עבד אל חלים חמודה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8706/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8706/15 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: עבד אל חלים חמודה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 3.11.2015 בת"פ 28889-04-12 שניתן על ידי כבוד השופט י' בן-חמו תאריך הישיבה: ב' בסיון תשע"ו (8.6.16) בשם המערער: עו"ד דוד יפתח; עו"ד יגאל דותן בשם המשיבה: עו"ד נגה בן סידי בשם שירות המבחן למבוגרים: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בתפ"ח 28889-04-12 מיום 3.11.2015. תמצית הרקע העובדתי והכרעת הדין 1. המערער הורשע ביום 2.9.2014 – על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, ללא הסכמה בעניין העונש – בעבירה שיוחסה לו במסגרת כתב אישום מתוקן: חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 וסעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק). 2. לפי המפורט בכתב האישום המתוקן, במהלך התקופה שקדמה לאירועים נשוא כתב האישום המתוקן, שרר בעיר נצרת סכסוך דמים בין משפחת חמודה-זועבי (להלן: משפחת חמודה), לבין משפחת שתיווי וא-סעיפאן (להלן: משפחת שתיווי). ביום 18.8.2010 אירעו אירועים אלימים בנצרת, במהלכם מצאו את מותם בנסיבות אלימות שני אנשים, כאשר ברציחת אחד מהם הואשמו שלושה מבני משפחת חמודה (להלן: תיק הרצח). בעקבות זאת, התלהטו הרוחות בין המשפחות היריבות. במהלך החודשים שלאחר מכן, אירעו מספר אירועים אלימים בין הצדדים. 3. כתב האישום המתוקן, הוגש כנגד שלושה נאשמים, כאשר הנאשם 1 הוא המערער בערעור דנן. הנאשמים הינם קרובי משפחה, המשתייכים למשפחת חמודה. ביום 22.11.2011 התקיים דיון הוכחות בתיק הרצח בבית המשפט המחוזי. בדיון נכחו בקהל רבים מבני משפחת שתיווי ורבים מבני משפחת חמודה, ובמהלך הדיון סערו הרוחות בין שתי המשפחות היריבות. בתום הדיון, יצא הקהל הרב מהיכל בית המשפט, כשכל משפחה יצאה בנפרד, על מנת למנוע חיכוכים ועימותים בין המשפחות. לאחר יציאת שתי המשפחות מההיכל, יצאו ממנו יחדיו ריאד בן עלי שתיווי (להלן: ריאד או: המתלונן); עו"ד אמנון זכרוני (להלן: עו"ד זכרוני), המייצג את משפחת שתיווי בהליך; ומר רפאל זכרוני (להלן: רפאל), בדרכם לרכב של עו"ד זכרוני, שחנה אותה עת בחניון בית המשפט. 4. כשיצאו השלושה מן המעלית בחניון, פגשו במערער ובנאשם 2. המערער פנה אל ריאד וביקש לשוחח עימו תוך שהוא מתריס בפניו כי עורך דינו לא יגן עליו. ריאד לא השיב, או אז תקף המערער את ריאד בבעיטות ובאגרופים בכל חלקי גופו, הפילו לרצפה, והמשיך להכותו ללא הרף. הנאשם 2 עמד בסמיכות והשגיח שלא יגיעו אנשים או משטרה. כעבור מספר דקות, במהלכן היכה המערער את ריאד ללא הפסקה, ברחו המערער והנאשם 2 מהמקום, כשריאד נותר שכוב על הרצפה חבול, פצוע ומדמם. כתוצאה ממעשיו של המערער, נגרמו לריאד חבלות בכל חלקי גופו והוא נאלץ לקבל טיפול רפואי. בין היתר, נגרמו לו שבר ברצפת ארובת עין שמאל; שברים בצלעות מספר חמש ושש בצד שמאל; נפיחות