בגין נזקיה שנגרמו בתאונה. במסגרת ניהול ההליך, המשיבות הגישו בקשה להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בבקשה נטען, בין היתר, כי ועדות המל"ל לא התייחסו לעברה הרפואי של הניזוקה ולקשר הסיבתי בין נזקיה לבין התאונה. בהחלטת בית המשפט מיום 13.1.2020 הבקשה התקבלה על אף התנגדותה הנמרצת של הניזוקה (כפי שעולה, בין היתר, מעשרות שאלות ההבהרה שנשלחו על ידה למומחים), ומונו מומחים מטעם בית המשפט אשר קבעו כדלהלן: (-) המומחה האורתופדי קבע לניזוקה 20% נכות בגין הגבלה בעמוד שדרה צווארי, מתוכם רק 7% כתוצאה מהתאונה. עוד נקבע כי הנכות בעמוד שדרה מותני לא קשורה לתאונה. (-) המומחה הנוירולוגי קבע 5% נכות בגין החמרה של כאבי ראש שמהם הניזוקה סבלה עוד לפני התאונה. גם מומחה זה קבע כי הנכות בעמוד שדרה מותני לא נגרמה עקב התאונה. (-) המומחה הפסיכיאטרי קבע לניזוקה נכות זמנית בשיעור של 30% בגין נכות נפשית שנגרמה לניזוקה ועקב הפגיעה הגופנית כתוצאה מהתאונה. ביום 29.11.2020 הגישה הניזוקה בקשה להעברת התיק לדיון בבית משפט שלום "לאור קביעותיהם המוכחשות של שני המומחים הרפואיים בתחומים האורתופדי והנוירולוגי, לאור תגמולי המל"ל ששולמו לתובעת ומשיקולי אגרה". בהחלטה מיום 12.1.2021 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, והתיק הועבר לבית משפט השלום בטבריה (ת"א 25222-08-18). המשיבות הגישו בקשה משלימה להבאת ראיות לסתור בפני בית משפט השלום, וביום 7.3.2021 מינה בית המשפט מומחה רפואי נוסף בתחום הנפשי. ביום 4.7.2021, ובשל מסקנות המומחה בתחום הנפשי כי יש מקום לבצע בדיקה נוספת לניזוקה כעבור שנה, הצדדים הסכימו להמלצת בית המשפט והתביעה נמחקה תוך שהתאפשר לניזוקה להגיש תביעה חדשה שתידון מהשלב שבו הופסקה התביעה דנן, ונקבע כי חוות דעת המומחים תחייבנה גם בתביעה החדשה, ככל שתוגש. בחלוף כשנה, ביום 17.8.2022 נחתם הסכם פשרה בין הצדדים במסגרתו נקבע כי חברת הביטוח תשלם לניזוקה סכום נטו של 177,195 ש"ח (25% מגובה הנזק שהוסכם בין הצדדים), והניזוקה פוצתה בסכום כולל של 200,000 ש"ח (להלן: הסכם הפשרה). בכך הסתיימה תביעת הניזוקה. 3. בחודש ספטמבר 2022 הגיש המל"ל תביעת שיבוב נגד המשיבות לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בגין התגמולים ששילם וישלם לניזוקה, בסך כולל של 6,646,706 ש"ח (להלן: תביעת המל"ל). במסגרת ההליך, המל"ל הגיש בקשה להורות על הוצאת חוות דעת המומחים שניתנו במסגרת תביעת הניזוקה מתיק בית המשפט, ולאפשר למשיבות להגיש בקשה חדשה להביא ראיות לסתור, ככל שיהיו מעוניינות בכך. 4. ביום 21.6.2023 דחה בית משפט קמא את בקשת המל"ל וקבע כי מתקיים בעניינו השתק פלוגתא באשר להבאת הראיות לסתור ובאשר לקביעות מומחי בית המשפט בתביעת הניזוקה. נקבע כי מתקיימים התנאים להשתק פלוגתא: השאלה אם להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל נידונה בהליך אחר; נשמעו לגביה טענות; היא הוכרעה באופן פוזיטיבי; וההכרעה הייתה חיונית להמשך ההליך. בית המשפט התייחס לקושי הנובע מכך שבתביעת המל"ל הצדדים להליך אינם זהים לאלו שהיו בתביעת הניזוקה, אך קבע כי כלל השתק הפלוגתא הורחב גם על מי שמקיימים "קרבה משפטית" לצדדים בהליך הקודם, והוכר זה מכבר כי המל"ל נכנס בנעלי הניזוקה בתביעות שיבוב. בית משפט קמא עמד על כך שניתן היה להגיע לתוצאה זהה גם מכוח תקנה 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), המטילה על הצדדים חובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, תוך שנקבע כי מצופה היה שהמל"ל יספק לפחות הסבר מינימלי לפגם שנפל, לשיטתו, בעצם ההחלטה להתיר הבאת ראיות לסתור. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. טענות הצדדים 5. בבקשת רשות הערעור נטען כי יש להידרש לערעור על החלטת הביניים כבר בשלב זה, שאם לא כן, ההליך עשוי להתנהל לשווא על בסיס קביעות עובדתיות ורפואיות שאינן רלוונטיות. לגופו של עניין, נטען בין היתר, כי החלת השתק פלוגתא בענייננו סותרת פסיקה שקבעה כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יחילו השתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי, וכי בכל מקרה הכלל הוא שאין השתק פלוגתא בתביעות שיבוב של המל"ל. עוד נטען כי שניים מתוך ארבעת התנאים של כלל השתק פלוגתא לא מתקיימים בענייננו – ראשית, לא קיימת "קרבה משפטית" בין המל"ל ובין הניזוקה מכיוון שעניינו של המל"ל לא יוצג כהלכה במסגרת תביעת הניזוקה, אשר נסגרה בפשרה המגלמת את חלוקת הסיכויים והסיכונים רק בין מי שהיו צד לה; ושנית, לא נקבע ממצא פוזיטיבי לגבי הפלוגתא שעה שההליך נגמר בהסכם פשרה מחוץ לכתלי בית המשפט. כמו כן, המל"ל הבהיר כי יש בפיו טענות שלא נטענו על ידי הניזוקה בתביעתה, ובהן: כי בניגוד לנטען, עברה הרפואי של הניזוקה היה בפני ועדות המל"ל בעת קביעת הנכויות, ויש לבחון את ענייננו לאורה של קביעת בית משפט זה ברע"א 668/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (13.5.2020); וכי קיים הבדל בין שלב ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, ובין שלב קביעת הנכות שבו נבחן הקשר הסיבתי, וניתן משקל למצב רפואי קודם רק אם הוא היה מקנה נכות כשלעצמו. לבסוף, נטען כי בית משפט קמא שגה כשקבע כי נמצאו סתירות בין קביעות הוועדות השונות בנוגע לנכות הנוירולוגית של הניזוקה, המצדיקות הבאת ראיות לסתור. 6. המשיבות טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל האבסורד שבבקשת המל"ל לדון ולהכריע מחדש בסוגיה שכבר הוכרעה לגופה. נטען, בין היתר, כי טענות המל"ל בנוגע להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי מהוות הרחבת חזית אסורה וממילא נטענו בעלמא; כי הניזוקה "נלחמה בחירוף נפש" נגד הבקשה להבאת ראיות לסתור, כך שקשה לטעון שאינטרס המל"ל לא יוצג כהלכה בתביעתה; כי עצם העובדה שלמל"ל יש נימוקים שונים מאלו של הניזוקה לדחיית הבקשה להבאת ראיות לסתור איננה שוללת את קיומו של השתק פלוגתא; כי כפי שהוכח בתביעת הניזוקה, המל"ל היה ער רק לחלק מעברה הרפואי של הניזוקה, ואף אין לקבל את טענתו באשר לבחינת הקשר הסיבתי על ידי הוועדות; כי הלכה למעשה, המל"ל מבקש מבית המשפט המחוזי בהליך דנן לשבת כמעין ערכאת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדן בתביעת הניזוקה; וכי קבלת עמדת המל"ל תגרור ריבוי התדיינויות ובזבוז זמן שיפוטי. דיון והכרעה 7. מכוח סמכותי לפי תקנה 149(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. השאלה העומדת בפניי היא אם החלטת בית המשפט בבקשה להבאת ראיות לסתור וקביעות המומחים בתביעת הניזוקה יכולות לשמש גם בתביעת השיבוב של המל"ל. תשובתי לשאלה זו חיובית, והכל כפי שיובהר להלן. המסגרת הנורמטיבית 8. הערעור שלפניי נוגע למערכת היחסים המשולשת שנוצרת כאשר אדם שניזוק בתאונה זכאי לתגמולים מהמל"ל, לצד הפיצוי המגיע לו מהמזיק. וכפי שכבר הזדמן לי להבהיר באשר למערכת היחסים הזו: "ככלל, כאשר נפסק לניזוק פיצוי בגין נזקיו, מנוכים מסך הפיצוי מלוא תגמולי המל"ל אשר שולמו לניזוק ואשר עתידים להיות משולמים לו בגין הפגיעה מושא התביעה. הניזוק מקבל אפוא את מלוא הפיצוי שנפסק לו, אולם פיצוי זה ניתן לו בשני חלקים המשלימים זה את זה לכדי סכום הפיצוי הכולל: