פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8699/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8699/10 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לנוער בבאר-שבע, מיום 13.10.2010, בת.פ.ח. 108/09, שניתן על ידי סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים: נ' זלוצ'ובר, י' רז-לוי תאריך הישיבה: י"ט בשבט התשע"א (24.01.11) בשם המערער: עו"ד אורי דייגי בשם המשיבה: בשם שירות מבחן לנוער: עו"ד עדי שגב גב' שלומית מרבר פסק-דין השופט א' א' לוי: המערער, יליד שנת 1991, הוא אחיה של המתלוננת, קטינה ילידת חודש דצמבר 1995 הסובלת מעיוורון. בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, בשבתו כבית משפט לנוער, נטען כי במהלך שנת 2007, ובמשך כחודש, ביצע המערער במתלוננת מעשים מגונים לשם גירוי וסיפוק מיני. בעת שהוא שהה ביחידות עם אחותו או כאשר בני הבית האחרים ישנו, נהג המערער להפשיל את בגדיה של המתלוננת, לגעת וללטף את איבר מינה ורגליה וכן את חזה מתחת לבגדיה. כמו כן, הורה המערער למתלוננת לגעת באיבר מינו החשוף, כל זאת ללא הסכמתה וחרף התנגדותה. עוד נטען, כי המערער הזהיר את המתלוננת לבל תספר על מעשיו. המערער הודה בעובדות האמורות, ונוכח גילו הוא הופנה לשרות המבחן. בחודש ספטמבר 2009 הוגש תסקיר ראשון בעניינו, בו נתבקש בית המשפט לדחות את החלטתו עד שתיבדק אפשרות שילובו של המערער בתהליך טיפולי. בחודש פברואר 2010 דיווח שרות המבחן כי המערער שולב בטיפול שניתן לנערים שפגעו מינית, ובתסקיר מחודש יוני 2010 נאמר כי המערער השתלב בקבוצה הטיפולית, מגלה מעורבות במתרחש, וניכרת אצלו מוטיבציה להפיק את המיטב מההליך הטיפולי ואף לסייע לנערים אחרים. מאידך, נמצא כי הוא מתקשה לראות את הפגיעה בקורבן, ומעיניו נתונים לפגיעה בו כתוצאה מההליכים שנכפו עליו. על אף זאת, הביע שרות המבחן את הדעה כי נכון להימנע מהרשעת המערער, ולהסתפק בדרכי טיפול ופיקוח בתנאי מגורים בישיבה במשך שנה וחצי; המשך השתתפותו בקבוצה טיפולית; תשלום פיצוי לנפגעת העבירה; ביצוע שירות לתועלת הציבור; וחתימה על התחייבות להימנע מעבירה. בתסקיר נוסף שהוגש בחודש אוקטובר 2010 על פי הוראת בית המשפט קמא ולאחר שנערך למערער אבחון פסיכיאטרי, חזר שרות המבחן על המלצתו הקודמות למעט בסוגיית הפיצוי הכספי, ביחס אליו הובע החשש כי המערער יתקשה לעמוד בו. בית המשפט המחוזי ציין בגזר-דינו כי התרשם מכנות חרטתו של המערער, עברו הנקי, הודייתו וכברת הדרך שעשה מאז שולב בתהליך הטיפולי. עם זאת, הדגיש בית המשפט את העובדה שהמערער ביצע מעשים מגונים באחותו כדי לספק את יצרו, וכי מדובר במעשים שיש בהם חומרה מיוחדת, הן בשל העובדה כי מדובר בעבירות מין במשפחה, והן בשים לב לכך שהמעשים בוצעו תוך ניצול היות המתלוננת עיוורת. בנסיבות אלו הוחלט להרשיע את המערער, ובעקבות כך הוא נדון ל-12 חודשים מאסר על-תנאי, לחייבו לשלם למתלוננת פיצוי של 10,000 ₪, לבצע שרות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, והוא הועמד בפקוח מבחן בתנאי מגורים במשך שנה. בערעור שבפנינו עותר המערער כי נבטל את הרשעתו, ולכך אין בידינו להיעתר. לסוגיית אי-ההרשעה התייחסה כבוד השופטת ד' דורנר בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב (3) 227, 342 (1997), לאמור, מטרת אי ההרשעה הנה שיקומית, "אולם, כידוע, שיקומו של נאשם – הגם שהוא מהווה שיקול מהותי שלציבור כולו ענין בו – הינו אך אחד משיקולי הענישה, שאליו מתוספים שיקולים אחרים הנובעים מאופייה של העבירה, אכן, ענישתו של נאשם היא אינדיווידואלית, ובית המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על פי מהות העבירה. ואולם מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים, ובעבירות שקורבנן אינו הפרט אלא הצבור כולו אף הוקעת מעשה העבירה... כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם (ראו גם ע"פ 4272/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ט (6) 175 (2005); ע"פ 2796/03 פירו נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2004). באשר למערער – נדמה כי לא נפריז אם נאמר שהוא חטא בעבירות להן נודעת חומרה מיוחדת. אם תוסיף לכך את העובדה שהעבירות בוצעו בתוך המשפחה, ובנערה הסובלת מעיוורון, שוב אין ספק כי אלו נסיבות בהן הוקעת המעשים והרתעת הרבים חייבה את הרשעת המערער, אף אם הרשעה זו עלולה לפגוע במידת-מה בעתידו. הערעור נדחה. ניתן היום, י"ט בשבט התשע"א (24.01.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10086990_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il