ויקטור צמח נ. עיריית רמת השרון

פסק-דין בתיק ע"א 8693/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 8693/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערים: 1. ויקטור צמח 2. ע.ל.א.צ. בע''מ, צד ג' בתיק הוצל"פ נ ג ד המשיבה: עיריית רמת השרון ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב (כב' הרשם א' שליו) מיום 5.10.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתיקי הוצאה לפועל 01-45864-94-1 ו-01-98187055 בשם המערער 1: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשם א' שליו, להלן: הרשם) מיום 5.10.2007, שלא לפסול עצמו מלדון בתיקי הוצאה לפועל 01-45864-94-1 ו- 01-98187055. 1. כנגד המערער ננקטו הליכים שונים על ידי משיבה 1 (להלן: העירייה), בגין אי תשלום ארנונה ומים משך שנים רבות עבור דירת מגוריו ושתי חנויות המצויות בבעלותו. לאחר מתן פסקי דין נפתחו מספר הליכים בלשכת ההוצאה לפועל. תיק 01-45864-94-1 עניינו ביצוע פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 15599/89. במסגרת התיק מונה משיב 2, בא-כוח העירייה, ככונס נכסים לשתי החנויות. כנגד המערער מתנהלים תיקים נוספים, ביניהם תיקים לביצוע פסקי דין נוספים שניתנו לטובת העירייה, וזאת במסגרת תיק הצטרפות 01-98187-05-5 (להלן: תיק ההצטרפות). ביום 20.2.2005 קיבל בית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין בת.א. 15599/89 והורה על שמיעת ראיות בטענת תרמית שהעלה המערער. ביום 24.4.2006 ניתנה פסיקתא על ידי בית המשפט, בה הורה בית המשפט על ביטול פסק הדין בת.א. 15599/89. בעקבות הפסיקתא הגיש המערער בקשה לסגירת תיק 01-45864-94-1. בטרם ייסגר התיק הורה הרשם לכונס הנכסים להגיש דו"ח כספי, על מנת להפריד את החיוב נשוא פסק הדין שבוטל מהחיובים האחרים שנפסקו בתיק כנגד המערער מכוח החלטות שיפוטיות (שלא בוטלו), ועל מנת לבחון את מצבת ההכנסות וההוצאות של הכינוס אל מול יתרת החוב. הכונס הגיש דו"ח ביניים ועתר להמשך הליכי הכינוס במסגרת תיק ההצטרפות. 2. ביום 5.10.2006 התקיים דיון בתיק 01-45864-94-1, בעניין השלכות ביטול פסק הדין. כבר בראשית הדיון ניתנה החלטה לפיה מאחר והמערער אינו מאפשר לנהל דיון באופן סביר, הוא מוזהר כי במידה וימשיך באופן התנהגותו, הוא יוצא מהאולם והדיון יתנהל במעמד כונס הנכסים בלבד. המערער המשיך להעלות טענות קודמות שנדונו והוכרעו, והרשם קבע כי בנסיבות אלו, ולאור העובדה שהמערער מתעקש לשאת נאומים ואינו עונה לשאלות הרשם, יתאפשר לו בפעם האחרונה להשיב לשאלה שהוצגה בפניו, והוא הוזהר כי במידה ולא ישיב עליה תינתן החלטה בסוגיה ללא קבלת עמדתו. המערער טען כי הרשם נוקט במשוא פנים ואינו מאפשר לו לטעון טענותיו, וביקש ממנו לפסול את עצמו. בהחלטה שניתנה ציין הרשם כי המערער ממשיך בשלו ואינו מאפשר דיון יעיל. כן צוין כי משנדחתה בקשת המערער לביטול הדיון, הוא מנסה באופן התנהלותו לגרום לביטול הדיון תוך העלאת טענות שכבר נדונו והוכרעו. אשר לטענת הפסלות, צוין כי זו נדונה כבר והוכרעה. מאחר והמערער המשיך להפריע גם בזמן כתיבת ההחלטה, הורה הרשם להוציאו מהאולם. צוין כי נרשמה טענת המערער כי הוא מבקש להגיש ערעור וכי המערער המשיך וקילל את כונס הנכסים לאחר ההחלטה. ביום 16.10.2006 ניתנה החלטה נוספת בתיק 01-45864-94-1. בהחלטה נקבע כי הליכי הכינוס ימשכו במסגרת תיק ההצטרפות, אך זאת רק לאחר בירור החוב העדכני, נוכח ביטול פסק הדין. אשר לכסף ששולם על פי פסק הדין שבוטל, נקבע כי כספים אלו לא יועברו למערער, אלא יתחלקו בין התיקים הקשורים בתיק ההצטרפות. 