והמטומה בעין שמאל; וטשטוש ראייה בעין שמאל. בהמשך כתב האישום המתוקן, מפורט אודות מעשיו של הנאשם 3, אשר בעט ברכב בו שהו השלושה מספר פעמים. גזר הדין 5. בפתח דבריו, התייחס בית המשפט המחוזי לתסקירים שהוגשו בעניינו של המערער. בתסקיר הראשון, מיום 1.12.2014, צויין בין היתר, כי הוא נעדר הרשעות קודמות; כי המערער תיאר כיצד דודו נרצח על ידי המשפחה היריבה, כאשר הוא השתדל שלא להיות מעורב בסכסוך אך בשל לחץ חברתי ומשפחתי הגיע לראשונה לדיון שבסיומו אירע האירוע. התרשמות שירות המבחן הייתה, כי תפקודו של המערער תקין, אך כי הוא טרם גיבש אישיות בוגרת והוא מתקשה להציב גבולות. התנהלותו באירוע הינה ביטוי לתגובה אימפולסיבית שמקורה בקשייו להכיל תחושת פגיעה והשפלה. עוד צויין, כי יש מקום לשילובו בתהליך טיפולי במטרה להעלות את מודעתו לדפוסי התנהגותו. עוד הומלץ על העמדתו במבחן. בתסקיר השני, מיום 24.2.2015, צויין כי המערער עובד כעצמאי; נושא באחריות הטיפול בבני משפחתו וסיוע בפרנסתם; ומבטא צער וחרטה ששירות המבחן התרשם מכנותם. המערער ציין כי פעל מתוך מקום של נגררות והיסחפות רגשית ומתוך קושי להכיל פגיעות והשפלה. הוא ביטא רצון להסתייע בשירות המבחן לצורך עריכת שינוי ורכישת כלים שיסייעו לו להימנע מהישנות התנהגויות דומות בעתיד. החל מיום 8.1.2012 שולב המערער בקבוצה טיפולית העוסקת בדפוסי התנהגות מכשילים, התמודדות במצבי לחץ וקונפליקט, הגברת האחריות לביצוע העבירה והקניית כלים להתמודדות אדפטיבית. המערער אף התחייב לשתף פעולה ככל שיידרש. שירות המבחן ציין כי המערער הותיר רושם ראשוני חיובי ומודע לכשליו, וביטא רצון ומוטיבציה להמשיך את התהליך. משכך, המליץ שירות המבחן על העמדתו של המערער בצו מבחן למשך 18 חודשים כחלופה עונשית, ועל צו שירות לתועלת הציבור. בתסקיר השלישי, מיום 31.8.2015, צויין כי המערער ממשיך בניהול אורח חיים תקין ויציב; גילה מחויבות לתהליך הקבוצתי בקבוצה הטיפולית בה שולב; נתרם מחברי הקבוצה; וביטא נכונות להמשך טיפול במסגרת שירות המבחן. 6. במסגרת טיעוניה לעונש, הטעימה המשיבה את הפגיעה בזכותו של אדם לשלמות גופו, כאשר המערער תקף את ריאד במשך דקות, ללא הרף, גם כששכב חסר אונים על הארץ. למעשי התקיפה אף לא קדמה התגרות מצידו של ריאד. בסיכומו של דבר, עתרה המשיבה לקביעת מתחם עונש הולם של שלוש עד חמש וחצי שנות מאסר. בהתחשב במכלול השיקולים, ביקשה המשיבה להשית על המערער עונש מאסר בפועל שלא יפחת משלוש שנים. המערער טען מנגד, כי קיימת רגיעה בין המשפחות ולא נשקפת ממנו מסוכנות. יוער לעניין זה, כי המשיבה הדגישה בדיון כי לא נערכה סולחה בין המשפחות, וכי טענה זו לא הועלתה עד לדיון. המערער המשיך וטען, כי עבר תהליך שיקומי ארוך והפיק ממנו תועלת, המצדיק ענישה שיקומית. המערער אף הודה והביע חרטה כנה. עוד הוטעם כי הוא ניתק את קשרי השותפות העסקית עם שני בני משפחתו ופתח עסק עצמאי; ומוכן להמשיך ולהיות נתון בפיקוח של שירות המבחן. ענישה בדרך של מאסר רק תחמיר, כך נטען, את המצב וכל התהליך שעבר ירד לטמיון. לחילופין, עתר המערער לעונש מאסר שיומר בעבודות שירות. 