סיעת העבודה - מימד נ. הכנסת

החלטה בתיק בג"ץ 8686/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8686/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: סיעת העבודה - מימד נ ג ד המשיבים: 1. הכנסת 2. חשב הכנסת 3. סיעת קדימה 4. סיעת ישראל ביתנו 5. סיעת הליכוד 6. סיעת ש"ס 7. סיעת האיחוד הלאומי - מפד"ל 8. סיעת גל 9. סיעת יהדות התורה 10. סיעת מר"צ 11. סיעת חד"ש 12. סיעת המפלגה הדמוקרטית הערבית 13. סיעת בל"ד התנגדות לצו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ו באדר א' התשס"ח (3.3.08) בשם העותר: עו"ד יוסי כ"ץ בשם המשיבים 1 ו-2: עו"ד רוקסנה שרמן-למדן בשם המשיבה 5: עו"ד אבי הלוי; עו"ד עז אלדד פסק-דין השופט ע' פוגלמן: האם נפל פגם בהחלטת הכנסת בעניין גובה מימון הוצאות הבחירות לכנסת ה‑17 לו זכאית העותרת לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973? זו השאלה העומדת לדיון לפנינו. רקע עובדתי 1. בבחירות לכנסת ה-16 (הכנסת היוצאת), שנערכו ביום 28.1.03, התמודדו, בין היתר, רשימת מועמדים לכנסת מטעם מפלגת "עם אחד-בראשות עמיר פרץ" (להלן: מפלגת עם אחד) ורשימת מועמדים בשם "העבודה-מימד בראשות מצנע" שהורכבה מנציגי מפלגות "העבודה הישראלית" ו"מימד" (להלן: מפלגות העבודה ומימד, בהתאמה). רשימת המועמדים מטעם מפלגת עם אחד זכתה באותן בחירות בשלושה מנדטים ורשימת המועמדים מטעם מפלגות העבודה ומימד זכתה בתשעה-עשר מנדטים. בתחילת כהונתה של הכנסת ה-16 פעלו המפלגות האמורות בכנסת באמצעות שתי סיעות – סיעת עם אחד וסיעת העבודה-מימד. במהלך כהונתה של הכנסת ה-16 התנהלו בין הסיעות מגעים לאיחודן, אשר בסופם נחתם הסכם שכותרתו "הסכם לאיחוד מפלגת העבודה ומפלגת עם אחד" (להלן: הסכם האיחוד). ביום 23.5.05 אישרה ועדת הכנסת את איחוד הסיעות האמורות לסיעה אחת שכונתה "העבודה-מימד-עם אחד" (להלן: הסיעה המאוחדת), והודעה על כך פורסמה ברשומות (הודעה על שינוי בהרכב הסיעתי של הכנסת ועל באי כוח הסיעות וממלאי מקומם, י"פ התשס"ה 3928). חבר-הכנסת דוד טל, שהיה בין חברי הכנסת בסיעת עם אחד, לא הצטרף לסיעה המאוחדת, אלא התפלג מסיעת עם אחד (כאמור בהוראות סעיפים 59 – 60 לחוק הכנסת, התשנ"ד – 1994). לפיכך, כללה הסיעה המאוחדת עשרים-ואחד חברי כנסת: תשעה-עשר חברי סיעת העבודה-מימד בצירוף שני חברים מסיעת עם אחד. בצד האמור, עד סיום כהונת הכנסת ה-16 המשיכו הסיעות שהתאחדו – על פי בקשתן – לקבל בנפרד את מימון ההוצאות השוטפות לו הן זכאיות, וזאת לפי הוראת סעיף 12(ג) לחוק מימון מפלגות, התשל"ג-1973 (להלן: חוק מימון מפלגות). לקראת הבחירות לכנסת ה-17 (הכנסת הנכנסת) הוגשה רשימת מועמדים בשם "העבודה-מימד" מטעמן של מפלגות העבודה ומימד. מטעם מפלגת עם אחד לא הוגשה רשימת מועמדים, אך בין המועמדים ברשימת "העבודה-מימד" נכללו שני חברי הכנסת אשר נבחרו לכנסת ה-16 מטעם רשימת המועמדים של מפלגת עם אחד, ואשר בהמשך כיהנו בסיעה המאוחדת (ח"כ עמיר פרץ וח"כ אילנה כהן). בבחירות לכנסת ה-17 זכתה רשימת "העבודה-מימד" ב-19 מנדטים, וחברי הכנסת שנבחרו מטעם רשימה זו הם הנמנים על העותרת. בהמשך הדברים היה על הכנסת להעביר לעותרת את מימון הוצאות הבחירות לו היא זכאית. בהתאם להוראות סעיף 3(ב) לחוק מימון מפלגות, סכום זה נגזר ממספר המנדטים שהיו לסיעה בכנסת היוצאת וממספר המנדטים בהם זכתה בכנסת הנכנסת (על הוראות החוק ודרך החישוב המדויקת נעמוד בהמשך הדברים). הכנסת חישבה את סכום מימון הוצאות הבחירות לו זכאית העותרת לפי