אבי יעקב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 8699/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 8699/08 ע"פ 8720/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ח' מלצר המערער בע"פ 8699/08: המערער בע"פ 8720/08: אבי יעקב תמיר דגן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 23.9.2008, בתיק פ 40364/05 בשם המערער בע"פ 8699/08: בשם המערער בע"פ 8720/08: עו"ד רלי אבישר; עו"ד אילן אזולאי עו"ד אשר חן בשם המשיבה: בשם שירות המבחן למבוגרים: עו"ד שאול כהן גב' ברכה וייס פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: 1. לפנינו שני ערעורים מאוחדים המופנים כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ח' כבוב), לפיו הורשעו המערערים בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בעבירת הצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא לחוק; ובעבירה של קבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק. על המערער 1 הושתו 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 18 חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי, ועל המערער 2 הושתו 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 18 חודשי מאסר על-תנאי וקנס כספי, בהתאם. בהכרעת הדין קיבל בית המשפט קמא את גירסתה המפלילה של התביעה, כפי שיוחסה למערערים בכתב האישום. על-פי אותה גירסה, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום הפעיל המערער 1 חנות לצרכי צילום (להלן: החנות). המערער 1 רכש מחברת ביטוח פוליסת ביטוח שכללה, בין השאר, כיסוי בגין נזקי שריפה בחנות. עובר ליום 15.8.2002 קשרו המערערים קשר עם אחר, הוא העד אברהם אסליזדה (להלן: אסליזדה), לקבל במרמה את כספי הביטוח על-ידי הצתת החנות. המערער 1 פנה לאסליזדה וביקשו לאתר אדם שיצית את החנות עבורו. אסליזדה פנה למערער 2, גייסו למשימת ההצתה, והסכים עמו על חלוקת סכום הכסף שהובטח לו על-ידי המערער 1. בהתאם לתוכנית הפלילית, נכנס המערער 2 לחנות באמצעות המפתחות שנמסרו לו לשם כך, שפך בתוך החנות חומר מאיץ והצית את החנות. החנות ניזוקה ותכולתה הושמדה, וכן נגרם נזק לשתי חנויות סמוכות ולשלושה כלי רכב. המערער 1 שילם לאסליזדה ולמערער 2 סכום של 10,000 ש"ח, שהתחלק בין אסליזדה לבין המערער 2 כך שאסליזדה קיבל 5500 ש"ח והמערער 2 קיבל 4500 ש"ח. לאחר מכן תבע המערער 1 את חברת הביטוח בגין הנזקים שנגרמו לחנות ולתכולתה. בעקבות תביעתו הכוזבת, כאמור, שילמה חברת הביטוח למערער 1 סכום העולה על 240,000 ש"ח. 3. גירסת התביעה בבית המשפט קמא התבססה בעיקרה על ההודעות שמסר אסליזדה במשטרה, במסגרתן הודה בחלקו בפרשה והפליל את המערער. אסליזדה עצמו נידון על-פי כתב אישום נפרד ולאחר מכן אמור היה להעיד נגד המערערים. אסליזדה ניסה להתחמק ממסירת העדות. זמן ניכר לאחר הגשת כתב האישום לא ניתן היה לאתרו, ומשהובא לעדות לא חזר עוד על הגירסה המפלילה שנתן בהודעותיו במשטרה – אף שבתיק שהתנהל נגדו הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון. התביעה ביקשה להרשיע את המערערים על-פי הודעותיו של אסליזדה שניתנו במשטרה, וביקשה מבית המשפט להעדיפן ולתת להן משקל על-פי סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. גירסתו המפלילה של אסליזדה נתמכה על-פי טענת התביעה בעדויות מומחים לשריפות ודלקים – הן מומחה מז"פ, הן עד מומחה מטעם חברת הביטוח והן חוקר שריפות מטעם איגוד ערים שרון, ובדוחות של חברת האבטחה. בנוסף, נשענה גירסת התביעה גם על גירסאות המערערים, ככל שהיה בהן כדי לחזק את גירסתו של אסליזדה. 