חלק אחד באמצעות תגמולי המל"ל אשר שולמו וישולמו לו, והחלק השני - המהווה את יתרת סכום הפיצוי - משולם על ידי המזיק. בכך נשמר עקרון היסוד של פיצוי הניזוק על מלוא נזקיו, ובה בעת נמנע מצב בו הניזוק יזכה בפיצוי יתר, שאילו תגמולי המל"ל היו משולמים לניזוק בנוסף למלוא הפיצוי אשר נפסק לו בבית המשפט, היה שיעור הפיצוי והתגמולים עולה על שיעור הנזק. המל"ל, מצדו, זכאי לחזור על המזיק בתביעה לפיצוי בגין התגמולים שנאלץ וייאלץ לשלם לניזוק עקב הפגיעה מושא התביעה, זכות המעוגנת בסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 [...] בכך נשמר העקרון לפיו על המזיק לשאת במלוא הנזק שגרם. אלא שכשם שהניזוק מקבל את הפיצוי בשני חלקים, כך המזיק משלם את הפיצוי בשני חלקים: חלק אחד ישירות לניזוק, והחלק השני למל"ל" (ע"א 7453/12 אלחבאנין נ' אברהם, פ"ד סז(1) 519, 526 (2014) (להלן: עניין אלחבאנין)). כאמור, לפי הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) המל"ל זכאי לקבל מהמזיק שיפוי בגין הגמלאות ששילם ושישלם לניזוק. מדובר בתביעת שיבוּב (תִחלוּף; סוברוגציה), שבמסגרתה המל"ל נכנס כביכול בנעלי הניזוק, ואין המל"ל יכול לחזור למזיק אלא בסכום הגמלאות המשולמות על ידו, הנובעות מהנכות שנגרמה לניזוק כתוצאה מהתאונה (אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים 540-539 (מהדורה חמישית, 2020) (להלן: ריבלין תאונת הדרכים)). המל"ל אף אינו יכול לחזור על המזיק בסכום הגבוה יותר מסכום הנזק שנגרם לניזוק על ידי המזיק, מאחר שאין לו יותר ממה שהיה לניזוק (עניין אלחבאנין). 9. לפי סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי, ישנם שלושה מצבים אפשריים: הראשון, תביעות הניזוק והמל"ל מתבררות יחדיו בהליך אחד; השני, תביעת המל"ל מתבררת לפני שהוגשה תביעת הניזוק או שתביעת הניזוק טרם הוכרעה; השלישי, תביעת המל"ל מתבררת לאחר הכרעה בתביעת הניזוק, הוא המצב הרלוונטי לענייננו. אמנם אין חובה לדון בהליך הניזוק והמל"ל במאוחד, אך בית משפט זה הביע דעתו כי יש יתרון בניהול התביעות ביחד "שכן רבות הסוגיות המשותפות לשתי התביעות, וניהולן בנפרד אף עשוי להביא לידי הכרעות סותרות באותו עניין" (רע"א 1033/11 המוסד לביטוח לאומי נ' סמניה, פסקה 4 (20.11.2011)). 10. המורכבות שבניהול תביעות המל"ל והניזוק בנפרד באה לידי ביטוי גם במקרה שלפנינו, שתביעת המל"ל הוגשה זמן קצר לאחר שהצדדים הגיעו לפשרה. אחת מנגזרותיה היא השאלה אם קביעות מומחי בית המשפט שניתנו במסגרת תביעת הניזוק, יכולות לחייב גם את המל"ל בתביעתו שלו. שאלה זו נבחנה עד כה ממספר זוויות, ועל קביעות אלו אבקש לפרט עתה. 11. רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (21.8.2012) (להלן: עניין זטולובסקי): הניזוקה עברה תאונת דרכים ונקבעו לה נכויות עבודה עקב התאונה. בשלב מאוחר יותר נקבעה לניזוקה גם נכות כללית. בתביעת הניזוקה לפיצויים מונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט לחישוב יחס הנכויות בין הנכות הכללית ובין הנכות שנגרמה מהתאונה לצורך ניכוי גמלאות המל"ל, בהתאם להלכה שנקבע ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 350 (2003). לאחר שתביעת הניזוקה הסתיימה, הגיש המל"ל תביעת שיבוב בגין החלק היחסי מהגמלאות ששולמו ושישולמו לניזוקה אשר היה קשור בקשר סיבתי לתאונה. על כן, עלתה השאלה כיצד יוכיח המל"ל בתביעת השיבוב את יחסי הנכויות, וכך נקבע: "מקום בו תביעת הניזוק כנגד המזיק נדונה ראשונה ונתקבלה במסגרת אותו הליך קביעה שיפוטית של יחס הנכויות – תשמש קביעה זו גם את תביעת השיפוי של המוסד כנגד