ההנחה כי מספר המנדטים שהיו לה בכנסת ה-16 הוא 19 מנדטים, תוך התעלמות ממהלך איחוד הסיעות שבוצע. העותרת חלקה על חישוב זה. לשיטתה, לא ניתן להתעלם ממהלך האיחוד שבוצע, ולכן, יש לראותה כמי שהיו לה 21 מנדטים בכנסת היוצאת, כמספר חברי הכנסת שהיו בסיעה המאוחדת. המגעים בין הצדדים לא הביאו לפתרון המחלוקת, ומכאן עתירה זו. טענות הצדדים 2. לעמדת העותרת, חישוב מימון הוצאות הבחירות צריך היה להתבצע על בסיס ההנחה כי היו לה 21 מנדטים בכנסת היוצאת, קרי, תוך התחשבות בשני חברי סיעת עם אחד שהצטרפו לסיעה המאוחדת. לשיטתה, יש לפרש את הוראת סעיף 3(ב) לחוק מימון מפלגות כך שהמועד הקובע למניית המנדטים שהיו לסיעה בכנסת היוצאת, לצורך קבלת מימון הוצאות הבחירות, הוא לקראת סיום כהונת הכנסת. במועד זה היו בסיעה 21 חברי כנסת. פרשנות זו, כך נטען, תגשים את תכליתו של חוק מימון מפלגות, תמנע תנודות חריפות במערכת מימון המפלגות עקב שינוי תוצאות הבחירות, תעודד איחוד סיעות, תביא להרמוניה חקיקתית עם יתר הוראות החוק ותסייע בשמירה על היציבות הפרלמנטארית. בהקשר זה מדגישה העותרת כי הסכם האיחוד הביא, למעשה, לאיחוד המפלגות האמורות ו"להיעלמותה" של מפלגת עם אחד. העותרת מוסיפה וטוענת כי הפרשנות שניתנה על ידי הכנסת מביאה לאפליה פסולה בינה לבין סיעות אחרות. עוד נטען כי קם לעותרת אינטרס הסתמכות, וזאת בהסתמך על שני טעמים. הראשון, דברים שאמרה היועצת המשפטית לועדת הכנסת בדיון שנערך בוועדה בעניין איחוד הסיעות, שנגעו לשמה של הסיעה המאוחדת; השני, אופן חישוב המקדמה ששולמה לעותרת על חשבון תשלום מימון הוצאות הבחירות. המשיבים 1 – 2 (להלן: הכנסת) סבורים כי מימון הוצאות הבחירות שניתן לעותרת חושב כדין. לשיטת הכנסת, על פי הוראת סעיף 3(ב) לחוק מימון מפלגות, המועד הקובע לעניין חישוב המנדטים בכנסת היוצאת הינו "מועד הזכייה בבחירות". במועד זה היו לעותרת תשעה-עשר מנדטים. מכל מקום, גם בחינת מספר המנדטים במועד מאוחר יותר לא תביא לכך ששני חברי הכנסת מטעם מפלגת עם אחד ייכללו במניין המנדטים שהיו לעותרת בכנסת היוצאת, שכן מפלגת עם אחד עודנה שרירה וקיימת. משכך, היה בידה להגיש רשימת מועמדים לבחירות לכנסת ה-17, אך היא לא עשתה כן, וממילא אינה מיוצגת בכנסת זו. הכנסת מדגישה כי העובדה שהעותרת וסיעת עם אחד המשיכו – לאחר מועד איחוד הסיעות – לקבל מימון נפרד להוצאותיהן השוטפות, מלמדת אף היא כי מפלגת עם אחד המשיכה להתקיים, שכן מימון זה ניתן רק למפלגות המיוצגות בכנסת. הכנסת התייחסה עוד לטענות הנוספות שהציגה העותרת, הן בהתייחס לדברים שאמרה היועצת המשפטית לכנסת, הן בהתייחס למקדמה ששולמה, וטענה כי אין בהן כדי לסייע לעותרת ולהביא למתן הסעד המבוקש. עוד נטען כי ההחלטה שהתקבלה בהתייחס למימון הוצאות הבחירות לעותרת אינה מפלה את העותרת ביחס לסיעות אחרות. משיבות 3, 6, 8 הודיעו כי אין להן עניין או עמדה ביחס לעתירה. המשיבה 5 (סיעת הליכוד) הודיעה כי להשקפתה הדין עם העותרת, וכי גם מטעמה הוגשה עתירה בהתייחס למימון הוצאות הבחירות שניתן לה, המחזיקה טעמים זהים במהותם לעתירה דנן (בג"צ 3174/07). העתירה האמורה תלויה ועומדת, ונקבע כי לאחר מתן פסק הדין בעתירה זו, יוחלט לגבי המשך הטיפול בה (החלטת השופטת א' חיות מיום 14.5.07). שאר המשיבות לא הגיבו לעתירה. דיון הזכות למימון הוצאות הבחירות 3. סעיף 2(א) לחוק מימון מפלגות קובע את הזכות למימון מפלגות, ובכלל זה, למימון הוצאות הבחירות: "הזכות למימון (א) כל סיעה זכאית, לפי הוראות חוק זה - (1) למימון