יהודה פלח נ. עו"ד יוסי דרור בתפקידו ככונס הנכסים על הנכס

פסק-דין בתיק בש"א 8686/14 בבית המשפט העליון בש"א 8686/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. יהודה פלח 2. אילנה פלח נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יוסי דרור בתפקידו ככונס הנכסים על הנכס 2. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ 3. פרוספר אזגי ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' לובינסקי מיום 24.11.2014 בע"א 6885/14 בשם המערערים: עו"ד אהרון שוורץ; עו"ד אלברט בן פורת פסק-דין ערעור על החלטת הרשם ג' לובינסקי מיום 24.11.2014 בע"א 6885/14 במסגרתה נדחתה בקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה ונקבע כי סכום העירבון יועמד על סך של 20,000 ש"ח. 1. ביום 19.10.2014 הגישו המערערים בקשה לפטור מתשלום האגרה. ביום 22.10.2014 קבע הרשם ג' לובינסקי כי כתב הערעור חורג מתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכי רק אם יוגש כתב ערעור מתוקן תוך 14 ימים, תידון בקשתם לפטור מתשלום אגרה. המערערים עשו כן, וביום 5.11.2014 קבע הרשם ג' לובינסקי כי המשיבים יגיבו תוך 14 ימים, ויתנו התייחסותם גם לסוגיית העירבון. לבקשת המשיבים, ביום 11.11.2014 קבע הרשם ג' לובינסקי כי המערערים ימציאו למשיבים את כל כתבי בי הדין שהוגשו על ידם בע"א 6885/14, והאריך את מועד תגובת המשיבים ל-14 ימים נוספים ממועד המצאת כתבי בי הדין האמורים. 2. לאחר קבלת תגובת המשיבה, ביום 24.11.2014 דחה הרשם ג' לוביסנקי את בקשת המערערים לפטור מתשלום אגרה, בקובעו כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה כי אין ביכולתם לשלם. הרשם התייחס לכך שהמערער 1 מקבל גמלת הבטחת הכנסה, אך ציין כי אין בכך כדי להקנות פטור אוטומטי מתשלום האגרה. ציין הרשם, כי מעיון בתדפיס חשבון הבנק של המערערת 2 עולה שמסגרת האשראי שלה עומדת על סכום של 25,000 ש"ח; כי לפני מספר חודשים היא נטלה הלוואה בסך של 30,000 ש"ח; וכי מדי חודש מבוצעות בחשבונה הפקדות בסך מצטבר של עשרות אלפי שקלים. הרשם קבע כי ההסבר שניתן לסכומים אלו הנו כללי ולקוני ואינו נתמך באסמכתאות כלשהן. עוד ציין הרשם, כי בגדר ההליך בערכאה הדיונית הפקידו המערערים ערובה בסך של 15,000 ש"ח, פעולה המהווה אינדיקציה נוספת ליכולתם הכלכלית. כן ציין הרשם, כי המערערים לא פרטו אודות הסכומים אותם הם משלמים עבור ייצוגם, כמו גם באשר לאופן המימון של סכומים אלה. לסיום ציין הרשם, כי די בכך כדי לדחות את הבקשה ואין צורך להידרש לתנאי השני שעניינו קיומה של עילה. על בסיס אותם טעמים, קבע הרשם כי גם באשר להפקדת העירבון אין לפטור את המערערים, והעמידו על סך של 20,000 ש"ח. 3. מכאן הערעור שלפניי. המערערים טוענים כי שגה הרשם כאשר כרך את הבקשה לפטור מתשלום אגרה יחד עם קביעת סכום העירבון מאחר שהם לא הגישו בקשה בעניין העירבון. לטענתם, לא ניתנה להם הזדמנות להציג את עמדתם בבקשה לפטור מהפקדת עירבון. המערערים מציינים כי תגובת המשיבים לבקשתם לא נמסרה להם, והם נחשפו לקיומה לראשונה עם החלטת הרשם מיום 24.11.2014. לטענתם, זוהי דרכם של המשיבים להטעות ולהכשיל בחוסר תום לב ובמכוון, הכל במטרה לחסום את דרכם לבית המשפט. כן טוענים המערערים, כי שגה הרשם משלא קיבל את הסברם אודות מקור הכספים בחשבונם. המערערים מציינים כי מצבם לא הותיר להם ברירה אלא לפנות לגורמים מפוקפקים בבקשה להלוואות, כלשונם "גורמים מהשוק האפור". כן שבים המערערים וטוענים טענות הרלוונטיות לתיק העיקרי. 