פלוני נ. פלוני

3 1 בבית המשפט העליון ע"א 8697/23 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: פלונית נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת א' סבחת-חיימוביץ) בתאד"מ 35958-02-21 מיום 7.12.2023 בשם המערערת: בעצמה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת א' סבחת-חיימוביץ) מיום 7.12.2023 בתאד"מ (שלום רח') 35958-02-21 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. ההליך נושא הערעור שלפניי, אשר הוגש בחודש פברואר 2021, עניינו בתביעה שהגישה המשיבה בסדר דין מהיר שבה נטען כי פרסומים שפרסמה המערערת עולים כדי לשון הרע ופוגעים בפרטיותה. הדיון בהליך מתנהל במאוחד עם שתי תביעות נוספות שהגישה המשיבה בעילות דומות (להלן: התביעות הקשורות). במקביל להליכים אלו התנהלה בפני אותו המותב תביעת לשון הרע שהגישה המערערת נגד המשיבה, שבמסגרתה הגישה המשיבה תביעה שכנגד (להלן: ההליך הנוסף). ביום 30.4.2023 וביום 3.5.2023 ניתנו בהליך הנוסף שתי החלטות במספר בקשות שהגישו הצדדים לפי פקודת בזיון בית המשפט, שבהן נטען להפרות הדדיות של צו שאסר על כל אחד מהצדדים להימנע מפרסומים שנוגעים למשנהו, וערעור שהגישה המערערת על ההחלטה מיום 3.5.2023 תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 4.5.2023 דחה בית המשפט בקשת פסלות שהגישה המערערת בהליך הנוסף, ובהמשך אותו היום ניתן בהליך הנוסף פסק דין. באותו היום הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך נושא הערעור שלפניי (להלן: בקשת הפסלות הראשונה) והלינה על מספר החלטות שניתנו בעניינה, ובפרט על כך שהמשיבה הגישה ביום 24.10.2021 ראיה מסוימת שלטענת המערערת הייתה בידיה עוד לפני הגשת התביעה, וחרף זאת התיר בית המשפט את הגשתה. ביום 15.5.2023 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות הראשונה, בקבעו כי הדרך להשיג על החלטות דיוניות אינה באמצעות בקשת פסלות. ביום 28.5.2023 הגישה המערערת בקשת פסלות נוספת (להלן: בקשת הפסלות השנייה), שבה נטען כי דעתו של המותב ננעלה בנוגע לתוצאת ההליך. זאת, כך נטען, מכיוון שבמסגרת אחת הבקשות שהוגשו בהליך הנוסף לפי פקודת בזיון בית המשפט הועלו טענות זהות לאלו שמתעוררות בהליך הנוכחי, כך שלמותב יש "עניין ממשי" בכך שתוצאת ההליך תהיה זהה לתוצאת ההחלטה בבקשת הבזיון. המותב דחה את בקשת הפסלות השנייה ביום 1.6.2023 והדגיש, בין היתר, כי אין לו עניין אישי בתוצאת ההליך. ביום 26.11.2023 הגישה המערערת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט במסגרת אחת התביעות הקשורות, וטענה כי המשיבה הפרה צו איסור פרסום שניתן באותו הליך. למחרת ביקשה המערערת לצרף ראיה נוספת לבקשתה, אך ביום 30.11.2023 דחה בית המשפט את הבקשה לצירוף ראיה בציינו, בין היתר, כי לא ברור כיצד האסמכתה שצירפה המערערת מבססת הפרה של הצו (להלן: ההחלטה בעניין צירוף הראיה). ביום 3.12.2023 ביקשה המערערת לדחות דיון שנקבע בשלושת ההליכים התלויים ועומדים, וציינה כי הערעור שהגישה על ההחלטה מיום 3.5.2023 עוסק בשאלות משפטיות שמתעוררות גם בהליך הנוכחי. בית המשפט הורה למערערת להבהיר אילו שאלות משפטיות מתעוררות לשיטתה בשני ההליכים, ולמחרת הודיעה המערערת, בין היתר, כי הערעור עוסק בפרסומים שעומדים גם במוקד ההליך הנוכחי, וכי סרטונים שהוגשו בהליך הנוסף הוגשו גם בהליך הנוכחי. המשיבה התנגדה לדחיית מועד הדיון, וביום 6.12.2023 דחה בית המשפט את בקשת המערערת לדחיית הדיון. בהחלטתו ציין בית המשפט כי הוא מקבל את עמדת המשיבה שלפיה אין חפיפה בין השאלות שטעונות הכרעה בשלושת ההליכים התלויים ועומדים לבין אלו שנדונות בערעור שהגישה המערערת, שכן הערעור עוסק בהפרת צו מניעה בעוד שההליכים הנוכחיים עוסקים בסוגיות של לשון הרע והגנת הפרטיות. בהמשך יום 6.12.2023 נתן בית המשפט החלטה בבקשת המערערת להצגת ראיות דיגיטליות בדיון, והסביר כי באולם מצוי מסך שמאפשר הצגת ראיות, אך כי אין בכך כדי להתיר הצגת ראיות שלא הוגשו וכי לא יתאפשר חיבור למערכת המחשוב בבית המשפט (להלן: ההחלטה בעניין הראיות הדיגיטליות). למחרת, ביום 7.12.2023, הגישה המערערת בקשה נוספת לפסילת המותב. המערערת הלינה על כך שבית המשפט התיר את צירוף הראיה שהגישה המשיבה ביום 24.10.2021, בעוד שבקשה להוספת ראיות שהגישה המערערת עצמה – נדחתה. עוד נטען, בין היתר, כי חלק מהחלטות המותב כוללות נימוקים בלתי רלוונטיים או שגויים – ובפרט כי