7. בבואו לגזור את דינו של המערער, נדרש בית המשפט המחוזי לערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של המערער, ומידת הפגיעה בהם; למדיניות הענישה במקרים דומים; ולנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. כך, צויין כי העבירה בוצעה על רקע סכסוך דמים שיצר תחושות של כעס ויריבות כלפי בני משפחה שעליה נמנו אנשים שהואשמו ברצח של קרוב משפחתו של המערער; וכי לא ניתן לייחס למערער תכנון מראש, כאשר ההנחה היא שהוא פגש את ריאד בחניה באקראי. בנסיבות העניין, נקבע מתחם עונש הולם של בין מספר חודשים לשלוש שנות מאסר בפועל. בית המשפט ציין כי אמנם נראה לכאורה כי המערער עבר "כברת דרך מסוימת", אך לא ניתן לומר שבכך נוטרל הסיכון הנשקף ממנו. לאחר ששקל את הפגיעה שעלולה להיגרם למערער כתוצאה מהעונש; נטילת האחריות מצידו וחזרתו למוטב; הנסיבות שהיו להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה; העדר עבר פלילי; ושיקולי הרתעה, קבע בית המשפט כי לא ניתן להימנע כליל מהטלת עונש מאסר בפועל. 8. אשר על כן, גזר בית המשפט המחוזי על המערער 12 חודשי מאסר בפועל; 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים מיום שחרורו, אם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; ופיצוי לריאד בסך 7,500 ש"ח. 9. ביום 20.12.2015, עיכב בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער, עד להכרעה בערעורו. זאת, בהסכמת המשיבה. לצד זאת, ניתן צו האוסר על יציאת המערער מהארץ. מכאן הערעור שלפנינו. תסקיר משלים 10. בתסקיר המשלים, שתאריכו 6.6.2016, צויין כי המערער ביטא נכונות להמשיך בתהליך הטיפול שהחל בו והתחייב לעמוד בדרישות המסגרת הטיפולית; הודה במיוחס לו; והביע חרטה על מעשיו ואמפתיה לנפגעי העבירה. בהתייחסו לגזר הדין, תיאר המערער תחושות של חרדה ואיום המלוות אותו ואת בני משפחתו מאז נגזר עליו עונש המאסר. המערער אף ביטא חשש כי כניסתו למאסר תפגע בשאיפותיו להקים משפחה וכן תפגע במשפחת מוצאו, בה ממלא תפקידים חיוניים ומשמעותיים ומהווה מפרנס יחיד, האחראי על מימון לימודי אחיו הצעיר שלומד רפואה במולדובה. המערער תיאר מציאות משפחתית מורכבת וקשה, עקב הידרדרות במצב הבריאותי של אביו ומצבם של שניים מאחיו. שירות המבחן אף ציין כי בחודש מרץ האחרון, המערער התארס והוא מתעתד להתחתן בחודש יולי 2016. המערער סיפר כי קיימת הודנה בין שתי המשפחות המסוכסכות, המתחדשת מתקופה לתקופה. בשלוש השנים האחרונות אין משקעים וחיכוכים בין שתי המשפחות שגרות באותו יישוב, ונעשים מאמצים להגיע להסכם סולחה. נוכח כל האמור, ציין שירות המבחן כי הוא ער לחומרת האירוע והענישה המתונה שהוטלה. עם זאת, במידה ובית משפט זה ישקול ענישה שיקומית, הומלץ על מאסר בעבודות שירות לצד העמדתו של המערער במבחן למשך שנה. טענות הצדדים בערעור 11. המערער טוען – באמצעות בא-כוחו, עו"ד דוד יפתח – כי יש לבטל את עונש המאסר בפועל שהושת עליו. בכלל זה, טוען המערער כי מתחם העונש ההולם שקבע בית המשפט המחוזי חוטא בהכללת יתר; וכי יש ליתן משקל לשלושת התסקירים שהוגשו בעניינו של המערער, אותם מציג המערער באריכות. המערער אף מפנה לשני פסקי הדין עליהם התבסס בית המשפט, וטוען כי במקרה דנן הנסיבות קלות יותר מנסיבותיהם של מקרים אלו. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט בהתעלמותו ממספר גורמים המשליכים במישרין על שאלת המסוכנות. בין היתר: העובדה שהמערער ביצע את מעשיו בהתפרצות ספונטאנית חד פעמית, ולא כחלק מדפוס פעילות עברייני או בריוני; העובדה שהוא נעדר הרשעות קודמות; והתלות החומרית והנפשית של בני משפחתו במערער ומחויבותו העמוקה כלפיהם. המערער מוסיף ומטעים את האינטרס השיקומי החל בעניינו, וטוען כי בית משפט זה נתן מעמד מיוחד לאינטרס זה. לבסוף, טוען המערער כי בכלל שיקולי גזר הדין יש ליחס חשיבות לקיומו של הסכם הודנה בין המשפחות היריבות, כשלב מטרים לחתימה על סולחה אשר תביא את הסכסוך לסיומו. עוד נטען, כי העבירה נעברה לפני כחמש וחצי שנים ובנסיבות אלה ראוי שלא לשלוח את המערער לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח. המערער ביקש להוסיף לנסיבותיו האישיות, המצדיקות אי שיגורו למאסר בפועל, את העובדה שהוא עומד להתחתן בעוד כחודש, וכן שאביו עבר אירוע מוחי ושניים מאחיו סובלים מבעיות רפואיות (האחד עקב תאונה שעבר והשני סובל מבעיות נוירולוגיות). כן צויין שעסקו הפרטי של המערער משמש מקור לפרנסת המשפחה ולמימון לימודי הרפואה של אח שלישי בחו"ל. 12. נציגת שירות המבחן – הגב' ברכה וייס – עמדה על ההליך הטיפולי בן כתשעה חודשים שאותו עבר המערער, שאין ספק שהיה ראוי שהוא ישלימו, מה שלא יתאפשר אם יישלח למאסר מאחורי סורג ובריח. 13. המשיבה טוענת – באמצעות באת-כוחה, עו"ד נגה בן סידי – שהעונש שהושת על המערער אינו חמור, ובוודאי שאינו מצדיק התערבות של ערכאת הערעור. כן נטען כי המשיבה טענה לפני הערכאה הדיונית לקביעת מתחם ענישה הרבה יותר גבוה מזה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי. לשיטת המשיבה, העונש שהושת מתיישב עם אינטרס הגמול ועם אינטרס ההרתעה. בטיעוניה שמה המשיבה דגש על: חומרת הפגיעה במתלונן; משך התקיפה; וגילו של המתלונן בהשוואה לגילו של המערער (76 לעומת 28 שנים במועד האירוע). המשיבה מוסיפה וטוענת שאין ליחס בנסיבות העניין משקל מהותי למשך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ולהליך הטיפולי שאותו עבר המערער. כן נטען שהמערער יוכל להמשיך בטיפול כאשר הוא יהיה מאחורי סורג ובריח (מה שאינו מתיישב, כאמור, עם הערכת שירות המבחן למבוגרים – י.ד.). לבסוף נטען כי משיחה שנערכה עם המתלונן עולה שההודנה לא חודשה והיא גם לא כובדה וכי הסכסוך בין המשפחות נמשך. עוד צויין כי המערער טרם החל לשלם את הפיצויים שהושתו עליו. 14. בתגובה טען בא-כוח המערער כי הפיצוי שולם על ידי המערער במלואו, ושהעיכוב בתשלומו נבע מאי הבנה מצד המערער באשר לשאלה אם עיכוב הביצוע עליו הורה בית משפט זה ביום 20.12.2015 חל גם על רכיב הפיצוי שבגזר הדין. לעניין ההודנה נטען, כי לפי דברי אביו של המערער הוארכה ההודנה רק לאחרונה בשלושה חודשים נוספים, והיא תעמוד בתוקפה עד חודש ספטמבר 2016. 