4. בד בבד עם הגשת בקשת הפטור מתשלום האגרה, הגישו המערערים בקשה להארכת מועד לתשלום האגרה ולהפקדת העירבון עד למתן החלטה בערעור זה. 1. דין הערעור להידחות. לא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012); בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013)). המערערים לא הציגו תשתית עובדתית חדשה בעניין מצבם הכלכלי. בהודעת הערעור הם חוזרים על טענותיהם שהועלו בפני הרשם, ללא כל שינוי מהותי המצדיק סטייה מהחלטתו. החלטת הרשם מנומקת דייה, תוך שמפורט בה מדוע אין המערערים זכאים לפטור המבוקש. יתר על כן, גם לגופם של דברים, המערערים לא הצביעו על נימוקים שיצדיקו התערבות בהחלטתו של הרשם. אמת, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד במשפט, אך לצד זאת יש לזכור כי ניהול הליך משפטי כרוך בעלויות המוטלות הן על בעל הדין שכנגד והן על הקופה הציבורית (ראו: בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.2011) והאסמכתאות שם). לפיכך, פטור מתשלום אגרה יינתן רק לאחר שבעל הדין המבקש את הפטור הוכיח כי הוא עומד בתנאים אשר הותוו בדין (ראו תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007), והם חוסר יכולת כלכלית וכי נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה. במקרה לפניי קבע הרשם מהטעמים המפורטים בהחלטתו, אשר מקובלים עליי, כי ההליך אינו מגלה עילה במידה הנדרשת לצורך מתן פטור מאגרה. 2. אשר לחיוב בעירבון, הלכה היא כי בבקשה לפטור מעירבון נדרש להוכיח כי סיכויי ההליך בעלי ממשות גדולה יותר מאשר בבקשה לפטור מאגרה (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (17.10.2007)). סבורני כי ההליך לא מגלה עילה במידה שתצדיק פטור מתשלום אגרה, וקל וחומר שלא התקיים התנאי הנדרש לצורך קבלת בקשה לפטור מעירבון. על כן, אין מקום לטענת המערערים בדבר כריכת החיוב בעירבון לבקשתם לפטור מתשלום אגרה. יתרה מכך, ככל שלמערערים עומדות טענות נוספות לעניין מצבם הכלכלי, הרי שכתב הערעור נשוא דיון זה היה צריך לכלול אותן. לא קיים הבדל בטענות הנטענות למצב כלכלי לצורך פטור מתשלום אגרה לעומת טענות הנטענות למצב כלכלי לצורך פטור מהפקדת עירבון. משכך, אכן ניתנה למערערים הזדמנות להעלות את כלל טענותיהם באשר למצבם הכלכלי. זאת ועוד, אשר לטענה בדבר מקור הכספים המופיעים בחשבונות המערערים, הרי שזוהי בחירתם כיצד לנהל את חייהם הכלכליים, אך ללא אסמכתאות בנדון – לא ניתן לדון בכך או לייחס לכך משקל במסגרת הליך משפטי זה. 3. סיכומם של דברים, הערעור נדחה. המערערים ישלמו את האגרה וכן יפקידו את העירבון בסכום שקבע הרשם בהחלטתו בתוך 14 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיהם. לא ייעשו כן, יימחק ההליך או יירשם לדחייה, לפי העניין, ללא כל הודעה נוספת. ניתן היום, ‏ו' בטבת התשע"ה (‏28.12.2014). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14086860_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il