הוצאות הבחירות בתקופת הבחירות; (2) למימון הוצאותיה השוטפות בכל חודש החל בחודש שאחרי פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ועד החודש שבו פורסמו תוצאות הבחירות לכנסת הבאה; (3) למימון התשלומים לצוות הפרלמנטרי". הזכות לקבלת מימון הוצאות הבחירות, על פי סעיף 2(א)(1) לחוק מימון מפלגות, מוענקת ל"סיעה". המונח "סיעה" מוגדר בסעיף 1 לחוק מימון מפלגות, בזו הלשון: "הגדרות "סיעה" - כל אחד מאלה: (1) מפלגה שהיתה מיוצגת על ידי סיעה בכנסת היוצאת, הגישה בבחירות לכנסת רשימת מועמדים והיא מיוצגת בכנסת על ידי חבר כנסת אחד לפחות; (2) מפלגה שועדת הכנסת הכירה בנציגה או בנציגיה בכנסת כסיעה; (3) צירוף של שתי מפלגות או יותר המקיימות בכנסת סיעה אחת". הגדרת "סיעה" כוללת בחובה הפנייה למונח "מפלגה". "מפלגה" מוגדרת בחוק מימון מפלגות בדרך של הפנייה להגדרת המונח בסעיף 1 לחוק המפלגות, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק המפלגות), שזה נוסחה: "הגדרות בחוק זה – 'מפלגה' - חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על ידי נבחרים". 4. נעמוד אפוא על מאפייניה של מפלגה ועל מעמדה בשיטה הדמוקרטית הישראלית. המפלגה היא "אבן הבניין" של המערכת הפוליטית בישראל. באמצעות המפלגות משתתף הציבור הישראלי בהליך הדמוקרטי ובוחר את נציגיו לרשות המחוקקת. "המפלגות הפוליטיות הן המכשיר החוקתי, אשר באמצעותו מתגבש הרצון הפוליטי של אזרחי המדינה" (דברי השופט (כתוארו אז) א' ברק בבג"צ 1601/90 שליט נ' פרס, פ"ד מד(3) 353, 363, 364 (1990); כן ראו דברי המשנה לנשיא מ' אלון בבג"צ 1635/90 ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749, 785 (1991) (להלן: עניין ז'רז'בסקי); יצחק ה' קלינגהופר "המסגרת החוקית של מפלגות פוליטיות בישראל" ספר אורי ידין כרך ב 199, 202 (1990) (להלן: קלינגהופר); קלוד קליין "על ההגדרה המשפטית של המשטר הפרלמנטרי ועל הפרלמנטריזם הישראלי" משפטים ה 308, 334 – 335 (1994) (להלן: קליין); רענן הר-זהב "חוק המפלגות - מציאות חדשה" המשפט ב 33, 34 – 36 (1994); יגאל מרזל המעמד החוקתי של מפלגות פוליטיות 432 – 433 (2004) (להלן: מרזל)). במצב המשפטי הקיים, המפלגות – והן בלבד – רשאיות להגיש רשימות מועמדים לבחירות לכנסת (סעיף 5א לחוק יסוד: הכנסת; סעיף 4 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969; כן השוו: דברי הסבר להצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון 30) (הזכות להגיש רשימת מועמדים בבחירות לכנסת), התשנ"ו-1996, ה"ח 536). נוסף לאלה, בהתאם להוראות חוק המפלגות, מפלגה הרשומה בפנקס המפלגות היא תאגיד כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית (סעיף 13(א) לחוק המפלגות). בצד ההסדרים האמורים, קובע חוק מימון מפלגות כללים להסדרת מימון פעילותן של המפלגות מכספי מדינה. כללים אלה מבקשים לאפשר למפלגות התמודדות שוויונית, עצמאית ובלתי תלויה באמצעי מימון פרטיים (מנחם הופנונג מימון מפלגות ומימון בחירות בישראל 20 – 23, 59 – 60, 69 – 72 (1993) (להלן: מימון מפלגות); אמנון רובינשטיין וברק מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל כרך ב: רשויות השלטון ואזרחות 777 – 778 (מהדורה שישית, 2005) (להלן: המשפט החוקתי); והשוו: מרזל, בעמ' 161 – 164). מכלול הסדרים זה מעניק למפלגות מעמד מרכזי בשיטה הדמוקרטית הישראלית: "בישראל מתבטאת המרכזיות של המפלגה בהסדרים פורמליים, שהחשובים שבהם הם הקביעה כי רק מפלגה רשאית