15. יצויין כי שני הצדדים מצאו לנכון להתייחס לפסקי הדין שאליהם הפנה בית המשפט המחוזי, וטענו – איש איש כהבנתו – באשר להתאמתם ולרלבנטיות שלהם בהתייחס למקרה דנן. החלטתנו מיום 8.6.2016 וההתפתחויות שלאחריה 16. בהחלטתנו בתום הדיון שנערך לפנינו הורינו לבא-כוח המערער להגיש הודעה מעדכנת, הנתמכת בתצהירו של המערער או בתצהירו של אביו, המעידים כי כטענת המערער ההודנה הוארכה זה לא מכבר, וכי היא תעמוד בתוקפה למשך פרק זמן בן שלושה חודשים. עוד קבענו כי המשיבה תוכל להגיב על האמור בהודעה דנן ובתצהיר הנלווה לה. בנוסף, הורינו למערער להתייצב לפני הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה) על מנת שיכין חוות דעת בעניין אפשרות שילובו של המערער בעבודות שירות. 17. מהודעה מעדכנת של המערער, שנתמכה בתצהירו של אביו – מר טלאל חמודה – עולה כי בעקבות החלטת בית המשפט מיום 8.6.2016: "פנה האב לועדת הסולחה והתברר לו כי הסכם ההודנה חודש לאחרונה עד ליום 16.2.2016 ולא כפי שציין בדיון". בתגובת המשיבה להודעה המעדכנת של המערער צויין כי: "כפי שנמסר לה מהמתלונן, בין משפחת המערער לבין משפחת המתלונן היה הסכם הודנה אשר לא חודש, כך שנכון להיום אין הסכם הודנה. כמו כן, בפועל, גם בתקופת תחולת ההסכם, לא התקיימה הודנה והסכסוך בין המשפחות נמשך". עוד נטען בתגובה כי: "משקלה של שאלת ההודנה מופחת ביותר, אם בכלל קיים, בטח ובטח מקום בו המתלונן מצהיר כי בפועל לא התקיימה כלל". 18. מחוות דעת הממונה, שהונחה לפנינו ביום 21.6.2016, עולה כי המערער נמצא מתאים לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות לאחר שהמערער הביע נכונות לשאת את עונש המאסר באופן זה. הומלץ להציבו לריצוי עבודות השירות בבית אבות בנצרת עילית בו יועסק, החל מיום 4.12.2016, חמישה ימים בשבוע, שמונה וחצי שעות עבודה בכל יום. ההכרעה 19. לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים ונציגת שירות המבחן בדיון שנערך לפנינו, עיינתי בפסיקה שאליה היפנו, בהודעותיהם שלאחר הדיון מיום 8.6.2016 ובחוות דעת הממונה, סבורני – לא בלי התלבטות – כי יש לקבל את הערעור ולהורות על קיצור עונש המאסר שהושת על המערער לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות כמפורט בחוות דעת הממונה, לצד העמדתו במבחן למשך שנה שראשיתה ביום מתן פסק דין זה. בהחלטתי זו נתתי משקל משמעותי להמלצת שירות המבחן, שהתבססה, בין היתר, על: ההליך הטיפולי הממושך והמשמעותי שעבר המערער; ההערכה כי קיים סיכון נמוך להישנות עבירות דומות; הנכונות מצידו להמשיך בתהליך הטיפול במסגרת השירות ולעמוד בדרישותיו; עברו הנקי של המערער; נסיבותיו האישיות; והודאתו במיוחס לו, לצד הבעת חרטה על מעשיו ואמפטיה למתלונן. על החשיבות שמייחס בית משפט זה להמלצת שירות המבחן, עמד בית משפט זה פעמים רבות [ראו, למשל: ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 177, 