המבטחות. ודוק: ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעה השיפוטית רק מקום בו נדרש בית המשפט, במסגרת תביעת הניזוק, לשני הפרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות, וקבע הן את שיעור הנכות הכוללת והן את הנכויות הנובעות מן התאונה. מקום בו נקבע רק אחד מן הפרמטרים – לא ניתן יהיה לעשות שימוש רק בו, ובית המשפט, הדן בתביעת המוסד, יידרש לקבוע את יחס הנכויות כמפורט להלן בפסקה 17 (יצוין כי ההסתמכות על קביעת בית המשפט בתביעת הניזוק כנגד המזיק משיקה להסתמכות על השתק פלוגתא. יתרה מכך, חוק הביטוח הלאומי מכוון עצמו להסתמכות זו בהוראותיו, המבקשות להמריץ את הניזוק לברר במסגרת תביעתו גם את הנושאים המשמשים את הביטוח הלאומי, ובכך לחסוך ממשאביו של האחרון – השוו לרציונל העומד בבסיס הוראת סעיף 330(א))" (שם, פסקה 16; הדגשות הוספו – י"ע). קרי, בית המשפט קבע שקביעה שיפוטית הנוגעת ליחס הנכויות ואשר ניתנה במסגרת תביעת הניזוק תחייב את המל"ל גם במסגרת תביעתו, הגם שהוא לא היה צד לתביעת הניזוקה. 12. רע"א 4008/17 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (19.9.2017) (להלן: עניין קרנית): בעניין זה התעוררה סוגיה דומה מבחינה עובדתית לעניין זטולובסקי רק שהפעם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. לכן, התעוררה השאלה אם הלכת זטולובסקי חלה גם כאשר תביעת הניזוק הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. בהחלטתי בעניין קרנית קבעתי כי ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים שמונו במסגרת תביעת הניזוקה גם בתביעת המל"ל, על אף שתביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה, וזאת בשל הטעמים הבאים: (א) אין טעם להבחין בין מצב שבו בית המשפט הכריע במחלוקת שהתעוררה בין הצדדים, ובין מצב שבו הצדדים הגיעו להסכם פשרה המבוסס על חוות דעת המומחים ובית המשפט נתן להסכמה "גושפנקא שיפוטית"; (ב) קריאה פרשנית של עניין זטולובסקי מובילה למסקנה שכל עוד הסכם הפשרה גובש לאחר שהוגשו חוות דעת המומחים, הוא יכול להשליך על תביעת המל"ל; (ג) סיום ההליך המשפטי על בסיס חוות דעת מומחים מעניק להן משקל נוסף שיכול להפוך אותן למשמעותיות גם בתביעת המל"ל; (ד) ניתנה למל"ל האפשרות לחקור את המומחים, כך שחוות דעתם איננה מחייבת וההכרעה הסופית במסגרת תביעת השיבוב מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט; (ה) בין הניזוק והמל"ל "קרבה עניינית" והמל"ל נכנס כביכול בנעליו של הניזוק; (ו) התעלמות מחוות דעת המומחים רק משום שההליך הסתיים בפשרה תוביל לקשיים בניהול ההליך, ובהם קושי לחייב את הניזוק לשתף פעולה, חלוף הזמן מקרות התאונה ועוד; (ז) קיימים טעמים טובים לשימוש בחוות דעת המומחים גם בתביעת המל"ל, ובהם שיקולי יעילות ושמירה על התאמה בין צלעות מערכת היחסים המשולשת. אשר על כן, נקבע כי גם אם תביעת ניזוק הסתיימה בפשרה, הלכת זטולובסקי תעמוד בעינה, בכפוף לשמירת אפשרות המל"ל לחקור את המומחים. 13. דומני כי יש בעניין זטולובסקי ובעניין קרנית כדי להשליך גם על ענייננו. בתביעת הניזוקה המשיבות ביקשו לטעון כי לא כל הנכות שנקבעה לניזוקה בוועדות הרפואיות של המל"ל נגרמה כתוצאה מהתאונה, וכי לניזוקה נכויות קודמות בשל עברה הרפואי. על כן, הן ביקשו להביא ראיות לסתור את קביעות המל"ל. ואכן, מקביעות המומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט עלה כי לחלק מהנכויות שהוכרו על ידי המל"ל אין קשר סיבתי לתאונה. מצב דברים זה דומה למצב הדברים שנידון בעניין זטולובסקי ובעניין קרנית, לפיו רק חלק מהנכות כללית של הניזוק