להגיש רשימת מועמדים לבחירות לכנסת ... וייחוד המימון הציבורי של פעילות פוליטית למפלגות (המיוצגות בכנסת)" (המשפט החוקתי, בעמ' 757). אופן חישוב מימון הוצאות הבחירות 5. נפנה עתה, על רקע הדברים האמורים, לבחון את אופן חישוב מימון הוצאות הבחירות הניתן לסיעה. סכום מימון הוצאות הבחירות המשולם לסיעה (שאינה "סיעה חדשה" כהגדרתה בסעיף 16 לחוק מימון מפלגות), נקבע בהתאם להוראת סעיף 3(ב) לחוק מימון מפלגות, כך: "חישוב המימון (ב) המימון של הוצאות הבחירות של סיעה יהיה לפי מספר יחידות מימון שנתקבל ממספר המנדטים שבהם זכתה הסיעה בכנסת היוצאת בתוספת מספר המנדטים שבהם זכתה הסיעה בכנסת הנכנסת מחולק בשתיים, בתוספת סכום השווה ליחידת מימון אחת". מהוראה זו יוצא, כי סכום מימון הוצאות הבחירות לו זכאית סיעה מחושב בהתאם למספר יחידות המימון להן היא זכאית – שהוא ממוצע המנדטים בהם זכתה בכנסת היוצאת ובכנסת הנכנסת, בתוספת יחידה אחת (השוו: בג"צ 3434/96 הופנונג נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נ(3) 57, 62 – 63 (1996)). יחידת מימון מוגדרת בסעיף 1 לחוק מימון מפלגות כ"סכום שקבעה הועדה הציבורית כיחידת מימון לעניין חוק זה, והודעה על קביעתו פורסמה ברשומות" (השיעור הנוכחי של יחידת מימון עומד על 1,178,200 ש"ח – ראו הודעה בדבר שינוי סכום יחידת המימון לפי חוק מימון מפלגות, התשל"ג – 1973, י"פ התשס"ז 2305). ודוק: הסעיף נוקט בלשון "מספר המנדטים שבהם זכתה הסיעה", למרות ש"סיעה" ככזו אינה מתמודדת בבחירות, שכן, כפי שהוסבר, בבחירות מתמודדות מפלגות באמצעות רשימות מועמדים המוגשות מטעמן (ראו: סעיף 5א לחוק יסוד: הכנסת; קלינגהופר, בעמ' 202; קליין, בעמ' 334, ה"ש 121; המשפט החוקתי, בעמ' 779). החלופה הראשונה בהגדרת המונח 'סיעה' שבסעיף 1 לחוק מימון מפלגות – אשר נוסחה הנוכחי נקבע בשנת תשנ"ו – נותנת מענה לכך, ויוצרת זיקה בין ה"מפלגה" לבין ה"סיעה", בקבעה כי סיעה הינה: "מפלגה שהיתה מיוצגת על ידי סיעה בכנסת היוצאת, הגישה בבחירות לכנסת רשימת מועמדים והיא מיוצגת בכנסת על ידי חבר כנסת אחד לפחות" (ראו גם דברי הסבר לסעיף 8 להצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 32) (הזכות להציע רשימת מועמדים), התשנ"ו-1996, ה"ח 542). מכאן, שכדי לקבוע מהו "מספר המנדטים שבהם זכתה הסיעה" עלינו לבחון מי המפלגה אותה היא מייצגת ובהתאמה לקבוע את המנדטים שיש לשייך לסיעה זו. באופן דומה נפעל מקום בו הסיעה הינה "סיעה מורכבת" (כמשמעות המונח בבג"צ 248/80 כהן נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד לד(4) 813, 814 (1980)) המייצגת מספר מפלגות (ראו חלופה (3) להגדרת 'סיעה' שבסעיף 1 לחוק מימון מפלגות). בנוסף, בעת חישוב מספר המנדטים שבהם זכתה הסיעה "בכנסת הנכנסת" ו"בכנסת היוצאת", יש לוודא כי בשני צידי "המשוואה" ניצבת אותה הסיעה; זאת, נוכח תכליתו של סעיף 3(ב) לחוק מימון מפלגות "להקל על סיעות המתכננות את תקציבן לקראת הבחירות לכנסת הנכנסת על בסיס מספר המנדטים שהיה להן בכנסת היוצאת, כאשר ציפיותיהן נכזבות ומספר המנדטים שהן מקבלות נמוך ממספר המנדטים שבו החזיקו בכנסת היוצאת" (בג"צ 5493/99 סיעת האיחוד הלאומי נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נד(4) 817, 824 (להלן: עניין סיעת האיחוד הלאומי)). ציפייה זו יכולה לחול רק בהתייחס למנדטים של אותה סיעה. מן הכלל אל הפרט 6. בענייננו, לקראת הבחירות לכנסת ה-17 הוגשה רשימת מועמדים משותפת מטעמן של מפלגות העבודה ומימד, אשר