באחת ההחלטות צוין שהמשיבה אינה מיוצגת, אף שלא כך הדבר – וכי ההחלטה בעניין הראיות הדיגיטליות נועדה להכביד על המערערת. בהמשך יום 7.12.2023 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות (להלן: החלטת הפסלות השלישית), בציינו כי חלק מטענות המערערת נדונו בהחלטות פסלות קודמות וכי הדרך הראויה להשגה על החלטות שיפוטיות היא בהליכי ערעור. בית המשפט הוסיף כי ההתייחסות השגויה לייצוג המשיבה תוקנה על ידו בהחלטה מאוחרת, שבה הובהר כי המשיבה אכן מיוצגת, וכי השגותיה של המערערת על ההחלטה בעניין הראיות הדיגיטליות אינן ברורות. לשלמות התמונה יצוין כי בהמשך אותו היום הגישה המערערת הודעה ובה השגות על החלטת הפסלות השלישית, ובעקבות זאת ניתנה החלטה שבה הובהר כי לא ניתן להגיש תגובה להחלטת פסלות. ביום 26.12.2023 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטת הפסלות השלישית (להלן: הבקשה לעיון מחדש), וציינה כי המשיבה טענה בפניה שהוזמנה לחתונת המותב והייתה בעבר חלק מקבוצת "וואטסאפ" יחד עם המותב. עוד הפנתה המערערת למספר התבטאויות של המותב: החלטה שבה צוין כי המערערת טועה בטענותיה "ומפאת כבודה אסתפק בכך", ואמירה במהלך דיון מיום 13.12.2023 שלפיה בא כוח המשיבה "קיבל תשובה" וקיבל "את מה שהוא רצה". המערערת טענה כי המותב גרם לה לחוסר ביטחון במהלך אותו דיון, לא קצב לה די זמן לחקירה נגדית והתיר למשיבה להפריע למהלך הדיון. בהחלטה מיום 26.12.2023 ציין המותב כי אין בסיס לטענות בנוגע להתרחשויות בדיון, והבהיר: "לא היה לי ואין לי כל קשר למשיבה" (להלן: ההחלטה מיום 26.12.2023). הערעור שלפניי הוגש בעקבות החלטת הפסלות השלישית, ובמסגרתו טוענת המערערת כי בית המשפט לא התייחס לטענותיה וכי הוא מטיל עליה נטל הוכחה מוגבר. המערערת מוסיפה ומפנה להחלטה בעניין צירוף הראיה, אשר מלמדת לשיטתה כי המותב סבור שיש לדחות את הבקשה שהגישה לפי פקודת בזיון בית המשפט. עוד מפרטת המערערת השגות על החלטות שונות שניתנו בעניינה, ובהן החלטות שדוחות את בקשותיה לזימון עדים. יצוין כי לאחר הגשת הערעור ביקשה המערערת להגיש לבית משפט זה את ההחלטה מיום 26.12.2023, וכן את ההחלטה ואת פרוטוקול הדיון שבהם מתועדות ההתבטאויות שצוטטו בבקשה לעיון מחדש. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. בהתאם לסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המבחן לקיומה של עילה לפסילת שופט הוא התקיימותן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". איני סבור כי נסיבות אלו מתקיימות בענייננו. תחילה יצוין כי כפי שנפסק, בעל דין אמנם אינו מוגבל במספר הפעמים שבהן הוא רשאי להגיש בקשת פסלות, אך "על הטוען לעילת פסלות נוספת באותו הליך להצביע על עילה חדשה, אשר לא נדונה בעבר וצמחה לאחר מתן ההחלטה הקודמת בעניין הפסלות וכן כי נטענה במועד וללא שיהוי" (ע"א 9614/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (13.12.2017)). עוד נפסק כי החלטות דיוניות שניתנות בהליך – ובכלל זה החלטות בנוגע לזימון עדים ולהגשת מסמכים – אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות (ע"א 5221/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 14 (14.8.2023); ע"א 1673/23 רפאלי נ' ניב, פסקאות 16 ו-18 (1.5.2023)), והוא הדין בנוגע לדרך שבה בוחר המותב לנהל דיונים בהליך שלפניו (ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר - החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 11 (8.10.2020)). טענות המערערת אינן מצדיקות סטייה מכללים אלו, ולא שוכנעתי כי ההחלטות שאליהן הפנתה מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. בפרט אציין כי איני סבור שההחלטה בעניין צירוף הראיה מלמדת על עמדה נחרצת בנוגע לבקשת המערערת מכוח פקודת בזיון בית המשפט. ההתבטאויות שאליהן הפנתה המערערת בבקשה לעיון מחדש אף הן אינן מקימות עילת פסלות (השוו: ע"א 8097/22 הללויה נ' מדורגי מקימים בקרני שומרון ע"ר, פסקה 15 (8.1.2023)), וכך גם באשר לטענה לקשר בין המותב למשיבה – טענה שהועלתה ללא תימוכין ושאותה הכחיש המותב מכל וכל (השוו: ע"א 1168/23 חוות מוריה בע"מ נ' פוטירו גן פו בע"מ, פסקה 13 (15.3.2023)). הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בשבט התשפ"ד (‏18.1.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 23086970_M04.docx טמ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1