נגרם כתוצאה מהתאונה. כשם שנקבע בעניין זטולובסקי, גם מהנתונים שהוצגו בפני בית משפט קמא ניתן ללמוד את שיעור הנכות הכללית של הניזוקה ואת שיעור הנכות הנובעת מהתאונה (שם, פסקה 16). הדמיון בין המקרים מעלה אפוא את האפשרות כי יש ללמוד מפסיקות אלו גם לענייננו, במובן זה שראוי כי קביעות המומחים שמונו על ידי בית המשפט וניתנו במסגרת תביעת הניזוקה, ישמשו גם במסגרת תביעת המל"ל. לא זו אף זו, כך חשב המל"ל בעצמו במקרה אחר, במסגרת תביעת שיבוב שהגיש לבית משפט השלום בבאר שבע. גם שם נקבע על ידי בית המשפט כי ניתן להסתמך על קביעות מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט במסגרת תביעת הניזוק, אשר בסופו של דבר הסתיימה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. המל"ל טען באותו מקרה כי בהתאם להלכת זטולובסקי אשר הורחבה בעניין קרנית; נוכח כך שבתביעת השיבוב המל"ל נכנס בנעלי הניזוק; ומשעה שבית המשפט קיבל את קביעת המומחה – הרי שקביעה זו מחייבת גם בתביעת המל"ל וכי "השתרשה בפסיקה הקביעה לפיה חוות דעת מומחה בהליך העיקרי תחייב גם בתביעת השיבוב" (ראו החלטת כב' השופטת נ' חת מקוב בת"א (ב"ש) 49760-03-20 המוסד לביטוח לאומי נ' טנא נגב בע"מ (24.8.2020)). 14. ברם, בעניין זטולובסקי נקבע כי נדרשת "קביעה שיפוטית" בכדי שקביעות המומחים יוכלו לשמש גם בתביעת המל"ל. בעניין קרנית הובהר כי גם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין יכול להוות "קביעה שיפוטית" שתאפשר לייבא את קביעות המומחים מהליך הניזוק להליך המל"ל. אלא שבמקרה דנן הסכם הפשרה שנחתם בין הניזוק והמזיק לא קיבל תוקף של פסק דין. האם עדיין ניתן לקבוע כי קביעות המומחים בהליך של תביעת הניזוק יוכלו לשמש גם בתביעת המל"ל? לדידי התשובה היא חיובית, וניתן לילך צעד נוסף בדרך שהתוו לנו הפסיקות הקודמות נוכח הרציונליים העומדים בבסיס הלכת קרנית, החלים גם בענייננו. אציין כי בענייננו כל הנכות שנגרמה לניזוקה הוכרה כנכות מעבודה, כך שלא נדרשת הפרדה בין נכויות שנקבעו על ידי המל"ל במסגרת נכות כללית. שימוש בקביעות המומחים בתביעת השיבוב – הרציונליים 15. "קירבה בעניין": המונחים "קירבה בעניין" או "קירבה משפטית" שמקורם בכללי ההשתק של מעשה בית-דין, רלוונטיים גם לענייננו. במקור, כוחו של כלל ההשתק מחמת מעשה בית-דין הופעל רק על הצדדים להתדיינות או על חליפיהם. בשלב מאוחר יותר, הורחבו גבולותיו של ההשתק גם למי שלא היה צד להליך אך בעל "קירבה עניינית" לאחד הצדדים, קרי מצבים שבהם ישנה זיקה בין עניינו של הצד האחד לבין עניינו של הצד האחר (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 369-368 (1991); ע"א 3097/02 מלמד נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פ"ד נח(5) 511, 520 (2004) (להלן: עניין מלמד)). על אף שאין להחיל במקרה שלפנינו את כללי ההשתק כפי שהם, נקבע זה מכבר כי "ההסתמכות על קביעת בית המשפט בתביעת הניזוק כנגד המזיק משיקה להסתמכות על השתק פלוגתא" (עניין זטולובסקי, פסקה 16) במובן זה שקביעות בתביעת הניזוק עשויות להשפיע גם על תביעת המל"ל. בהקשר זה נקבע לא אחת כי בין הניזוק והמל"ל קיימת "קירבה בעניין" בשל היחסים המיוחדים הקיימים בין השניים (ראו למשל, רע"א 8735/17 חרמש מבנים בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (5.2.2018) (להלן: עניין חרמש), שם היה זה המל"ל שטען להשתק פלוגתא כטענת התקפה, כמי שנכנס בנעלי הניזוק; עניין אלחבאנין, פסקה 30). וכפי שכבר הזדמן לי לומר, "המל"ל והניזוק אינם זרים זה לזה, ולוּ מפאת העובדה שתביעת המל"ל היא תביעת שיבוב (סוברוגציה, תִחלוף) שבגדרה הוא נכנס כביכול בנעליו של הניזוק" (עניין קרנית, פסקה 10). אשר על כן, ודאי כי בין השניים קיימת קירבה עניינית במשמעות דומה לזו הקיימת בכללי ההשתק, וכפי שתביעת הניזוק משליכה על תביעת המל"ל במובן זה "שזכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה" (עניין מלמד, עמ' 517), כך גם קביעות מומחים מטעם בית המשפט שנקבעו בגדרי תביעת הניזוק עשויות לחייב את המל"ל, ואף ראוי שיחייבו. אמנם, הגם שהמל"ל נכנס בנעלי הניזוק, אין הדבר מבטיח כי תהא זהות מוחלטת באינטרסים של השניים לכל אורך הדרך – ראשית, האינטרס הכספי של השניים אינו זהה, ובעוד המוסד זכאי לדרוש את השבת הגימלאות ששילם ושישלם לניזוק, הניזוק זכאי ליתרת הפיצויים לאחר הפחתת הגימלאות, ועד לתקרה של 25% מהנזק מקום שבו התביעה מוגשת כנגד צד ג' שאינו המעביד (ראו סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי); שנית, עשוי להיווצר ניגוד עניינים בין המל"ל ובין הניזוק, ואף קיים חשש כי הניזוק והמזיק יעשו יד אחת ויגיעו להסדר שנועד להעשיר את הצדדים על חשבון קופת המל"ל (עניין מלמד, עמ' 521, עניין קרנית, פסקה 10). אולם, קשיים אלו אינם מתעוררים בענייננו – מדובר בקביעות מומחים שמונו על ידי בית המשפט ולא מטעם הצדדים; הניזוקה "נלחמה" את מלחמתה בתום לב – הגישה תביעתה לבית המשפט המחוזי, התנגדה בתוקף לבקשה להבאת ראיות לחקור, ושלחה עשרות שאלות הבהרה למומחים – כך שאין לחשוש לקנוניה בינה לבין המזיק. בכל מקרה, למל"ל תינתן זכות לחקור את המומחים כך שאין מדובר בסוף פסוק; וקביעות המומחים נוגעות רק לדרגת הנכות ממנה נגזר גובה הנזק, ולעניין זה אין לי אלא להסכים עם קביעת בית משפט קמא כי "אחוזים הם חלק משלם, ולכן, תמיד, גם לניזוק וגם למוסד לביטוח לאומי, יש אינטרס להגדיל את השלם, ויש שיאמרו שדווקא בשל חלקו הקטן יותר, יש לניזוק אינטרס רב יותר לעשות כן" (פסקה 20 להחלטה). 16. "קביעה שיפוטית": בעניין זטולובסקי קבע בית המשפט כי אם בתביעת הניזוק ניתנה קביעה שיפוטית באשר ליחס הנכויות, קביעה שיפוטית זו תחול גם בתביעת המל"ל. בעניין קרנית עלתה השאלה אם "קביעה שיפוטית" יכולה להיווצר גם מקום שבו תביעת הניזוק נסתיימה בפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין. לעניין זה, קבעתי כך: "לאחר הגשת חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, גובר 'כוח המשיכה' של רעיון הפשרה, אם על פי הצעת בית המשפט ואם ביוזמת הצדדים. חוות הדעת הרפואיות כמובן אינן סוף פסוק, אך כאשר הן מוגשות על-ידי מומחה מטעם בית המשפט, בבחינת ידו הארוכה של בית המשפט, הן משמשות כיסודות שעליהם תיבנה ההכרעה בסכסוך. הצעה לסיום הסכסוך בפשרה מבוססת אפוא, בשלב זה, על חוות הדעת. בענייננו, בית המשפט העניק תוקף להסכם הפשרה, ותנאיה של הלכת זטולובסקי התמלאו, במובן זה שהמומחים התייחסו לשני צידי המשוואה (לפני/אחרי התאונה) לצורך קביעת שיעור הנכות" (הדגשה הוספה – י"ע; שם, פסקה 8). ראוי לציין כי באותו עניין עמדה לבחינתי הסוגיה של הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. אני נכון לקבל את הטענה כי יש להבחין בין הסכם פשרה שניתן מחוץ לכתלי בית המשפט ובין הסכם פשרה שבית המשפט נדרש לו ונתן לו תוקף של פסק דין, בבחינת "גושפנקא שיפוטית". במובנן של הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, קשה לומר כי הסכם פשרה כשלעצמו מהווה "קביעה שיפוטית". אולם הדגש הוא על קביעות המומחים שמונו על ידי בית המשפט. במקרה דנן, הצדדים פעלו בהתאם למתווה שהוצע על ידי בית המשפט, התובענה הופסקה והוסכם כי חוות דעת המומחים