זכתה ב-19 מנדטים. העותרת הינה, אפוא, "נציגתן" בכנסת הנכנסת של מפלגת העבודה ומפלגת מימד, שכן מדובר בצירופן של שתי מפלגות המקיימות בכנסת "סיעה מורכבת". מכך עולה, ועל זאת אין הצדדים חולקים, כי לצורך חישוב מימון הוצאות הבחירות, יש לעותרת בכנסת הנכנסת 19 מנדטים. המחלוקת בין הצדדים עניינה ב"מספר המנדטים שבהם זכתה [העותרת] בכנסת היוצאת" – היא הכנסת ה-16, ובאופן קונקרטי, כאמור, בשאלה האם ניתן לייחס לעותרת את המנדטים בהם זכתה סיעת עם אחד בכנסת ה-16. עמדת הכנסת הינה, כאמור, כי לא ניתן לעשות כן, ולכן, יש לראות בעותרת כמי שזכתה ב-19 מנדטים בלבד בכנסת ה-16. לשיטתנו, על רקע התשתית שהוצגה, עמדת הכנסת בדין יסודה. נסביר טעמינו. 7. תמונת המנדטים שהיו לסיעות בכנסת ה-16, כשלעצמה, אינה במחלוקת. עד למועד "איחוד הסיעות" היו לעותרת 19 מנדטים, ולסיעת עם אחד 3 מנדטים. בסיעה המאוחדת היו 21 מנדטים (נוכח התפלגותו של ח"כ דוד טל). סיעה זו, שפעלה עד תום כהונת הכנסת ה-16, היוותה צרוף של שלוש מפלגות: העבודה, מימד ועם אחד. בבחירות לכנסת ה-17 זכתה רשימת המועמדים שהוגשה מטעם מפלגות העבודה ומימד ב-19 מנדטים. מפלגת עם אחד, מצידה, לא הגישה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת ה-17, לא באופן עצמאי, ולא במשותף עם מפלגת העבודה ומפלגת מימד (או עם כל מפלגה אחרת). בהקשר זה מציינת הכנסת כי מפלגת עם אחד לא חדלה להתקיים כאישיות משפטית, והיא עדיין רשומה במרשם המפלגות. טענה זו לא נסתרה על ידי העותרת, אשר לא הציגה כל ראייה לכך שהמפלגה חדלה מלהתקיים. בפרט נעיר, כי העותרת לא הראתה כל אסמכתא לכך שהוחל בביצועם של צעדים כלשהם שיביאו, בסופו של יום, לפירוק מפלגת עם אחד. כך למשל, אין החלטה של המוסד המרכזי של מפלגת עם אחד להורות על פירוקה (ראו סעיף 27 לחוק המפלגות); ולא הוצגה כל תשתית ממנה עולה כי הוחל בתהליך לפירוק המפלגה (ראו סעיף 26 לחוק המפלגות). נוכח אלה, נקודת המוצא לדיון הינה כי מפלגת עם אחד לא חדלה להתקיים כאישיות משפטית. משכך, היה בידה להגיש רשימת מועמדים לכנסת ה-17 (בין אם בעצמה, בין אם במשותף עם מפלגות אחרות), להתמודד על ייצוג בכנסת, ולהיות זכאית לקבלת מימון הוצאות הבחירות. 8. על רקע הדברים האמורים, עלינו לבחון, אפוא, האם העותרת והסיעה המאוחדת הן אותה סיעה, באופן שיאפשר לייחס לעותרת את המנדטים שהיו לסיעה המאוחדת. בחינת מצב הדברים בענייננו תגלה כי הסיעה המאוחדת שפעלה בכנסת ה-16 היא "סיעה מורכבת" שכללה שלוש "אבני בניין": מפלגת העבודה, מפלגת מימד ומפלגת עם אחד. העותרת, לעומת זאת, היא "סיעה מורכבת" הכוללת שתי "אבני בניין": מפלגת העבודה ומפלגת מימד. "אבן הבניין" המכונה מפלגת עם אחד נעדרת מן הכנסת ה-17, לאחר שלא הגישה רשימת מועמדים לבחירות לכנסת זו, הגם שלפי הוראות הדין עליהן עמדנו, היה בידה לעשות כן. מכאן שעלינו לבחון – על רקע תכליתו של ההסדר שבחוק מימון מפלגות ובהתחשב במאפייניה ומעמדה של המפלגה – האם שינוי זה בהרכב הסיעות משליך על שיעור מימון הוצאות הבחירות לו זכאית העותרת. תכליתו של הסדר מימון הוצאות הבחירות, עליה עמדנו, היא לאפשר למפלגות, המעמידות רשימת מועמדים לכנסת (בין אם במשותף עם מפלגה אחרת, בין אם בנפרד), לשאת בעלויות הגבוהות הכרוכות בהתמודדות בבחירות, וזאת בדרך בלתי תלויה. כפי שמציינים המלומדים רובינשטיין ומדינה, "בחוק המימון 'סיעה' היא למעשה המפלגה: רק למפלגה יכולות להיות 'הוצאות בחירות', שהרי רק מטעמה ניתן להגיש רשימת מועמדים בבחירות