4. בהכרעת דין מפורטת ניתח בית המשפט קמא את מכלול הראיות. הוא התייחס בפירוט לגירסתו של אסליזדה במשטרה ודחה את הסבריו בכל הנוגע לסירובו להעיד, סירוב אשר בגינו הוכרז גם כעד עוין. בית המשפט היה מודע לכך כי אסליזדה הוא עבריין ואדם שאינו מעורר אמון. אף כי המערער 1 הכחיש מלכתחילה היכרות עם אסליזדה, התברר כי השניים הם קרובי משפחה וכי טענתו זו של המערער 1 היתה כוזבת. בעקבות ניתוח הראיות, ולאחר שציין כי הוא מודע לכך שאסליזדה אינו "עד אמין ביותר הנעדר כל אינטרס בפרשה", וכי אין לסמוך עליו באופן מוחלט, קבע השופט קמא כי: "גרסת העד מפלילה את הנאשמים, אך מפלילה אותו עצמו, והיא נתמכת באופן מהותי בגרסת נאשם 2 (המערער 2 כאן), משתלבת עם כל הראיות הנסיבתיות שבתיק, ומתחזקת באורח משמעותי משקריו של הנאשם 1 (המערער 1 כאן)". עוד קבע השופט כי שקריו של המערער 1 ונחישותו "לצייר תמונה לפיה מצבו הכלכלי היה איתן בטרם ההצתה בניגוד גמור לראיות אובייקטיביות, זועקים אשמה". באשר למערער 2, התייחס בית המשפט בפירוט לדברים שמסר המערער למדובב במשטרה, בגירסה שאמנם לא אישרה את ביצוע ההצתה על ידו, אך אימתה פרטים רבים מגירסתו של אסליזדה. כך אישר המערער 2 בפני המדובב כי בניגוד לגירסה שמסר לשוטרים הוא אכן פגש במערער 1 והוא מכיר אותו. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי הוא מאמץ את גירסת אסליזדה כפי שנמסרה במשטרה, ודחה את הסבריו לעניין הרקע להודיה ולהכחשת ההודעה. בית המשפט ציין בהחלטתו כי במסקנה זו תומכים גם דוחות חברת האבטחה, חוות-דעת המומחים, דבריו של המערער 2 בפני המדובב והסתירות בגירסאות המערערים. 5. בערעור שלפנינו עשו באי-כוח המערערים מאמץ לערער כל אחת מקביעותיו של בית המשפט קמא. באת-כוח המערער 1 טענה, כי העדויות ששימשו לתמיכה בגירסת אסליזדה אין בהן כדי לחזק את העדות. היא ביקשה ללמוד מכך שבבחינת התקשורת שבין המערער 1 לאסליזדה לא נמצא אישור להתקשרויות טלפוניות בינהם. עוד טענה, כי מעדויות המומחים מתקבלת תמונה לפיה החנות נפרצה ולא נפתחה במפתח מותאם. היא אף חלקה על הקביעה כי הראיות מוכיחות שהיתה הצתה באופן שנקבע על-ידי בית המשפט קמא, וביקשה את התערבותנו לזכות את מרשה, ולו מטעם של ספק סביר. גם בא-כוח המערער 2 טען כנגד הקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא, ותקף את עדותו של אסליזדה וכן את המסקנות שהסיק בית המשפט קמא מדברים שמסר מרשו למדובב. 