תחייבנה גם בתביעה החדשה, שלא הוגשה לבסוף מאחר שהצדדים הגיעו לפשרה על סמך חוות הדעת. רבות כבר נכתב על מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט ומתוארים כזרועו הארוכה של בית המשפט (ריבלין תאונת הדרכים, עמ' 586; רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם (17.12.2017)). משכך, גם מקום שבו לא ניתן פסק דין, עדיין יש לראות בקביעות מומחים מטעם בית המשפט כבעלות מעמד מיוחד. כמו כן, כפי שציינתי בעניין קרנית, "סיום ההליך המשפטי על בסיס אותה חוות דעת, מעניק לה משקל נוסף ויכול להפוך אותה למשמעותית גם לצורך תביעת המל"ל" (שם, פסקה 8). כך, גם אם לא הייתה קביעה של בית המשפט בהתבסס על אותה חוות דעת, ולא ניתן לומר כי מדובר בקביעה שיפוטית, הרי שהדגש הוא על כך שקביעות המומחים היו הבסיס לפשרה אליה הגיעו הצדדים, ולטעמי, די בכך כדי שתינתן לקביעות המומחים משמעות גם בתביעת המל"ל. בענייננו, הגם שהסכם הפשרה נחתם בין הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט לאחר שהתביעה הופסקה, הפשרה הושגה לאחר שהוגשו חוות דעת המומחים הרפואיים, ועל סמך אותן חוות דעת. וכפי שציין בית משפט קמא – "לכאורה הדברים [גובה הנזק שהוסכם בין הצדדים – י"ע] מסתברים לאור גובה תגמולי המוסד לביטוח לאומי והנכויות שנקבעו בוועדות המוסד לביטוח לאומי, לעומת הנכויות שקבעו המומחים מטעם בית המשפט". הסכם הפשרה התבסס אפוא על קביעות המומחים, שלאור חוות דעתם ביקשה הניזוקה להעביר את הדיון בתביעתה לבית משפט שלום, וסכום הפשרה אליו הגיעו הצדדים, משקף את קביעת המומחים באשר לגובה הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה. 17. "היפוך הנטל": התוצאה אליה אנו מגיעים – לפיה חוות דעת המומחים שניתנו מכוח בקשה להביא ראיות לסתור במסגרת תביעת הניזוקה, רלוונטיות גם לתביעת המל"ל – אינה סופה של הדרך. כפי שקבעתי בעניין קרנית, למל"ל נתונה הזכות לחקור את המומחים על חוות דעתם ולנסות להוכיח אחרת, ממש כשם שזכות זו ניתנה לניזוקה במסגרת תביעתה-שלה. המשמעות היא כי ההכרעה הסופית באשר לגובה הנכויות נותרה לשיקול דעתו של בית המשפט והוא רשאי לסטות מחוות דעת המומחים הרפואיים אם ימצא זאת לנכון. למעשה, המשמעות הדיונית של הותרת קביעות המומחים על כנן גם בתביעת המל"ל היא לכל היותר מעין היפוך הנטל להבאת ראיות, כך שהנטל על המל"ל להוכיח אחרת. ודוק: בקשה להבאת ראיות לסתור היא הליך דו-שלבי, ויש שיאמרו אף תלת-שלבי: (1) בעל הדין מבקש היתר להביא ראיות לסתור; (2) אם ניתן ההיתר, בעל הדין מביא את ראיותיו – שלב זה לרוב נבלע בתוך השלב הראשון ובית המשפט בוחן את הראיות שהגיש בעל הדין גם לשם מתן ההיתר וגם לשם הקביעה אם נסתרה קביעת דרגת הנכות; (3) אם שוכנע בית המשפט כי דרגת הנכות נסתרה, ימנה מומחה מטעמו (ריבלין תאונת הדרכים, עמ' 734-733). בשלב הראשון, הנטל להבאת הראיות רובץ על כתפי המבקש, ועליו לשכנע את בית המשפט כי יש טעם "לאתגר" את קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל. כאמור, המשיבות היו צד לתביעת הניזוקה והן צד לתביעת המל"ל, ואין כל הצדקה לדרוש מהן להגיש בקשה חדשה משעה שכבר עמדו בנטל המוטל עליהן. מנגד, וכפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו, "מצופה היה שהמוסד לביטוח לאומי ייתן ולו הסבר מינימלי מה היה שגוי בעצם ההחלטה להתיר הבאת ראיות לסתור" (הדגשה במקור – י"ע). המל"ל לא הראה מדוע יש מקום לפתוח שוב את השאלה של הבאת ראיות לסתור, בניגוד להחלטת בית המשפט בתביעת הניזוקה. מכל מקום, לאחר שמונו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, הנטל