לכנסת" (המשפט החוקתי, בעמ' 779; והשוו: קלינגהופר, בעמ' 202; עניין סיעת האיחוד הלאומי, בעמ' 824). על רקע דברים אלה, להשקפתי, אין לומר כי העותרת ("הסיעה בכנסת הנכנסת") והסיעה המאוחדת ("הסיעה בכנסת היוצאת") הן אותה סיעה, שכן מפלגת עם אחד אינה, כמובהר, חלק מן העותרת. פרשנות כאמור עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכליתו ומאפשרת זיהוי חד-ערכי וברור של הסיעות. היא גם עולה בקנה אחד עם מעמדה של המפלגה ותפקידה המרכזי בשיטת הדמוקרטית הישראלית, עליהם עמדנו. נוכח אלה, אין אפוא עילה לייחס את המנדטים שהיו למפלגת עם אחד בכנסת ה-16, וכפועל יוצא, את זכותה למימון הוצאות הבחירות מכוח מנדטים אלה, לעותרת. ודוק: תמונת הדברים הייתה שונה, אילו רשימת המועמדים שהוגשה מטעם מפלגות העבודה ומימד לכנסת ה-17, הייתה מוגשת גם מטעמה של מפלגת עם אחד. במצב דברים שכזה, ובהנחה כי מפלגות העבודה, מימד ועם אחד היו פועלות כסיעה אחת בכנסת ה-17, סכום מימון הוצאות הבחירות לו הייתה זכאית העותרת (אשר הייתה "מייצגת" גם את מפלגת עם אחד) ניתן היה לחישוב בהתאם לנטען על ידה (ומבלי שנידרש להביע עמדה בהתייחס למנדט "השלישי" שהיה למפלגת עם אחד בכנסת ה-16, עובר להתפלגותו של ח"כ טל). במקרה שלפנינו, אין זו תמונת הדברים. 9. הגענו אפוא למסקנה, כי אין מקום לייחס לעותרת את המנדטים שהיו למפלגת עם אחד בכנסת ה-16 משנמצא כי העותרת אינה מייצגת בכנסת ה-17 את מפלגת עם אחד אשר, כאמור, לא התמודדה כלל בבחירות לכנסת זו. במענה לכך טוענת העותרת כי בפועל "אוחדו" המפלגות. מפלגת עם אחד חדלה לפעול וחבריה "הצטרפו בהמוניהם לסיעת העבודה, השתתפו במערכות הבחירות המקדימות" ואף שובצו במוסדות מפלגת העבודה. משכך, יש לייחס לעותרת את המנדטים שהיו למפלגת עם אחד בכנסת ה-16 (כחלק מהסיעה המאוחדת). נפנה כעת לבחינת טענה זו. נקדים ונציין, כי הדין אינו מסדיר אפשרות של "איחוד מפלגות". בחוק המפלגות, כמו גם בחוק מימון מפלגות, אין הוראה המסדירה אפשרות מעין זו – להבדיל מההוראות הקיימות בדבר אופן הקמתן, רישומן ופירוקן של מפלגות (ראו: המשפט החוקתי, בעמ' 772). ואכן, במקרה שלפנינו, לא נטען כי מבחינה פורמאלית בוצע מהלך של "איחוד מפלגות", ולמותר לציין, כי המהלך של איחוד הסיעות בתקופת כהונתה של הכנסת ה-16 (שהדין, כאמור, מכיר בו ומסדיר אותו), אינו בבחינת "איחוד מפלגות", אשר, כאמור, אינו מוסדר בדין. 10. לטעמנו, הדרך הפרשנית המוצעת על ידי העותרת אינה יכולה להתקבל, נוכח הקשיים שהיא מעוררת. כאשר מפרשים אנו חוק שעניינו, בעיקרו, בהקצאת כספי ציבור, ישנה חשיבות לשמירה על מסגרות ברורות, באופן שיאפשר להתוות מערכת זכאות ברורה ואחידה, ומתן תשובה חד-ערכית לשאלות הנוגעות לזכות לקבל מימון הוצאות הבחירות. כפועל יוצא, בחינת זהות הסיעה בכנסת היוצאת עם זאת שבכנסת הנכנסת, יכול שתיעשה רק בגדרה של המסגרת המוכרת בהוראות הדין, ואין מקום לקבל את המבחן המוצע על ידי העותרת, העלול ליצור עמימות בשאלת הזכאות למימון, ולהביא לשינוי היקף המימון, תוך חריגה מן הדפוסים המוגדרים הברורים שנקבעו לעניין זה בחוק. ואכן, סקירת ההסדרים השונים שבחוק מימון מפלגות מצביעה על מגמת המחוקק לקבוע מבחנים מוגדרים וכללים ברורים, אשר ימעטו ככל הניתן את חוסר הבהירות העלול להיווצר בהתייחס לזכות למימון (השוו: מימון מפלגות, בעמ' 63 – 64). כך, נקבעו תנאים מפורשים לשם קבלת המקדמה (סעיפים 4(א1) ו-4(א2) לחוק מימון מפלגות) ומבחנים מוגדרים לחישוב הגבלת הוצאות הבחירות המוטלת