6. לא מצאנו ממש בטענות באי-כוח המערערים. כאמור, השופט קמא בחן את הראיות בקפידה ובפירוט, ועל-פי הכלל הנקוט בידינו לא ראינו להתערב בממצאי העובדה שקבע. המסכת הנסיבתית והתמיכות שמנה השופט קמא בגירסה המפלילה שמסר אסליזדה, משתלבות ומובילות למסקנה המרשיעה אליה הגיע. אשר על כן, הערעורים על ההרשעה נדחים. אשר לעונש שנגזר על המערערים, על דרך ההכללה ניתן לומר כי העונשים שנגזרו על שני המערערים הינם עונשים קלים, בהתחשב בחומרת המעשים בהם הורשעו. המערערים הורשעו בעבירה של קשירת קשר ובעבירות ההצתה וקבלת דבר במרמה. עבירת ההצתה היא מן החמורות שבספר החוקים. באי-כוח המערערים טענו כנימוקים לקולה, כי הגשת כתב האישום התעכבה זמן ניכר, שכן הוגש כשלוש שנים לאחר ביצוע העבירה. המשפט אף הוא התמשך זמן ניכר בשל הצורך לאתר את עד התביעה המרכזי, כך שהעונש נגזר על המערערים שש שנים לאחר ביצוע העבירות. צודקים המערערים בטענתם זו, כי חלוף הזמן מחייב התחשבות בענישה. אולם, התחשבות זו באה לידי ביטוי בעונש אשר הושת על המערערים, שאלמלא כן פרשה חמורה זו, של הצתה שיש בה מלבד פגיעה קשה ברכוש גם סיכון לחיי אדם, והכל בעבור בצע כסף ועשיית שימוש בטענת מרמה, מצדיקה עונש חמור במידה ניכרת מזה שהושת על המערערים. בגזר דינו ציין בית המשפט קמא, כי חלוף הזמן והתמשכות ההליכים הם שהביאו להקלה ניכרת בעונשם של המערערים. עונשו של המערער 1 חמור מזה של המערער 2 בשים לב לכך שהוא היה מזמין ההצתה ובעל העניין העיקרי, אשר אף זכה לקבלת סכום כסף נכבד כתוצאה מהמעשה הנפשע. גם בהביאנו בחשבון כי מדובר באדם ללא עבר פלילי וכי חלף זמן ניכר מאז ביצוע העבירות, הרי בהתחשב בחומרת העבירות ובנסיבות הקשות שבהן בוצעו, אנו סבורים שהעונש שנגזר על המערער 1 אינו חמור כלל ועיקר, וערעורו נדחה. אשר למערער 2, הועלתה בפנינו בשלב הערעור טענה חדשה, שנתמכה בעמדת שירות המבחן, ולפיה המערער 2, שהיה בעת ביצוע העבירות צעיר בן 20 ובעל עבר פלילי, עשה כברת דרך משמעותית לחזור בו מדרכו העבריינית ועלה על מסלול של שיקום בפרק הזמן הניכר שחלף מאז ביצוע העבירות. ביצוע עונשו של מערער זה עוכב והוא טרם החל לרצות את עונשו. בתקופה שמאז גזר הדין, קיבל על עצמו המערער 2 טיפול משפחתי, הכיר בבן קטין שלא ידע על קיומו קודם לכן, קיבל על עצמו אחריות כלפי הקטין והקשר בינו לבין בנו הוא בעל משמעות רבה לילד. כמו-כן נמסר על-ידי שירות המבחן כי מאמציו של המערער 2 לשיקום ראויים לעידוד, וקצינת המבחן אף המליצה בפנינו להמתיק את עונשו באופן שניתן יהיה להעמידו בפיקוח שירות המבחן. לא ראינו כי ניתן לקבל המלצה זו, נוכח חומרת המעשה שהמערער 2 הורשע בו. כמפורט לעיל, הנסיבות של ביצוע העבירות הן קשות ביותר, וכבר הקל עמו בית המשפט קמא. אף על פי כן, כדי לעודד את מאמציו של המערער 2 לשיקום ולחזרה מדרכו העבריינית, ראינו להקל במידת מה מעונשו, ולהעמידו על 14 חודשי מאסר בפועל. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בתקפם. אשר על כן, הערעורים על ההרשעה נדחים, והערעור על גזר דינו של המערער 1 נדחה אף הוא. הערעור על גזר דינו המערער 2 מתקבל באופן חלקי בלבד, ועונש המאסר לריצוי בפועל שהושת עליו יועמד על 14 חודשי מאסר. המערער 2 יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 16.8.2009, במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לא יאוחר מהשעה 10:00. ניתן היום, כ"ט בתמוז התשס"ט (21.7.2009). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08086990_N02.doc אב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il