3. על החלטות אלו הוגש הערעור שבפניי. בערעור טוען המערער כי משוא הפנים של הרשם בא לידי ביטוי באופן ניהול הדיון על ידו ובמתן החלטות שגויות, לטובת המשיבים. בנוגע לאופן ניהול הדיון נטען כי הרשם לא אפשר למערער לדבר בדיון, שאל שאלות וביקש לענות עליהן בכן ולא, וכאשר המערער רצה לטעון הפסיק את הדיון והוציא אותו החוצה ללא סיבה. עוד הלין המערער על מתן החלטות במעמד צד אחד. אשר להחלטות הרשם נטען כי לאורך ניהול ההליך נענה הרשם לבקשות המשיבים ודחה את בקשות המערערים או התעלם מהן. לטענת המערער, מתגלה משוא הפנים גם בסירובו של הרשם לכתוב את דברי המערער בפרוטוקול, ולהפסיק את הדיון כדי לאפשר למערער להגיש ערעור על החלטתו בבקשת הפסלות. המערער הלין על כך שההחלטה מיום 16.10.2006 ניתנה תוך התעלמות מההחלטה שביטלה את פסק הדין בת.א. 15599/89. המערער סבור כי בעקבות אותה החלטה היה על הרשם לסגור את תיק ההוצאה לפועל, לשחרר את כונס הנכסים מתפקידו ולהחזיר את החנויות למערער או למערערת 2, ששכרה אותן ממנו. המשיבים, בתגובתם לבקשה לעיכוב ביצוע, טוענים כי יש לדחות את הערעור בהיעדר עילת פסלות. נטען כי הליך הפסלות הוא חלק ממסכת ההטרדה של המערער, הבאה לידי ביטוי בהגשת הליכי סרק חוזרים ונשנים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית אציין, כי לא כל טענות המערער בערעור עלו בבקשת הפסלות בדיון, והרשם לא התייחס לטענות לגופן אלא הסתפק בקביעה כי בקשת פסלות נדונה כבר והוכרעה. לא הוצגה בפניי בקשה קודמת והחלטה בה. ואולם, אין בכך כדי למנוע מערכאת הערעור ליתן דעתה לטענות המערער ולבחון האם עולה מהן עילת פסלות (ע"א 401/06 קרקעות עמק במרחב (1998) בע"מ נ' נעאמנה פאוזי בע"מ (לא פורסם)). בהתאם לגישתו העקבית של בית משפט זה אין מקום לפסילתו של המותב היושב בדין אלא אם קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים. משמעותו של מבחן זה היא כי על מנת לפסול מותב, על ערכאת הערעור להתרשם מן הנסיבות החיצוניות, שקיימת אפשרות מאוד מסתברת כי אכן נבצר ממנו לשפוט את דינם של בעלי הדין או אחד מהם באובייקטיביות הדרושה (ע"פ 192/87 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2)141; בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573). 5. בקשת הפסילה נובעת, רובה ככולה, מחוסר שביעות רצון המערער מאופן ניהול הדיון ומהחלטות הרשם בהליך. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לעניין החלטות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174). יתרה מכך, גם אם מדובר ברצף של החלטות לרעת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' בוקשפן משלי (לא פורסם); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם); מרזל, בעמ' 175). אשר לאופן ניהול הדיון אציין כי במסגרת זכותו וחובתו של המותב לנווט את הדיון, הוא רשאי לחסום נסיונו של בעל דין לפרוץ כל מסגרת סבירה ולהאריך מעבר לכל מידה מקובלת בטיעונים (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2) 133). על כן, רשאי היה הרשם להגביל את טיעוניו של המערער בדיון. בכך לא הביע הרשם כל דעה לגבי התיק לגופו. זאת ועוד, המותב הדן בתיק נדרש לא אחת להתנהגותם של הצדדים המופיעים בפניו, על מנת להבטיח ניהולו התקין והיעיל של ההליך שלפניו. התייחסות להתנהגות בעלי הדין יכול שתבוא לידי ביטוי, במקרים מתאימים, גם בהוצאה מהאולם של צד המפריע לקיום הדיון (ע"א 553/07 פלקסר נ' ברנדס (לא פורסם)). אשר על כן, לא מצאתי יסוד לטענת המערער, כי ההחלטות שקיבל הרשם, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נדרשת, ואופן ניהול הדיון על ידו, מקימים עילת פסלות, ומעוררים את אותה אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער. אפשר שבראייתו של המערער נוצר חשש, כי אופן ניהול הדיון והחלטות בית המשפט מצביעים על קיום משוא פנים כלפיו. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. מכיוון שכך, מבוטל צו עיכוב ההליכים שניתן בתיק. ניתן היום, ט' בתמוז התשס"ז (25.6.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06086930_N12.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il