על סיעה (סעיף 7(ג) לחוק מימון מפלגות). דרישה נוספת, אשר נועדה למזער את העמימות בכל הנוגע לשינויים בהרכב הסיעות במהלך כהונת הכנסת, מחייבת את הסיעות שביצעו מהלך של איחוד סיעות והמבקשות מימון הוצאות שוטפות בנפרד, להגיש הודעה מפורטת בדבר השתייכותם הסיעתית של חברי הכנסת (סעיף 12(ג) לחוק מימון מפלגות). להשקפתי, יש לנקוט בגישה פרשנית דומה גם בנושא היקף הזכאות למימון (השוו: אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 413 – 415 (2003); בג"צ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד מז(1) 749, 765 – 766 (1993)). למעלה מן הצורך נעיר, כי הסכם האיחוד שנכרת בתקופת כהונת הכנסת ה-16, שכותרתו "הסכם לאיחוד מפלגת העבודה ומפלגת עם אחד", אינו יכול לסייע לעותרת. מעיון בהוראות ההסכם עולה כי הוסכם בין הצדדים במפורש שענייניהם הכלכליים ינוהלו בצורה נפרדת. בין היתר, נכתב בסעיף ח(3) להסכם כי "גם לאחר ולמרות האיחוד, ישמרו שתי המפלגות על המסגרות הכלכליות הנפרדות שלהם, לרבות הכנסות, הוצאות, חובות, זכויות וכיו"ב". יוצא, אפוא, כי מלכתחילה המסגרת שהותוותה כוונה לאיחוד פעילות מוגבל בלבד. מכאן, ומן הנתונים עליהם עמדנו לעיל, ספק אם ההנחה העומדת בבסיס טיעונה של העותרת יכולה לעמוד. בשולי עניין זה נעיר עוד, כי העובדה ששני חברי הכנסת אשר כיהנו מטעם מפלגת עם אחד בכנסת ה-16, היו חברים בסיעה המאוחדת ונבחרו לכנסת ה-17 מטעם רשימת המועמדים "העבודה-מימד", אף היא אינה יכולה להועיל לעותרת. כפי שכבר הובהר, זהות הסיעות לצרכי חוק מימון מפלגות נבחנת לפי הרכב המפלגות, שכן, כספי מימון הוצאות הבחירות מיועדים למפלגות המגישות רשימות מועמדים. כספים אלה אינם "מוצמדים" לחברי הכנסת באופן פרסונאלי. אכן, "הזכאות של כספי המימון היא של המפלגה – ולא של חברי הכנסת עצמם, כבודדים" (המשפט החוקתי, בעמ' 779). נוכח אלה, משנמצא כי אותם שני חברי כנסת לא התמודדו בבחירות לכנסת ה-17 מטעם מפלגת עם אחד, אין בהימנותם על העותרת כדי להביא לתוצאה המבוקשת על ידה. לטענות נוספות שבעתירה 11. כאן המקום להתייחס לטענות נוספות שהעלתה העותרת. נטען כי זו הופלתה לרעה ביחס לשאר הסיעות שהיו מיוצגות בכנסת היוצאת, "שכן בעוד לשאר הסיעות חושב תקציב המימון בהתאם למספר המנדטים שהיו להם בכנסת היוצאת הרי שלעותרת חושב התקציב על בסיס מספר מנדטים נמוך יותר". טענה זו נזנחה בעיקרי הטיעון, ודי בכך להביא לדחייתה. גם לגופה, לא ניתן לקבלה, שכן מלבד הצגה כוללנית זו של טענת ההפליה, לא הביאה העותרת תשתית עובדתית לתמוך טענתה זו. גם בנפרד מן האמור, נראה כי אין בטענה כדי לסייע לעותרת. משנמצא כי עמדת הכנסת תואמת את הדין, לא ניתן ליתן לעותרת סעד שיורה על הענקת מימון הוצאות בחירות בניגוד לדין (השוו: בג"צ 637/89 חוקה למדינת ישראל נ' שר האוצר, פ"ד מו(1) 191, 202 – 203 (1991), בהתייחס ל"מצב הדברים השני"). 12. טענה נוספת שהועלתה היא כי קיים לעותרת אינטרס "הסתמכות" בעקבות דברים שאמרה היועצת המשפטית של ועדת הכנסת בישיבת הועדה מיום 23.5.05 בעניין איחוד הסיעות, ואשר התייחסו לשם בו תיקרא הסיעה המאוחדת: "שינוי השם אינו הכרחי מבחינת המימון. היום המימון משולם בנפרד לעבודה-מימד ובנפרד לחברי הכנסת של עם אחד". העותרת טענה כי הסתמכה על דברים אלה (תוך שהיא מדגישה את המילים "שינוי השם אינו הכרחי מבחינת המימון") לצורך חישוב הוצאותיה בתקופת הבחירות וכי הם עולים לכדי הבטחה שלטונית. לא מצאנו ממש בטענה. דברים אלה התייחסו לתמונת המצב בכנסת היוצאת, ועניינם, כאמור, בשם בו נקראה הסיעה המאוחדת בכנסת היוצאת. דברים אלה אינם רלוונטיים לענייננו. כפי שבואר, העותרת אינה זכאית לייחס לעצמה – לצרכי מימון הוצאות הבחירות – את המנדטים שהיו לסיעת עם אחד בכנסת ה-16 בשל העדר זהות בין הסיעה בכנסת הנכנסת לבין זו שבכנסת היוצאת, וזאת מהטעמים עליהם עמדנו, ולא משום שבשמה הנוכחי חסרה התיבה "עם אחד". 