187-186 (1993)]. שירות המבחן הינו גורם סטטורי הממלא תפקיד חשוב ביותר ומייעץ לבית המשפט עצות שמשקלן רב. בע"פ 4102/08 דירבאס נ' מדינת ישראל (10.12.2008) פסק השופט (כתארו אז) א' רובינשטיין כי שירות המבחן מהווה "עיניים, אוזניים וגם קול הלב לבתי המשפט בבואם להחליט בדבר מעצר או עונש", וכן כי שירות המבחן מהווה "גורם טיפולי ומעקבי חשוב". אף אם לא תמיד מתקבלת המלצת שירות המבחן, סבור אני שיש לתת לה משקל רב בנסיבות המקרה דנן ולאפשר למערער להשלים את ההליך הטיפולי-שיקומי, דבר שלא יתאפשר, לדברי נציגת שירות המבחן, אם יישלח למאסר מאחורי סורג ובריח. משכך, סבור כי, כאמור, יש להמיר את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח שהושת על המערער לעונש מאסר בן שישה חודשים לריצוי בעבודות שירות שיאפשר המשך ההליך הטיפולי-שיקומי, דבר שיהיה בו כדי להועיל בראש ובראשונה למערער עצמו, אך גם לציבור כולו. בשולי הדברים אעיר כי לטעמי אף אם הסכם ההודנה שהושג בשעתו לא הוארך ואינו בתוקף היום, לא נטען לפנינו שהמערער היה מעורב שוב, בכל דרך שהיא, בסכסוך שנתגלע בין המשפחות. יובהר. אין אני מקל ראש בחומרת מעשיו של המערער, אולם באיזון בין השיקולים לכאן ולכאן ראיתי לנכון לקבל את הערעור, כמפורט לעיל, כאשר רכיב המאסר המותנה שנקבע בגזר הדין יעמוד בעינו – וכך אציע לחבריי לעשות. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: שיקולים חשובים לקולא ציין חברי, השופט י' דנציגר. ברם, גוברים עליהם במשקלם, לדעתי, השיקולים שמנגד, ועיקרם – עוצמתה של התקיפה, מִשכה וחומרת הפגיעה במתלונן בן ה-76 – חבלות בכל חלקי גופו, שברים בארובת העין, בצלעות, ונזקי גוף נוספים. דומני כי נכון יהיה להשאיר את העונש שהושת על המערער (שנת מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על-תנאי, ופיצוי כספי בסך של 7,500 ₪) על כנו. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: בנסיבות העניין, ולא בלב קל, אני סבורה שהכף נוטה לעבר השיקולים שעליהם הצביע חברי השופט נ' סולברג ואני מצטרפת למסקנתו כי דין הערעור להידחות. אכן, מדובר במעידה של אדם שעברו נקי, אך היא התבטאה בפרץ של אלימות אכזרית כלפי אדם מבוגר, שגרמה לו נזקים חמורים ולא פסקה אף כאשר כשל ונפל. אינני סבורה גם שהתהליך השיקומי שעבר המערער ירד כולו לטמיון בשל ריצוי עונש של מאסר בפועל, דווקא בשים לב לכך שהמערער הוא אדם בוגר שאורח חייו הוא, באופן כללי, נורמטיבי. ש ו פ ט ת הוחלט ברוב דעות של השופט סולברג והשופטת ברק-ארז ובניגוד לדעתו החולקת של השופט דנציגר, לדחות את הערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום א' ה-31.7.2016 עד לשעה 10:00, בימ"ר קישון, או כפי שייקבע על ידי שירות בתי הסוהר כשברשותו תעודת זהות. על מערער לתאם את הכניסה למאסר עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ל' בסיון התשע"ו (‏6.7.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15087060_W05.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il