עובר לכתפי המל"ל להוכיח אחרת במובן זה שניתנת לו הזכות לחקור את המומחים. משעה שמשמעות הדברים תחומה להיפוך הנטל בלבד, ונוכח זכותו של המל"ל לחקור את המומחים, מצאתי כי יש בכך כדי להקהות את החשש לפגיעה באינטרסים של המל"ל. 18. יעילות דיונית וחשש להחלטות סותרות: קבלת טענות המל"ל תוביל למצב אבסורדי ובלתי יעיל בעליל, לפיו בית המשפט ייאלץ לקיים את ההליך כולו מחדש – המשיבות יאלצו להגיש בקשה מחודשת להבאת ראיות לסתור; ובית המשפט יאלץ להידרש אליה בשנית על אף שלא נטען לשינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת. החלטה שאינה מתירה למשיבות להביא ראיות לסתור, תעמוד בסתירה להחלטת בית המשפט המחוזי בהליך של הניזוקה – מה שמעורר את החשש להחלטות סותרות, ואילו החלטה שתאפשר הבאת ראיות לסתור ממילא תצריך מינוי מומחים מטעם בית המשפט, ומה הטעם בכך לאחר שכבר מונו מספר מומחים שנתנו חוות דעת בתביעת הניזוקה. מעבר לפגיעה המשמעותית ביעילות הדיונית ולבזבוז משאבים שיפוטיים רבים, מתעוררים קשיים נוספים ובהם הצורך בבדיקת הניזוק שנים רבות לאחר התאונה או החשש כי הניזוק לא ישתף פעולה בשנית לאחר שתביעתו כבר נסתיימה. כל אלו יש בהם כדי לתמוך בעמדת המשיבות לפיה ניתן להשתמש בקביעות המומחים גם במסגרת תביעת השיבוב. 19. הסימטריה בין צלעות המשולש: כאמור, ענייננו במערכת יחסים משולשת – ניזוק-מזיק-מל"ל. קבלת עמדת המל"ל מעוררת את החשש כי הסימטריה בין צלעות המשולש אליה יש לשאוף תיפגע. מינוי מומחים חדשים בתביעת המל"ל עלול להוביל להכרעות סותרות בשאלה אילו נכויות יש לייחס לתאונה שבה נפגעה הניזוקה, תוצאה בלתי רצויה כשלעצמה, ולפגיעה בהנחת היסוד לפיה המזיק יישא בגובה הנזק שגרם – לא פחות ולא יותר (עניין אלחבאנין, פסקה 30; עניין קרנית, פסקה 11). שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל יש בו כדי לשמר את ההתאמה בין שלוש צלעות המשולש. סוף דבר 20. נוכח המגמה בפסיקת בית משפט זה, ובכללן הלכת זטולובסקי והלכת קרנית, ונוכח הרציונליים העומדים בבסיס אותה מגמה – מצאתי לקבוע כי גם במקרים שבהם תביעת הניזוקה הסתיימה בהסכם פשרה שלא קיבל תוקף של פסק דין, לאחר שניתנו חוות דעת מומחים מטעם בית המשפט, ניתן יהיה לעשות שימוש בקביעות המומחים גם בתביעת המל"ל, תוך שתינתן לו האפשרות לחקור את המומחים (ראו גם החלטתו של כב' השופט מ' עלי בת"א (שלום קריות) 35181-04-17 המוסד לביטוח לאומי נ' חברת ב.ס.ט בניה בע"מ (10.11.2019)). משזו הייתה דרך הילוכי, ולאור המסקנה אליה הגעתי, לא ראיתי להידרש לטענות המל"ל באשר להשתק פלוגתא לא-הדדי אופנסיבי. אדרבה, דומה כי המקרה שלפנינו אינו נכנס בגדר השתק פלוגתא התקפי, באשר המשיבות העלו את הטענה להשתק פלוגתא כטענת הגנה (לעניין השתק פלוגתא התקפי ראו, לדוגמה, עניין חרמש; ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' איבי, פסקה 19 (3.9.2015); מיכאיל קרייני "השימוש ההתקפי בהשתק הפלוגתא – כורח שיש לו תקנה" ספר שלמה לוין 85 (2013)). את יתר טענותיו יוכל המל"ל לטעון במסגרת תביעתו העיקרית ובמסגרת חקירת המומחים, אם יבחר לעשות כן. 21. לפני סיום אעיר כי ההתדיינות דנן יכולה הייתה להיחסך אילו תביעת המל"ל ותביעת הניזוקה היו מתבררות בהליך אחד, ועל היתרון שבניהול התביעות במאוחד כבר עמדתי לעיל. 22. סוף דבר, שהערעור נדחה. המל"ל יישא בהוצאות המשיבות בסך של 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏כ"ז באדר א התשפ"ד (‏7.3.2024). ש ו פ ט _________________________ 23087070_E05.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1