13. העותרת הוסיפה וטענה כי הסתמכה על אופן חישוב המקדמה ששולמה לה. נעמוד על הרקע לטענה זו. מימון הוצאות הבחירות ניתן בשני שלבים: בסמוך לאחר הגשת רשימת מועמדים לכנסת משולם סכום שהוא בבחינת מקדמה (סעיף 4(א) לחוק מימון מפלגות); לאחר היוודע תוצאות הבחירות, נקבע סכום מימון הוצאות הבחירות לו זכאית סיעה ומשולם לה (בדרך הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק מימון מפלגות). מקדמה ששולמה לסיעה מנוכה מסכום מימון הוצאות הבחירות המשולם לאחר היוודע תוצאות הבחירות (סעיף 4(ג) לחוק מימון מפלגות). במקרה שלפנינו, במועד הגשת רשימת המועמדים מטעם "העבודה-מימד" לבחירות לכנסת ה-17 שולמה לסיעה המאוחדת מקדמה, אשר חושבה לפי מספר חברי הכנסת שהיו בה באותה עת, קרי – עשרים ואחד חברי כנסת. מכאן טענת העותרת, כי הניחה שגם תשלום מימון הוצאות הבחירות הסופי ייעשה באותו האופן; בעוד, שכפי שהוסבר, חישוב מימון הוצאות הבחירות הסופי לעותרת נעשה באופן שונה, לפי ההנחה כי בכנסת ה-16 היו לה תשעה-עשר מנדטים. הכנסת מצידה טענה כי גם אם נפלה טעות בחישוב המקדמה, אין בכך כדי להביא להענקת הסעד המבוקש. כמבואר לעיל, מצאנו כי חישוב מימון הוצאות הבחירות הסופי לעותרת נעשה כדין. לצורך הדיון לפנינו, מוכנים אנו להניח כי השוני באופן חישוב המקדמה אל מול אופן חישוב מימון הוצאות הבחירות הסופי יסודו בטעות שנפלה ביד הכנסת. ככלל, מקום בו החלטה שנתקבלה מחמת טעות, גורמת או תגרום לרשות לפעול בניגוד לחוק, גובר המשקל של האינטרס הציבורי בתיקון הטעות על משקלו של האינטרס הפרטי בקיום ההחלטה כפי שהיא; הגם שנדרש איזון פרטני בין השיקולים העומדים על הכף בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה (השוו: ע"א 3350/04 מנכ"ל משרד הפנים נ' שנן (לא פורסם, 13.6.07) פסקות 21 – 22; וראו החלטה הדוחה בקשה לדיון נוסף: דנ"א 5723/07 שנן נ' מנכ"ל משרד הפנים (לא פורסם, 14.10.07); ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, תל-אביב, פ"ד לז(1) 337, 351 – 353 (1983)). במקרה שלפנינו, גם אם נניח כי ישנה פגיעה מסוימת בציפייתה של העותרת בהתייחס לדרך החישוב של המימון לו היא זכאית, הרי באיזון הכולל, מבטיחה החלטת הכנסת עמידה בגדר הוראות הדין, בלא שיהא בה משום פגיעה בלתי מידתית בציפיות העותרת או בזכויותיה. סיכום 14. נוכח כל האמור, לא מצאנו פגם בהחלטת הכנסת, לפיה לצרכי חישוב מימון הוצאות הבחירות אין לשייך לעותרת את המנדטים שהיו לסיעת עם אחד בכנסת ה-16. בחינת מניין המנדטים בדרך עליה עמדנו, תביא לאותן תוצאות גם אם תיבחן תמונת הסיעות בסוף כהונת הכנסת ה-16, כנטען על ידי העותרת. לפיכך, אין לנו צורך להכריע במחלוקת שבין הצדדים לעניין המועד בו יש למנות את "המנדטים שבהם זכתה הסיעה בכנסת היוצאת". על יסוד כל האמור, אציע לחברי לדחות את העתירה, בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן. ניתן היום, כ"ג באייר התשס"ח (28.5.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06086860_M08.doc נב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il